אל ג'ין סמארט, סטיב מרטין ומרטין שורט, שחקני קולנוע בגיל מתקדם יחסית שמובילים סדרות טלוויזיה מעולות ("האקס", "רק רציחות בבניין"), מצטרפים עכשיו שני שחקני מפתח משמעותיים – ג'ף ברידג'ס (שבשנה האחרונה כמעט איבדנו אותו לסרטן לימפומה ואז לקורונה) וג'ון לית'גו. זה קורה ב"הזקן", מותחן הריגול שעלה בשירות הסטרימינג הולו ביוני האחרון והשבוע גם בארץ, בדיסני+.
"הזקן" - טריילר
(הולו)
מתנתה הגדולה ביותר של דרמת המתח "הזקן" היא זמן המסך של שני הענקים האלה, לרוב לחוד אבל בסוף גם קצת ביחד. כל רגע שלהם על המסך ממחיש את הקסם שמבצע שחקן מנוסה, כשהוא מקבל סצנות עם טקסטים מעורפלים, שכל מטרתן היא להשאיר את הצופה בחוסר הידיעה. לית'גו וברידג'ס מחזיקים את הסצנות האלו באוויר בכוח הכריזמה והכישרון שלהם ומטעינים אותן במשמעות, מה שקשה להגיד על מי שמגלם את הגרסאות הצעירות של הדמויות שלהם, למשל, בפלאשבקים לעבר.
האיש הזקן בסדרה, המבוססת על רב מכר שכתב תומס פרי עם אותו השם, הוא דן צ'ייס (ברידג'ס), סוכן CIA מקשיש בדימוס, שלילה אחד מתאמתים החשדות שלו – אדם אלמוני פורץ אליו לדירה כדי לחסל אותו. שלושים שנה הוא חי מתחת לרדאר, איבד את אשתו, מנסה לחיות חיים שקטים אבל עדיין מתעורר מסיוטים, ועכשיו הוא יוצא למסע מילוט. הוא מוצא מסתור ביחידת דיור שמשכירה לו זואי מקדונלד (איימי ברנמן הכובשת מ"הנותרים"), שמנהלת עם צ'ייס סוג של רומן רומנטי אבל די מהר נלכדת בסבך ההשלכות המסוכנות של סודות שהוא שומר.
מי שרודף אחרי צ'ייס הוא הרולד הארפר (לית'גו), איש הסוכנות הפדרלית שאירוע ישן מעברו, שהוא נטה להאמין שנקבר בעבר, צץ לפתע וזוכה לחקירה נוספת. הארפר מתבקש לאתר את צ'ייס אלא שלהארפר יש אינטרס משלו שצ'ייס דווקא לא יימצא. אירוע מהעבר בו היו מעורבים שניהם, בימים בהם ארצות הברית תחבה את אפה למלחמת אפגניסטן בצבא הסובייטי, עלול להכתים את הקריירה של הארפר ואפילו לשלוח אותו לכלא אם יחשף.
הארפר יוצר קשר עם צ'ייס ומסייע לו להימלט, כשפרטים לגבי האירוע המכונן הולכים ונחשפים, בין היתר באמצעות פלאשבקים שעוקבים אחר הארפר, צ'ייס ואשתו לעתיד לפני 30 שנה. אליה שואקט ("משפחה בהפרעה") מגלמת את סוכנת ה-FBI אנג'לה אדמס, בת חסותו של הארפר, ואדוארד בונילה הוא קצין CIA שחושד בהארפר מהרגע הראשון.
"הזקן" אינה סדרה אחידה ברמתה לאורך כל פרקיה. שלושת הפרקים הראשונים מצויינים, האקשן המעולה שבהם מתאזן עם ההופעה הכמעט לירית של ברידג'ס, עם תסריט שנותן מקום ואוויר לנשימה גם ליחסים של צ'ייס עם הסביבה שלו – שני הכלבים הנאמנים, הבת שלו, אמלי, הגעגועים לאשתו, ואלה בונים את הדמות שלו לבנה אחר לבנה ונותנים לו עומק ושבירות. הוא מגלם בתוכו בלי מאמץ גם את מכונת הלחימה עם האינסטינקטים החייתיים וגם את האדם שמתבלבל ומלעלע כשזה מגיע לאבהות. העלילה אינטליגנטית ונפתחת בקצב מצוין. צ'ייס הוא אכן איש זקן, ברידג'ס עצמו כבר בן 72, ויש משהו מרענן – גם אם לא תמיד אמין – בלצפות בו מגלם את הלוחם העשוי ללא-חת שבטח כבר סובל מראומטיזם.
איפה שהוא בחצי השני של העונה היוצרים החליטו לסטות מהנרטיב המקורי של הרומן, חיברו בין שתי דמויות והפכו אותן לדמות אחת. מבלי לספיילר יותר מידי, הסדרה משנה את פניה מסדרת אקשן חכמה לסדרה שלוקחת פנייה ושמה דגש רב מדי על מערכות היחסים על פני האקשן העלילתי. בניסיון להדביק את הכול יחד, הטוויסטים הופכים לפחות הגיוניים, ואילו הפרק האחרון מזרז בעיות אל פתרון חפוז או - כמנהג סדרות הבינג' הנלוז – לא פותר אותן כלל ומתמקד בהכנת הקרקע לעונה השנייה, שכבר הוזמנה.
כל זה לא בא לומר ש"הזקן" היא סדרה מתסכלת לצפייה, המשחק הנוגע ללב של לית'גו, ברידג'ס וברנמן לבדו בהחלט מתגמל ומצדיק את הזמן שתקדישו לה, והוא בטח יקל עליכם לסלוח על הרגעים המופרכים, המפוזרים או הקלישאתיים.
