הוא אוהב לשחק בקונסולת משחקים, אבל יד ימין שלו משותקת ב-95 אחוז ויד שמאל קטועה ובמקומה ויש לו פרוטזה. לכאורה מדובר במשימה בלתי אפשרית, אבל זיו שילון הוא לא אחד שמוותר על החלומות שלו. אחרי הרבה מחשבה, הוא המציא דגם לשלט לאקס בוקס שמתאים לבעלי מוגבלויות. כך נולד המיני סטארט-אפ שגרם לו לחזור ולעשות את מה שהוא אוהב - לשחק במשחקי מחשב.
(באדיבות HOT real)
אם לא הבנתם, עבור זיו שילון בן ה-32, קצין צה"ל שנפצע אנושות ברצועות עזה לפני תשע שנים, אין כמעט דבר שעומד בפני הרצון. "אני אוהב לשחק פיפ"א אבל אחרי הפציעה לא יכולתי. אז אמרתי לעצמי 'איך זה יכול להיות שאין שלט לבעלי מוגבלויות?' כתבתי את זה בכתבה שפורסמה בטור ב-ynet בשנת 2015, ובמקרה מישהו בכיר במייקרוסופט קרא את זה. סיפרתי לו שיצרתי אבטיפוס, הוא הלך עם זה לסיאטל ואז יצא השלט הזה שמספק את מענה למיליונים".
מי ינצח בפיפא אתה או אני?
"היום? אני. בזכות השלט החדש של אקסבוקס שירון גליצקי פיתח. פעם הייתי משחק עם האצבעות ברגליים וזה היה על הפנים".
יש לי תחושה שהשלט של הקונסולה הוא רק ביטוי לאמונה שלך שאין דבר בלתי אפשרי עבורך. נכון?
"זה הדבר הראשון שהבנתי כשיצאתי מבית החולים ומשם התאהבתי בעולם הזה של ליצור דברים יש מאין. זה הגיע מהצורך שלי לסגור כפתור בחולצה או להדליק מצית. יש מצית מיוחד שפיתחתי".
שילון במקור מבאר שבע, מתגורר היום בהרצליה יחד עם אשתו ושני ילדיו, שירה (5) ויהונתן (3). מאז שנפצע אנושות ממטען שהתפוצץ, הוא איבד את שתי ידיו כמעט לחלוטין. מאז הוא השתקם, אך עדיין סובל מכאבים קשים. "ביד אחת יש לי כאבי פאנטום, וביד השנייה יש לי הרבה עצבים שנפגעו והרבה פלטינות. כשקר אתה מרגיש שמישהו מקפיא לך את היד, זה בעוצמות שאנשים לא מסוגלים להבין", הוא מספר.
בימים אלה, שילון, שהפך למודל לחיקוי ולגיבור ישראלי, מתעסק בהייטק ובהשקעות. לדבריו, במהלך השנים הוא קיבל הצעות רבות להשתתף בתוכניות ריאליטי, אבל לכולן סירב עד שהגיעה האחת שהוא לא הצליח לעמוד בפניה: לטפל בילדיו שבוע שלם לבדו, כשאשתו עדי לא נמצאת בסביבה. עבור שילון מדובר במשימה כלל לא קלה בעיקר בגלל המגבלות הפיזיות. את המכשולים הללו הוא נאלץ לעבור במסגרת התוכנית "אבאל'ה" (HOT real, ב׳-ד׳, 19:30).
למה הלכת לתוכנית ריאליטי?
"בגדול כי המסע הזה היה מאוד-מאוד מרגש עבורי. ריאליטי הוא לא כוס התה שלי וקיבלתי פניות מהמון תוכניות וסירבתי בתוקף. אבל ל'אבאל'ה" יש ייחוד, לעבור מסע מול הילדים שלך כשעדי לא בתמונה, בטח אחרי שנים שהייתי כל כך עסוק, ופתאום לחוות אבהות מזווית אחרת, זה היה משהו אחר".
מה זה בכלל "אבאל'ה"?
"זה קונספט מדהים. מנתקים את האישה בבית לשבוע ואומרים לגברים תסתדרו. הדעות התחלקו לשניים: טענה אחת אמרה 'מה זה השובניזם הזה? גברים מזמן מנהלים משקי בית ונשים הן לא עקרות בית'. הטענה השנייה אמרה 'וואלה צודקים, צריך להראות עד כמה האישה היא בורג חשוב ובלעדיה הדברים לא ייראו אותו דבר'. אני לגמרי חשבתי שהאופציה השנייה היא הנכונה. בגלל המוגבלויות שלי, לא עשיתי דברים כי אשתי הייתה שם, אם זה לחתל, להאכיל, להלביש, זה דברים שפרקטית לאבא אחר קל לעשות, אבל אצלי זה קשה טכנית. ואני אחד שאוהב לאתגר את עצמו, אבהות זה התפקיד הכי חשוב שיש לנו. חלקת האלוהים הקטנה שלך היא הבית שלך וזה התפקיד הכי חשוב בבית. ראיתי את הייחוד של הדבר הזה, זרקתי את עצמי למים".
ואיפה היה לך הכי קשה?
"בעיקר בעומס הרגשי. כשדברים לא מצליחים לי ברמה האישית אני מסוגל לנסות לקשור את השרוכים בנעליים במשך 4-5 שעות ואני מתעצבן, אבל זה אני מול עצמי. אבל כשאני בטעות מכאיב לילד תוך כדי, לא מצליח להגיש בזמן את האוכל או לא מצליח לעמוד בזמנים של הבית בגלל המוגבלות, זה מקום שפתאום היה לי קשה. ברמת הארגון משהו שהיה לוקח לעדי חצי שעה, לי לוקח שעתיים, זה היה לי מאוד עמוס".
מה היה הרגע הכי קשה בתוכנית?
"החלפתי חיתול לבן שלי עם הפה, פתחתי עם הפה כי אני לא יכול עם הידיים, והעפתי את הטיטול עם הפה".
ואיך אתה מתמודד עם המצלמות מולך שסביבך?
"האמת שזה מהכלים הכי דוחפים שהיו לי כל החיים".
מה זאת אומרת?
"תחשוב באיזה רגעים הייתי עם המצלמה בבית החולים. אדם צריך להבין מה המנועים שלו בחיים ואצלי עצם העובדה שיש לי אחריות לא רשמית להראות שאין דבר כזה בלתי אפשרי, אותי זה מעצים - במצבים כאלה אני פורח. כשיש עליי מצלמה אני צריך להוכיח גם לעצמי וגם לאחרים. אני תמיד מרגיש שיש לי אחריות לא רשמית לשמש דוגמה לאחרים".
תסביר.
"מהרגע הראשון של הפציעה שלי שמתי על הכתפיים שלי שכל עם ישראל מסתכל עליי וידעתי שאני צריך להיות חזק בגלל זה. הקזתי דם במדינה הזאת ואני בחיים בזכות התמיכה, האהבה והתפילות של עם ישראל. להמשיך ולהוות מקור השראה ומקור כוח, זה מבחינתי להחזיר חזרה - אנשים נתנו לי דלק לחזור לחיים ועכשיו אני רוצה להחזיר".
אז למה לא להפוך את זה לרשמי וללכת לפוליטיקה נגיד?
"יש מפלגות שהציעו לי שריון אבל אני לא חושב שזה השלב הנכון מבחינתי כרגע. אני בטוח בסוף שהמציאות תוביל אותי לעשייה ציבורית, אבל אני חושב שיש לי עוד כמה דברים להשלים לפני שאני אגיע לעולם הפוליטי. כשארגיש שאני בשל, אעשה זאת. אני חושב שהחיים הם איזון בין אמונה לבין ההזדמנות שאתה מקבל. כלומר זה בוער בי מאוד, הלב שלי אומר לי ללכת לפוליטיקה אבל המוח אומר לחכות. אגב, לא בטוח שהדרך הטובה ביותר להשפיע היא פוליטיקה. תראה, אם אלך לפוליטיקה - בוודאי שארצה להיות ראש ממשלה".
עד כדי כך.
"תראה, כל מה שחושבים שבעל מוגבלות לא יכול לעשות - אני אשיג. בלי קשר לפוליטיקה אגב. אמרתי לעצמי שאם המילה נכה מגדירה את הפיזיות - אני אהיה איש ברזל. אם נכה בסטיגמה זה אומר שהוא נתמך - אני רוצה להצליח ולהיות מקום שאני אתמוך ולא אתמך. אם בפוליטית נכה זה אדם שצריך לתמוך בו - אני אהיה תומך.
אני רוצה להשפיע לעומק, להשאיר באנשים חותם שילווה אותם לאורך זמן, ליצור שינוי ולא סתם לזרוק מילים לאוויר. זה האולימפוס שלי - לגעת באנשים לאורך זמן ולהשאיר לאנשים תהליכים שמשנים מציאות. זה יכול להיות גם בריאליטי - להראות שאדם בלי שתי ידיים נמצא בטלוויזיה ביחד עם ערן זהבי. גם קמפיינים של דוגמנות אני אעשה - כל דבר שיכול לשבור את הסטיגמה ששמה את ההגבלה לבן אדם לפי איך שהוא נראה גם אם זה אומר בזירה פוליטית".
אתה נראה ונשמע כל כך חזק. קרה שנעלבת ממישהו שהתייחס למוגבלות שלך?
"הייתה לי סיטואציה עם מוכרת בסופרמרקט. ביקשתי שמישהו יעזור לי לארוז, והיא אמרה לי 'תחכה בתור כמו שצריך, זה שאתה נכה מפורסם לא אומר שצריך לעזור לך'. לא עניתי, עזבתי את הקניות ואמרתי שלשם לא אכנס יותר. זה מקרה שאם היה קורה לי היום - הוא לא היה מזיז לי. אבל אז זה היה שלב בחיים שלי שעוד נתתי להגדרה לפגוע בי. היום הגדרות לא משחקות אצלי תפקיד. אז קושרים לי את הנעליים, אז מה?".
במהלך כל השיחה שילון משדר עוצמה וכוח. וגם אמונה. נדמה שהוא שם משקפיים ורודים בכל בוקר רק כי ככה הוא רואה את החיים. את הקושי האישי שלו עם הפציעה הוא מצליח לנצח בכל יום, ולדבריו, הכלים שאסף בדרך - מסייעים לו לגדל את בתו שירה, לבקנית מלידה.
"אני מנסה לשדר לשירה כל יום וזה אחד מהמנועים שלי להצלחה בחיים, להראות שלמרות הכול, בכל מקום שארצה להגיד ולשים בו את האצבע אני אצליח - וזה שינוי מדהים. אם היה לי רצון להצליח אחרי ששירה נולדה - אמרתי שאני אכפיל אותו. בבית באמת רואים קושי, ההתמודדות היא פנימית. הכי קל להראות כלפי חוץ שהכול טוב. אבל לא הכול ורוד בחיים. ממש לא".
קח אותי לניצחון שלך עם שירה.
"ממש לא מזמן ישבנו ביחד לקראת חנוכה והתחלנו להרכיב סביבון. היא ישבה עליי ואמרה לי 'אני יודעת שקשה לך עם הידיים, אם צריך את העזרה שלי אני כאן כדי לסייע'. אמרתי לעצמי, איזה כיף שהעברתי אותה תהליך שהיא יודעת להציע עזרה, וגם לדעת לבקש עזרה, כי אצלי זה היה קושי מאוד גדול. לא רציתי לבקש עזרה. פעם הייתי במקום של אגו, היום אני יודע לבקש וגם להציע".
