"בחורים רעים" (1995) ו"בחורים רעים 2" (2003) היו שניים מסרטיו המוצלחים של מייקל ביי, מה שהפך אותם לסרטים כמעט נסבלים. על בסיס קלישאות ה"באדי מובי" של סרטי שנות ה-80, הם הציגו את דמויותיהם של שני שוטרים, חברים קרובים והפכים אישיותיים, ממחלק הסמים במשטרת מיאמי. מייק לאורי (וויל סמית) הוא האלפא: נועז נחוש, צ'ארמר שנשים נופלות לרגליו, וכסף מהבית שמאפשר לו לדהור במכוניות יוקרה ולגור בבית פאר. מרקוס ברנט (מרטין לורנס) הוא איש משפחה בעל נכונות מוגבלת לסכן את חייו. ההבדלים בין הבינוניות של מרקוס והשלמות הנוצצת של לאורי סיפקו את החומר להומור של הסרט.
ביי (בסרטו הראשון) ושני מפיקיו דון סימפסון וג'רי ברוקהיימר, עיצב סרט פעולה ראוותני, עם דמויות קרטון וגודש אקשן שבו הסגנון המוגזם רומס כל סבירות פיזית ופיזיקלית. כמקובל אצל ביי אין "יותר מדי" - בין אם מדובר בהתלקקות פטישיסטית על כלי נשק ועל ישבנים נשיים בחוטיני, או בסצנות של מרדפי רכב שהפכו לתצוגת תכלית של הרס בקנה מידה של מלחמה קטנה. הסרט השני היה קפיצת מדרגה ביחס לראשון בגודל ההפקה, באורכו המנופח (שעתיים וחצי), באובדן קוהרנטיות מרחבית ועלילתית, ובטעם הרע שהופגן בשימוש בגופות אנושיים שרוקנו מאיבריהם כתיקים לאחסון כסף וכאובייקטים להשלכה מרכבים נעים במהלך מרדף.
זוהי המורשת של שני הסרטים ואין ספק שיש לה לא מעט מעריצים שמעדיפים אקשן של גודש ועוצמה על פני מקוריות וליטוש. הדנ"א של סדרת הסרטים מורגש בדורות הבאים של במאי אקשן בינוניים שגדלו על סרטיו של ביי, ובסדרות סרטים דוגמת "מהיר ועצבני". כעת מגיע הפרק השלישי "בחורים רעים לתמיד" (Bad Boys for Life) שבאופן ברור למדי אמור להוביל לפרקים נוספים בשנים הקרובות (וכבר דווח שסרט רביעי נמצא בפיתוח).
החדשות הטובות והמפתיעות הן שמדובר בטוב שבסרטי הסדרה. הוא עדיין שייך לז'אנר שניתן לכנותו "אקשן מטומטם", אבל בתור שכזה הוא מציג פיתוח של הדמויות הכבר לא צעירות שלו, בדרך שלא מהווה עלבון לאינטליגנציה של הצופים. האקשן אינו רק סלט קצוץ דק של שוטים, גם אם ככל שהסרט מתקדם הוא הופך ליותר מופרך. בעוד הדמות שמגלם לורנס היא כמעט סרח עודף בעלילה, סמית מקבל תפקיד לא רע, בוודאי בעל תוכן משמעותי יותר משני הפרקים הקודמים. קשה להאמין שחובבי "בחורים רעים" יתאכזבו מהפרק השלישי, ומי שלא לגמרי סבל בשני הפרקים הקודמים בוודאי צפוי ליהנות יותר.
מייקל ביי, אם זה לא היה ברור, אינו הבמאי של הסרט הנוכחי. הוא נותן את ברכת הדרך באמצעות כמה שניות שבהן הוא צץ בסצנת חתונה בחלקו הראשון של הסרט. את ביי החליפו שני הבמאים הצעירים בילאל פאלה (34) ועדיל אל ערבי (31), שנולדו במרוקו וגדלו בבלגיה, ושכבר הספיקו לביים בטלוויזיה ובקולנוע הבלגי. סרטם הבולט עד כה הוא "שחור" מ-2015, עיבוד ל"רומיאו ויוליה" ברחובות בריסל עם יוליה שחורת עור ורומיאו ממוצא מרוקאי. המיומנות אותה הם מפגינים כעת בבימוי טראש-אקשן תבטיח להם עבודות נוספות בהוליווד.
אנו פוגשים את הדמויות בדינמיקה המוכרת ביניהן, גם אם הן, והשחקנים המגלמים אותם, כבר עמוק לתוך גיל העמידה. הקריירה של לורנס מדשדשת ב-15 שנים האחרונות, והמראה הלא בריא כמו גם המשקל העודף שצבר הופכים אותו לנוכחות לא משכנעת בסרט אקשן אינטנסיבי. סמית, לעומת זאת, שמור היטב מבחינה פיזית, אך בשנים האחרונות הקריירה שלו מפגינה חוסר יציבות. לצד ההצלחה הגדולה של "אלאדין", היו לו לא מעט כישלונות מסחריים ואמנותיים בשנים האחרונות (האחרון שבהם "מזל תאומים" של אנג לי). שני השחקנים זקוקים להצלחה של "בחורים רעים לתמיד", ועוד יותר מכך, להתנעת מחודשת של סדרת הסרטים.
נסיעה פרועה בפורשה הכחולה של מייק פותחת את הסרט ונראית כמאיימת להמשיך במקום בו הסתיים החלק הקודם, כאילו לא עברו 17 שנים. אבל מרקוס הוא כבר סבא, ובתו האחרת עומדת להתחתן (עם אותו הבחור שבא לקחת אותה לדייט כשהיא הייתה נערה בסרט הקודם, ןמייק ומרקוס התעללו בו). הוא רק רוצה לצאת לפנסיה ולהשתחרר מהברית עם מייק שיהיו "Bad Boys for Life". מייק, לעומת זאת, עוד לגמרי בקטע של הרווק הנצחי, ומי שרץ בלי היסוס לעבר הסכנה.
הטוויסט הראשון מגיע תוך דקות ספורות. מתנקש על אופנוע כמעט מחסל את מייק לאחר שהוא יורה בו חמש פעמים. מרקוס הנואש מתפלל לאלוהים ומבטיח לא לעשות דבר אלים נוסף בחייו אם מייק יישאר בחיים. בקפיצה של חצי שנה קדימה מייק (כמובן) לא מת, אך בעודו מעוניין לחזור לפעילות מקסימלית כדי לאתר את המתנקש, מרקוס נחוש לא ליטול בכך חלק. נדמה כי השניים יוצאים לדרכים נפרדות ושונות.
האחראי על ניסיון החיסול הוא ארמנדו (ג'ייקוב סקיפיו), בנה של איזבל ארטס (קייט דל קסטילו) השולטת בקרטל סמים מקסיקני. האימא רוצה לנקום במייק שחיסל את בעלה, ומעוניינת שבנה, המיומן במגוון כלי נשק, יחסל רשימה של אנשים "כדי להכאיב למייק", לפני שיתפנה לחסל את מייק.
חרף מחאותיו של מפקד היחידה קפטן הווארד (ג'ו פונטליאנו חוזר לתפקיד), מייק משתתף בחקירת מעשי הרצח של ארמנדו. הוא מצטרף כמשקיף ליחידת עילית של משטרת מיאמי האחראית על החקירה. היחידה עושה שימוש במחשבים ובטכנולוגיות מתקדמות והיא מורכבת משלושה צעירים מיומנים. היחידה מאפשרת לעדכן את הטכנולוגיות המשטרתיות ביחס לסרטים הקודמים והיא מאפשרת להכניס דמויות צעירות (הצעיר השחצן והמיומן, המומחית המגניבה לכלי ירי, איש המחשבים הבלונדיני בעל גוף דמוי מקרר), ובאופן החשוב ביותר - לייצר את התשתית למערך דמויות נוסח "מהיר ועצבני" שנדמה כי אליו חותרת סדרת "בחורים רעים" בפרקים הפוטנציאלים הבאים.
דמותו של מרקוס לא תישאר מחוץ לעניינים. ברור כי גם אם לורנס נראה כמו אדם שהרוויח את הפנסיה שלו ביושר, אין לסדרה קיום בלי הצמד. העלילה מוצאת דרכים להכניס מידה של רצינות שלא הייתה בפרקים הקודמים באמצעות כמה תפניות עלילתיות המעמיקות את דמותו של מייק, ובכך מקנה ערך נוסף גם לעקיצות של מרקוס, וגם לרגעי ההכרעה בסוף הסרט. "בחורים רעים לתמיד" אינו סרט משמעותי או הכרחי לצפייה, אבל כבידור קולנועי הוא עושה את העבודה טוב יותר משני קודמיו.
