בעונתה השנייה, "הדוב" נרגעה. מתוך עשרת פרקיה, שניים בלבד מדגימים את מלוא האנרגיה הכאוטית שאפיינה את רוב העונה הקודמת – וטוב שכך, מכיוון שמדובר באבולוציה נכונה עבורה. בתצורתה המשודרגת הדרמה הקומית של הולו (משודרת אצלנו בדיסני+) כבר לא מהווה מתקפה אגרסיבית על החושים, כזו שנועדה (והצליחה) למקם את הצופים בתוך הקלחת הרותחת ועתירת-הדציבלים של מטבח במסעדה פעילה, אך גם הפכה את הצפייה למטלה מאתגרת, פה ושם. כעת, "הדוב" מתפנה לעקוב אחר גיבוריה באופן נינוח ובטוח יותר – ומכיוון שמדובר באסופה פשוט נפלאה של דמויות צבעוניות ועגולות להפליא, מדובר בשדרוג מהותי.
"הדוב" עונה 2 – טריילר
(באדיבות הולו)
בראש ובראשונה, הרגיעה המבורכת הזו מגיעה הודות לקו העלילתי של העונה החדשה. אם בעונה הקודמת קפצנו עם שף כרמי (ג'רמי אלן ווייט) היישר לתוך האנדרלמוסיה של המסעדה הכושלת של אחיו המנוח מייקל (ג'ון ברנתל, שגם העונה מגיח בפרק אחד), ובמשך העונה נותרנו איתו ועם אחרים עמוק בתוך הטירוף הזה, העונה החדשה מוקדשת להכנות לקראת פתיחת המסעדה החדשה שלו ושל שף סידני (איו אדבירי המעולה), "הדוב" שמה.
מהתעסקות עם פרטי השיפוץ שכמובן הולך ומסתבך, דרך הסטאז'ים השונים שעוברים עובדי המטבח במסעדות אחרות, ועד לקשר רומנטי מבטיח שיוצר כרמי המתבודד עם חברת ילדות (מולי גורדון), העונה השנייה של "הדוב" מעמיקה לתוך דמויותיה, ומייצרת אינטימיות מרשימה בינם ובין צופיה. כל הדמויות הללו, מכרמי ועד ריצ'י (איבון מוס-בכרך, שהופך את הדמות להרבה פחות בלתי נסבלת בעונה הזאת), מנסות להתבגר; כולן נאלצות לשם כך להתמודד עם שדים מהעבר. לא כולן מצליחות.
העובדה ששניים מפרקי העונה הם סוג של פרקי בקבוק – פרקים שמנותקים בגדול מהרצף העלילתי של הסדרה, מתרחשים בלוקיישנים מצומצמים יחסית ועוקבים בעיקר אחר דמות אחת – בהחלט מסייעת להכיר מעט טוב יותר את גיבוריה של "הדוב". בשני הפרקים האלו תמצאו הופעות אורח משמחות עד מאוד שלא נהרוס פה עבורכם – ואחד מהם, שמתרחש בקופנהגן ועוקב אחר הקונדיטור המתלמד מרקוס (ליונל בויס), כולל כמה מהרגעים היפים והעדינים ביותר של הסדרה.
אבל יש פרק מיוחד נוסף, השביעי, והוא הולך להעיף לכם את הסכך כשתיחשפו לקאסט המפואר שנאסף עבורו (נהרוס את ההפתעה רק עם זה: אם ג'יימי לי קרטיס לא לוקחת השנה אמי על מה שהיא עושה בפרק הזה, אפשר לסגור את הבאסטה). והם ממש לא באו לחינם, שכן הפרק הזה הוא משהו די מופלא, בדרכו האינטנסיבית.
3 צפייה בגלריה
הפך את הדמות לפחות בלתי נסבלת. איבון מוס-בכרך, מתוך "הדוב" - עונה 2
(צילום: באדיבות דיסני+)
מדובר למעשה בפלאשבק ארוך לארוחה משפחתית טעונה במיוחד בבית משפחתם של כרמי ומייקל, והוא מעניק המון תובנות באשר לשריטות הספציפיות שמהם סובלים האחים. כמו הפרק השביעי מהעונה הראשונה, שליווה סרוויס קיצוני במיוחד, גם הפרק הזה הוא טור דה פורס של בימוי, העמדה ומשחק - והפרחים ליוצר הסדרה כריסטופר סטורר אשר חתום כבמאי על שניהם. ברצינות, זה דבר מרשים מאוד, הפרק הזה, על אף שאותה אנרגיה כאוטית שאפיינה את העונה הראשונה חוזרת פה במלוא עוזה, ועם זמן מסך של קצת יותר משעה – כמעט כפול מיתר פרקי העונה – גם זה סוג של מבחן סיבולת.
על הפרק האחרון של העונה כבר שורה, לעיתים ביתר שאת, רוחה המקורית של "הדוב". הוא מלווה סרוויס דרמטי נוסף, ומחזיר את הסדרה למחוזות סיר הלחץ המבעבע, כשמשבר מאיים מאחורי כל פינה, והכול אכן משתבש עד שעבודת צוות – ואחוות לוחמים, ואהבה – מצילים את היום. ואם לא מצילים, אז לפחות לא גורמים לו להתחרבן לחלוטין. וכן, בשלב הזה הסנטימנטים הללו כבר יכולים להיראות מעט שבלוניים, הגם שהם בהחלט מנחמים. עונתה החדשה של "הדוב" כוללת מספיק רגעים מיוחדים ומקוריים כדי שכבר נדע שזהו לא מלוא הפוטנציאל שלה, שנדע שהיא יכולה להתפתח עוד מעבר לנקודת הפתיחה המשובחת.
ועדיין, למרות שהסוף קצת מחזיר אותה אחורה, איזה כיף, כמה טעים כל זה. העונה החדשה היא עונה מצוינת שמותירה בפה את אותה התחושה שנותרת אחרי סעודה מוצלחת במסעדה טובה: אתה שבע ומרוצה עד מאוד, ואף על פי שאין שום מצב שאתה לוקח אפילו עוד ביס אחד נוסף מחשש שתתפוצץ, אין לך צל של ספק שלפה אתה תחזור, עם תיאבון מחודש.
