ב-2021, עת עיצומה של מגפת הקורונה, הסתיימו צילומי הסדרה המצליחה והמוערכת "ריי דונובן", בכיכובו של ליב שרייבר. ביום האחרון של הצילומים התקשה השחקן הבריטי אדי מרסן, שמגלם את אחת הדמויות החזקות והאהובות של הסדרה - טרי, אחיו המתאגרף בדימוס וחולה הפרקינסון של ריי - להתמודד עם הפרידה. "זה היה קשה עבורי. אפילו בכיתי", מתוודה מרסן בן ה-54 בריאיון ל-ynet מפסטיבל קרלובי וארי שמתרחש בעיר הנופש והמרחצאות הצ'כית.
9 צפייה בגלריה
"בצרפת, שם 'ריי דונובן' ממש תפסה, אפילו חושבים שאני חתיך". מרסן ב"ריי דונובן"
(צילום: Suzanne Tenner/SHOWTIME באדיבות yes)
"אחרי שסיימתי לצלם את הסצנה האחרונה שלי הודיתי לכולם ופרצתי בבכי. הפרידה הייתה מורכבת ועצובה בגלל שליב והשחקנים האחרים שגילמו את האחים שלי הפכו באמת לאחים בשבילי - היינו ממש כמו משפחה במשך תשע שנים. ובגלל שאנחנו כל כך קרובים ההתרגשות הייתה מתבקשת".
שמרת איזו מזכרת מהסדרה?
"בטח. כוס לשוטים או לוויסקי. חגגנו גם את הסיום ועשינו מסיבה ענקית".
9 צפייה בגלריה
"במאים בריטים תמיד חושבים שאני ראוי רק לתפקידים של מעמד הפועלים". מרסן ב"ריי דונובן"
(צילום: Jeff Neumann/SHOWTIME באדיבות yes)
ההצלחה הגדולה של "ריי דונובן" חשפה את השחקן הוותיק והנחשב לקהלים חדשים ברחבי העולם, שגילו את כישוריו והיכולות שלו. "כן, אני מקבל עכשיו תפקידים מצוינים", הוא משתף. בימים אלה הוא מצטלם בפריז לסדרה בת שמונה פרקים בשם "פרנקלין בפריז", בה מייקל דאגלס מגלם את המדינאי, הממציא והמדען בנג'מין פרנקלין שכיהן כשגריר ארצות הברית בצרפת בשלהי המאה ה-18. מרסן עצמו מגלם את ג'ון אדמס, נשיאה השני של ארצות הברית. "מה שבאמת מעניין הוא שבמאים שאינם בריטים חושבים שאני יכול לעשות הכול, ואילו במאים בריטים תמיד חושבים שאני ראוי רק לתפקידים של מעמד הפועלים".
למה באמת?
"בגלל שבריטניה היא חברה מעמדית, וגם הגישה יותר שמרנית. בצרפת, בה 'ריי דונובן' ממש תפסה, אפילו חושבים שאני חתיך. המראה שלי חריג, אבל יש מדינות מסוימות שדווקא השוני הזה יכול להפוך אותך לסמל מין. נשים ממש עפות על טרי דונובן, מתות עליו - כי הוא גם עדין וגם קשוח וגם הנכות משום מה קוסמת. מעולם לא חוויתי פופולריות מהסוג הזה שזכיתי לה עם 'ריי דונובן'. באנגליה משום מה 'ריי דונובן' לא תפסה".
הנוכל, אשתו והסירה - טריילר
(קרדיט: ITV)
מרסן מככב גם במיני-סדרה הבריטית שעלתה אתמול (ד') ב-HOT בשם "הגנב, אשתו והקאנו", וב-yes תחת השם "הנוכל, אשתו והסירה". הסדרה, שנכתבה על ידי כריס לאנג ("חף מפשע," בלתי נשכח"), מבוססת על סיפור אמיתי שעורר סערה בבריטניה. מרסן מגלם בה את ג'ון דרווין, סוהר בריטי נכלולי, מניפולטיבי ושקרן פתולוגי, שלא מפסיק להשקיע ולרכוש דירות בתקווה להתעשר, אבל גם לא מפסיק להסתבך. כשדרווין ניצב בפני פשיטת רגל והנושים מתדפקים על דלתו, הוא מחליט לביים את מותו ולזכות בכספי ביטוח החיים שלו.
דרווין מאלץ את רעייתו אן (מוניקה דולן הנהדרת, "מבוגרת אחראית") להיגרר לתוך המזימה שלו, והם בוחרים לא ליידע את שני הבנים שלהם. כך הוא מביים תאונה שבה הוא יוצא לשייט בקאנו שלו ונעלם. התקשורת מתרגשת מסיפור המעשה, האלמנה כביכול נאלצת לנחם את בני משפחתה האבלים - ומכאן מתחילה מסכת שקרים והונאה. "לא היססתי לגלם את ג'ון דרווין, אפילו עפתי על הדמות", מגלה מרסן. "הוא פנטזיונר ונרקיסיסט ולכן גם שקרן. הקטע עם נרקיסיסטים נוסח בוריס ג'ונסון, ראש ממשלת בריטניה, או דונלד טראמפ, זה שהם חושבים שהם הדמויות העגולות היחידות בעולם. כשהם משקרים לך הם לא חושבים שאתה יכול להבחין בכך - כי הם לא רואים בך דמות עם רבדים, אלא ישות שטוחה. הם יכולים לומר לך משהו במחשבה שאנשים לא יבחינו בשקר ואילו אתה יושב שם וחושב לעצמך 'אבל כולנו יודעים שאתה משקר'. וזה בדיוק העניין, נרקיסיסטים לא חושבים שאנחנו חושבים בדיוק כמוהם".
דרווין הוא גם בעל מתעלל ורעיל.
"נכון, ג'ון דרווין הוא בעל מתעלל, אבל כזה שאתה יכול למצוא בכל סלון. הוא לא איזו מפלצת. אחרי שהמפיק של המיני-סדרה ראה את הקאט הסופי הוא אמר לי שזוגות רבים יתגרשו בעקבותיה, כי יהיו הרבה נשים שיפנו לבעל שלהן ויגידו - 'זה אתה, אתה עושה בדיוק את הדברים האלה!'"
כדי להיראות כמו דרווין מרסן גילח את שיערו, התחמש בגבות עבות ובמבטא של צפון-מערב אנגליה. "המבטא היה מאתגר וגם לא ליפול מהקאנו היה די קשה, ועדיף שזה לא יקרה, מאחר שהים בצפון אנגליה קר להחריד".
טרחת לפגוש את ג'ון דרווין?
"לא. אם לדרווין הייתה מספיק מודעות עצמית כדי לתת לי איזו תובנה משמעותית על עצמו - הוא לא היה עושה את כל מה שעשה. לכן לא הייתי מעוניין לפגוש אותו. מה הוא כבר יכול לספר לי? הוא לוקה באשליות".
במהלך הקריירה המפוארת שלו, מרסן גילם דמות אמיתית נוספת - שמעון פרס ז"ל ב"שבעה ימים באנטבה" מ-2018, שעוסק במבצע הידוע. מרסן מצא עצמו מוקף בשחקנים ישראלים כמו ליאור אשכנזי שגילם את ראש הממשלה דאז יצחק רבין, מארק איווניר שהופיע בתפקיד הרמטכ"ל מוטה גור, אנחל בונני שגילם את יוני נתניהו, יפתח קליין את אהוד ברק, מייקל לואיס את מוקי בצר ונתן רביץ את בני פלד.
9 צפייה בגלריה
"זה היה תפקיד מרתק". ליאור אשכנזי ואדי מרסן ב"שבעה ימים באנטבה"
(צילום: באדיבות קולנוע לב)
"ללהק את שמעון פרס שהיה שר הביטחון במהלך מבצע אנטבה היה החלק הקשה בשלב הליהוק", גילה ג'וזה פדיליה, במאי הסרט כשנפגשנו בשעתו בפסטיבל ברלין. "כל השחקנים הלא-ישראלים, אפילו היהודים, הסתכלו על הדמות של שמעון פרס וחשבו - 'ומה אם אכשל?', והם נבהלו. דיברתי עם הרבה שחקנים מפורסמים וכולם פחדו. אז אמרתי לאנשי הליהוק, 'יודעים מה? אוקיי, בואו נדבר עם אדי - הוא שחקן מדהים. הוא אומנם לא יהודי, אבל בואו נראה אם הוא רוצה'. אדי השיב בחיוב והוא נראה בסרט כמו שמעון פרס".
כשאני תוהה איך הייתה החוויה, מרסן מכריז: "נהניתי לגלם את שמעון פרס. חשבתי שזה היה תפקיד מרתק. היה מרתק בעיניי לשבת ולדבר עם השחקנים הישראלים על משהו שנוגע להיסטוריה האישית שלהם ולשמוע את הזווית שלהם. הדעות היו מגוונות, והם ערכו דיונים על הסוגיות השונות שהסרט העלה.
"מבחינתי התפקיד של שמעון פרס היה כרוך באחריות גדולה, היות שאני לא ישראלי ולא יהודי. אבל הצוות אימץ אותי, סייע ותמך בי - הם אפילו הציעו להשיג לי את המספר של הבת של פרס שתעזור לי. אני אוהב להשקיע את עצמי בתרבויות אחרות ואם עושים זאת בענווה ומבקשים עזרה, שחקנים אחרים תמיד יעזרו לך. כמובן שעשיתי קצת מחקר וקראתי ספרים. כל החוויה של גילום שמעון פרס הייתה נהדרת".
לאחרונה התפתח דיון סוער סביב הליהוק של הלן מירן לתפקיד גולדה מאיר בסרט "גולדה" של גיא נתיב. נטען ששחקנים לא-יהודים לא יכולים לשחק יהודים ושסטרייטים לא יכולים לשחק גייז. מהי עמדתך בנושא?
"האתוס שלי כשחקן הוא שאין משהו אנושי שזר לי. השאלה מי צריך לשחק איזה תפקיד קמה ונופלת על אם אתה יוצא מתוך הכללות או מתוך מחקר ואותנטיות. אם זה שמישהו מתרבות מסוימת ישחק את התפקיד הוא מה שישרת את האותנטיות - כך צריך. אך יש גם משהו יפה וקדוש במשחק כמלאכה, בבקשה משחקן להעיד על מי שאינו.
"אם אפשרי להביא מישהו מהתרבות הרלוונטית לתפקיד ולחקור אותו ככה, לך על זה - אבל אם זה לא אפשרי או ששחקן אחר משרת את היצירה בגלל איזו איכות שיש לו, אז עדיף. הסוד הוא להיות אמין ואותנטי. אם הייתי משחק את שמעון פרס בעודי מתרפק על הכללות ודעות קדומות, זה היה פוגעני. אבל אם שיחקתי את שמעון פרס אחרי מחקר מעמיק, ויצרתי את הדמות יחד עם עזרתם של השחקנים הישראלים, אז הליהוק טוב בהחלט".
מהקרביים, לא מהראש
מרסן נולד בלונדון. אביו היה נהג משאית ואימו חילקה אוכל בקפיטריה של בית ספר. "הנישואים של ההורים היו מורכבים ולכן במובנים רבים הילדות שלי הייתה קשה", הוא חושף. "מגיל צעיר חשתי את הצורך להבין אנשים ואת העולם סביבי, בדיוק בגלל שפחדתי וחוויתי טראומה. לדעתי הרצון הזה להבין אנשים הוא שסייע לי להפוך לשחקן. אגב, עזבתי את בית הספר בלי תעודות. עשיתי התמחות בדפוס ורק אחר כך הפכתי לשחקן".
הקריירה שלו מגוונת ונעה בין עבודה עם במאים כמו מייק לי על "וירה דרייק" ו"חופשיה ומאושרת" ("הקולנוע של מייק נובע מהקרביים ולא מהראש וזו בדיוק הסיבה שהוא מתאים לי"), וכמו מרטין סקורסזה ("כנופיות ניו יורק"), לבין סרטים עצמאיים דלי תקציב ולשוברי קופות הוליוודיים כמו "משימה בלתי אפשרית 3", "דדפול 2" ו"הנקוק".
גם שיתוף הפעולה שלו עם הבמאי גאי ריצ'י - חמישה סרטים, כולל שלושה סרטי "שרלוק הולמס" שבהם גילם את המפקח לסטרייד הערמומי - הקפיצו את מניותיו של מרסן בהוליווד. "גאי הוא זה שהביא אותי ל'שרלוק הולמס' וביקש שאגלם את לסטרייד. כיף לעבוד איתו והוא נתן לי חופש יצירתי". אבל עם כל הכבוד ללהיטים ההוליוודיים, שום דבר לא הכין את מרסן להצלחה של "ריי דונובן", שרצה במשך שבע עונות מאז 2013. "איך אני מסביר את ההצלחה? בזה שליב חתיך", הוא פורץ בצחוק. "אני חושב שההצלחה טמונה בזה שבתחילת הדרך אנשים ציפו שזה יהיה סיפור שטחי על ריי דונובן הפיקסר מהוליווד שמטייח כל מיני מעללים שערורייתיים של כוכבי קולנוע. אבל מה שקרה בפועל הוא שהסיפור הפך לסיפורם של שלושה אחים מבוסטון, שכמרים מהכנסייה התעללו בהם מינית - האחים סבלו טראומה נוראית, אבל לא יכלו לדברר אותה - אז היא התבטאה לאחר מכן בחוסר תפקוד ואלימות.
"אז כשצופים בהתחלה ב'ריי דונובן' מצפים למשהו נוסח 'הפמליה' ורוצים לראות את הזוהר ההוליוודי, אבל בפועל הסדרה חותרת עמוק יותר. טרי, הדמות שאני מגלם, הוא דמות מרתקת של אדם נכה אבל קשוח, איש גברי מאוד אבל גם 'האמא' של המשפחה. יש בו איזו דיכוטומיה, איזו מורכבות, שהפתיעו את הצופים. קצת בדומה ל'הסופרנוס"'.
ואיך היה לשחק דמות שמתמודדת עם פרקינסון?
"זה היה אתגר אדיר שמאוד נהניתי ממנו. היה גם קשר פסיכולוגי בין ההתעללות הנפשית שטרי עבר לנכות הפיזית. חקרנו על הסימפטומים של פרקינסון, על התרופות ותופעות הלוואי שלהן. אגב, חולי פרקינסון לא חשבו שאני לא אמור לגלם את התפקיד - הם ממש העריכו את המאמץ של מישהו שאין לו את המחלה ובכל זאת הולך כל כך רחוק כדי להציג אותה בצורה מדויקת".
הוא נשוי למאפרת ג'נין שניידר, ואב לארבעה ילדים - מה שגורם לו לתמרן בין חיי משפחה מאושרים לקריירה אינטנסיבית. בחודש הבא הוא יגיע למסך הגדול בתפקיד קטן בסרט "חיים במנוסה", שביים שון פן. "ב-2016 צילמנו סרט באירלנד - 'הפרופסור והמשוגע'. היו לנו הרבה סצנות יחד והוא אחד השחקנים הכי טובים שיצא לי לעבוד איתם. למדתי המון מלצפות במלאכתו", אומר מרסן. "כששון התחיל לעבוד על 'חיים במנוסה' הוא שאל אם אני מעוניין לחבור אליו. מאחר שגם דילן הבת שלו משחקת בסרט אני חושב ששון חיפש שחקנים שהוא יכול לסמוך על איך שיעבדו איתה - כלומר, שיתמכו בה. יגיעו, ידעו את השורות, יעשו את העבודה. הוא לא רצה מישהו עם מצבי רוח, עצלן או לא מקצועי. הוא ידע במי הוא יכול לבטוח ולהקיף את הבת שלו כדי שתרגיש ביטחון על הסט".
סרט חדש נוסף של מרסן הוא "וספר", שמתחרה בתחרות המרכזית של פסטיבל קרלובי וארי. לא בפעם הראשונה מגלם מרסן בסרט, שעלילתו מתרחשת בעולם דיסטופי, את האיש הרע. "הדמות שאני מגלם ב'וספר' היא פרגמטית ועושה הכול כדי לשרוד. אני נהנה לשחק דמויות שמזעזעות את הקהל, אבל רק אם אני משחק אותן בצורה אנושית. אני אף פעם לא משחק מפלצות. אני תמיד רוצה לשחק מישהו שאתה רואה שעשה דברים נוראיים, אבל אתה גם יכול להבין למה. זה יותר מפחיד ומאתגר את הצופים מאשר מישהו שעושה דברים נוראיים, אבל אתה יכול לחשוב 'טוב, הוא לא כמוני'. למה אני מגלם תפקידים כאלה בקלות? פרצוף כמו שלי עוזר לי לקבל אותם", הוא צוחק.
למרסן יש אולי חיבה לדמויות של נבלים, שמזעזעות את הקהל, אבל במציאות הוא איש חם ואנושי, ולא במפתיע הוא מוגדר בוויקיפדיה כ"הומניסט". "אני דמוקרט וסוציאליסט", הוא מכריז. "אני לא אוהב פופוליזם, לא מהימין ולא מהשמאל. לאחרונה הייתי מעורב במיני-סדרה חדשה שיוצאת נגד האנטישמיות באנגליה, Ridley Road, שכתבה חברתי, שרה סולמני. היא עוסקת בהתקוממות היהודית נגד הניאו-נאצים באנגליה של שנות ה-60. שרה אף כתבה שם תפקיד עבורי - נהג מונית יהודי. חייבים להיות יותר יצירתיים באיך שאנחנו יוצאים נגד האנטישמיות".
