"אלו היו בעצם מלחמת וייטנאם והתקופה שבה ריצ'רד ניקסון התמודד על כהונה שנייה שהביאו אותי לחשוב איך לאורך ההיסטוריה דמוקרטיות הופכות לדיקטטורות. כי דמוקרטיות אינן מודחות, הן מתמסרות" - ג'ורג' לוקאס בריאיון ל"שיקגו טריביון", מאי 2005.
"מה שצריך לשנות ליוצרים זה אם בני השמונה או בני העשר ילכו לראות את הסרט. אנחנו צריכים להגיד משהו שחשוב להם. הסרט מדבר על גיוון, על להיות תמים, על להתבגר. אני מרגיש שב'מלחמת הכוכבים' אין מספיק דברים שיכולים לדבר לכולם. אפשר ליצור מותחן פוליטי שיתרחש ביקום הזה, אבל אז רוב הילדים יגידו שהם לא מבינים את זה" - דונלד גלובר בריאיון ל-ynet, מאי 2018.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
הציטוט הראשון מצד בורא היקום של "מלחמת הכוכבים" נאמר לרגל הקרנת הבכורה של "נקמת הסית'" (השלישי בטרילוגיית הפריקוולים, והאחרון של לוקאס כבמאי) בפסטיבל קאן, בעוד שהציטוט השני נאמר על ידי כוכב הסרט "סולו: סיפור מלחמת הכוכבים", שהושק באותו מעמד בריוויירה הצרפתית 13 שנה אחרי כן. מדובר בשתי תפיסות שונות לחלוטין של הפרנצ'ייז המצליח בתולדות הוליווד, והן כל כך רחוקות רחוקות זו מזו, ממש שנות אור. מהו האירוע שהביא לשינוי גישה מהותי כל כך? עסקת הרכישה של חברת לוקאספילם על ידי תאגיד דיסני ב-2012. מי שהיה סמל לעצמאות בלתי מתפשרת בהוליווד מכר את נשמתו לשטן עבור יותר מארבעה מיליארד דולר. או כפי שלוקאס עצמו הסביר בדיעבד, אחרי יציאת "הכוח מתעורר" ב-2015, "מכרתי את הילדים שלי לסוחרי עבדים לבנים" - אמירה שעליה התנצל, אך כזו שביטאה את התסכול הגדול שלו מהכיוון שאליו הולכת הגלקסיה בהובלת בעלי הבית החדשים.
כבר אז, הקולנוען הוותיק בעל החושים החדים הבין לאן מנתבים ראשי דיסני וממשיכת דרכו בלוקאספילם, קתלין קנדי, את ספינת החלל שלו. כל כך רחוק מהמסלול שהוא תכנן עבורה כשהגה את הרעיון הראשוני של "מלחמת הכוכבים", אופרת החלל ששינתה את הוליווד, וגם את התרבות האמריקנית ככלל. "לא היינו מוכנים להתחייב שנמשיך את קווי העלילה שלו", הודה יו"ר דיסני בוב אייגר בספר הזיכרונות שלו. "הוא התאכזב מאוד שזנחנו את הסיפור שלו. הוא הרגיש נבגד". אייגר סיפר כי האכזבה גברה אחרי שלוקאס צפה לראשונה ב"הכוח מתעורר" שביים ג'יי.ג'יי אברהמס ב-2015, הראשון בסרטי הטרילוגיה השלישית של "מלחמת הכוכבים" וההפקה הראשונה שהובלה על ידי דיסני. "בכוונה יצרנו עולם שהזכיר את הסרטים הקודמים מבחינה חזותית ותחושתית, כדי לא להתרחק ממה שאנשים אהבו וציפו לו. הביקורת של ג'ורג' הייתה על הגרעין של מה שניסינו לעשות".
הגרעין שהפעיל את דיסני אז והיום שונה באופן מהותי מהמניע היצירתי של האב הקדמון של הפרנצ'ייז, ששאף לגבש עולם תוכן, עלילות ודמויות שישקפו את המציאות המורכבת של הצופים הצעירים ויקנו להם ידע והדרכה לחיים. לאורך כל תולדות האנושות, מיתוסים נוצרו כדי לקדם את תהליך ההתבגרות של בני נוער. ממש כמו דוד המלך המקראי שהתייצב מול הענק גוליית, או הגיבור היווני תזאוס שהכריע את המינוטאור (מפלץ אימתני שחציו אדם וחציו שור), כך גם לוק סקייווקר ומאבקו בדארת' ויידר (מפלץ אימתני שחציו אדם וחציו מכונה). דרך מסעות גדושי הרפתקאות ופיתוח של תכונות כמו אומץ, נחישות ועצמאות הנדרשות להצלחה, לוקאס חובב המיתולוגיות שאף ליצור אחת כזו, חדשנית ומקיפה, לילדי שנות ה-70 הסוערות של וייטנאם, ריצ'רד ניקסון ופרשת ווטרגייט. באמצעות הסרטים הוא ביקש להדריכם במציאות פוליטית אפלה ומדכאת לא פחות מהיקום שברא על המסך. להיות מורה דרך לצופים הצעירים, ממש אובי וואן קנובי. הוא השתמש בדמיון הפורה שלו כדי ליצור דמויות לחיקוי, ואילו בדיסני מסתפקים פשוט בחיקוי.
מאחורי הגרעין היצירתי עומד כמובן מניע כלכלי. 4 מיליארד דולר זה סכום עצום, גם עבור דיסני, וכדי להחזיר איזון לכוח, הכוח הכלכלי של תאגיד הבידור הענק, היה צורך במימוש מהיר של הנכס התרבותי שבידיהם. המימוש הזה הגיע עם "הכוח מתעורר", שעלילתו היא העתק כמעט מושלם של "מלחמת הכוכבים: תקווה חדשה" מ-1977. דמויות חדשות עוצבו, אולם הן לא היו יותר מגלגול חוזר של אלה האהובות והמוכרות מהטרילוגיה המקורית, שהושמשו מחדש 32 שנה אחרי שאופסנו בזיכרון הקולקטיבי שלנו ב"שובו של הג'דיי" (1983). אפשר להבין את גיוס המילואים של לוק סקייווקר, האן סולו, פרינסס ליה וצ'ובאקה (וכן את ליהוקם של מארק המיל, הריסון פורד וקארי פישר כדי שישובו לגלם אותם בגרסתם הבוגרת) כחלק מטקס חניכתם של הגיבורים העדכניים: ריי, פו דמרון, פין וקיילו רן. אפשר להבין את זה. דוד המלך הוכשר על ידי שמואל הנביא, המלך ארתור על ידי מרלין ולוק על ידי אובי וואן. בדיסני העדיפו להסתדר גם בלי ברכת הדרך של לוקאס, ופשוט לחרוש שוב ושוב ושוב את אותם שבילים שסלל בעבר.
"במערכת הקפיטליסטית האמריקנית, האולפנים זיהו שהם יכולים לעשות מלא כסף בלי ליטול סיכונים. 'מלחמת הכוכבים' הגיע משום מקום, לא היה שום דבר דומה לפני כן. עכשיו, אם אתה לא עושה סרט המשך או סדרת טלוויזיה, הם לא יעשו את זה. הם רוצים לוודא מראש שזה יעבוד. זה מעיד על חוסר אדיר בדמיון, ופחד מיצירתיות מצד התעשייה. התאגידים הוותיקים לא נודעים כנוטלי סיכונים. אבל כל סרט הוא סיכון, סיכון גדול. עסקי הקולנוע זה כמו הימורים מקצועיים" - כך הסביר לוקאס את החזרה הכפייתית של האולפנים הגדולים של הוליווד אחרי אותם סיפורים ואותן דמויות בניסיון נואש לסחוט את משאבי התוכן מן העבר, כדי להבטיח הצלחה בעתיד. זה בדיוק מה שקורה בימים אלה עם הפרנצ'ייז של "מלחמת הכוכבים" מאז שדיסני העבירו את מירב המאמצים מהמסך הגדול של בתי הקולנוע לזה הקטן של שירות הסטרימינג של התאגיד דיסני פלוס, עם הסדרות "המנדלוריאן", "הספר של בובה פט" ו"אובי וואן קנובי", שאליהן יצטרפו בקרוב "אנדור", "אשוקה" ו"לאנדו" - כולן מבוססות על דמויות שאיתן עשינו היכרות בעבר, ושיוצאות לדרך חדשה משלהן. כמו בכדור הארץ שנמצא בסכנה בגלל ניצול יתר של משאבי הטבע שלו, כך גם בגלקסיה הפנטסטית שמשאבי התוכן שלה מידלדלים ובמהירות.
מאיץ החלקיקים של דיסני מעמיד את היקום של "מלחמת הכוכבים" בסכנה גדולה, ממשית ואפילו מיידית. הנחת המוצא היא שעולם התוכן הזה נרחב ומגוון כל כך, שיש בו פוטנציאל לעוד ועוד הרפתקאות מסעירות ודמויות חדשות. זאת, כמובן, כל עוד הם ממשיכים להתרפק על הנוסטלגיה המנחמת של סיפורי המקור וגיבוריהם. בעולם של דיסני הכול אישי, ומתחיל ונגמר במערכות היחסים בין הדמויות. אפשר להגיד שהכול נשאר במשפחה, גם אם זו אינה מבוססת על קשרי דם. יש דמויות בשר ודם ורובוטים, בני אנוש או חייזרים, ילדים ומבוגרים, אוהבים או עוינים. זהו המנוע של הפרנצ'ייז בגרסת דיסני. ב"מלחמת הכוכבים" של דיסני אין מלחמות, אפילו לא מבצעים. ההקשר החברתי והפוליטי נזנח כמעט לחלוטין. במקום דארת' ויידר קר המזג, שפועל לדכא את כל כיסי ההתנגדות ברחבי האימפריה בטרילוגיה המקורית, קיבלנו נבל שכל-כולו מונע מתשוקת נקם אישית באובי וואן קנובי. במקום דיקטטור תככן כמו פלפטין שהדהד בטרילוגיית הפריקוולים את ניקסון, היטלר או אפילו דונלד טראמפ, קיבלנו אותו כמעין מכשף זומבי מטורלל בטרילוגיה השלישית של אברהמס. כך גם בשאר הסרטים והסדרות: במקום חדשות הגלקסיה אנו מקבלים טורי רכילות. במקום אופרת חלל אנו מקבלים אופרת סבון.
בגרסת המקור שלו, על שלל דמויותיה מלוק סקייווקר, דרך האן סולו ועד דארת' ויידר, לוקאס ניסה לעמוד על תהליכים פסיכולוגיים מורכבים בתוך התא המשפחתי, בעיקר יחסי אב ובן, ולשלבם באקלים החברתי שלנו. להזהיר מהאופן שבו מנהיגים פוליטיים ודתיים מתמרנים את הדחפים הרגשיים האישיים לצרכיהם, סוחפים את ההמון באמצעות מסרים פופוליסטיים ומנסים למצב את עצמם כתחליפיים הוריים נערצים ולהסתער איתם על השלטון. דרך היקום הבדיוני של "מלחמת הכוכבים", לוקאס שילב מתווים של מיתוסים קדומים שחזרו על עצמם לאורך השנים בתוך המציאות הפוליטית מתוך החוויה שלו כקולנוען צעיר ושאפתן בשנות ה-70, ואחר כך כיוצר מוערך, מנוסה ומבוסס כלכלית. לרוע המזל, האקלים החברתי-פוליטי הנוכחי בארצות הברית קודר ומפחיד לא פחות, ונמצא תחת איום מתמיד של השתעבדות לצד האפל של תשוקות פשיסטיות עממיות ומנהיגים מקיאווליסטיים שינצלו אותן. אבל במקום לעשות שימוש בתשתית הסיפורית הקלאסית שלוקאס אימץ כתגובה למתרחש בעולמנו, בדיסני מעדיפים להתמסר לפנטזיה: "מלחמת הכוכבים" כאקספיזם במקום שיקוף של המציאות.
מאז שבדיסני השתלטו על היקום של "מלחמת הכוכבים", כדור הארץ והסביבה האנושית הטבעית שלנו הפכו לחלל חיצון ביחס אליו. עולם מבודד וסטרילי, לא פעם ילדותי ותמים. אין פלא שבעקבות הטבח הנורא בבית הספר ביובלדי שבטקסס, שידור הסדרה "אובי וואן קנובי" לווה באזהרת צפייה, כאילו כדי להזהיר מפני החדשות שהתפרצו לעולם התוכן הבדיוני. למעט "רוג 1" הנפלא והחתרני של גארת' אדוארדס מ-2016, שסיפק שלל עוגנים גלויים וסמויים לזוועות המתרחשות בעולמנו, כלל הסרטים והסדרות בעידן הנוכחי נמנעים מחיכוך עם המציאות ומושקעים כל-כולם בהתחככות בנוסטלגיה מענגת מתוך המורשת הבדיונית של הפרנצ'ייז. זה מוצה די מהר בבתי הקולנוע עם סרטי הטרילוגיה השלישית שאכזבו את הקהל הוותיק והנאמן, ונענו גם בירידה הולכת ומידרדרת של ביצועים קופתיים שהגיעה לשפל ב"סולו: סיפור מלחמת הכוכבים". הצפתו מחדש של האן סולו כנער שובב, תמים ורומנטי, שהולך אחרי הלב, לא תאמה את הציפיות של המעריצים האדוקים וגם לא הרשימה את צאצאיהם. לקרוץ לציטוטי עבר, להתניע את המילניום פלקון ולעשות לנו היכרות מחודשת עם לאנדו קלריסיאן בגילומו של גלובר לא הספיק. פיסות הנוסטלגיה האלה חוברו בחוטים עלילתיים רדודים, דלים ונטולי הקשר. הקהל הנאמן חש בזלזול בוטה שבא לידי ביטוי בכתיבת התסריט של לורנס וג'ונתן קסדן, וגם בדבריו של גלובר באותו ריאיון ל-ynet לרגל יציאת הסרט.
הזלזול במעריצים וגם בלוקאס ובמורשתו חוזר ונשנה גם בסדרות של דיסני פלוס כרצף של ציטטות, קריצות וקלישאות, והן נארזות בנוסחאות קבועות מראש כפי שלוקאס עצמו הזהיר שיקרה: ב"אובי וואן קנובי" אנחנו מלווים גבר מריר, ג'דיי שרוחו נשברה, ומשמש כמלאך המגן של הילד לוק והנסיכה ליה שנרדפים על ידי האימפריה. ב"המנדלוריאן" אנחנו מלווים גבר מריר, צייד הראשים דין דג'ארן שרוחו נשברה, ומוצא בתוכו רגשות אבהיים שמעולם לא ידעו שהיו קיימים בו כשהוא לוקח על עצמו להגן על זאטוט חייזרי שובה לב - בייבי יודה. ב"הספר של בובה פט" אנחנו עושים היכרות מעמיקה עם בובה פט, מהדמויות האהובות בתולדות "מלחמת הכוכבים" - גבר מריר, צייד ראשים שגופו נשבר, המסתער על ממלכת הפשע שג'אבה דה-האט הותיר אחריו. לצידו עומדת פנק שאנד, מתנקשת צעירה שאימץ לחיקו (וכן דג'ארין ובייבי יודה, שחזרו בהופעות אורח נוסטלגיות קצרות מועד רגע אחרי שהעונה השנייה של "המנדלוריאן" הסתיימה). לא צריכים להיות מומחים בתולדות "מלחמת הכוכבים" כדי להבחין בדפוסים שחוזרים על עצמם ומסתדרים לפי שחור ולבן, בין הצד האפל והמואר של הכוח. שלא לדבר על כך שכל שלוש הסדרות הללו מתרחשות על כוכב הלכת המדברי טטואין, כאילו שחסרים אחרים כאלה ברחבי הגלקסיה.
כשג'ורג' לוקאס התיישב לכתוב את התסריט של "מלחמת הכוכבים" באמצע שנות ה-70, הוא לקח בחשבון את הייאוש שחש מהעולם סביבו ושביטא בסרטו הראשון והמדכדך THX 1138 (מותחן מדע בדיוני ניסיוני מ-1971), אבל הקפיד להותיר בו אפשרות לתקווה, עיקרון מהותי ואופטימי ביצירתו. רוח הדברים, אלו הקודרים ואלו האופטימיים, הוטמעה גם בסדרות האנימציה המצוינות "מלחמת המשובטים" ו"מורדים", ובאין-ספור הספרים שיצאו לאור לאורך השנים כהמשך טקסטואלי לפלא הוויזואלי של הסרטים, ושבאמצעותם העמיקו לתוך הביוגרפיות של הדמויות וההיסטוריה של חברה דמיונית שהפכה לחלק מהותי כל כך מקורות התרבות המערבית המודרנית. אבל מעבר לסרט "תקווה חדשה" ולשאר אוצרות העבר הקולנועיים והספרותיים שבאו בעקבותיו, האם נותרה עוד תקווה ל"מלחמת הכוכבים" תחת דיסני? התאגיד פתח את הכיס כהשקעה ארוכת טווח, אבל כל עוד ימשיך לממש אותה בקצב הנוכחי, היא עלולה לאבד גובה, לדעוך ולהתרסק. תחושת המיצוי של המעריצים הוותיקים כבר פה, ודור חדש של צופים פוטנציאליים לא ממש חווה את העולם הבדיוני הזה כפי שהיה לפני ארבעה עשורים - ייחודי, מקורי ופורץ דרך.
עוד ועוד סדרות שמבוססות על העולם הבדיוני הזה רק הופכות את התופעה התרבותית של "מלחמת הכוכבים" ליותר זניחה, שגרתית ומיושנת. זה לא עומד להשתנות. המיני-סדרה "אנדור" שיוביל התסריטאי טוני גילרוי תלווה את קפטן קסיאן אנדור (דייגו לונה) בגרסה מרוככת מזו שהכרנו ב"רוג 1". "אשוקה" תתמקד בדמותה של אבירת הג'דיי אשוקה טאנו, חניכתו של אנקין סקייווקר שעלתה לגדולה בסדרת האנימציה המשובחת Clone Wars וגם לאחרונה ב"המנדלוריאן", בגילומה של רוסריו דוסון. "לאנדו" תשוב לנוכל השרמנטי לאנדו קלריסיאן שהכרנו ב"האימפריה מכה שנית" עם השחקן בילי דיי וויליאמס, אך תשחזר את מעלליו כמהמר צעיר עם גלובר בתפקיד הראשי. Skeleton Crew בכיכובו של ג'וד לאו תלווה חבורה של בני נוער אבודים שצריכים למצוא את הדרך הביתה במה שהוגדר על ידי הבמאי ג'ון ווטס כשילוב בין "הגוניז" ו"אי.טי" - תוצרי האייטיז של סטיבן ספילברג. ייתכן שדווקא הסדרה Acolyte, שעלילתה מתרחשת כמאה שנים לפני הופעת שושלת סקייווקר, תחלץ אותנו מהחזרה הנצחית. "אנחנו בוחנים את ההיבטים הפוליטיים, האישיים והרוחניים של אותה התקופה, שעליה אנחנו לא יודעים הרבה", הסבירה התסריטאית הראשית לסלי הדלונד.
אולי מדובר בסימן לכך שמישהו בהנהגת התאגיד השמרני הבין שכדי לשמר את ערכה הנדיר של הפנטזיה יש להאט את הקצב, לרענן ולחדש, וגם להקצין. במקום להשקיע בתכנים לכל המשפחה שחוזרים על עצמם, אפשר להעז ולמתוח את הגבולות שהפכו גמישים יותר בזירת הסטרימינג. למשל, לא בלתי נתפס לדמיין הפקות מהזן של "משחקי הכס" או "בית הקלפים" שעלילותיהן הסבוכות והמורכבות מתחוללות ביקום האינסופי של "מלחמת הכוכבים", שלא לדבר על המשברים האמיתיים שאנחנו מכירים מחיי היומיום שלנו ושניתן לתת להם ביטוי גם בגלקסיה פנטסטית רחוקה-רחוקה, ולמרות זאת כל כך רלוונטית. האפשרויות בלתי נדלות, ובניגוד לחוות דעתו של גלובר, גם למותחן פוליטי יש מקום.
4 צפייה בגלריה
המון תוכן של מלחמת הכוכבים בדיסני+, אבל רובו לא ממש תואם את החזון של לוקאס
(צילום: shutterstock)
הנער דוד יצא עם הקלע שלו להשתתף במלחמה בין בני ישראל לפלישתים, ולחתור נגד הנהגת שאול המלך. תזאוס הכריע את המינוטאור ונחלץ מהמבוך שלו בעזרת פקעת חוט בדרך להצלת ממלכת כרתים והפשרת היחסים עם עירו אתונה. המלך ארתור שלף את חרבו המכושפת כדי להוביל את המערכה של העם הבריטי מול הפולשים הסקסונים במקביל למזימות בקרב אבירי השולחן העגול. המיתוסים הללו השתמרו לאורך ההיסטוריה בזכות השילוב בין האישי לפוליטי, בין הפנטסטי למציאותי, בין הילדותי לבוגר. אם בדיסני מעוניינים לשמר את המשאב הנדיר הזה שברשותם - מיתולוגיה לכל דבר הכוללת סיפורים אישיים, חרבות אור, מלחמות ותככים פוליטיים - יהיה עליהם ליצור תמהיל מגוון ונועז יותר של סיפורים לילדים, לבני נוער וגם למבוגרים. להסתכל קדימה לעתיד תוך התבוננות סביב על ההווה המתסכל. הסתפקות במבט אחורה ובהתרפקות על העבר יביאו להכחדתו המהירה של הפרנצ'ייז.
