"שומר טינה" (Wrath of Man) סרטו האחרון של גאי ריצ'י, הוא ככל הנראה הטוב בסרטיו. לא עוד הפקת ענק בשירות התאגידים כמו "אלדין" המיותר או "קינג ארתור: אגדת החרב" הכושל, אלא סרט פשע - הז'אנר המהווה את ליבת הקולנוע שלו - אך כזה שנעשה בדרך מאוזנת ושלמה יותר מסרטיו הקודמים. בשונה מהטון הקומי-מאצ'ואיסטי-מתחכם של לא מעט מסרטי הפשע של ריצ'י, הפעם זהו סרט ישיר וברוטאלי. אמנם המבנה הנרטיבי מחולק לפרקים ונע בין נקודות מבט, אבל אין את תחושת ההתבשמות העצמית של הבמאי משלל התחבולות הצורניות. הפעם, כך נדמה, המבנה מייצר פרספקטיבה שגם אם אין בה עומק רב, לפחות יש בה עניין וגילוי אפקטיביים.
שומר טינה – טריילר
מערכת הזמנים המורכבת בסרט מזכירה יצירות פילם נואר קלאסיות בנוסח "ההרג" המבריק של קובריק מ-1956. התנועה בזמנים חושפת מערך של כוונות, תכונות אופי ופרטים המתלכדים לשלם בסצנת הפשע המרכזית. התסריט, אותו כתב ריצ'י יחד עם איון אטקינסון ומארן דיוויס (שכתבו גם את סרטו הקודם "הג'נטלמנים", וכן את התסריט לסרטו הבא שעדיין אין לו שם), מעורר מחשבות על הכוחות המניעים את הדמויות, אבל נכנע, בסופו של דבר, למהלכים העלילתיים והרעיוניים הלא מורכבים מדי של סרטי נקמה.
"שומר טינה" הוא למעשה עיבוד לסרט הצרפתי Le Convoyeur מ-2004 של התסריטאי והבמאי ניקולה בוקריף. הבחינה של שני הסרטים זה לצד זה מבהירה עד כמה ריצ'י, גם בפאזה המדודה והשקולה שלו, רחוק מרחק רב מהסגנון הריאליסטי. הוא מחלק את הסרט לפרקים, מוסיף מבנה זמנים מורכב, מנטרל את החולשות הפיזיות והרגשיות של הגיבור המקורי, הופך את דמויות הפושעים לנוכחות כמעט באותה מידה כמו הגיבור, ומוסיף שכבה עבה של אירועים על המהלך העלילתי הצנום של הסרט המקורי. סצנות השוד המקוריות מקבלות נפח ועוצמה שחסרים בסרט המקורי, בדרך השואפת להשתוות לעבודות בסדר גודל של מייקל מאן או כריסטופר נולאן. הביצוע הטכני המרשים שלהן הוא נקודה גדולה לזכות הסרט.
בסצנה הפותחת את הסרט מתבצע שוד של משאית משוריינת השייכת לחברת פורטיקו. הסצנה מצולמת כולה בשוט אחד מחלקה האחורי של המשאית, גם כאשר דופן המכונית נפרץ, רימון עשן מושלך פנימה ושני עובדי החברה מוצאים החוצה ונורים למוות. לצופים ברור שיש לא מעט אירועים המתרחשים מחוץ לטווח הראייה, שבשלב זה ניתן לנחש רק באמצעות הקולות הנשמעים ברקע. בדרך התואמת מבנה רשומוני, השוד יוצג עוד פעמיים בסרט מפרספקטיבות מאוד שונות.
לאחר השוד אנו פוגשים את גיבור הסרט – פטריק היל שמכונה "H". ג'ייסון סטיית'האם, מי שהחל את הקריירה שלו בשני סרטיו הראשונים של ריצי' ("לוק סטוק ושני קנים מעשנים" מ-1998 ו"סנאץ'" משנת 2000), חוזר אחרי שני עשורים לסגירת מעגל מוצלחת במיוחד. H מועסק כעובד חדש בפורטיקו, אך במבחן הירי שלו הוא עובר בקושי, בציון המינימלי המאפשר לו להתחיל לעבוד בחברה. כמובן שאין ולו צופה אחד שמאמין כי הציון הלא מרשים הזה משקף את יכולותיו האמיתיות. אף אחד גם לא מופתע בהמשך, כאשר מתגלה מלוא עוצמתו הפיזית והמיומנויות האסטרטגיות המושלמות שלו. H הוא מניירה מוקצנת של קפיץ פלדה דרוך לפעולה. הוא עונה במשפטים קצרים ולקוניים, ונראה כאילו נע בתוך ענן של ניתוק רגשי מוחלט מסביבתו, אך ברור שיש תכלית נסתרת לכניסתו לעבודה בחברה. מבין הדמויות האחרות בחברת פורטיקו בולטים במיוחד העובד הוותיק וטוב המזג המכונה "בוליט" (הולט מק'קלאני), שתפקידו להדריך את H בעבודתו החדשה והעובד הצעיר וחמום המוח "סוויט בוי" (ג'וש הארטנט). כשהעניינים יתחממו כל אחד מהם יגלה את טבעו האמיתי.
אין אפשרות להתייחס לדברים שיתגלו בהמשך מפאת ספויילרים. הם לא מפתיעים במיוחד, אבל בהחלט ניתן לומר שהמעבר בין פרספקטיבות שונות ותנועה קדימה ואחורה בזמן הם מקורות לחלק לא מבוטל מההנאה אותה מציע הסרט. מבחינה עלילתית, חשיפת הרקע האישי והמקצועי של הגיבור משלבת היבטים רגשיים בנאליים למדי, וכאלו הקשורים לרקע המקצועי. כאן מבצבצת נטייתו של ריצי' לגודש מסורבל, אך היא לא פוגעת משמעותית בסרט כמו בסרטיו הפחות מוצלחים.
השעה הראשונה של הסרט, המתמקדת בדמות בודדת ובניסיון להבין את מניעיה, משנה פאזה בתחילת השעה השנייה, המתמקדת בעולמם של השודדים - חבורת חיילים משוחררים שמונהגת על ידי ג'קסון (ג'פרי דונובן) וכוללת עוד מספר לוחמים מיומנים ובהם יאן (סקוט איסטווד), שמהרגע הראשון ברור שהוא הקלף הפרוע המערער את סמכותו של המפקד. ההצגה של דמויות אלו נעשית בסיקוונס מונטאז'י ארוך שמסכם הרבה מאוד מידע אודות הדמויות והפעילויות שלהן בעבר. היכולת לעשות זאת נובעת מהאפיון הסטריאוטיפי שלהן, שאינה מחייבת פירוט לסצנות מלאות, אך מה שמונע מהחלטה זו להידרדר לאוסף מחוות שטחיות הוא הנוכחות של דונובן ואיסטווד בקטעי המשחק הקצרים שלהם. בה בעת זה גם מבהיר את חוסר הסבלנות והעניין של הסרט לפתח את המורכבות הפסיכולוגית של הדמויות משני צידי המתרס.
בטריטוריות השונות של גבריות נוסח ריצ'י אין הבדל מהותי בין אנשי חוק וצבא, נהגי משאיות משוריינות ופושעים. הגיבור, שעל פי תפיסת הבמאי הוא הגילום המושלם של אידיאל הגבריות, יכול לנוע בין קבוצות שונות אלו. ההבדל הוא באיכות המנטלית והפיזית של גברי האלפא בכל קבוצה לעומת הגברים האחרים, ולא משנה באיזה תחום עיסוק מדובר. אמנם תפיסת הגבריות של ריצ'י לא הפכה ליותר מורכבת בסרט זה, היא רק נעשית כאן באופן בוגר יותר מכל עבודותיו הקודמות, בעיקר ברמה הטכנית. לחובבי סרטי אקשן מבוצעים היטב ההנאה מובטחת.
