הבמאי המצרי מוחמד דיאב נחשב לקולנוען מוערך בזירה הבינלאומית, אבל גם הוא לא צפה לאיזו פינה נכנס כשביקש לתרום מכישרונו לעיסוק בבעיות של החברה הפלסטינית בסרטו "אמירה". הדרמה שהוקרנה בבכורה בקיץ האחרון במסגרת פסטיבל ונציה היוקרתי ונבחרה לייצג את ירדן במרוץ לאוסקר הזר, נתקלה בשבוע האחרון במחאה גדולה מצד גורמים בציבור הפלסטיני שמאשימים את היוצרים בביזוי של האסירים הביטחוניים. בעקבות קמפיין רשת הקורא להחרמת הסרט, המגובה גם בתלונות מצד מוסדות הרשות הפלסטינית, הכריז אתמול (רביעי) דיאב על השעיית סבב ההקרנות של "אמירה" ברחבי העולם הערבי על מנת לאפשר בחינה מחדש של המסרים שלו והתגובות הקשות להם.
(קטע מתוך הסרט "אמירה")
התרעומת של אנשי הציבור הפלסטינים ונציגי האסירים הביטחוניים נובעת מסיפור הרקע שמסתמך על תופעה בלתי מדוברת, לטענת היוצרים, של הברחות זרע של העצירים ממתקני הכליאה לנשותיהם בגדה המערבית. במרכז עלילת הסרט, שהוקרן בפסטיבל ונציה, עומדת דמותה של צעירה בת 17 בשם אמירה, שנאלצת לתהות מחדש על זהותה לאחר שמתברר שאביה הנערץ נוואר (בגילומו של השחקן עלי סולימאן, פלסטיני אזרח ישראל), מחבל שביצע פיגוע ושוהה בכלא מגידו, הוא אינו אביה הביולוגי.
מנת זרע שהוא מבריח מהכלא כדי להפוך לאב בפעם השנייה מורה על כך שהוא בכלל עקר. הגילוי הזה מעלה תהיות לגבי נסיבות הולדתה של אמירה, והתעלומה שמאיימת על המשפחה כולה ועל אמה בפרט, נפתרת רק לקראת סיום. מסתבר שאיש השב"ס, שהבריח את מנת הזרע של נוואר בפעם הקודמת, החליף את הדגימה המקורית באחת משלו והוא למעשה אביה הביולוגי של אמירה, מה שהופך אותה לשעירה לעזאזל במשפחתה ובין חבריה.
מאז סבב ההקרנות של "אמירה" בפסטיבלים בעולם הערבי החלו לצוץ קולות של פעילים פלסטינים להחרמת הסרט תחת ההאשטג Pull_Out_Amira#, ואתמול התקבלה תגובה רשמית מצד ארגוני האסירים הביטחוניים שקבעו שהסרט "משרת היטב את כוחות הכיבוש והנרטיב שלהם נגד האסירים" והודיעו כי ינקטו בצעדים נגד ההפקה.
למחאה הצטרפו חברי הבית התחתון של הוועידה הפלסטינית אשר כינו את הסרט "ביזוי של האסירים הפלסטינים". יו"ר הוועדה מוחמד זהראווי קרא לבתי הקולנוע בירדן להימנע מהקרנת הסרט, למרות שהוא נבחר לייצג את הממלכה באוסקר הזר. ממשרד התרבות הפלסטיני נמסר כי "ברור שהסרט פוגע ומנצל את הגינותם של האסירים, גבורתם וקורות המאבק הגדול שלהם". טענות דומות נשמעו גם מצד גורמים בחמאס.
אי לכך הודיע ראש ארגון האמנים הירדני חוסיין חאטיב שהסרט יוקרן בפני ועדת מומחים שתבדוק את הטענות ובהתאם לכך יתקבלו החלטות בנוגע למעמדו של הסרט כנציג לאוסקר. "פלסטין ואנשיה תמיד יהוו קו אדום עבור ירדן", הבטיח. בנוסף, חברי ועדת הקולנוע המלכותית אשר בחרו ב"אמירה" כנציג לאוסקר הבהירו כי הם יפעלו לטובת תיקון הרושם המעוות בציבור לגבי הסרט, תוך הדגשת העובדה שמדובר ביצירה עלילתית ולא תיעודית. בתגובה למהומה שנוצרה סביב סרטו, הבמאי דיאב, שהתייצב בפסטיבל הים האדום בעיר ג'דה בסעודיה, הודיע כי ההקרנות של "אמירה" יופסקו לאלתר, זאת למרות שהוא עומד על כך שהמתנגדים מתבקשים לצפות בסרט לפני שהם מבקרים אותו.
"זהו סרט עלילתי וכך צריך לקבל אותו", הבהיר דיאב. "משפחת הסרט מבינה את הזעם שרבים חשים בנוגע למה שהם רואים כניצול לרעה של האסירים ומשפחותיהם, ושמעורר זעם לאומי, אבל קיווינו שאנשים יצפו בסרט לפני שהם שופטים אותו. המטרה עבורה נוצר הסרט לא יכולה להיות מושגת על חשבון רגשות האסירים ומשפחותיהם שנפגעו בגלל הדימוי הילדותי שנוצר סביבו. אנחנו רואים בעדיפות עליונה את האסירים הפלסטינים ורגשותיהם ולכן כל ההקרנות של הסרט יופסקו. אנחנו דורשים הקמת ועדה מיוחדת מטעם האסירים ומשפחותיהם שתצפה ותדון בסרט. אנחנו מאמינים בטוהר של מה שהצגנו ב'אמירה' בלי כל ניצול של האסירים והסוגיה הפלסטינית".
יש לציין שב"אמירה", שמוגדרת כהפקה משותפת למצרים, ירדן ופלסטין לוקחים חלק שחקנים מכל העולם הערבי וגם מישראל. טארה עבוד הירדנית מגלמת את אמירה, ולצידה בת ארצה, סאבה מוברק, בתפקיד אימה. מלבד סולימאן, שמגלם את האב העצור במתקן הכליאה, מופיעים בהפקה גם הפלסטינים אזרחי ישראל קייס נאשף כמורה של אמירה, וזיאד בכרי כדוד שלה. אחיו, סאלח בכרי, צץ גם הוא בתפקיד קטן כאיש השב"ס הישראלי שגרם לכל המהומה. בסופו של הסרט, אמירה יוצאת למשימת נקם וחוצה את גדר ההפרדה על מנת להתנקש באביה הביולוגי כדי להתקבל מחדש כפלסטינית, אבל ברגע של היסוס וחרטה במהלך ההסתננות היא מאותרת על ידי כוחות צה"ל. כשהיא מנסה להימלט מהם, היא נורית בגבה, מה שהופך אותה לשהידית בין מכריה. דווקא הסצנה הזאת, שבוודאי תתקבל בזעזוע בעיניי הצופה הישראלי, היא זו שעשויה להציל את "אמירה" ולאשרר אותו מחדש כסרט פרו-פלסטיני, אנטי-ישראלי.
