כשאסף גרינבוים, היום עורך טלוויזיה, היה בן חמש, נפלה על ראשו גלגלת ברזל ששיתקה את החצי השמאלי של גופו. בסדרה שיצר, "מושלמים" (ששודרה אמש, ג', HOT8) הוא מעיד ממרומי 40 שנותיו שהוא עדיין לא השלים עם הנכות של עצמו. באמצעות יצירת הסדרה, הוא מסביר, הוא מקווה להתקדם עם הנושא הזה וגם להנגיש את עולמם של הנכים לצופים שאינם נכים. לא כדי לזכות ברחמים, אלא להיפך - כדי להוציא אותם ממלכוד ה"מסכנים או מעוררי השראה" שהחברה כלאה אותם בתוכו.
לשם כך קיבץ גרינבוים אסופה נאה של מרואיינים, עם דרגות נכות חמורה יותר או פחות ומסיבות שונות. נועם גרשוני היה טייס אפאצ'י באסון המסוקים והיום הוא ספורטאי פאראלימפי עטור מדליות, מורן סמואל הפכה נכה בעקבות שבץ בחוט השדרה והיום היא חותרת, רעות רדנסקי משותקת בעקבות תאונת טרמפולינה, מאיה אורן נולדה עם שיתוק מוחין שהשאיר אותה מוגבלת בידה השמאלית ושי רלר שותק מהצוואר מטה בעקבות תאונת דרכים בטיול בנפאל. בחירת המרואיינים של גרינבוים מצויינת - כולם מתבטאים מצוין, בעלי מודעות עצמית והישגיים, שהצליחו להתעלות מעל המגבלה הפיזית שלהם ולתעל אותה לחיים מאושרים יותר, בהתאמה למסר שביקש המשורר להעביר.
בראיון ל-ynet סיפר גרינבוים שהציע את הסדרה למספר גופים שסירבו, עד שמנכ"לית HOT8 הסכימה שמדובר בנושא חשוב. אין מחלוקת על העובדה שנושא הנכים הוא נושא חשוב ושסדרה מהסוג הזה תורמת להעלאת המודעות למצוקת הנכים (שאמנם לא סובלים מהנכות שלהם, כמו שהמרואיינים של גרינבוים מקפידים לציין, אבל בהחלט סובלים מיחס הממסד והסביבה אליהם). אך עד כמה החשיבות של נושא מסוים הופכת אותו לאטרקטיבית לצפייה? זאת כבר סוגיה אחרת. גם אם הרגולטור לא יושב להם על הראש, ערוצי טלוויזיה אמורים לשאוף לשלב בלוח השידורים שלהם סדרות שעוסקות בנושאים חברתיים אקטואליים, וגם להביא את קולן של אוכלוסיות שלפעמים נבלעות ברעשי הרקע של המיינסטרים. אבל חשובה ככל שתהיה - אם לא יהיו לה צופים היא גם לא תשיג את מטרתה החשובה.
חשיבותה של "מושלמים" אכן לא הופכת אותה למושלמת, והיא ממוקמת איפשהו באמצע על הסקאלה הזו. היא מורכבת בעיקר מראשים מדברים ופה ושם קטעי ארכיון של המרואיינים, ושלושת הפרקים שלה מרגישים כמו שלוש תוכניות ממש ארוכות של "סליחה על השאלה" עם נכים. הוויזואליה שלה נהדרת והעריכה מצוינת, אבל עם כל האמפתיה שלי למרואיינים (לא רחמים, חלילה) רוב הזמן השיחה בין גרינבוים לבינם מתקשה להמריא. ישנם כמה רגעים נוגעים ללב או מפתיעים בהם היא מתרוממת (כמו הפתיחות שהמרואיינים מפגינים בדיבור על סקס וזוגיות), אך בשאר הזמן היא נוגעת בנושא באופן מעט צפוי שלא פותח דלת חדשה, מה שגורם לי בתור צופה להתפזר. הידוק של כל הרגעים הטובים לפרק אחד מצוין היה עושה עם הסדרה חסד, או יותר נכון זכות.
פורסם לראשונה: 16:13, 20.01.20
