"כל היופי מתקיים באפור", אומרת בריאיון ליז פלדמן, היוצרת של הסדרה "בשבילי אתם מתים", שהעונה השנייה שלה עלתה בסוף השבוע האחרון בנטפליקס. ואכן, למרות שהעונה החדשה של דרמת המתח הטרגו-קומית מעלה הילוך בגזרת הפניות החדות בעלילה, היא בהחלט ממשיכה להעמיק את מערכת היחסים בין ג'ן (כריסטינה אפלגייט) המרירה והזועמת לג'ודי (לינדה קרדליני) הרגשנית והרכה, בהתבסס על המורכבות באישיות של כל אחת מהן וביחסים ביניהם.
"בשבילי אתם מתים", עונה 2 - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
אם העונה הראשונה הוקדשה לשאלה האם החברות בין ג'ן לג'ודי תשרוד את הווידוי של ג'ודי על החלק שלה במוות של טד, בעלה של ג'ן, הקליף האנגר שסגר את העונה הראשונה - זהירות, ספוילר - העמיד אותן באותו המדף. שתיהן אחראיות ללקיחת חיי אדם, ברזומה של כל אחת מהן התווסף מותו של בן הזוג של השנייה, והפעם זאת ג'ן שיש לה מה להסתיר. העונה השנייה מתחילה בדיוק בנקודה בה עזבנו את שתיהן בראשונה: רגע אחרי שסטיב (ג'יימס מרסדן), האקס של ג'ודי, נרצח על ידי ג'ן.
הכימיה בין שתי השחקניות הראשיות היא עדיין המרכיב החשוב ביותר בסדרה, והיא שומרת על העונה השנייה מנפילה גם כשהמפנים העלילתיים (כמו זה שחותם את הפרק הראשון - הופעתו של אחיו התאום החצי זהה של סטיב, שמגולם גם הוא על ידי מרסדן, רק כי פלדמן רצתה להשאיר אותו בקאסט) גובלים בטלנובלה, או כשג'ן וג'ודי, כמו זוג החברים הזה שיש לכולנו, שוב נפרדות רק כדי לחזור אחת לשנייה, גומי שנמתח קצת יותר מדי. מה גם שהאופי הסלחני של ג'ודי לא מטעין את העונה הזאת במתח של הראשונה מבחינת החברות בין השתיים - ג'ודי תסלח לג'ן על הכל. למעשה, ג'ן היא זאת שמנסה ללמד את ג'ודי איך להיות קצת יותר אסרטיבית ולסרב מדי פעם.
עוד ביקורות טלוויזיה:
בגזרת המתח, מרבית העלילה בעונה הזאת מתמקדת בניסיונות של ג'ן וג'ודי להיפטר מהגופה ולמנוע מהחוק לעלות על עקבותיהן, ואילו בצד הרגשי, פלדמן סוטה מהעיסוק הלא מפולטר שלה באבל ונותנת מקום לטראומות ילדות של שתי הנשים, שחשיפתן מחזקת את הקשר ביניהן, כמו גם לעיסוק בהורות, ביחסים חד מיניים (פלדמן עצמה היא לסבית שחיה עם בת זוג) ובפוריות.
2 צפייה בגלריה
הכימיה ביניהן היא עדיין המרכיב המנצח. מתוך "בשבילי אתם מתים", עונה 2
(צילום: באדיבות נטפליקס)
נכון שמה שהפתיע והקסים בעונה הראשונה עובד (קצת) פחות בעונה השנייה. "בשבילי אתם מתים" סובלת מסינדרום העונה השנייה המוחלשת של סדרה מצוינת, כזה שאפשר היה לאבחן ב"להרוג את איב", למשל, ומתקשה לשחזר את ההתאהבות הראשונית בדמויות ובסגנון. אבל למזלה של הסדרה, פלדמן אוהבת להפתיע ומקפידה על תפניות בלתי צפויות בעלילה כמו גם על קליף האנגרים קלאסיים בסיום כל פרק, שמחזיקים את הצופה מול המסך גם כשהיא הופכת למעט רופסת או לא אמינה בטריטוריות אחרות. האבסורד והטרגדיה של "בשבילי אתם מתים" עדיין מתערבבים האחד בשנייה באופן יצירתי וקומי, אם אתם מחזיקים בנקודת המבט הנכונה על החיים, עד לסיום הפתוח שקורץ לעונה שלישית, בהנחה (לא בלתי סבירה) שכזו אכן תגיע.
