באחת הסצנות בעונה האחרונה של "ריק ומורטי", נפגש מורטי עם נציגים של נטפליקס במטרה להציע להם סרט. הפיץ' שלו מבולבל ועגום אבל את האנשים של נטפליקס זה לא מרתיע – להיפך. הם רוצים את זה, מעין עקיצה שמשגרים הכותבים לענקית הסטרימינג, שלא בוחלת בתוכן כל עוד יש לו דופק ואפשר להעלות אותו על פס רחב. רצה הגורל ואת "ריק ומורטי" אפשר לראות משודרת בארץ באותה נטפליקס - הוכחה נוספת, אולי, לטענה של היוצרים של סדרת האנימציה: נטפליקס לא נעלבים, הם משדרים.
מתוך "Gentefied"
("Gentefied" - טריילר (באדיבות נטפליקס))
כמובן שיש יותר מגרעין של אמת בעקיצה, ויעיד דף הבית של כל מי שמנוי לנטפליקס, שעמוס הררי תוכן שקל יותר לטבוע בתוכם מאשר לצוף. אבל לסיטואציה הזאת יש גם צדדים אחרים. אחד מהם הוא הנישתיות. נטפליקס יכולה להרשות לעצמה להפיק סדרות גם אם קהל היעד שלהן נחשב מצומצם יחסית, והגיבורים שלהן הופכים יותר ויותר ספציפיים. Gentefied, שעלתה בסוף השבוע, היא דוגמה קלאסית: כריס, אריק ואנה, שלושה אמריקנים צעירים ממוצא מקסיקני, מנסים להציל את מסעדת הטאקו המסורתית של סבא שלהם, שממוקמת בשכונת בויל הייטס בלוס אנג'לס. המכירות כבר לא מה שהיו פעם ובעל הבית שמשכיר להם את החלל מעוניין למכור אותו לרוכשים פוטנציאליים, שאין להם שום קשר לאוכלוסיה המקסיקנו-אמריקנית שמאכלסת אותה.
ההצצה למאבק של שלושת הנכדים - שמחזיקים, אגב, בדעות שונות באשר לדרך המתאימה להציל את המסעדה - היא חלון לתופעה הרבה יותר רחבה, שעיקרה מאבק תרבויות בין-דורי ובין-מעמדי. שם הסדרה שאול מהביטוי ג'נטריפיקציה - תהליך שבו אוכלוסיות מבוססות יחסית משתלטות בהדרגה על שכונות שבהן מתגוררות שכבות חלשות יותר, תהליך שמוביל לאובדן הצביון התרבותי המקורי שלהן ובדרך כלל גם הופך אותן ליקרות מידי עבור הדיירים המקוריים שלהן. לפעמים התהליך הזה מתודלק גם על ידי הדור השני של אותה אוכלוסיה. היא גם מתרחשת, כאמור, בבויל הייטס, שכונה שאכן עברה ג'נטריפיקציה מזורזת בעשור האחרון.
בעוד שאריק הוא בן דמותו של הצעיר הטיפוסי בקהילה הלטינית שהיא דור שני או שלישי למהגרים, כריס הוא סוג של היפסטר שמעוניין לפתח קריירה של שף וחוסך ללימודים בפריז. הוא מאמין שכדי להציל את המסעדה המנות חייבות להשתנות ולהפוך למתוחכמות יותר, מהסוג שיקרוץ לאוכלוסיה החדשה שמגיעה לשכונה. אנה, הנכדה השלישית, היא אמנית לסבית שאיום הקריסה של המסעדה מחייב אותה למצוא עבודה אמיתית, וכמו אריק, גם היא מעוניינת לשמור על האופי המסורתי של המסעדה ולהימנע משינויים ש"ימכרו את הקהילה שלה ללבנבנים". ואם זה לא מספיק, כל זה מתרחש בעידן טראמפ, שחזון החומה שלו עם מקסיקו ושנאת הזרים מהדהדים ברקע.
כמו החידוש של "שולחן לחמישה" לפניה, שעברה הסבה ממשפחה לבנה למקסיקנית, גם Gentefied מאפשרת ליוצרים שלה (מרווין למוס הגואטמלי והשותפה האמריקנית-מקסיקנית שלו לכתיבה, לינדה צ'אווס. השחקנית אמריקה פררה בין המפיקים), לספר סיפור מאוד ספציפי על קהילה מסוימת בארה"ב, על השינוי שהיא עוברת ועל המחאה שמגיעה בעקבותיו. גם היא דוברת את שתי השפות, אנגלית וספרדית, לא פעם על ידי אותה דמות, ונדמה שהיא שמה לה למטרה לבצע שתי פעולות בו זמנית - לבדר ולחנך. לכל אחת מהדמויות יש אג'נדה ו-Gentefied מרבה להשליך אל העלילה חכות פדגוגיות שבחלקים מסוימים של הסדרה הופכים למתישים. כשהיא לא מאביסה את הצופים באג'נדה שלה, Gentefied מצליחה לייצר ביס אפקטיבי, מבדר וכן, גם בעל ערך.
