כשסרט האימה הפוסט-אפוקליפטי-הישרדותי "הם באים בלילה" (The Arcadian בשמו המקורי) הוקרן בפסטיבל בתחילת מרץ, וגם כאשר הוא עלה למסכים בארצות הברית בתחילת אפריל, מבקרי הקולנוע לא יכלו להתעלם מהדמיון בינו לבין סרטי סדרת "מקום שקט". בשני המקרים מרבית האנושות נחרבה בגלל נוכחותן של מפלצות, וכעת נותרו טלאים קטנטנים של קיום אנושי. על רקע האסון הגדול יש דרמה קטנה עם מספר מצומצם של דמויות הממוקמות באזור כפרי, ומנסות לשרוד יחד עם שאר בני משפחתם. אז נכון, בסרטי "מקום שקט" המפלצות מגיעות מהחלל, וכאן הן נוצרו בתהליך שלא ניתנות לגביו יותר מספקולציות עמומות. שם המפלצות עיוורות, וכאן הן מוגבלות לשעות החשיכה. אבל אלו הבדלים מינוריים.
"הם באים בלילה" - טריילר
(באדיבות Red Cape)
במרץ/אפריל השנה המבקרים השוו את "הם באים בלילה" לסרטי סדרה שסרטיה יצאו שלוש ושש שנים קודם. בישראל, לעומת זאת, הסרט עולה על המסכים שבוע אחרי "מקום שקט: היום הראשון". אם יורשה לי להכניס את עצמי למשוואה, רק לפני חמישה ימים התפרסמה הביקורת שכתבתי על "היום הראשון". ולמרות שהסרט שהקדים לעלות הוא לא פסגה חדשה בז'אנר, הוא עדיין כתוב, מבויים ומשוחק טוב יותר מ"הם באים בלילה". גם הקהל שעדיין חפץ בקולנוע פוסט-אפוקליפטי לא ממש זקוק לו בנסיבות אלו.
הסרט נפתח בפרולוג שבו פול (ניקולס קייג') נע ברחובות עיר קטנה וקודרת שנתונה במה שנראה כמלחמת אזרחים בעצימות גבוהה. הכל כמעט ריק מטעמים מורגשים של תקציב הפקה צנוע. הוא מגיע לבית שבו נמצאים שתי תינוקות - בניו של פול. מפתיחה בלתי הכרחית זו אנו עוברים 15 שנים קדימה כשכבר לא נותר יותר מדי מהאנושות (דילגנו על החלק היקר!), אבל לפחות התינוקות הפכו לנערים. ג'וזף (ג'יידן מרטל) הוא הבן המופנם אבל הוא כנראה גם סוג של גאון. הוא מוצא עניין בהתחקות אחר מהלכים במשחק שחמט מ-1961. בהמשך הוא גם יבנה כלי רכב ויגלה עניין מדעי במפלצות.
2 צפייה בגלריה
המקום השקט שלנו הוא כל מקום שבו נמצא ניקולס קייג'. מתוך "הם באים בלילה"
(צילום: באדיבות Red Cape)
לאחיו תומס (מקסוול ג'נקינס) יש, לעומת זאת, תחומי עניין שיותר תואמים את הגיל. בכל יום הוא מוצא סיבות להגיע לחוות רוז הסמוכה בתירוץ שהוא רוצה לעזור שם בעבודות שונות. בשונה מהבית בו ג'וזף ותומס גרים עם אביהם, בחוות רוז יש קבוצת אנשים לא קטנה בפרמטרים של העולם הפוסט-אפוקליפטי המוצג. הסיבה האמיתית לחריצות של תומס היא שרלוט (סאדי סווראל), הבת של בעלי החווה. קשה לחשוב על דברים שיותר כדאי להשקיע בהם בעולם פוסט-אפוקליפטי מאשר אהבת נעורים.
החיים בעולם לצד מפלצות מחייבת משמעת. יש להקפיד להיות באזור הבית לפני שעות החשיכה שבהן הן יוצאות להתקיף. אבל לך תשלט על שני נערים מתגברים. למרות שהם מאוד שונים באופיים, הפעילויות של כל אחד מהם תתרומנה לערעור היציבות, ולהגדלת הסיכון של הפגיעה ע"י מפלצות. הדמויות עצמן לא מפותחות היטב, וכאשר אירוע לא צפוי ינטרל אחת מהן, זה רק ידגיש את החולשה הדרמטית של הסרט.
המפלצות עצמן הן נקודת זכות. הבמאי בנג'מין בראוור עוסק גם באפקטים מיוחדים, כשעבודתו הבולטת הייתה כאחראי אפקטים ב"הכל בכל מקום בבת אחת" (2002). המפלצות ב"הם באים בלילה" בהחלט לא נראות כמו משהו שהיית שמח למצוא בבית, במיוחד כשמתחיל השלב המכריע של התקיפה שלהן והן מתחילות לשקשק את ראשון במהירות על-טבעית. אבל הסרט שומר על חשיפה מלאה שלהן, ולמרות שנוכחותם ומוזרותן מעוררת שאלות, נדמה כי אלו אינן שאלות שעליהן הסרט מעוניין להשיב.
בעיה נוספת עם המפלצות היא שנראה שאין עקביות בהצגת מידת הסכנה הנשקפת מהן. ברגע מסוים הן לא יותר מחיות בית מעוותות, לפחות כך על פי הדמות שמטפלת בהן, כך שניתן להכריע יצור שכזה ללא דאגה מיוחד. ברגעים אחרים המפלצת כפרט בודד, ובעיקר כשהיא חלק מלהקת מפלצות (שלפעמים מתארגנת לצורה של גלגל), נדמית כדבר שקשה מאוד לעצור באחד-על-אחד. אבל גם אז זה לא מספיק משכנע כדי שנחשוב שיצורים אלו הם אלו שהביאו את חורבן האנושות.
יכול להיות שהסרט מנסה לבסס "מיתולוגיה" שבה יתגלו עוד פרטים על המפלצות ומקורן בסרט הבא, אבל לא הייתי מפתח ציפיות שזה יקרה (הכנסות הסרט בחודשים שמאז עלייתו לא הגיעו למיליון דולר). ואם המפלצות מעוררות מידה מצומצמת של עניין, הדמויות האנושיות עוד פחות. ההתפתחויות בעלילה מצמצמות את הפוטנציאל הדרמטי, ובנוגע לאירועים בישורת האחרונה של הסרט, יש כמה התנהגויות אנושיות לא-עקביות ביחס למה שהוצג קודם - הן מבחינת התגובה השלילית של חלק מהדמויות למצב שבו הן נדרשות לעזור, והן ביכולת של דמויות להתגבר במהירות על דברים שקרו ליקיריהם.
המפיק מייק נילון ("משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק") חוטא כאן בפעם השניה בכתיבת תסריט. זהו סרטו השלישי של הבמאי ברוואר, אחרי שני סרטים שזכו להערכה פושרת ולחשיפה מזערית. סרטו השני של בראוור היה מותחן פעולה משטרתי שגם בו קייג' שיחק. אין פלא שנילון וברוואר הצליחו לגייס את קייג' לחזור לשתף איתם פעולה בסרט נוסף. בשנים האחרונות הקצב הממוצע של קייג' הוא ארבע סרטים בשנה, וגם בשבוע הבא יעלה למסכים בישראל סרט אימה בכיכובו. בהתחשב בניצול המאוד חלקי של קייג' בסרט, מוטב גם לצופים שמתקשים לסגור חודש בלי לראות אותו על המסך להתאזר בסבלנות עוד שבוע.
