"אסיה", סרטה עטור הפרסים של רותי פרי-בר, מעמיד במרכזו דינמיקה בין אם ובת, שהולכת ונעשית אינטנסיבית ככל שנוקפות הדקות. לעיתים נדמה, שכל מה שיש בו הוא יחסי אם-בת, ושכל אלמנט עלילתי מסביבן אינו אלא רעש רקע. צרימה. לעיתים זה עובד, בעיקר בזכות הופעתן של אלונה איב ושירה האס. לרוב - לא ממש. בעיקר משום שהסרט נסחף אל מחוזות המניפולציה הרגשית שלא הייתה מביישת את לארס פון טרייר.
אסיה – טריילר
בעשור הראשון של המאה הנוכחית צפינו במספר סרטים מקומיים שעסקו במשפחות לא-מתפקדות, על-פי-רוב כאלה שדמות האב בהן נעדרה, מתה או חלתה. מוטיב מרכזי בסרטים הללו – "כנפיים שבורות", "מדורת השבט", "איים אבודים" – הייתה המכונית המשפחתית, הפרייבט, ששבקה חיים או התקשתה להתניע, תלוי בנסיבות הרגשיות שליוו את מערכות היחסים בבית. והנה, ב"אסיה" לא מדובר עוד במכונית, אלא במקרר מקרטע, שכדי להפיח בו חיים יש לדפוק עליו נמרצות. כן, המקרר הוא עתה הסימבול של הדינמיקה המשפחתית, והחלפתו בחדש – סליחה על הספוילר – אכן תסמן שינוי חיובי באווירה הביתית.
לעוד ביקורות קולנוע:
גם ב"אסיה" אין דמות אב. הגיבורה שלו היא מהגרת רוסיה, אחות בבית חולים ואם חד-הורית שהרתה וילדה את בתה היחידה עוד בטרם מלאו לה 18. השתיים נדמות כמו שתי אחיות מאשר אם ובתה – בעיקר כאשר התנהלותה של האם לא פעם מזכירה את זו של בתה המתנכרת. בעוד האם, אסיה, מנהלת רומן עם רופא נשוי בבית החולים שבו היא עובדת (גרא סנדלר) – הבת, ויקה, שותה ומעשנת סמים בחברת סקייטרים צעירים. מערכת היחסים בין השתיים מסתכמת בשתיקות הדדיות ובבהייה משותפת במסך הטלוויזיה. הוא שאמרנו, הפריז'ידר כמשל.
בהמשך מתבשרות השתיים על התדרדרות במחלת ניוון השרירים ממנה סובלת ויקה, מה שיוביל, בין היתר, לשינוי דרסטי בדינמיקה בין השתיים. ככל שהסרט יתקדם כך מבודדת פרי-בר את האם ובתה במרחב ובזמן, עד שנדמה כאילו "אסיה" מתנהל מחוץ למסגרת ממשית. הקשר בין השתיים כמו הולך ותופס לא רק את העלילה אלא גם את הפריים הקולנועי עצמו – הצילום המשובח הוא של דניאלה נוביץ – שהן מאכלסות את רובו, ובהדרגה אנו עדים לאינטימיות הנרקמת ביניהן. הקשר הזה מכיל כבקליפת אגוז את כל קשת הרגשות: דאגה, התרסה, ניכור, עימות, והוא זה שמוביל את הסרט.
פרי-בר אינה נרתעת מלהציג את ההיבט הזנותי בדמותה של האם. אחרי זיון עם הרופא-מאהב במכונית, הוא שולף ערימת שטרות ונותן לה אותן, כמעט בכפייה. הסרט גם אינו מתעכב על תגובתה של אסיה. כאמור, יחסיהן של שתי הנשים הצעירות עם הגברים בחייהן נרשמים כבדרך אגב. כאשר מצבה הרפואי של ויקה מתדרדר פונה אסיה אל צעיר פלסטיני המסייע לאחיות בבית החולים (תמיר מולא), ושוכרת אותו כמטפל. זהו המקום בסרט שבו חודר גורם חיצוני אל הבועה האינטימית שנוצרת בין השתיים, וקשה אגב כך שלא להיזכר בסרטו של אסף קורמן "את לי לילה" מ-2014, שבו הקשר העדין שבין שתי אחיות החולקות דירה, אחת מהן סובלת מפיגור שכלי, מופר עקב בואו של גבר זר.
כבר ראינו סרטים רבים העוסקים במערכת יחסים אינטנסיבית בין אימהות ובנותיהן. לכל אורך הצפייה בסרט שב וצף במוחי סרטו של אינגמר ברגמן "סונטת סתיו" (1978), שעניינו מפגש טעון בין אם דומיננטית ובתה הכמהה לאהבתה – וקשה לומר ש"אסיה" מציע איזושהי פרספקטיבה חדשה ומקורית. נכון הוא, שאסיה איננה עוד הטיפוס של האם המקריבה את עצמה למען בתה הגוועת. אדרבא היא אינה מוכנה לתת למצבה של הבת למנוע ממנה, האם, חיים ובילויים – אך ההיבט הזה אינו זוכה לפיתוח בסרט. לו הייתה פרי-בר נדרשת לו בצורה משמעותית, יכולנו אולי לפתח איזושהי אמביוולנטיות ביחס לדמותה של אסיה, אך לא.
יתר על כן, במהלך שאי אפשר אלא לראותו כמניפולטיבי וריק מבחינה עלילתית, פונה אסיה אל המטפל הפלסטיני בבקשה חריגה שאת טיבה לא נחשוף כאן. אבל מדוע היא עושה זאת, בעצם? ועל מה זה מעיד? השאלות מנוסחות במכוון בצורה עמומה, אבל הן מתייחסות להיבט כה משמעותי מבחינת יחסי השתיים, עד שהטיפול הכמעט-אגבי בו מעורר תחושה שמדובר בלא יותר מאשר תכסיס רגשי ותו לא. דברים דומים אפשר לומר גם לגבי סצינת הסיום של הסרט, שהיא אפקטיבית בה במידה שהיא מלאכותית וסחטנית.
פרי-בר גם אינה מייחסת משמעות יתרה לקשר שבין אסיה והצעיר הפלסטיני, ולהיבט האידיאולוגי והמוסרי שיש לבקשה, כמעט מתבקש לומר התביעה שלה ממנו. כתוצאה, שיאיו הרגשיים של הסרט נדמים בעיקר שרירותיים. אגב כך, כמעט כל הגברים בסרט רוצים דבר אחד מאסיה ובתה, למעט הפלסטיני שלו נועד תפקיד אחר שכמו לקוח מסרטיו של פון טרייר. הסרט כולל גם את דמות שכנתה הקשישה של אסיה המטופלת בידי עובדת זרה, אך נוכחותן של שתי אלה נועדה, כך נראה, להוסיף תבלין של דיכאון קיומי – מהסוג שסרטים אמנותיים מתענגים עליו. בדיוק כפי שהם מתענגים על צילומי כסא גלגלים בחורף הירושלמי.
למען ההגינות נציין שמה שמופיע לעיל כקובלנה, דווקא עבד על חברות וחברי האקדמיה הישראלית לקולנוע שכיבדו את "אסיה" בתשעה פסלונים, בהם לסרט המצטיין של השנה, כמו גם על החבר'ה בפסטיבל טרייבקה היוקרתי, שאשתקד העניקו פרסים לשחקנית (האס), לצילום, וכן פרס על שם נורה אפרון לבמאית פרי-בר.
