עמיר בניון בריאיון באולפן ynet
(צילום: אלי סגל, חגי דקל ואופיר יצחק)
20 שנה חלפו מאז עמיר בניון הוציא את אלבום הבכורה שלו "רק את" בשנת 1999, שבה גם שחרר גם את "אותו מקום אותה הרוח" - שני אלבומים שהפיק מיכה שטרית. השנה הוא מציין 20 שנות קריירה בהופעות חגיגיות, וממרחק הזמן הוא יכול לומר שהוא מרוצה. "זאת דרך. עוברים בה דברים יפים יותר, יפים פחות. אבל זו המהות שלי. זה מה שהחלטתי שאני עושה. זה אחד הדברים שאני הכי אוהב בעולם. זאת אומרת, בלי מוזיקה, אני לא יודע, אני אהיה אומלל מאוד", אומר בניון בריאיון באולפן ynet.
מה היה רגע השיא שלך? שאמרת "פה עשיתי את זה"?
"אין דבר כזה. אם הייתי אומר לעצמי 'עשיתי את זה', יום למחרת לא הייתי פה".
השיר השני באלבום הבכורה נקרא "כשאת עצובה". בניון כתב והלחין אותו, והשיר זכה לשלל ביצועים בשנים שחלפו מאז. הוא עצמו נוהג להקדיש אותו בכל פעם לאדם אחר, וכך נוצרו פרשנויות סביבו. "זה משתנה כל הזמן. המקור התחיל בתור שיר כשהייתי מאוד צעיר. כתבתי אותו בגיל 17, זה שיר שכתבתי לאימא שלי. ועם הזמן, כן, זה התחיל לקבל כל מיני משמעויות. הייתי מקדיש אותו למדינה, הייתי מקדיש אותו לחיילי צה"ל. הוא נמצא כמעט בכל תבנית עם הפרשנות שלה".
- עוד באולפן המוזיקה:
ב-31 בינואר, בניון יופיע בהיכל התרבות במסגרת פסטיבל החורף ה-3 ויארח את ארקדי דוכין וברי סחרוף. "הופענו בקונצרט משותף ביחד. שירים בערבית, שירים בעברית", הוא מספר על סחרוף. "עשינו כמה דברים ביחד. הוא מהאנשים שתמיד כיף לי שהוא בסביבה. גם הוא, גם ארקדי, גם מיכה. אנשים שכיף שהם נמצאים".
יש שיחות על דת?
"לאו דווקא שיחות, אתה יודע, זה תלוי גם באיזה מצב נמצאים או מי מדבר דברי תורה. אבל כולם שם פילוסופים לא קטנים ולכל אחד יש דרך משלו. וכיף לשמוע כל מי שדעתו בדבר".
"ניצחת איתי הכל"
(צילום: אלי סגל, חגי דקל ואופיר יצחק)
שיר נוסף שרשם קאמבק בקיץ האחרון, בזכות שיתוף פעולה בימתי ספונטני, הוא "ניצחת איתי הכל" מהאלבום שנושא את אותו השם ושיצא ב-2004. ישי ריבו, אמיר דדון ובניון ביצעו אותו בבריכת הסולטן ושרפו את הרשתות. "החיו לי שיר אחרי 15 שנה. הוא פתאום חוזר במלוא עוצמתו. כיף לי לעבוד עם אנשים שצעירים ממני, כי אני אוהב לשנות. אני אוהב לעבוד עם כל מי שיש לו משהו לחדש כי אני לא רוצה להיתקע בקוביות של עצמי".
היום זמרים חובשי כיפה נכנסו למיינסטרים, אבל אתה היית סוג של חלוץ בתחום. מה זה עושה לך כשאתה רואה אותם מצליחים לחבר את הדת והמוזיקה?
"זה עושה לי הכי שמח בעולם. כמו מרוץ שליחים. כמו אור חוזר. כמו שנתן (גושן) התקשר אליי ואמר לי 'עמיר, יש לי שיר שאני מאוד רוצה שתשיר'. אהבתי מאוד את השיר ואמרתי לו 'נתן, זה השיר האחרון מסוגו שאני הולך לשיר'. כי זה שיר שמדבר על התחבטות עצמית ועל אני והנשמה. אני מספיק שברתי על עצמי בקבוקים על הראש ואני מנסה לעבור לתדר חדש של כתיבה".
מה זאת אומרת "שברתי על עצמי בקבוקים על הראש"?
"טקסטים של הלקאה עצמית".
"שמחות קטנות"
(צילום: אלי סגל, חגי דקל ואופיר יצחק)
כשאתה רואה אותם היום, אתה נזכר בדרך הקשה שעברת?
"אני חושב שאין מה להשוות. אני בכלל באתי מתקופה אחרת. אני הקלטתי את האלבום הראשון על דאטה. על סלילים".
ההצלחה שלהם מעלה כל הזמן שאלות גם על הדתה, הופעות בהפרדה, איפה זה תופס אותך?
"אני חושב שצריך לכבד כל אדם והחלטה של כל אדם. אם אנשים מסוימים יתקשרו ויגידו 'תשמע, אנחנו רוצים בבקשה שתבוא לאירוע מופרד. כך מקובל על כל הנשים, כך מקובל על כל הגברים, אנחנו חיים את המסורת הזאת כבר 3,000 שנה' - אני חייב לכבד אותו. אני גם חייב לכבד מי ששר בקהל מעורב, כי אני גם שר בקהל מעורב. אבל אני לא יכול לבוא ולהגיד למישהו 'זה מותר, זה אסור'".
בשנים האחרונות בניון נשמע כמי שמתרחק מהדת, אבל הוא מסתייג מהדימוי הזה. "אני לא חושב שהתרחקתי מהדת", הוא מדגיש ומסביר: "אמרתי כמה מילים ובגלל המילים האלה חשבו שהתרחקתי מהדת. כשסיפרתי שמעדתי בשתי שבתות בגלל התרופה שאני מקבל, קנאביס".
"תמיד אותו דבר"
(צילום: אלי סגל, חגי דקל ואופיר יצחק)
הילדים שלך מתנסים במוזיקה עכשיו, נכון? היית רוצה שהם ייכנסו לעולם הזה?
"לא נראה לי שתהיה לי ברירה, וגם לא נראה לי שזאת החלטה שלי. הם שם, בגיל מאוד צעיר. הם אוהבים את זה ואני האחרון שייקח להם את זה".
יש טיפים? דברים שחשוב לך שהם יעשו או לא יעשו בעולם הזה?
"עם הזמן הם יקבלו כמה טיפים. בינתיים הטיפ הכי חשוב זה - ענווה. ענווה".
עמיר בניון יופיע ב-7 בינואר בגריי ביהוד, ב-31 בינואר בהיכל התרבות בתל אביב וב-6 בפברואר בזאפה בירושלים.
בימוי: גידי ישראלי | צילום: אלי סגל, חגי דקל ואופיר יצחק | הפקה טכנית: עידן ארבל ושרון שדה | סאונד: ניסו עזרן | הפקה ראשית: רז גרוס | איפור: נוי סוויסה | עריכת וידאו: דפנה פלד איצקוביץ
