הדבר הראשון שמושך את העין באלה לי להב הוא ששום דבר לא מושך את העין. השיער לא צבוע באדום, כתום או צהוב. הוא שחור. אין תוספות שיער, אין איפור מוגזם. אפילו הבגדים שתלויים עליה - חולצה רחבה וטרנינג כחלחל, נראים כמו משהו שהיא גירדה מהארון הפרטי ולא אאוטפיט שבחר סטייליסט יפני בהתקף מאניה. אלה לי נראית, באופן די נדיר, מסונכרנת לגילה: בת 19, טבעית, יפה מאוד. זה לא מקרי. השינוי הזה, היא מספרת, הוא חלק מתהליך שעברה בחודשים האחרונים. בלי התערבות חיצונית. רק צלילה עמוק פנימה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"הגעתי לאיזו בגרות נפשית שאיפשרה לי לעשות את זה. במשך שנים לא אהבתי את עצמי, והייתי עסוקה בלשנות. בלתקן. לא הרגשתי יפה או שלמה בשום צורה. הביטחון שלי, הדימוי העצמי שלי, היו מאוד נמוכים. לא הצלחתי להסתכל במראה. הייתי עושה פוטושופ על כל תמונה. לא משנה מה עשיתי, הרגשתי שאני לא בסדר. שכלום לא מספיק טוב. זה משהו שאני עובדת עליו, לאהוב את עצמי כמו שאני בלי לתת להשפלות של העבר לנהל את מי שאני היום. יש עוד לאן לשאוף. אבל מהמקום שהייתי בו למקום שאני נמצאת בו היום יש שיפור משמעותי".
מה התיקון הכי קיצוני שעשית בשנים ההן?
"עשיתי הזרקות בשפתיים והגזמתי עם זה. היה איזה טרנד, ואמרתי לעצמי שיש לי שפתיים ממש סבבה, אבל אם הן יהיו יותר גדולות אני אהיה יותר יפה, שאם קיילי ג'נר נראית ככה, אז גם אני צריכה. היום בדיעבד אני מסתכלת על עצמי וזה עושה לי חלחלה. זה נראה ממש רע".
מה קרה לצבע בשיער? זה היה סימן ההיכר שלך.
"זה היה שילוב בין רצון למשוך תשומת לב לחוסר החלטיות. ניסיתי צבע, חשבתי שזה יפה, ואחרי רגע זה נראה לי כבר פחות יפה. רוצה קצר. רוצה ארוך. רוצה פוני. בגלל שלא הייתי שלמה עם עצמי חיפשתי כל כך הרבה דרכים כדי להיות מרוצה מעצמי. לא הבנתי שאם אני לא אהיה שלמה עם עצמי כמו שאני – זה לא משנה מה אני אשנה. היום אני במקום אחר".
מה גרם לשינוי?
"אפשר לייחס את זה לבן הזוג שלי, פיליפ. הוא מזכיר לי כל יום שאני הכי יפה כשאני טבעית. עד פיליפ, באף מערכת יחסים שלי לא החמיאו לי. כשבן אדם שאת אוהבת אומר לך את זה, זה מחלחל. גם הזמן עושה את שלו. עוד לפני שהוא נכנס לחיים שלי, הביטחון שלי בעצמי גדל. לאט-לאט זה מתחזק. כמו שריר. את קמה בבוקר ואומרת לעצמך: את יפה. ואז מסתכלת במראה וחושבת שאת יפה. ואז גם מתחילה להאמין בזה".
אף אחד לא זוכר לאיזה מקום הגיעה עדן אלנה באירוויזיון אבל כמעט כולם זוכרים את מי שהפסידה לה ב"כוכב הבא". בשלוש השנים שחלפו מאז, הפכה אלה לי להב לאחת מגיבורות הריאליטי הכי מרתקות של התקופה. היא אומנם לא הוציאה הרבה שירים (כמו "זוט עני", "מה אתה רוצה" ו"פקה פקה") אבל כמעט כל שיר תפס כלהיט והפך את להב למישהי ששווה לשים עליה עין. גם כי המוזיקה שלה הצליחה לשקף היטב את האישיות הלא-שגרתית שלה - עם קריצה לקיי-פופ, הז'אנר המוזיקלי החביב עליה – אבל גם, בעיקר, כי היה נדמה שהיא עשויה מחומרים של כוכבות שלא רואים כמעט בישראל. על הקצה, לפעמים הרבה אחריו, בלי לדפוק יותר מדי חשבון. זה הפך אותה לכוכבת קבועה בפלייליסט, אבל גם במדורי הרכילות. ברשתות החברתיות התענגו על כל בילוי שלה. כל ריקוד. כל פלרטוט הפך מיד לאייטם.
"על הפנים", מסכמת להב את תשומת הלב התקשורתית. "לגמרי הרגשתי שמחפשים אותי. מתייחסים אליי כאל באד גירל למרות שאני לא עונה על ההגדרה. עשיתי דברים שכל ילדה נורמטיבית, שמחפשת את עצמה עושה. יוצאת למסיבות, מבלה, שותה, רק שעשיתי את זה מול כולם. פשוט הייתי מפורסמת ולא הפנמתי את זה. זה משהו שלוקח זמן להבין. אבל ברגע שאת יוצרת כל כך הרבה רכילות ולא עבודה, אז זה מה שאנשים מתחילים לחפש אצלך. עזוב את זה שזה מעליב. זה ייצר גם חרדות. זה לצאת למסיבה ולרקוד ולשתות ולגלות שפירסמו את זה יום אחרי. אבל הפסקתי להילחם בזה מהר מאוד. זו העבודה שבחרתי, ואני פשוט צריכה לשמור על עצמי".
זה לא תמיד הצליח. השיא נרשם בקיץ האחרון כשאתרי הבידור והרכילות התחילו לטפטף בהדרגה שמועות על משבר ביחסים של סטטיק ואשתו שרית פולק - עד שמאיה ג'ריס, האקסית של אלה לי, כיוונה את האצבע לבת זוגה לשעבר. מכאן, הדרך נסללה במהירות: הכפשות, איומים, תביעות דיבה, סרטונים, צילומי מסך, וטיקטוקים אינסופיים. מאז חרושת השמועות – להב סירבה לדבר. בחודשים האחרונים היא ירדה למחתרת. כלומר התחפרה בבית הוריה בשוהם. ההתאוששות בתקופה האחרונה, מאז צילומי סדרת הנוער החדשה והזוגיות הטרייה, מאפשרת לה עכשיו להרים את הראש ולנסות להבין מה בדיוק קרה לה שם. "חוויתי, ואני עדיין חווה, עיסוק אינסופי בחיים הפרטיים שלי. זה לא קל לאף אמן. אתה צודק. עם נפש עדינה כמו שלי זה כנראה מסובך אפילו עוד יותר".
בואי בכל זאת נדבר על הפיל בחדר. בחודשים האחרונים היו שמועות על קשר בינך לבין סטטיק. מה היה שם?
"יש המון שמועות לגביי, אני מודעת להן. מאז שהתחלתי להתפרסם, השמועות מלוות אותי. כחלק מתהליך ההתבגרות שלי, החלטתי לדאוג לנפש שלי. אני נמצאת בתקופה טובה בחיים שלי. אני מאושרת. ועסוקה בעשייה, ורוצה להתמקד בזה".
את לא הזמרת הצעירה הראשונה שגילתה את המחיר הקשוח של הפרסום, אבל איכשהו נדמה שעלייך זה השפיע באופן קיצוני יותר.
"עברתי בתקופה האחרונה משבר נפשי מאוד קשה. גם לי וגם למשפחה שלי היה מאוד לא פשוט עם המצב הזה. זו הסיבה שלקחתי פאוזה מאוד גדולה מכל העבודה ומכל המסביב. הייתי צריכה לעצור, לשבת רגע עם עצמי כדי לא להתפרק לרסיסים. הכל היה חנוק והייתי צריכה לאסוף את עצמי בחזרה. אני מודה לאנשים שהיו שם לתמוך בי. הפסיכולוגית שלי, המטפלים שלי, המשפחה, שהיו שם איתי בכל רגע. המנהל שלי, אבי זליג, ידע להרים אותי כל פעם מחדש. תשאל אותו כמה פעמים התקשרתי אליו, חרדתית, ואמרתי: אני לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי יותר".
איך שורדים את היום-יום בתוך כל הבלגן הזה?
"תקופת המשבר הייתה מאוד ארוכה ומאוד קשה. אבל עם כמה שהנפש שלי עדינה, אחרי כל מה שעברתי בחיים שלי, הצלחתי גם לגדל עור של פיל. בתקופה הזאת הוא התעבה עוד יותר. לאט-לאט הצלחתי להגן על עצמי. הדברים עדיין חודרים אליי, זה עדיין קשה, אבל היום יש לי יותר כלים להתמודד. יותר עזרה. תקופה ארוכה מאוד לא יצאתי מהבית כדי לא להתמודד. כדי לא לראות אנשים. היו לי המון רגעים שחשבתי שאני מאבדת את עצמי לגמרי. לא ידעתי מה קורה לי. מה אני עושה. איבדתי אחיזה. עברתי דברים שאני לא מאחלת לאף אחד. וזה הרג אותי. אני נזכרת במה שעברתי או שהמשפחה שלי עברה, ובדרך שלנו לנסות לצאת מזה, וזה לא קל לי. היום אני שמחה להגיד שאני הרבה אחרי".
מה השיעור הכי משמעותי שלקחת מהתקופה הזאת?
"לנשום ובעיקר לשמור את עצמי לעצמי. לדעת שיש דברים שהם רק שלי. לשים גבולות. לכולם. להגן על הנפש שלי. להבין שאני לא צריכה לשתף את כל העולם במה שאני מרגישה ובמה שעובר עליי. הקהל הוא לא הפסיכולוג שלי. כדי לדבר על הרגשות שלי אני הולכת לפסיכולוגית ושם אני פותחת את הלב. זה לא משהו שאני צריכה לפתוח עם כולם".
לקח הרבה זמן לדעת איך לשים את הגבולות האלה.
"נכון. אני עדיין לומדת. אני אדם שבבסיס שלו לא אוהב גבולות, אני רוצה שייתנו לי לעשות מה שאני רוצה. אבל כשאת מבינה שאת משלמת מחיר מאוד כבד על חוסר הגבולות האלה, שהנפש שלך משלמת את המחיר, אז אין ברירה אלא לשים גבולות לעצמך – כדי לשמור על עצמך מעצמך. בינתיים זה עובד מאוד טוב".
מאז פברואר היא משרתת בלהקה צבאית ובחצי השנה האחרונה חזרה להתגורר עם משפחתה בשוהם אחרי תקופה קצרה בתל אביב. ביום ראשון הקרוב היא תגשים חלום ישן ותוסיף לקורות החיים את התואר שחקנית. "שומקום", סדרת נוער מוזיקלית חדשה של ערוץ טין ניק לצופי yes, שיצרו אורי גרוס, יואב צפיר ותמרה סלם בטדי הפקות, תנסה לעשות בשבילה את מה שעשתה "השיר שלנו" לנינט. להב משחקת שם בתפקיד הראשי - נערה שהגיעה לפנימייה באמצע המדבר אחרי שנפלטה משלושה מוסדות ושתי משפחות אומנה ומוצאת עצמה מהר מאוד מנהיגה חבורה של נערים בסיכון במלחמה על הבית היחיד שהיה מוכן לקבל אותם. "אני גאה להיות חלק מהסדרה הזאת, שמעבירה מסר חשוב על חברות, כנות, אכפתיות ואהבה".
תפקיד ראשי ראשון. מלחיץ.
"זה ההפך מהתקף חרדה. זה התקף שמחה. אושר. זה החלום שלי מאז שאני זוכרת את עצמי. היה לי ברור שברגע שהגיעה אליי הזדמנות מדהימה כזו אני הולכת לתת הכול. למדתי עם המורה שלי למשחק ערן פסח תקופה ארוכה. קרעתי את עצמי. לא הייתי מסוגלת לקחת על עצמי את הסדרה הזאת אם לא הייתי מרגישה שאני עושה את זה מושלם".
"שומקום" נתפרה למידותיה. לאאוטסיידריות שלה, כמו לכישרון המוזיקלי שלה, אבל להב מבקשת להבהיר שלא מדובר בסדרה על חייה. "אם כבר זה סיפור הפוך. בניגוד לסדרה, לי הייתה משפחה ופחות חברים. אבל המהות של 'שומקום' עוסקת בילדים שנפלטו מכל מסגרת שהגיעו אליה. שאף אחד לא רצה אותם, שדחו אותם, וזה משהו שאני מאוד יכולה להתחבר אליו. למצוא את המקום שלך, אחרי שכל כך הרבה פעמים לא רצו אותך".
היא נולדה לפני 19 שנה בשוהם. ילדת סנדוויץ' בין שתי אחיות. כשהייתה בת 16, בהתייעצות עם נומרולוגית, הוסיפה את ה"לי" ל"אלה", רגע לפני שנרשמה ל"הכוכב הבא". את הילדות היא מתארת כ"תקופה מסובכת". תלמידה לא מקובלת, שמחפשת את עצמה, ומוצאת בעיקר כתף קרה. "תוסיף לזה שלא היה הרבה כסף בבית ותחושה תמידית שצריך להצטמצם. ההורים שלי לא חסכו ממני דבר גם כשזה פגע בהם, אבל רק כשהייתי בת 15 הבנתי עד כמה הם מתאמצים לתת את מה שאין להם. זו גם הסיבה שהתחלתי לעבוד בפיצרייה, כדי שיהיה לי כסף מבלי להיות תלויה בהם. ואז הגיעה 'הכוכב הבא'. לא הלכתי לשם כדי לעשות כסף. בכלל לא חשבתי שאפשר להתפרנס מזה, אלא כי פשוט התחשק לי לשיר. יותר מלעשות כסף, רציתי לברוח. מהקשיים שהתמודדתי איתם, מבית הספר. במקום להבריז, קיבלתי אישור לא להגיע. זה היה גלגל ההצלה שלי".
ממה בעצם?
"הייתי ילדה חריגה, שסבלה מחרמות. היום אני מבינה שהאהבה שלי לאנימה (אנימציה יפנית) הרחיקה אותי מאנשים. נראיתי מוזרה לאנשים. החיבה שלי לתרבות האסייתית גרמה לי לשנות את ההתנהגות, הדיבור, השפה. אתה רוצה להיות כמו הדמות שאתה אוהב. זה משנה אותך לגמרי ומבחוץ זה לא מובן".
וכשהבנת שאת משלמת מחיר על השוני שלך, זה לא גרם לך לחשוב שוב?
"ניסיתי להיות כמו כולם ולא הצליח לי. הייתה תקופה שהלכתי עם ג'ינס צמוד וטישירט קשורה ונעלי ספורט כמו כולן. אבל זה לא החזיק הרבה כי זו לא הייתי אני. הרגשתי שאני משקרת לעצמי. האמת היא שאף פעם לא היה לי קל בבית הספר. גם ביסודי הייתי מחוברת בעיקר לחננות, שמשחקים אר-די-אן-די. אני זוכרת שבחטיבה הייתי נחמדה לאיזה ילד שלמד איתי ביסודי כי היה לו יום הולדת ורציתי להגיד לו מזל טוב, והיו בנות שעמדו שם בצד ואמרו לי, למה את פונה אליו בכלל? את לא יכולה לדבר איתו! לא הבנתי, והן הסבירו לי, כאן יש חוקים אחרים. יצאתי משם הכי עצובה בעולם. ואז שמעתי אותן ממשיכות לדבר עליי ואומרות, 'איזו מטומטמת היא', אז הסתובבתי אליהן והתחלתי לצרוח באמצע בית הספר, תעזבו אותי! תפסיקו להיטפל אליי! מה עשיתי לכן! אחר כך רצתי לשירותים והתפרקתי בבכי".
נשמעת כמו חוויית התבגרות מרסקת.
"נכון. למזלי הייתה לי אמא מאוד תומכת. הייתי גם מטופלת אצל פסיכולוג ונטלתי כדורים פסיכיאטריים באופן קבוע. הרבה עזרה חיצונית. זו הסיבה שהגעתי לבית הספר פחות ופחות ולא עשיתי בגרות בסופו של דבר".
"הכוכב" הייתה נקודת מפנה חברתית?
"דווקא בהתחלה היו עליי ירידות. באו להצטלם איתי כדי לצחוק עליי. זה לא היה נעים. אבל באיזשהו שלב, הגיע צוות של 'הכוכב' לבית הספר, ופתאום כולם רצו להיות חלק, פתאום כולם רצו להיות חברים שלי. לא הייתי בנשף סיום של התיכון, אבל השירים שלי הושמעו בו. זו לגמרי תחושת ניצחון".
הבנות שהתעללו בך, ניסו ליצור קשר או להתנצל מאז שהתפרסמת?
"לא. או שהן חושבות שהן לא עשו כלום או שעמוק בתוכן הן מבינות טוב מאוד כמה הן פגעו בי, אבל לא מסוגלות להתמודד עם זה. אבל אם מישהי מהן הייתה מתקשרת אליי היום, הייתי סולחת בקלות. בגיל הזה אתה לפעמים נגרר. מה יש לי לכעוס על משהו שמישהי עשתה בכיתה ח'?".
השנים ההן, היא מספרת, עיצבו גם את התפיסה המשובשת שלה על זוגיות. עד פיליפ שאולוב בן ה-21, שפגשה על הסט של "שומקום", לא ידעה שאפשר לנהל מערכת יחסים של הערכה ואהבה הדדית. "היו לי מלא אהבות, אבל כולן היו חד-צדדיות. האהבה לא חזרה אליי מעולם. קשר כזה, שהלב מתפוצץ והבן אדם השני מחזיר לך אהבה, זה משהו שאני חווה בפעם הראשונה עכשיו. שנים כל כך פחדתי לקבל אהבה, או לא ידעתי לקבל אהבה, שהלכתי למקום ההפוך. המסוכן. מקום שלא מחזיר לי אהבה. שמתייחס אליי לא בסדר. שיכנעתי את עצמי שככה טוב לי".
את יודעת להסביר מה משך אותך למקומות ההרסניים האלה?
"זה מה שהכרתי מגיל צעיר. הייתי מאוהבת בילד שלא אהב אותי בחזרה וניצל אותי בעיקר. מאז הבנתי שככה מערכות יחסים צריכות להיראות".
למה את מתכוונת ב"ניצל"?
"פחות נעים לי לדבר על זה. לא הייתה שם אהבה, אלא ניצול. הייתי מאוד צעירה ומאוד מאוהבת, וברגע שזה קרה נוצר דפוס ששיחזרתי במשך שנים. חשבתי שאהבה זה כשמתייחסים אלייך חרא. זה עבר ממערכת יחסים רעילה אחת לשנייה לשלישית לרביעית, עד שהגעתי לגיל שבו התחלתי לפקוח עיניים, לראות מסביב קשרים אחרים, ובעיקר הבנתי שזה לא כיף יותר. שאני כל כך מתאמצת, כל כך נותנת מעצמי וחושבת שאני צריכה לקבל חרא בתמורה, אבל זה לא נעים לי יותר. אני רוצה אהבה. לקח לי זמן להבין מה מגיע לי לקבל בחזרה".
מה הייתה נקודת המפנה שאחריה החלטת לא לספוג את זה יותר?
"אני זוקפת את השינוי לזכות הפסיכולוגית שלי שלחצה עליי שוב ושוב בנושא הזה. ועם הזמן ובעקבות התמיכה מסביבי, הגעתי למצב שאני מרגישה מספיק חזקה לומר: קאט. את זה אני לא רוצה יותר".
הזוגיות שלך עם פיליפ היא תיקון?
"הזוגיות עם פיליפ היא הדבר הכי טוב שקרה לי. הוא האור בחיים שלי. הקשר שלנו התחיל אחרי שהצילומים נגמרו. לדמויות שלנו בסדרה לא היה שום קשר עלילתי, אבל הקאסט התגבש מאוד ונפגש הרבה גם אחרי הצילומים. הקשר איתו נולד מתוך חברות. הוא מלאך שנשלח אליי מהשמיים. המתנה שלי על כל מה שעברתי עד היום. הוא גם מחמיא לי. אני לא חושבת שאי פעם החמיאו לי במערכת יחסים. לא הייתי רגילה לשמוע: את יפה, את מהממת, את מוכשרת. לא הייתי רגילה לשמוע כלום וגם לא ציפיתי. לא חשבתי שאף אחד בכלל צריך להגיד לי משהו".
אחרי חוויות כל כך קשות, איך נותנים ללב להיפתח? אנשים אחרים במצבך היו נאטמים.
"הבעיה עם הלב שלי שהוא תמים מאוד. במזל נפלתי על הבן אדם הכי מהמם שקיים, אבל אפשר להפיל אותי די בקלות. אני עובדת על זה. אני כבר הרבה פחות תמימה מבעבר, אבל עדיין רוצה להאמין שכולם רוצים בטובתי. פעם גם היה קל מאוד לסחוף אותי ולגרום לי לעשות דברים. היה בי צורך לרצות כדי שיאהבו אותי. היום אני כבר פחות עסוקה באחרים. ועדיין, חושבים שכשאת נפגעת כל כך הרבה פעמים, את אמורה להתרגל לכאב. אבל אי אפשר באמת להתרגל לכאב הזה של בגידה באמון או חוסר אהבה. לא משנה כמה פעמים חווית אותו".
בשנה שעברה סערו מדורי הרכילות, מרומן של להב עם כוכבת הרשת מאיה ג'ריס. בתוך זמן קצר הן עברו לגור יחד בצפון תל אביב, הופיעו יחד באירועים מתוקשרים וחגגו כל רגע - ומשבר - ברשתות החברתיות, עד שהפרידו כוחות במרץ האחרון. מערכת היחסים הזו הפתיעה רבים כי להב זלגה פנימה בטבעיות, כמעט בלי דיבור על הפלואידיות המינית שלה. "גדלתי במשפחה מאוד תומכת ומקבלת, בתחושה שזה באמת לא משנה במי אני מתאהבת. כשעשו מזה עניין, לא הבנתי למה. גאד דאם, השנה 2022, שחררו. תעשו מה שבא לכם. מה שהלב שלכם רוצה. תתאהבו בו. תתאהבו בה. פשוט תחיו. אלה החיים שלכם".
פלואידיות מינית נתפסת לעיתים כחוסר החלטיות. באג של דור שלא מסוגל להחליט על כלום.
"תן לי לספר לך משהו. אותם אנשים בדיוק שמבקרים אותנו היום, לא היה להם מושג מי הם ומה הם רוצים כשהם היו בגילנו. הם יכולים להתלונן ולהגיד עלינו שאנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים. אבל היי, גם אתם לא ידעתם מה אתם רוצים, פשוט עשיתם את מה שמצופה מכם. היום יש הרבה יותר חופש לבטא ולחפש את עצמך".
אז כל מי שמופתע עכשיו מזה שאת בזוגיות עם בחור, לא אמור להיות מופתע שאם זה ייגמר – תמצאי את עצמך שוב עם בחורה?
"אין מה לדבר על מה יהיה. כרגע אני נמצאת עם פיליפ ומאוד אוהבת אותו. אני מקווה שמערכת היחסים שלנו תימשך לנצח".
מה עם מאיה? אתן בקשר היום?
"לא".
כשלהב רוצה לעודד את עצמה היא מחפשת ביצועים של עצמה מ"הכוכב הבא". "אני מאוד גאה בתהליך שעברתי. בביצועים שלי, למרות שאני מאוד ילדה שם. עברו מאז רק שלוש שנים, אבל במונחים שלי מדובר בנצח. אלה שתי נשים שונות. הבסיס זהה, אבל הכל התבגר, נהיה מפוקס".
מה שהתפקס עוד יותר הוא שלא רצית בכלל לנצח. הביצוע שלך בגמר היה חלש. זייפת. ובסוף פורסם שביקשת בקבוצת וואטסאפ של בית הספר לא להצביע לך.
"נכון, כי בתוך תוכי ידעתי שזה גדול עליי. בסוף הייתי ילדה בת 16. לייצג את ישראל באירווזיון היה גדול מדי, מלחיץ מדי, מפחיד מדי. לא חשבתי שאני מספיק משופשפת כדי לעשות את זה. יש אנשים שיותר מגיע להם ממני".
בשלב הזה בקריירה שלך, מרגישה יותר בשלה לאירוויזיון?
"עדיין לא. לפני הכול, אני רוצה להעמיד מופע משלי. שיהיו לי יותר מארבעה שירים. להיסגר על כיוון. להתנסות. יש לי עוד זמן".
שיתפת עכשיו פעולה עם אביב גפן. איך נולד הקשר ביניכם?
"אביב סיפר לי שהוא ראה אותי ב'הכוכב הבא' ושבמשך תקופה הוא רצה לעבוד איתי. התרגשתי מזה. הוא פנה לסוכנות שלי ואמר שיש לו שיר בשבילי. כבר בהשמעה הראשונה בכיתי מזה שהוא הצליח לתאר שם את מה שהוא ראה בי בצורה כל כך אמיתית. מעבר לזה שמדובר במישהו שההורים שלי גדלו עליו, הוא בן אדם שעשה שינוי במוזיקה הישראלית ועשה פה היסטוריה".
גפן לא לבד. להב לא גדלה עליו, כמו שלא גדלה כמעט על אף מוזיקה ישראלית בתקופתה. רק בשנה האחרונה, היא מתחילה לזמזם גם בעברית. "גדלתי על מוזיקה ביפנית וקוריאנית. גם לאנגלית היה לי קשה לעבור. עכשיו אני מתחילה לשמוע שירים בעברית. אני מאוד אוהבת את גיא ויהל. אפילו שומעת את עדן בן זקן בזמן האחרון. אני מאוד מתחברת למילים של השירים שלה".
בפופ קל מאוד להפוך למכונה שמובלת על ידי מנהלים.
"אני מובילה, לא מובלת. אני לא מוציאה שיר שאני לא שלמה איתו במאה אחוז. לא עושה משהו שאני לא מרגישה איתו בנוח. גם בתחילת הדרך הייתי כזו, רק היה לי יותר קשה לומר שאני לא אוהבת או לא מתחברת. נורא פחדתי לפגוע באנשים שעבדו איתי. רציתי לרצות את האדם שמולי. לקח לי זמן להבין שזה מוצר שלי. שהשם שלי נמצא בחזית. אף פעם לא הייתי בובה על חוט. פשוט לקח לי זמן לרכוש את הביטחון לומר מה שאני רוצה בלי לבקש מהמנהלים שלי לומר את זה במקומי. גם היום זה קשה לי - אבל אני משתדלת לומר את זה בעצמי בצורה עדינה ומנומסת. לומדת לעמוד על דעתי. על הטעם שלי".
"מאמי אני לא יודע מה אני רוצה" תפס גם כביקורת פמיניסטית, אבל גם מאוד בילבל. השירים שלך מופנים לגבר, אבל אז התחלת לצאת עם אישה.
"לא הייתה מחשבה מאחורי זה, אבל הרבה יותר קל לשמוע אישה שרה על גבר, וגבר שר על אישה".
לא מסכים. בעיקר לא ממך. מי שהפכה את הפלואידיות המינית לדבר הכי אגבי במדורי הרכילות.
"השיר נכתב על גבר כי זה מה שיצא לנו. לא חושבת שהייתי עושה את זה אחרת היום. אני יודעת מה אני. אנשים יודעים מי אני. אני חושבת שכיף לשמוע אותו גם בלי להתעסק בזה. אני מאוד רוצה לשיר שיר כאישה לאישה. אני חושבת שזה משהו שחשוב לעשות. פשוט עוד לא מצאתי איך. זה יקרה".
עד ש"זוט עני" תפס, הביקורות די כיסחו אותו.
"אני הכי גאה בזה שהוצאנו את 'זוט עני'. זה היה מהפכני וחדש. לקח לו זמן לתפוס, אבל ברגע שזה קרה - כולם הבינו כמה הוא טוב. אבל כן, זה מאוד קשה. כשאתה מוציא שירים שאתה מרגיש טוב איתם והם מצליחים, אין יותר כיף מזה. אבל כששירים יוצאים ואנשים פחות מתחברים אליהם אז אתה מקבל זעזוע. פתאום את שואלת את עצמך אם את צריכה למתן קצת את מה שאת אוהבת ולמצוא דרך לגרום לקהל להתחבר אלייך או להישאר נאמנה לעצמך, גם אם אנשים לא יאהבו".
מי המודל שלך בחו"ל?
"אני נורא אוהבת את ריהאנה. אני אוהבת את המוזיקה שלה, אני אוהבת שהיא עושה מה שהיא רוצה. אני אוהבת אנשים שעושים מה שבא להם".
אבל בסוף, כדי להתקדם ולהגיע לקהל גדול יותר, אי אפשר לעשות רק מה שרוצים.
"לאו דווקא. זה עובד מאוד טוב לאריאנה גרנדה, למשל. בהתחלה היא הביאה פופ, שגם היה מאוד בדמותה, והיום היא שרה אר אנד בי ועושה מה שבא לה. כותבת לעצמה את השירים ומלחינה, ואנשים אוהבים את זה. זו השאיפה שלי. לעשות מה שאני רוצה. אני רק צריכה למצוא מה אני רוצה".
