שולמית לבנת, מי שכונתה "זמרת המחתרות", הובאה היום (ד') למנוחות בבית העלמין ירקון שבפתח תקווה. לבנת הלכה לעולמה בגיל 91 והותירה אחריה שני ילדים, לימור ונעם לבנת, נכדים ונינים.
עשרות רבות של אנשים ליוו אותה בדרכה האחרונה בהם יאיר שטרן, בני קצובר, דני דיין, רוני מילוא, משה אדרי, וחברי הכנסת אפרת רייטן, יובל שטייניץ וצבי האוזר.
"היום אמא אני חוזרת להיות הבת שלך. הבת של שולמית", ספדה לה ביתה, השרה לשעבר לימור לבנת, "כשהייתי ילדה כולם ידעו שאני לימור, הבת של שולמית לבנת, הזמרת המפורסמת עם הלהיטים הגדולים. הפכת לזמרת המחתרות ובזכותך השירים הפכו למוכרים וניגשים לציבור הרחב.
כשהייתה שרה במצעד המחולות בחיפה כל שנה ברחוב הרצל ביום העצמאות, אני הייתי הילדה שעומדת על קצות האצבעות במרפסת וכל כך גאה באמא שלי. תמיד חשבו שאנחנו אחיות, היא נראתה כל כך צעירה, שובבה, קצת פרועה, טוב נו, פלמ"חניקית עם נפש של אמנית. היא הייתה מיוחדת.
כשנבחרתי לכהן כחברת כנסת ושרה בממשלה, התחילו לקרוא לך 'אמא של לימור לבנת'. חשבתי שזה יפריע לך אבל לא, היית מאוד גאה. את ואבא התייצבתם לסייע לי, בבחירות ובפריימריז - לבושים בחולצות שלי ומחלקים פליירים.
אמא שלי היפה, לפני שנה וחצי בגיל 90 הפקנו לך יום הולדת מהסרטים ששימח אותך כל כך. ישבת על הבמה כמו מלכה.
אני לא מכירה זמרים בני 90 ששרים כמו אמא שלי. ביום שלישי היא הובאה באמבולנס ולקחנו אותה להוספיס בהדסה הר הצופים ושם יחד עם ד"ר אזולאי, בעל המבטא הצרפתי; היא שרה שיר של אדית פיאף. ד"ר אזולאי שר יחד איתה והיא לא זכרה את המשך המילים אז הם סיכמו שכל יום הם ילמדו עוד שורה. למחרת היא כבר לא יכלה לדבר. ההידרדרות היתה מהירה.
חלית במחלה קשה. עמדנו ליד מיטתך ואת החזרת את נשמתך לבורא. ואמא, את היית כל כך יפה. היית מלכה והלכת לעולמך כמלכה. היי שלום אמא, נוחי על משכבך לשלום והיי לנו מליצת יושר. אני אוהבת אותך".
הלוויתה של שולמית לבנת
(צילום: שחר גולדשטיין)
גם בנה נעם ספד לה: "אולי כבר בלידה אמא שלי זכתה ללגום ממעיין הנעורים. בהכשרה ובפלמ"ח זכתה לכינוי שולה הג'ינג'ית. היא נפטרה בגיל 91 ושערה לא הלבין ושום קמט לא היה על פניה. לפני שבוע מצאתי עוז לומר לה דברים שאומרים בדרך כלל מאוחר מדי. הודתי בפניה שכל הטוב שלי, ככל שיש בי אהבת חיים, הכול ממנה ומה שעבר לילדי הכול בזכותה. זה לא היה מאוחר מדי. היא אמרה לי שהיא מתרגשת. חייה היו שירה ושיריה היו חייה".
העיתונאי ובנו של מייסד הלח"י אברהם שטרן, יאיר שטרן, עלה גם להספיד את לבנת: "שולמית הייתה לוחמת הפלמ"ח, אבל נישואיה ללוחם לח"י קירבו אותה גם ללח"י. היא שרה את שירי המחתרות וכולם חשבו שהיא בלח"י והיו כאלה שלא רצו לתת לה במה בגלל זה והדירו אותה. גם הרדיו הממלכתי לא תמיד פתח את שעריו בפניה, אבל שולמית המשיכה לשיר בכל קצוות הארץ. שירים שהפכו בזכותה לנכסי צאן ברזל. בכל שנה באזכרת אבי היא שרה. נוחי על משכבך בשלום. למרות שכמו שאני מכיר אותך את לא תנוחי, את תמשיכי לשיר שם למעלה לחיילים הנועזים שלהם הקדשת את שיריך".
דב עילם, אמרגנה של ליבנת ב-25 שנים האחרונות, אמר בכאב כי "שולמית הייתה אישה יקרה. ליוויתי אותה 25 שנה בכל רחבי הארץ. היה לה קול מדהים". בנוסף הביע אכזבה על העדר נציגות בהלוויה ממפלגת הליכוד וממשרד התרבות.
לבנת נולדה בווינה ב-1929 ועלתה לישראל עם משפחתה בגיל שש. בצעירותה התגייסה לפלמ"ח ואת הקריירה המוזיקלית שלה החלה בגיל 20, אחרי שפגשה את עוזי לבנת, מי שהפך לבעלה.
בשנות ה-50 התפרסמה בזכות שירים כמו "שיר התופסת", "נערת תפוחי הזהב" וכן "סתיו בחלונות ובלבבי" ו"תל אל קאדי". בסוף שנות ה-80 זכתה לתואר "זמרת המחתרות", בעקבות הקלטת אוסף שירי המחתרות של הלח"י והאצ"ל, בהם שירים כמו "עלי בריקדות", "הם לא ישברו אותנו" ו"חיילים אלמונים".
שולמית הייתה ידועה גם בגין דעותיה הפוליטיות והייתה פעילה במפלגות הימין, ולדבריה מאז שהחלה לשיר את "שתי גדות לירדן", הפסיקו להזמין אותה למופעים של ההסתדרות ומרכז ההסברה של ישראל.
שולמית השאירה אחריה שני ילדים, לימור ונעם. נכדה בן יוסף, נרצח לפני כעשור על ידי שוטרים פלסטינים בשכם.
