בוקר טוב, שנדלירים נוצצים שכמוכם. בוקר של לילה שהביא איתו הדחה מפתיעה, שהפתיעה בעיקר את המודח עצמו: רונן עזב את הבית למרות שסומן כאחד הפייבוריטים לגמר. רונן עשה את הטעות שעושים מידי פעם דיירים בבית "האח הגדול" - הם חושבים שהם הגיעו ל"הישרדות". במקום לעשות תקווה, להישען אחורה, לנוח ולחכות שהאופי המקסים שלך יעשה את שלו, הוא התחיל להזיע על אסטרטגיות וחברויות, וממנהיג נונשלנט שמדי פעם דומע הוא הפך למתמודד בפריימריז ונע בין הדיירים בניסיון לקושש קולות. השיחה ההזויה שלו עם תקווה הייתה הקש ששבר את גב הפייגנבוים – רונן פחות או יותר בא אליה בטענות שהיא לא מדברת איתו למרות שהיא אתיופית, ואתיופים אמורים להיות נחמדים לכולם ולא להיות בררניים כשזה מגיע לחברים, כי תכלס, בואו, אין להם את הפריבילגיה הזאת, אוקיי?
רגע ההדחה - "האח הגדול"
(באדיבות רשת)
זה היה המסמר האחרון במסע השידולים של רונן ואתמול ירד המסך על מחלקת שימור הלקוחות הכי פעילה בבית האח. אני רק מקווה שיש מישהו שלוקח זמנים ועוקב אחרי עלילת המשנה של רונן והבת הגדולה שלו. משום מה מתחשק לי לדעת אם הידידות המופלאה שהובטחה לנו בפרומו בבית האח אכן עומדת לקרות. היחיד שאולי הופתע יותר מרונן על ההדחה היה אסיף, שכבר הכין את עצמו ליציאה אחרי שתפס את המקום של ניר והפך למטרה הנייחת של הבית. בקן הקוקיה שהוא בית האח אין באמת לאן לברוח. נכון, אפשר מדי פעם לחמוק לחדר האח, שיותר משהוא משמש כמפלט הדיירים משתמשים בו כהייד פארק - במה למניפסטים עתירי השלהוב העצמי שלהם או לנאומים שהם יכולים לשאת מבלי שגדי יקפוץ עליהם ויקרא להם "גרגמל".
אז אסיף, מסיבות שהעריכה מתקשה או לא רוצה להסביר (לא, אני לא קונה את מסיבת הסכסוכים), הפך לאדם הכי דחוי בבית. זה מוזר כי אסיף הוא אדם חכם, מבין לאיזו מאפליה חברתית הוא הוצנח ומצליח לנסח את עצמו בצורה שתוציא אותו טוב גם כשהוא אומר לאנשים דברים לא קלים, והכי חשוב - הוא ימני ואוהב את חיילי צה"ל. איך אדם כזה הפך לשרה נתניהו של נווה אילן? איך זה שהוא מאבד כל כך הרבה חברים בבית? מי החבר שלו בבית? על מי הוא מניח את הראש? למי הוא יכול להתלונן בפינת עישון? עם מי הוא מתגפף בלילה מתחת לשמיכה? הייתי בטוחה שאסיף הוא זה שילך הביתה, ואיתו ייגנז גם חלום המעיין אדם בכניסה שנייה, אבל לא, הוא נשאר והביס אפילו יריב כמו רונן פייגנבוים, המאש-אפ הבין דורי בין שייע פייגנבוים לאיל ברקוביץ'.
אולי הבעיה מתחילה במשפט שאסיף מצהיר בכל פעם שהוא רוצה לתרץ התנהגות בעייתית שלו, וזה מתחיל ב"האדם שאני רוצה להיות". כנראה שאסיף דומה לרונן יותר ממה שהיה רוצה לחשוב. האדם שאנחנו רוצים להיות הוא בדיוק ההיפך מאותנטיות, הוא בדיוק המשחק שחלק לא קטן מאיתנו אולי מצליחים לתחזק בחוץ, אבל נעשה קשה מאוד לתחזק אותו במקום כמו בית האח. בסופו של דבר האדם שאתה רוצה להיות נרמס על ידי האדם שאתה, אם תרצה או לא. ואגב, זה עובד גם בכיוון ההפוך, כל אותם ריאליסטים שמשוכנעים שאם יתאמצו עוד קצת אז ה"אני האמיתי" שלהם ייצא החוצה וכולם יפלו לרגליהם - יש לי חדשות בשבילכם. האני האמיתי שלכם כבר בחוץ, וכן, זה מה שיש ועם זה תנצחו, או שלא.
ולסיום, אם לא מחשיבים את נישואי הבזק של חגית לאדם עם מסוק (אל תשפטו. "חתונה ממבט ראשון" זה יותר טוב? פה לפחות צד אחד עוד קצת מכיר את השני, גם אם מדובר בהיכרות שאפשר לסכם במילה "נקניקיות"), מרכז הכובד הרומנטי עבר מירדן וליאור לתקווה וליאור. אני לא יודעת מה הסיפור של ליאור. מעולם לא ראיתי זעקה גדולה יותר לסדנת ניהול כעסים, האיש יודע לדבר רק עם הקאפס לוק לחוץ ואני לא מצליחה להבין איזו אישה שאין בה הרס עצמי תימשך לחבילה הזאת. מה גם שאין לי כוחות לעוד משגל נסוג כמו זה שהיה לו עם ירדן. מצד שני, עושה רושם שתקווה יודעת לנהל את הסיפור הזה לא פחות טוב ממנו, ואם הוא לא רוצה לנהל רומן בבית האח היא לפחות תגשים לו את חלום ה"ללכת עם ולהרגיש בלי" בכך שהיא לעולם לא תתמסר אליו עד הסוף. וכן, זה רומן שהייתי צופה בו בכיף.
בשבוע הבא: מה תעשה ירדן בלי רונן? האם אסיף יעבור לאכסן את השתן שלו בראש? אם תקווה תשחיר את כולם - כולם יהיו אתיופים? ואיך זה קשור לצביעות? כפור נעים לכולם וחג שמח למי שחוגג.
