כשכוכבת הקולנוע הממריאה ואושיית הסטייל בהתהוות סופיה ליליס הייתה נערה, היא ניסתה להרים מועדון "מבוכים ודרקונים" שיוקדש למשחק התפקידים שהומצא בשלהי שנות ה-70. "אבל עזבתי את בית הספר הזה לטובת תיכון אחר בניו יורק, ודווקא אז החבר'ה שלי הצליחו להרים את המועדון", סיפרה ליליס כשנפגשנו לאחרונה בפסטיבל ברלין. "מאחר שעדיין היו לי חברים שהשתתפו במועדון, התאפשר לי לחבור אליהם. וכך, אחרי סוף יום הלימודים, הייתי לוקחת את הרכבת התחתית לתיכון הישן שלי ומסתננת לשם. המורה הקודם שלי למדעים היה שליט המבוך, וזה היה כיף. וכך יוצא שאני מבינה במבוכים ודרקונים".
ליליס לא דמיינה באותה תקופה שתוך פרק זמן קצר היא תזכה לככב בהפקה הוליוודית המסתמכת על המשחק, "מבוכים ודרקונים: כבוד של גנבים", ועוד לצידם של כריס פיין, יו גרנט ומישל רודריגז. "פשוט עשיתי ריאיון בזום והתקבלתי. נראה לי שזה היה בזמן הקורונה, כשהכול היה אונליין במשך תקופה ארוכה".
לכתבות נוספות במדור קולנוע:
השבוע מגיע סרט ההרפתקאות-אקשן הזה לבתי הקולנוע בישראל. במרכז העלילה ניצב גנב כובש ועתיר-קסם שיוצא למשימה, כשהוא מגובה בחבורת הרפתקנים מגוונת. הכנופייה זוממת לבזוז חפץ עתיק אבוד, אך הדברים משתבשים קשות וחברי הכנופייה מסתבכים עם האנשים הלא נכונים. "אני משחקת את דוריק - שדה רצינית ומדוכדכת. יש לי זנב וקרניים!", מדווחת ליליס בגאווה. "זה תפקיד משמעותי ואין בסרט הזה רגע אחד משעמם".
למעשה דוריק היא טיפלינג – שילוב בין אדם לשד. "דוריק נולדה לבני אדם, אבל הם נטשו אותה, כך שהאלפים של היער אימצו אותה", מסבירה ליליס. "היא לא ממש דומה להם, כך שהיא תמיד הרגישה קצת לא שייכת. הטיפלינג לרוב עצמאיים ומתבודדים, אבל דוריק מאוד רוצה משפחה ובית, להרגיש שייכות. דוריק נמנית על חבורת הדרואידים, שמקבלים את כוחות הקסם שלהם מהטבע, כך שהיכולות שלהם מאוד קשורות אליו - היכרות עם היער או שינוי צורה לבעלי חיים. וזה גם מה שהדמות שלי עושה – היא שולטת בקסם שמקורו בטבע, ומהלכי הקרב המועדפים עליה הם ירי בכפפת מקלע ושינוי צורה לבעלי חיים שונים. דוריק היא גם האישה ההגונה בקבוצה. עם כל האנשים האלה שמפוצצים דברים ורוקמים תוכניות גרועות, צריך אדם אחד שיהיה חמור-סבר ויאמר 'זה ממש לא הגיוני'".
ליליס בת ה-21, שצברה רזומה מקצועי מרשים למרות גילה הצעיר - כולל סרט האימה "זה" וההמשכון שלו - מעידה שב"מבוכים ודרקונים" היא עושה דמות ששונה מהתפקידים שהיא נוהגת לבצע: "אני לרוב משחקת טיפוסים יותר מחוספסים או אידיוטים, וללא כוחות קסם, אבל דוריק היא מכשפת מגניבה".
איך התמודדת עם סצנות האקשן עתירות הפעלולים?
"זה היה אינטנסיבי. למזלי היה לנו צוות פעלולים טוב, והכפילה שלי לימדה אותי הכול. היא הייתה מדהימה, בקושי הצלחתי לעשות את מה שהיא עושה. האמת שאני מאוד נהנית מפעלולים, אפילו שאני לא אדם גמיש במיוחד. היו רגעים במהלך ההכנה לתפקיד שהצוות היה אומר לי: 'את יכולה לקחת הפסקה רגע ולשבת', והייתי עונה להם: 'לא, אני חייבת לסיים את זה וללמוד איך עושים את הגלגול קדימה!'. גלגולים כאלה קלים כל כך עבור אנשים אחרים, אבל לא עבורי, אז הייתי מאוד נחושה ללמוד אותם. הייתי צריכה להתייצב מוקדם מהרגיל כדי להתכונן, להתאפר ולעטות פאה. אגב, את הזנב הוסיפו רק אחר כך באמצעות אפקטים, ולא הסתובבתי איתו. לפעמים שכחתי שיש לי למעשה זנב והיו צריכים להזכיר לי לפעול בהתאם".
ליליס מעידה שהיא הכי נהנתה לעבוד עם רודריגז, כוכבת "אבודים" וסרטי "מהיר ועצבני". "אני לא יודעת מי עוד חוץ ממישל היה יכול לשחק את הדמות הרעשנית של הולגה (לוחמת הכלואה בכלא מרוחק - א"ק) שהיא עושה בסרט. מישל פשוט מושלמת לתפקיד. מה שמייחד כנראה את הסרט הזה מסרטי פנטזיה אחרים, הוא שאנחנו לא לוקחים את עולם הפנטזיה יותר מדי ברצינות. אנחנו פשוט נהנים עם הדמויות שלנו וזה מה שהופך את המשחק לכל כך כיף – אנחנו פשוט מנסים למצוא כמה שיותר דרכים יצירתיות להרוס את הסיפור או לפתור בעיה מסוימת".
ותודה לליצן
ליליס החייכנית ותכולת-העיניים נולדה בניו יורק ויש לה אח תאום בשם ג'ק. "בילדות הייתה לנו שפה משותפת רק לנו - קולות וקטעים משלנו", מגלה ליליס. "אני כבר לא זוכרת אותם, אז אל תכריח אותי להשמיע אותם. אני די בטוחה שהם היו הזויים".
היא החלה לשחק כבר בגיל 7. אביה החורג פיליפ, צלם וקולנוען, עודד אותה לקחת שיעורי משחק - ואז הגיעו הצעות עבודה. "את כל התסריטים שקיבלתי, העברתי לאמא כדי שתחווה את דעתה. גם אבי החורג, שכתב בעבר כמה מחזות, נהנה לקרוא את התסריטים שהגיעו אליי. אני לגמרי בוטחת בשניהם. משום שהייתי נוסעת לאודישנים וצילומים, הרבה פעמים נעדרתי מבית הספר במשך חודשים והרגשתי אאוטסיידרית בתיכון שבו למדתי. אף פעם לא הרגשתי שם בבית".
אחרי שליליס הופיעה על הבמה ב"חלום ליל קיץ", שביימה לא אחרת מאשר ג'ולי טיימור (מי שאחראית למחזמר הלהיט "מלך האריות"), היא התקבלה למותחן האימה "זה" (2017), המסתמך על ספרו של אשף האימה והמסתורין סטיבן קינג. העלילה התרחשה בעיירה קטנה במיין בסוף שנות ה-80, שבה שוכן רוע מסתורי ואפל המכונה "זה". ליליס גילמה את בוורלי מארש, נערה שצריכה להתמודד עם התעללות מינית מצד אביה ועם השמועות שהיא מופקרת והוללת. הסרט, שעלה רק 35 מיליון דולר, זכה במפתיע להצלחה עצומה וגרף 700 מיליון דולר, מה שגרר כמובן סרט המשך: "זה: חלק 2", שליקט 470 מיליון דולר. עבור ליליס מדובר היה בפריצה משמעותית וההצלחה הפנתה אליה זרקור. מאותו רגע המניות שלה נסקו במהירות. "העבודה על 'זה' גרמה לי להבין שאני יכולה לעסוק במשחק כמקצוע. עד אז, אומנם שיחקתי והכרתי שחקנים, אבל זה הרגיש לי כמו רעיון הזוי בזמנו – זה לא היה נראה כאילו אני אוכל להיות אחת מהם. אבל אחרי 'זה' הבנתי ש'וואו, אני יכולה לעשות את זה'. העלילה אפשרה לי לשקוע לעולם אחר לגמרי ומאוד אהבתי אותו. בצילומי 'זה' הבנתי שכשאני משחקת יוצא לי לחוות דברים שאף אחד אחר לא חווה – כמו לחטוף דלי של דם לפנים".
ולא הפריע לך לעשות תפקיד כזה קודר וטעון?
"למעשה כבר הייתי רגילה לתפקידים ולסרטים אפלים, כי כשהתחלתי את דרכי במטרה לצבור קצת ניסיון על המסך שיחקתי בסרטי סטודנטים, והם תמיד כותבים דברים קודרים ואדג'יים. בכלל, אני אוהבת להופיע בסרטי אימה, למשל 'גרטל & הנזל', שבו גילמתי את גרטל. אני מנסה להוציא משהו מסרטי האימה שבהם אני משתתפת. אני מרגישה שאפשר ללמוד מהם משהו קצת אחר. לפעמים בא לי לעשות סרטים שמאפשרים לך לכייף ויש בהם פיצוצים וריצות ממקום למקום. אנשים אוהבים סרטים כאלה, וגם אני".
ליליס מודה שהופעה בהפקות מהסוג הזה מאפשרים לה כלכלית להופיע ביצירות עצמאיות ואמנותיות בעלות תקציב צנוע יותר, "שבהן הסיפור נשאר איתך". היא גם נהנית להופיע בקליפים (כולל ב-Santa's Coming for Us של סיה) ובטלוויזיה - וכבר הספיקה להופיע במיני סדרה "חפצים חדים" ובדרמת הנעורים הקומית תוצרת נטפליקס "זה מה שחסר לי עכשיו" ("מאוד התחברתי אליה ואהבתי את הדרך שבה התמודדה עם רגשות"). הסדרה הייתה אמורה לקבל עונה שנייה, אבל בגלל הקורונה היא בוטלה. מאחר שליליס גילמה כאן נערה ביסקסואלית נפוצו שמועות שהיא לסבית ואף מנהלת רומן עם אחת מכוכבות הסדרה, סופיה בראיינט - אבל השמועות הוכחשו. כמו כן הודבק לה רומן עם וואייט רולף, ששיחק לצידה בסדרה וגם בסרטי "זה".
בפגישה שלנו ליליס מרבה לצחקק בניסיון להתמודד עם הריאיון. "אני יודעת שזה יישמע מוזר, אבל כאדם אני די ביישנית. אני לא ממש יודעת מה לומר בזמן שיחה", היא מתוודה. לאור זה, אני תוהה איך היא חיה בשלום עם התהילה, במיוחד עכשיו אחרי הפקה גדולה כמו "מבוכים ודרקונים: כבוד של גנבים", שקודמה במספר בכורות, מארצות הברית ועד ברלין ופריז. ליליס, החמושה כעת בתספורת קצרה, לבשה לפרמיירות יצירות של מעצבים ייחודיים וחרכה את השטיחים האדומים. "כשהתחלתי להתפרסם בזמן לימודי התיכון, הדבר היחיד שלא השתנה בעקבות ההצלחה שלי היה חיי החברה שלי. אף אחד לא התייחס אליי אחרת, והם גם לא אמורים לעשות זאת. בניו יורק, לאנשים ממש לא אכפת. בית הספר שלי היה בטיימס סקוור, כך שכולנו היינו באותה סירה - כולם עשו מחזות, טלוויזיה וסרטים, אז אף אחד לא התרגש מזה".
לאחרונה ליליס כיכבה לצד מייקל סרה ("הוא אחלה וכייפי") בסרט The Adults, שהוצג בפסטיבל ברלין, וכן לוהקה ל"אסטרואיד סיטי", סרטו החדש של במאי הפולחן ווס אנדרסון ("ממלכת אור הירח", "מלון גרנד בודפשט"), ובו מככבים בין היתר טום הנקס, מרגו רובי, סקרלט ג'והנסון, סטיב קארל ואדוארד נורטון. כשאני מתלהב מזה שהיא זכתה לעבוד עם אנדרסון, ליליס הכנה להחריד ממהרת למזער ציפיות ולצנן את התלהבותי. "יש לי תפקיד ממש קטן, אני מופיעה אולי לשתי שניות. מקווה שיזמינו אותי לבכורה - עד כדי כך התפקיד קטן. אבל החוויה הייתה נחמדה. אני עדיין לא מאמינה שהייתי חלק מצוות כל כך מטורף".
אם לא היית שחקנית, מה היית עושה?
"ציירת. לקחתי כבר שיעורי ציור. כשאני על הסט אני תמיד מביאה איתי ערמה של מחברות כדי שאוכל לצייר. זו תוכנית המגירה שלי, אם לא יסתדר לי עם המשחק. תוכנית מגירה נוספת: להיות חובלת".
אבל לאור הישגיה בגיל כל כך צעיר, קרוב לוודאי שלא נראה אותה עומדת על הסיפון בזמן הקרוב, וצפוי לה עתיד מפואר בהוליווד. "איפה אני רואה את עצמי בעתיד? יש לי כמה דברים בקנה ואני רוצה להתעסק יותר בתיאטרון. אני לא יודעת למה לצפות, אבל אני מקווה להיות מאושרת".