הופעות המשחק המוצלחות של אדם סנדלר לא נעשו בקומדיות שבהן הוא היה בעמדת השליטה היצירתית, אלא בפעמים הספורות שבהן עבד עם במאים בעלי מעמד ומוניטין. אלו נתנו לו תפקידים שבהם הפרסונה הקומית שלו היוותה בסיס לרבדים נוספים בדמויות אותן הוא גילם.
עד כה הדוגמה הבולטת ביותר לשיתוף פעולה שכזה הייתה ב"מוכה אהבה" (2002) של פול תומאס אנדרסון. הפרפורמנס של שינויי ההתנהגות האגרסיביים והילדותיים המוכר מהקומדיות של סנדלר עוצב מחדש לפרופיל הפסיכולוגי של בארי איגן - אדם מבודד, מתוסכל, ומגומד על ידי אחיותיו. מבסיס זה השכילו אנדרסון וסנדלר ליצור רגעים בעלי קסם רומנטי עקמומי ואפל.
17 שנים מאוחר יותר הדמות שסנדלר מגלם ב"יהלום לא מלוטש" ("Uncut Gems"), סרטם של האחים ג'וש ובני ספדי, היא הישג בסדר גודל דומה, אם לא למעלה מכך. סנדלר נסמך על האופן בו האחים ספדי עיצבו עולם שהוא הקרנה של מצבה המעורער של הדמות אותה הוא מגלם. "יהלום לא מלוטש" עלה שלשום לנטפליקס והוא בגדר צפיית חובה לחובבי קולנוע קדחתני, מלוכלך ופרוע. לטוב ולרע זהו גם דיוקן של דמות יהודית שספק אם במאים שאינם בני דת משה היו מעיזים ליצור.
הסרט מתחיל בסצנה, לכאורה לא הכרחית, המתרחשת במכרה באתיופיה ב-2010. כורה שרגלו רוסקה מחולץ מהמכרה, ובעוד המהומה גדלה, שני כורים חוזרים פנימה וחושפים סלע בו משובצות אבני אופל יקרות ערך. אבן החן (ולא "יהלום", כבתרגום הקלוקל לעברית) אינה רק יקרת ערך אלא מתייחדת במבנה פנימי מורכב שמייצר משחק צבעים, כמו גלקסיה של צבע המוכלת בתוך האבן. תנועת מצלמה לתוך המרחב הפנימי, הלכאורה אינסופי, של אבן חן הצבעונית, ממשיך לשוטים הנעים בתוך המעי של גיבור הסרט במהלך בדיקת קולונוסקופיה.
הפתיחה המבריקה מאפיינת את דמותו של הווארד רטנר (סנדלר) מבפנים. הוא יהודי תחמן וחסר עכבות ושיקול דעת שברשותו חנות תכשיטים ניו-יורקית. הוא מתמחה בלקוחות אפרו-אמריקנים חובבי בלינג מעולם המוזיקה והספורט. החיים של רטנר הם מערבולת של לחצים, רובם ככולם באשמתו, ובדיקת הקולונוסקופיה היא הפחותה שבדאגותיו. זהו דימוי קולע לגישה האינטנסיבית שבה הסרט יציג ויבחן את דמותו.
בנקודת המוצא הוא מסובך בחובות הימורים לארנו (אריק בוגוסיאן), שבמקרה נשוי גם לאחותו. הוא נמצא על סף גירושים מאשתו דיינה (אידינה מנזל) בגלל שהוא בוגד בה עם ג'וליה (ג'וליה פוקס) שעובדת בחנות שלו. בעיקר הוא שקוע עד צווארו בניסיון להזיז דברים, מפה לשם וחוזר חלילה. כשהוא מצליח להשיג סכום כסף שלו הוא כה נזקק להחזר חובות, הוא מיד משקיע אותו בהימור על משחק כדורסל נוסף. הוא נראה כאדם שנוהג ברכב המאבד שליטה ומחליט שהמוצא הוא ללחוץ על דוושת הגז ל-200 קמ"ש.
דמאני (לקית' סטנפילד), שמגייס עבורו לקוחות, מביא לחנות את שחקן הבוסטון סלטיקס קווין גארנט (בתפקיד עצמו). זוהי עונת הפלייאוף של 2012 וגארנט נדלק על אבן משובצת באותם אבני אופל מביאות מזל טוב שרטנר קיבל זה עתה מאתיופיה. אחרי לחצים כבדים, גארנט מקבל מרטנר את האבן בהשאלה למשחק שיתקיים באותו לילה. האבן מיועדת למכירה פומבית עוד יומיים, וההכנסות ממכירתה אמורות לחלץ את רטנר מצרותיו. כל שיבוש שיקרה מסכן ישירות את הגיבור. ומה שלא יקרה, רטנר בעל האופי האובססיבי וההרסני, יעשה כבר לעצמו.
"יהלום לא מלוטש" לא מנסה להעניק לצופים סיבות לחבב את גיבור הסרט. לכך מצטרף הסגנון התזזיתי של סאונד, תנועה ותנועות מצלמה שממקם את הגיבור במערבולת המייצרת מועקה על הצופים. זוהי בהחלט לא דמות או סגנון המתאים לכל הצופים, אבל לחובבי דמויות שחיות על הקצה, מעין סקורסזה מחוספס המתחכך בחתך לא אנין של יהדות ניו-יורק, זהו סרט מרשים במיוחד.
סרטם הראשון של ג'וש (בן 35) ובני (33) ספדי (The Pleasure of Being Robbed מ-2008), החל קריירה המבוססת על שיתוף פעולה קבוע בין האחים. בסרטיהם הם תמיד אחראים על הבימוי, שותפים לכתיבה, עריכה ולעיתים גם לצילום, ובחלק גם משחקים. סרטם הראשון לא זכה למידה רבה של תשומת לב חיובית, אך בארבעת הסרטים שהם עשו מאז (אחד מהם תיעודי) קרנם עלתה. שני סרטיהם האחרונים - (Heaven Knows What (2014 שגיבורתו הייתה צעירה נרקומנית בניו-יורק, ו"גוד טיים" (2017) על שני אחים, אחד מהם רפה שכל, ששודדים בנק ומסתבכים לאחר מכן - כבר הציבו אותם בחזית העשייה העצמאית האמריקאית.
על תפקידו בסרט סנדלר זכה למועמדות בגלובוס הזהב, אך באופן מפתיע הוא אינו מועמד לאוסקר המשחק. אולי לטעמם של חברי האקדמיה הוא לא יותר מקומיקאי לא אנין במיוחד, או שאולי שיתוף הפעולה המשגשג שלו עם נטפליקס (מאז 2014) אינו מעודד את חברי האקדמיה להתייצב מאחוריו. כך או אחרת "יהלום לא מלוטש" ייזכר בזכות ההופעה יוצאת הדופן של סנדלר, וביצור מעמדם של האחים ספדי כשניים מהיוצרים המעניינים של הקולנוע האמריקאי העכשווי.