בשיתוף יד ושם
הגיעה שעתה של היצירה: צפו בכתבה
כתבת: אור נתן | צילום: ירון שרון
בימים אלו השיר "אני מאמין" שזכה לעיבודים וביצועים רבים מימי השואה ועד היום, מתפרסם בביצוע מחודש של האומן והיוצר שולי רנד, לצד קליפ חדש ומרגש שצולם ביד ושם. הארגון הממלכתי להנצחת זיכרון השואה פועל ביתר שאת לזכור דרך תרבות במסגרת פרויקטים תרבותיים מגוונים. אז הגענו ליד ושם ושוחחנו עם עינבל קויתי בן דב - מנהלת אגף קשרי קהל ותרבות, כדי להבין: מדוע נבחר דווקא השיר 'אני מאמין', איך נבחר שולי רנד להשתתף בקליפ וכיצד אירועי 7 באוקטובר מתקשרים באופן מצמרר לזיכרון השואה. צפו בווידיאו בראש הכתבה.
"הסופר אהרון אפלפלד אמר כשהוא התייחס לזיכרון השואה: 'העדים וההיסטוריונים הניחו את המסד ואת הטפחות ועתה הגיעה שעתה של היצירה'", אומרת קויתי בן דב. דבריה מהדהדים על קירות המבנה המונומנטלי ועל רקע יצירות אמנות אילמים שמספרים את סיפור השואה. "אנחנו כולנו חיים בעולם חושי, מוקפים בצליל, בצבע, בתנועה. העולם החושי הזה משפיע עלינו ועל האופן שבו אנו חווים את העולם ומעצבים את הזיכרון".
לדבריה, שפת התרבות, על קשת גווניה, מתרבות עממית ועד תרבות למיטבי לכת משתמשת בשפה חווייתית, חושית כדי לדבר ולעצב את זיכרון השואה. "היצירה מאפשרת לבטא עולם רגשי, שמאפשר לבטא את בין השורות ואולי אפילו את השורות עצמן, כדי להבין את השואה ולעצב את זיכרונה. זה עולם רגשי שחייב לבוא לידי ביטוי בעיצוב הזיכרון, כי אנשים היום מחפשים דרך להתחבר, להשפיע ולחוות. עולם היצירה והתרבות מאפשר את זה בצורה בלתי אמצעית".
ולמה בחרתם בשולי רנד לבצע את "אני מאמין"?
"בחרנו את שולי רנד, כי מעבר לעובדה ששולי הוא אדם, שיש לו את הכוחות לחבר בין חלקי ישראל לגווניה, הוא באמת גשר – גשר לשיח משותף ולאמון. בחרנו בשולי גם בגלל שגוף היצירה שלו מאוד יהודי. אדם משיח עם אלוהיו. כמו שאמרה חנה סנש: תפילת האדם. שולי בעצם נושא הרבה פעמים את תפילת האדם. והדבר הזה מאוד מחובר לנושא השיר שרצינו לחדש: אני מאמין בביאת המשיח".
"זהו שיר שהוא ביטוי לתפילת האדם, לעוז הרוח, לתקווה, ליכולת להתרומם משאול תחתיות ולשמור על צלם אדם, ולשמור על צלם אדם מאמין. ביטוי לעוז הרוח. זהו גם ביטוי לעובדה שיהודים לא איבדו את צלם האדם, למרות שניסו לגרום להם לאבד את צלם האדם ושמרו על תקווה ואופטימיות והאמינו גם בתקופות הקשות ביותר, בעתיד טוב יותר". צפו בווידיאו בראש הכתבה.
בשיתוף יד ושם
