ביום שישי, ה-22 נובמבר 1963, חוותה האומה האמריקנית את אחת הטראומות הגדולות בתולדותיה. הנשיא הנערץ ג'ון פיצג'רלד קנדי נורה למוות במהלך ביקור בדאלאס, אירוע שהותיר את ארצות הברית המומה וכואבת ומאוד מבולבלת. אומנם אין מדובר במקרה הראשון של התנקשות פוליטית בתולדות המדינה. אברהם לינקולן, ג'יימס גארפילד וג'ון מקינלי קיפחו את חייהם במהלך כהונתם ורבים אחרים עמדו במרכז קנוניות כושלות אחרות של מתנקשים פוטנציאליים. סיבה אחת משמעותית לכך שההתנקשות בקנדי נחרטה עמוק כל כך בתודעה הקולקטיבית של האומה וממשיכה להדהד עד היום נובעת מכך שבניגוד למקרים הקודמים - האירוע תועד בזמן אמת. אברהם זפרודר, שהיה שם באותו יום שישי דרמטי, קלט את הירי בנשיא במהלך הנסיעה ברחובות דאלאס, ובכך עיצב את הזיכרון החזותי של אזרחי ארצות הברית, וכן את אמניה, קולנועניה ויוצרי הקומיקס שלה.
(הסרטון המקורי המתעד את ההתנקשות)
בניגוד למקרה רצח רבין, אז תועד יגאל עמיר במצלמתו של רוני קמפלר כשהוא יורה שלוש פעמים בגבו של ראש הממשלה מטווח קצר, קנדי נורה מרחוק על ידי צלף שהתמקם באחד הבניינים הסמוכים, כך שהסרטון הקצר שנקלט בעדשתו של זפרודר לא יכול לשמש הוכחה בנוגע לזהות המתנקש. רשויות החוק שמו ידיהן על חייל משוחרר בעל נטיות מרקסיסטיות בשם לי הארווי אוסוולד והצביעו עליו כאחראי לביצוע הרצח, אולם אשמתו מעולם לא הוכחה - בין השאר מכיוון שהוא עצמו מצא את מותו יומיים לאחר מכן בידי המתנקש ג'ק רובי, כשהוא תחת חסות המשטרה. ההתפתחויות הסבוכות והמדממות הללו הותירו את התעלומה ואת הפצע פתוחים - לפרשנויות, לתיאוריות קונספירציה וגם לתסריטים שובבים שעוסקים בדברי ימי האומה, כמו במקרה של העונה השנייה של "אקדמיית המטרייה" שעלתה לאחרונה בנטפליקס, וכן ביקום הבדיוני של מארוול, בזה של "דוקטור הו", בסרט "השומרים" ועוד.
יותר מכל רצח פוליטי אחר, ההתנקשות בנשיא קנדי חוללה אינספור תיאוריות קונספירציה פרועות שתידלקו לא מעט דרמות ומותחנים פוליטיים. הרבה סרטים נוצרו על הרקע ההיסטורי הזה, והבולט שבהם הוא JFK מ-1991, בו משרטט הבמאי אוליבר סטון תרחיש לפיו פוליטיקאים ושלוחיהם ברשויות החוק השונות עמדו מאחורי הפרשה. שנה לאחר מכן, ג'ון מקנזי לקח את הקונספירציה צעד אחד קדימה מתוך נקודת המבט של ג'ק רובי בדרמה "רובי", על פיה אוסוולד היה אחד מארבעה מתנקשים שנשלחו לחסל את הנשיא מטעם מערכת הביטחון האמריקנית. Timequest של רוברט דייק מ-2000 לוקח את הסיפור צעד אחד אחורה באמצעות מסע בזמן, ותוהה מה היה קורה לו הרצח היה נמנע וקנדי היה משלים את כהונתו תוך סיומה המוקדם של מלחמת וייטנאם והפשרת היחסים עם ברית המועצות.
(מתוך הסרט JFK)
סיפור רקע דומה מופיע גם במיני-סדרה "נובמבר 1963" מבית הולו (2016) - עיבוד לספרו של סטיבן קינג, "11/22/63", על גבר בשם ג'ייק אפינג (ג'יימס פרנקו) שנשלח חזרה בזמן הישר אל 1963 וזאת במטרה לסכל את ההתנקשות בקנדי. בימים הספורים שנותרו לפני האירוע עצמו הוא נדרש להסתגל לרוח התקופה ולבנות לעצמו חיים, בעודו חוקר את הנסיבות ומתקרב למי שעתיד להיות מואשם ברצח, לי הארווי אוסוולד, ואשתו מרינה. לא מן הנמנע שערב הרצח אפינג היה פוגש בגיבורי "אקדמיית המטרייה" שעלילתה מתרחשת בנובמבר 1963 בדאלאס, וסובבת סביב האירוע המכונן.
בלי לחשוף יותר מדי מעלילת המסתורין של העונה השנייה של "אקדמיית המטרייה", אפשר לספר כי היא מתחוללת בנובמבר 1963, ימים ספורים לפני הרצח. ששת חברי האקדמיה, שנמלטו ברגע האחרון מסוף העולם בעונה הקודמת, מוצאים עצמם 60 שנה לפני כן בטקסס - ומגלים שגם פה עומדת להתרחש אפוקליפסה, הפעם כשואה גרעינית בחסות המלחמה הקרה. הם מנסים לבדוק האם ההתנקשות בנשיא גרמה לאירוע, או שמא מניעתו האפשרית. אנחנו מתלווים אליהם בעודם מנסים להתאקלם ברוח הסיקסטיז. בעוד דייגו נחוש לאתר וללכוד את לי הארווי אוסוולד מבעוד מועד, לות'ר מוצא עצמו עובד במועדון הלילה של ג'ק רובי. "מספר חמש", שנשלח בעונה הראשונה למשימת חיסול של הנשיא ודפק נפקדות, נגרר לזירת הרצח בעל כורחו. ברוח התקופה ההיא, אליסון משתלבת בתנועת זכויות האזרח של השחורים, ואילו קלאוס הופך לגורו של כת היפים בכל הצבעים.
(הטריילר של העונה השניה של "אקדמיית המטרייה". מנסים להציל את קנדי, ואת העולם)
ככל שהעונה השנייה מתקדמת, העלילה הבדיונית וגיבוריה מתמזגים ב"אמת ההיסטורית" ובקונספירציות לקראת תאריך היעד - ה-22 בנובמבר 1963, וההתנקשות שתהיה או לא תהיה. לצד הביוגרפיה המפוברקת של הדמויות והעובדות הידועות מהכתיבה ההיסטוריוגרפית המוכרת, נישאים התסריטאים על תיאוריות הקשר השונות שאימצו רבים במציאות. אחת מהן, למשל, כאילו לקוחה מ"תיקים באפלה", וקובעת שההתנקשות בקנדי קשורה לגילוי החייזרים ברוזוול, שהנשיא ביקש לחשוף לציבור בניגוד לדעת מערכת הביטחון. השנייה נתלית בתעלומת "איש המטרייה" - אדם מסתורי שנקלט במצלמתו של זפרודר ושל אחרים כשהוא אוחז במטרייה באותו יום שמשי ובהיר. התיאוריה שהתחבבה על רבים ולוקטה בחפץ לב על ידי היוצרים, היא שמדובר באחד מקושרי הקשר נגד קנדי, שסימן את המטרה לצלף או אף ירה בעצמו. במציאות התגלה כי מדובר באזרח שביקש להתבלט בשטח ולהביע מחאה באמצעות מטרייתו השחורה - גרסה מוקדמת לחשיפת חזה השכיחה בהפגנות הנוכחיות. בעלילת הסדרה אין מדובר באדם תמים מן המניין, וגם הסמליות של המטרייה אינה מקרית.
(הבמאי הדוקומנטרי ארול מוריס על תעלומת "איש המטרייה")
"אקדמיית המטרייה" מבוססת על סדרת חוברות קומיקס מהוצאת דארק הורס, שיצרו ג'רארד ווי וגבריאל בה ב-2007, אבל מקרה ההתנקשות בקנדי העניק הקשר היסטורי גם ללא מעט גיבורי על מוכרים יותר. כך למשל במקרה של סופרמן, שקנדי חפץ בתמיכתו. בזמן אמת, הבית הלבן וחברת DC קומיקס שיתפו פעולה בהפקת מהדורה מיוחדת שהפגישה בין גיבור העל האהוב לנשיא כבני ברית קרובים, שמשלבים ידיים כדי להחדיר מודעות בקרב הציבורי האמריקני בעניין נחיצותו של כושר גופני. החוברת הייתה אמורה לצאת בנובמבר 1963 אלא שהתוכנית נגנזה על רקע ההתפתחויות הטרגיות. רק בדיעבד, וביוזמת לינדון ג'ונסון שירש את מקומו של קנדי בבית הלבן, יצאה לאור המהדורה על מנת לכבד את זכרו.
גם המתחרים ממארוול דאגו להעמיד גרסה אלטרנטיבית לפתרון התעלומה "מי רצח את קנדי". אנחנו יודעים שפגי קרטר, אהובתו של קפטן אמריקה בקומיקס ובסרטים, נשאה עיניה לנשיא ואף הצטלמה איתו כפי שהעידה אחייניתה, הסוכנת שרון קרטר, בנאום ההספד שלה בסרט "קפטן אמריקה: מלחמת אזרחים" מ-2016. אבל מה שעוד נחשף בפנינו מעל דפי הקומיקס הוא שהרוצח האמיתי אינו אוסוולד או "איש המטרייה" אלא דווקא באקי בארנס, הלא הוא חייל החורף, שעשה כן בשירות הסובייטים ששטפו את מוחו. רמזים לכך מצויים גם בחוברות הקומיקס וגם בסרט "קפטן אמריקה: חייל החורף" מ-2014.
העובדה שעל פי היקום הבדיוני של מארוול באקי בארנס הוא האחראי לרצח קנדי מפריכה את ההאשמות נגד מי שהופלל בפרשה, והוא אריק לנשר - מגנטו מ"אקס-מן". בסרט "אקס-מן: ימי עבר עתיד" אנחנו מגלים כי לנשר נכלא בחשד כי תמרן את הקליע שנורה מהרובה של לי הארווי אוסוולד, וכיוון אותו אל גופו של הנשיא. לקראת יציאת הסרט ב-2014, הופץ אף קמפיין ויראלי שכונה הקליע המעוקם (The Bent Bullet) ובו מפורטת הקנוניה נגד המוטנט.
(מתוך הקמפיין The Bent Bullet)
הגבול הדק בין אמנות לפייק ניוז
"אחד ההיבטים המשמעותיים ביותר בנוגע לקווי העלילה הנוגעים להתנקשות בקנדי, הוא מה הנשיא ייצג עבור הכותבים והקוראים וארצות הברית כמכלול", אומר ד"ר קורד סקוט, המתמחה בתרבות פופולארית והיסטוריה אמריקנית. "כנשיא, קנדי היה בינוני. לא רע, אבל גם לא כזה מוצלח. אבל מה שהוא ייצג זה את הנוער האמריקני והחזון לגבי האפשרויות שלו. בגיל 43 קנדי היה האדם הצעיר ביותר שנבחר לנשיאות (טדי רוזוולט היה בן 42 כשהחליף את מקינלי לאחר הירצחו, אך נבחר לתפקיד לראשונה ארבע שנים לאחר מכן, א"ב). קהל קוראי הקומיקס המקורי התבגר בשנות ה-60, וכבני נוער התעורר בהם עניין בנוגע לפוליטיקה. זה היה העידן בו האמון בממשלה החל להתערער. ההתנקשות בקנדי סימנה את אובדן התמימות. כשלינדון ג'ונסון החליף אותו, אנשים כבר התעייפו מהפוליטיקאים וכשריצ'רד ניקסון נבחר ב-1968, הציבור כבר היה מפולג לחלוטין".
באיזה אופן היצירות הבדיוניות האלו מתייחסות להתנקשות ההיסטורית, ונאחזות בה כעוגן עלילתי?
"יש חוסר אמון בסקירה העובדתית בנוגע לרצח, בגלל סיפור הרקע של אוסוולד כאדם בלתי שפוי. הרקע שלו כחייל אמריקני שערק לברית המועצות ואז שב לארצו אינו נתפס כהגיוני. העובדה שהוא נרצח על ידי ג'ק רובי הותירה המון שאלות פתוחות שהוא לקח עמו אל הקבר. להבדיל, כשנעשה ניסיון התנקשות בחייו של רונלד רייגן במרץ 1981, המתנקש ג'ון הינקלי נתפס ונחקר. תיאוריית הקונספירציה במקרה הזה לא יכלה להתפתח".
אכן, העובדה שהחקירה נגד אוסוולד לא מוצתה, ונסיבות מותו כשהוא בחסות השוטרים נתפסו כלא מתקבלות על הדעת וכחשד לטיוח, הותירו פתח לאינספור פרשנויות והרחבות עלילתיות אחרות ברמת הקונספירציה הפוליטית, וכן כיצירות קומיקס ומדע בדיוני. החלל הריק הזה זימן מצד אחד סרטים כמו "המשפט של לי הארווי אוסוולד" שביים לארי ביוקנן ב-1964 ודימה את המשפט-שלא-היה של הנאשם ברצח קנדי. מצד שני, הופקו סרטים כמו "השומרים" מאת זאק סניידר, שכבר בתחילתו אנו חוזים בשחזור של הסרטון המפורסם של זפרודר בתוספת דמותו של "הקומיקאי" - גיבור העל השנוי במחלוקת שאורז את רובה הצלפים שלו רגע לאחר הירי. מנגד, בסדרה "השומרים" שיצאה לאחרונה ב-HBO, קנדי כלל לא נכלל ברצף הנשיאים של הבית הלבן. זאת כיאה להיסטוריה האלטרנטיבית שהיוצר דיימון לינדלוף ביסס בעולמו הטלוויזיוני.
רצח קנדי בסרט "השומרים"
(מתוך הסרט)
"השומרים" (הסרט והסדרה) ובמידה רבה העונה השנייה של "אקדמיית המטרייה" עוסקים בסוגיות של גזע ומגדר שמעסיקות מאוד את הציבור האמריקני כיום, אך נטועות עמוק בתחילת שנות ה-60. אז כזכור נרשמה ההתעוררות של תנועות זכויות האדם וארגוני המחאה למען האזרחים השחורים, בהנהגת מרטין לות'ר קינג, מנהיג שמזוהה מאוד כבן שיחו של קנדי. הנשיא היה מזוהה עם תשוקה לפיוס בחברה האמריקנית, וגם עם האויבים הסובייטים מהצד השני של העולם בבוקר שאחרי משבר הטילים עם קובה, שהביא לעלייה במפלס החרדה האמריקני מפני סוף העולם בשואה גרעינית. אלו השתלבו היטב בתקווה שהביא עמו JFK והיאוש הגדול אחרי מותו.
"האירועים הללו בהחלט מצאו את מקומם בעלילות הקומיקס", קובע סקוט, "סוגיות של זכויות האזרח נטועות בלב של 'אקס-מן'. אפשר לזהות את הנטייה החדשה של בני האדם לפקפק בתפקידה של הממשלה האמריקנית. היו גם עלילות שעסקו במלחמת וייטנאם, כמו סיפור המקור של איירון-מן. כך הפכו הסיפורים הללו ליותר נגישים עבור הקוראים המבוגרים, ששאפו למזג בין הפנטזיות שלהם לרלוונטיות של המציאות האמיתית".
בהקשר הנוכחי מדובר כמעט בפייק ניוז. אתה לא חושש שעיוות ההיסטוריה המוכרת לנו עשוי להזיק לידע של הצופים?
"השימוש בהיסטוריה אלטרנטיבית חביב עליי, אבל רק אם ההקשר ההיסטורי המציאותי מוכר ומובן. אם כותבים עושים עבודה טובה בהצגת ההקשר, זה יכול להיות מאוד יעיל. תמיד יש מרכיב של היסטוריה חלופית או מזויפת בנוגע לכל אירוע. זה הטוב והרע בחברה האמריקנית. אנחנו שומעים הרבה על כך שההיסטוריה של ארצות הברית היא יוצאת מן הכלל, מה שהופך אירועים פחות מכוננים לבלתי נתפסים. בדרך כלל אני מציג בפני הסטודנטים שלי את התרחיש הבא: תחשבו על סבא וסבתא שלכם עושים סקס. אף אחד מאיתנו לא רוצה לדמיין את זה כי זה גורם לנו אי נוחות, אבל אנחנו יודעים לבטח שזה קרה בעבר כי בלי זה לא היינו קיימים. אנחנו לא אוהבים להתבונן לעומקה של ההיסטוריה שלנו בגלל שהיא מלאה באירועים לא נעימים".
עד היום ההתנקשות בג'ון פיצג'רלד קנדי נתפסת כאירוע ששינה את פני ההיסטוריה של ארצות הברית, הותיר בה כתם שלא ניתן להלבין, ונחשב על פי רבים כפספוס הזדמנות ייחודית בתולדות האומה להגיע לפיוס ושיווי משקל בתוך החברה האמריקנית ובעולם כולו. גזר דין המוות של המציאות שקדמה ליום ההוא ב-1963 ניתן, בין אם באשמתו של אוסוולד או מישהו אחר. כעת כל מה שניתן לעשות הוא לגייס את הדמיון והיצירתיות, ולשזור בסיפור ההיסטורי עלילות דמיוניות שמסבירות, מנחמות ואולי אף מנסות לתקן את העבר, כמו במקרה של "אקדמיית המטרייה", "נובמבר 1963" או למשל בסדרת ספרי "דוקטור הו" שחוזרים אחורה בזמן כדי למנוע את הטלטלה הזאת. מי יודע, לו הם היו מצליחים יתכן שקנדי היה ניצל והעולם שלנו היה קצת פחות רע. מצד שני, מה זה שווה אם הסיפורים בקומיקס, בטלוויזיה ובקולנוע היו פחות טובים.
