בוקר טוב, שירשאסאנות מהורהרות שכמוכם. ברוכים הבאים לעולם מוזר שבו ליאור עוזב את בית האח שבוע לפני הגמר הגדול. אני קוראת לכל הצוותים שעובדים עכשיו על תרופה לקורונה להניח את הדפים ולהפנות את המשאבים לעניין הבוער באמת. מה הביא להדחה של ליאור על פני מועמדים הרבה יותר ראויים כמו אסיף, אודליה ואדם? האם זו ההתרשלות במילוי תפקידו כמחלק המוסר הצווחני של הבית? האם זאת ההתעקשות שלו לנחס את תקווה שוב ושוב ולהתייחס אליה כמו אל מזוודה כבדה מידי בשדה תעופה? ולמה לדרוך על פצעים? חלקנו עוד זוכרים מה זה שדה תעופה ועדיין לא ויתרו על החלום היפה לבקר באחד ביום מן הימים.
ההדחה של העונה
(באדיבות רשת)
אין מה להגיד, ליאור כנראה כבר לא יעבוד בטיימינג בעולם שאחרי הקורונה. דווקא כשירדן ותקווה נכנסות להפסקת אש ונופלות אחת על צווארה של השניה במחמאות ("לך יש זיקה לדת ולמסורת!" "זה הדבר הכי יפה שאמרו לי אי פעם. ואת, איך שאת מכבדת אב ואם!"), בדיוק בזמן שלו להישען אחורה ולהתרווח, ליהנות מקצת שקט תעשייתי במקום להיות תחוב בכוך לח של אשמה בין שתי בחורות, אז במקום זה הוא לוקח את עצמו ויוצא החוצה. "עשיתי כמה טעויות בזמן האחרון", הוא אמר לגיא ולירון ביציאה מהבית וסימן V גם על האנדרסטייטמנט של העונה. באמת, ליאור? כמה טעויות? אתה הבני גנץ והאורלי לוי של בית האח, על מה אתה מדבר? אני חותכת לעצמי את הפטמה אם עשית משהו חוץ מטעויות.
ניחא. הדבר היחיד שמבאס אותי הוא לראות את תקווה עצובה, ואני מאוד מקווה שאת השבוע האחרון היא לא תעביר בשקיעה מדוכדכת אל תוך השמיכה שלה אלא דווקא תנצל את היעדרו של ליאור כדי לחזור ולתפוס את הנפח שתפסה לפני שהזוגיות איתו צמצמה אותה (היי, לפחות לא קראתי לה אובר ווייט!).
הסיכוי קלוש כי כולם, כולל הדיירים, מריחים כבר את הגמר – עוד קידוש אחד ואנחנו שם – אבל אולי שבוע אחד של חסד יזכיר לתקווה ש.. יודעים מה, אין לי אפילו מה להזכיר לתקווה. היא יודעת על עצמה את כל הדברים היפים שאנשים חושבים עליה. פשוט תחזיקי מעמד, תשתדלי לא לריב עם ירדן יותר מידי כדי שנוכל סוף סוף לשחרר את הנרטיב הזה ומה שלא יהיה, אל תקימי ממשלה עם 30 שרים. זה פשוט לא מתקבל כל כך יפה כרגע. תזכרי: אלא אם כן אודליה תעשה איגוף מפתיע מאוד, את כנראה הזוכה של העונה הזו.
ונסיים בבדיחה רלוונטית: שני יהודים מתכננים לחסל את היטלר. הם מתייצבים במקום שהוא אמור לעבור בו ב-12:00. עוברת שעה, עוברות שעתיים, עוברות ארבע שעות, היטלר לא מגיע. או אז פונה היהודי הראשון לשני בפנים מודאגות ואומר "אני מקווה שלא קרה לו שום דבר". זהו. מקווה שהתבדרתם, ושאם אתם מראים תסמינים הם קלים בלבד. ועצה ממני: אם מציעים לכם תיק שר בימים אלה - לא אפשרות כל כך מופרכת נוכח המציאות, סטטיסטית זה עשוי לקרות - אל תקחו את תיק שר החוץ. לא בימים שבהם החוץ הוא בגדר שמועה בלבד. נתראה בהדחה הקרובה, יישר כוח.
