שבוע לפני שהיא חוגגת 25, שרה קורי העניקה לעצמה מתנה - קעקוע על הצוואר עם הכיתוב "נובמבר", חודש הולדתה. למרות שהיא נחשבת למקעקעת מבוקשת כבר מגיל 18, לא כולם התלהבו מהרעיון. "אימא שלי רצתה לרצוח אותי", היא אומרת בחיוך בריאיון ל-ynet. "הבטחתי לה שבצוואר ובכפות ידיים לא אתקעקע", היא ממשיכה תוך שבוחנת את עשרות העיצובים שמעטרים את גופה, כפות ידיה ואצבעותיה, ואל תשאלו אותה כמה יש לה - איפשהו אחרי הקעקוע ה-50 היא הפסיקה לספור.
קורי, ששמה בתעשייה כבר מוכר בקרב כל חובבי וחובבות המחטים והדיו בישראל, בעלת סטודיו מצליח בלב העניינים - בנווה צדק שבתל אביב, לשם מגיעים אנשים מכל קצוות הארץ. אבל רגע לפני יום הולדתה, קורי מחשבת מסלול מחדש. "אני בדיוק במעין הסתכלות כזאת על הקריירה וספציפית על השנה האחרונה, שהייתה משבר זהות אמנותי כזה. כשהתחלתי לקעקע הייתי היחידה שעושה את הקווים העדינים והדקים ולא היו כל כך עוד אנשים בסצנה. עכשיו, שבע שנים קדימה, זה כל מה שקורה. זה נהיה טרנדי כמו לעשות לק ג'ל, אפילו שיש לי ביטחון ואת המקום הקבוע שלי".
עוד במדור אמנות:
מאותו המשבר היא מצאה מפלט בסצנה אחרת של יצירה שענתה על רצון שבער בה. "כל השנים הייתי מציירת, אבל אף פעם לא חשבתי להציג את זה. מקסימום הייתי שמה פוסט באינסטגרם", היא מסבירה. כשהסוכן שלה שאל אותה בשנה שעברה לגבי תוכניותיה, קורי ענתה שהייתה רוצה לעשות תערוכת יחיד אחרי שנים שבהן שיתפה פעולה עם אחרים. החלום רקם את עצמו למציאות וכך נוצרה GOD IS A GODDESS ("אלוהים היא אלוהית") - תערוכה שתוצג במלון דן אכדיה ריזורט (ותיפתח לקהל הרחב בין 9-13 בנובמבר) ובה יוצגו 11 עבודות אמנות של קורי - החל מציורי שמן ואקריליק על קנבס דרך פסלים ומיצבים ועד לווידאו ארט. "זה שאני עושה תערוכת יחיד ראשונה בלילה של השנה החדשה שלי סוגר לי את חוסר הזהות האמנותי שהרגשתי כל השנה", היא מחייכת בסיפוק.
התערוכה נולדה מתוך חווית ההתבגרות של קורי כנערה, תקופה שעליה היא מעידה שהייתה מורכבת. "הייתה לי ילדות קשה בתור נקבה. קיבלתי מחזור בגיל ממש צעיר, בגיל 11, ואפילו אמא שלי לא הספיקה להכין אותי איך להתמודד וזה בא לי בהפתעה. זו הייתה הטראומה הראשונה בתור אישה ברמה הפיזית והוויזואלית", היא מספרת. מגיל צעיר היא מצאה את עצמה עוסקת בהשוואות לבנות אחרות, "אצל בנות זה נפוץ יותר מאשר אצל בנים. בהתפתחות הגופנית - 'כמה עשית כבר?', ואפילו ברמה השטחית - למי יש בריכה בבית? העיסוקים בהשוואות תמיד גרמו לי לחוסר ביטחון. הרגשתי שנותרתי מאחור".
במה חוסר הביטחון בא לידי ביטוי?
"היה פשוט חרא, הייתה לי התבגרות קשה. משטרה דפקה לאימא שלי בדלת ואמרה: 'הילדה שלך מעשנת סמים'. עד גיל 18 היה לי תיק פלילי. הייתי מרדנית קלאסית, ברחתי למקומות, רציתי להרגיש הכי בוגרת. לא נתתי להורים שלי לנוח. לכל אחד יש גם את החוויות הטובות אבל בסוף זוכרים את החווית הרעות".
קורי מספרת שכתלמידה היא שנאה ללכת לבית הספר, ושהתעודה שלה הייתה עמוסה בנכשלים. "יש לי [בעיות] קשב וריכוז ממש קשות. אבא שלי התנגד שאקח ריטלין ולא רצה שאני אהפוך לזומבית, ובצדק. לא הפרעתי בשיעור ולא התנהגתי בחוסר כבוד, פשוט לא הצלחתי להקשיב. הייתי מאחור וציירתי. יש לי מחברות מכיתות י"א-י"ב שכתובים בהן הדברים שלמדנו בספרות ותנ"ך, ומעל יש מלא ציורים. זה מראה את החלוקה המוזרה הזו של המוח שלי".
7 צפייה בגלריה
"קיבלתי מחזור בגיל ממש צעיר, בגיל 11, ואפילו אמא שלי לא הספיקה להכין אותי. זה בא לי בהפתעה". מתוך תערוכתה של שרה קורי, GOD IS A GODDESS
בשלב הזה היית לקראת גיל 18, כשכולם מתגייסים. רצית להיות חלק מהמסגרת?
"קיבלתי פרופיל ממש נמוך וכבר מהצו הראשון ידעתי שאני לא רוצה. בקושי הצלחתי לשבת בבית הספר. הייתי על הכיפאק, הכי מצחיקה ואהבו אותי, אבל אחרי זה בשיעור ספורט וגם בצופים, עם כל הבנות במלתחות, זה תמיד היה מכווץ אותי ועושה לי חרדות. ראיתי 'המפקדת' ויש את הסצנה בשירותים שבמלתחות בצבא, לא הייתי שורדת שם יום. גם להיות רחוקה מהבית וגם הנושא החברתי וההישרדותי, ידעתי שלא אמצא את עצמי שם".
"ראיתי איך חברות שעברו לידה שקטה נפלו על הרצפה וקמו. הערצתי אותן, זה נתן לי השראה"
קורי התקעקעה לראשונה בגיל 17 בלבד ומיד התאהבה במקצוע. כישרון הציור שגילתה בתקופת בית הספר הפך לתיק עבודות שפתח עבורה את הדלת לתחום. "אחרי שנועם (יונה, בעל סטודיו לקעקועים, ע"ט) יצר איתי קשר באתי להורים שלי עם חוזה ואמרתי להם 'תקשיבו, זה קורה. אתם חייבים לתת לי ללמוד ולעשות את זה'. עוד לא חגגתי 18! היום כשילדות בגיל הזה באות אליי להתקעקע אני בקושי נוגעת בהן עם המחט. אני שואלת אותן, 'את בטוחה שאת רוצה את זה, בטוח? את כזאת קטנה בא לי לשמור עלייך!'. מישהו ממש האמין בי כשהייתי קטנה וראה בי את הפוטנציאל וההורים שלי פשוט אמרו יאללה והכי זרמו. הייתי בהלם כי הם לא סבלו קעקועים בזמנו". עכשיו קורי זוכה להתקרב לעשייתם של הוריה - אימה היא אמנית וקרמיקאית, בעלת סטודיו וגם מורה בבצלאל, בעוד אביה צייר ומעצב גרפי.
7 צפייה בגלריה
"אני אהיה אמא כמה שיותר מוקדם שיתאפשר לי, אבל צריך להיות ריאלית, אין מה לעשות". שרה קורי
(צילום: אלון שסטל)
את נעזרת בהם?
"וואו. ברור... בתערוכה יש פיס מרכזי מקרמיקה שעשיתי עם אמא שלי, כמובן. זה מעין כד כזה של אישה והוא יהיה מהמם. הוא מוקדש לעמותה 'חלאסרטן'".
אותה יצירה מחברת את קורי לאחת המטרות המרכזיות בתערוכה שלה - שרוב הכנסותיה ייתרמו לעמותה שמתמקדת בחולים בגילים 18 עד 44. "מכל חולי הסרטן זה הפלח שהכי מוזנח מבחינת כספים ותשומת לב", היא מסבירה. כחלק משיתוף הפעולה קורי נפגשה עם חברות בעמותה ששיתפו אותה בהתמודדויות האישיות שלהן - מציאת זוגיות, דייטים, החלמה והתמודדות עם חרדה. "הן לימדו אותי שבמקום להגיד 'מסכנה' צריך לשמור על אנרגיה חיובית, כי זה מה שבסוף מנצח את המחלה הזאת". אותן הנשים ביקשו שהיצירות בתערוכה יהיו הומוריסטיות ונחמדות. "הן אמרו 'אל תעשי את זה אפל ואל תגרמי לאנשים לרחם עלינו', צריך אווירה טובה".
נושא נוסף שעולה מתוך התערוכה הוא נושא האימהות. קורי משתפת שהעיסוק בו הגיע בעקבות התמודדות אישית של שתיים מחברותיה, שעברו לידה שקטה. "ראיתי איך הן נפלו על הרצפה וקמו. הערצתי אותן. זה העניק לי השראה בתור אישה צעירה שבטוח תרצה ילדים מתישהו בחיים… אם היה לי מלא כסף כבר הייתי בהיריון, אבל אני צריכה לעבוד. זה גם יקר וגם את לא יכולה להיות בעבודה כל היום ולהשקיע בילדים. אני אהיה אמא כמה שיותר מוקדם שיתאפשר לי, אבל אני צריכה להיות ריאלית, אין מה לעשות".
לצד ההכנות לתערוכה, מרכז עשייתה של קורי עדיין ממוקם בסטודיו שלה. על אף ההצלחה הגדולה והעניין שהיא מייצרת ברשתות החברתיות, היא מודה שבתקופה האחרונה פחות לקוחות מגיעים להתקעקע. "הקורונה שיבשה את כל מה שקשור למותרות ולפנאי בחיים של אנשים. יש ירידה משמעותית בביקוש", היא מספרת. "היומן שלי מלא חודש קדימה ואני לא מכניסה מעבר כדי שאוכל להיות חופשייה בחיים שלי ולא להיכנס ללחץ מהתחייבויות עתידיות. מה שמצחיק זה שכל הזמן אני נתקלת באנשים שאומרים, 'נו, מתי את פותחת הרשמה? מתי אפשר?' ואני עונה, 'אין לי הרשמה, אתם יכולים להתקשר ולקבוע תור לעוד חודש'. אנשים לא מאמינים לזה, חושבים שאני ממציאה", היא אומרת בחיוך.
מה הדבר שהכי מספק אותך בעבודה?
"אתמול הייתה אצלי צעירה שיצאה מהתמודדות עם הפרעות אכילה. יצא לי לדבר איתה ולספר לה קצת על התמודדויות שהיו לי בגילה. באותו הזמן לא ראיתי את זה כהפרעות אכילה ורק בדיעבד גיליתי שזה מה שהיה. לא הייתה מודעות לדברים כמו שיש היום. בסוף התור היא בכתה והתחבקנו. לקחתי את זה הביתה. יש אנשים שממש ממלאים לי את הלב".
היו לך גם חוויות שליליות עם לקוחות?
"ברור. יש גברים שיכולים לזרוק הערות או להגיד דברים לא במקום. היום זה כבר פחות קורה גם כי יש סביבי הרבה עובדים, אבל פעם כשזה היה אחד על אחד והייתי צעירה יותר זה יכול היה להרגיש אחרת ופחות עם ביטחון ממה שיש לי היום".
ומה גורם לך להרגיש טוב עם עצמך?
"לפני שנתיים עברתי פרידה אחרי שמונה שנים של זוגיות. זו התקופה שהתחלתי לצייר את הנשים האלה, שהן 'ג'וסי' יותר. בשבילי זו דמות שהיא אני, שתמיד תיראה לי כמו מישהי שהייתי רוצה להיות או שהרגשתי שאני נראית כמוה ולא מרוצה מזה. החיפוש אחר האידיאל שאנחנו רוצות ולא משיגות. תמיד אני מציירת אותה בתנוחות שונות; מבולבלת, מצחיקה, חסרת ביטחון או שבורת לב. הדף החדש שפתחתי גרם לי להרגיש יותר עצמאית, חזקה ובטוחה בעצמי. בזוגיות ארוכה יש המון תלות בפרטנר שהוא צלע יציבה בחיים. הבנתי שאני יכולה גם לבד וזה מה שגרם לי לחגוג את עצמי בתור אישה", היא אומרת בניצחון ומודה שהיא חובקת זוגיות חדשה.
את בוחרת לקוחות? איך זה עובד?
"אני לא בוחרת לקוחות אלא בוחרת ציורים ורעיונות. תמיד נכנס הפן האמנותי שלי, אבל אם זה ציור של פיקאסו מי אני שאשנה אותו? גם אם נגיד אומרים לי: 'בת דודה שלי ציירה את זה ואני אוהבת את הציור', ברור שאשאיר אותו כמו שהוא".
לא פעם מציגים אותך בתור "המקעקעת של הסלבס בישראל". מה את חושבת על הטייטל?
"אני שונאת את זה ברמות. בהתחלה התלהבתי כי הייתי ילדה ואמרתי 'יאללה, מגניב', אבל לא בא לי שזה יהיה הטייטל שלי. אני לא רק מקעקעת ובטח לא רק של הסלבס. הכי מצחיק שהיו כותבים לי, 'יאללה את מקבלת רק מפורסמים'. פעם בחודשיים מגיע איזה 'אסף גרניט', מה יש לכם?".
איך היית רוצה שיציגו אותך?
"אמנית", היא אומרת בפשטות.
והנה, עכשיו את פותחת תערוכת יחיד. אז מה החלום הבא שלך?
"אני לא יודעת מה בא לי להיות כשאהיה גדולה. אני ממש אוהבת את העבודה של הקעקועים אבל לא רואה איך אוכל לפרוץ גבולות מעבר למקום שלי היום, בפן הכלכלי - לא הייתי מתקיימת בלי זה. אולי אלך לתחום של האופנה. אני עדיין בגילויים עצמיים, דברי איתי שנה הבאה".
