מבטי הנשים המפוחדים שעקבו אחרי גרסת החיקוי לאיתמר בן גביר בנצרת, הבהירו לכותב והשחקן הנרי אנדראוס, שהוא עושה עבודה טובה. אולי טובה מדי. "אחרי שאיפרו והלבישו אותי כבן גביר הרגשתי מאוד מוזר", מהרהר אנדראוס. "זה היה במלון. עברתי ליד שלוש זקנות שאמרו, 'מה הוא עושה פה?' פחדו שהאקדח אמיתי. אמרתי בערבית, 'סבתא, אני שחקן! לא לפחד!' לא הגיבו לזה טוב. הבנתי מה הדמות משדרת לאנשים, שקיצוניים זה משהו חולני. בכל צד".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בשבוע שעבר קיבלו אנדראוס ושאר חברי התוכנית 'אל שוסמו', מכתב דרישה מבן גביר האמיתי להוריד את הקליפ מהרשת. הוא לא התחבר לקליפ שמגחיך אותו בתוכנית הסאטירה הלוהטת של ערוץ "מַכַּאן", הזרוע הערבית של "כאן". בקליפ בן גביר ממליץ לערבים לוותר, להישאר בבית, להכין קבב ולהגיד יפה שלום לייצוג הערבי בכנסת. "ביי-ביי מנסור (עבאס), איימן (עודה) וסאמי (אבו-שחאדה)", שר שם אנדראוס בתפקיד בן גביר, כולל ציציות, רובה סער וחולצת כהנא חי. המטרה, אומרים הכותבים, הייתה לגרום למגזר הערבי להתעורר ולנהור לקלפיות. זה לא קרה. המגזר לא נהר. הקליפ לעומת זאת קרה, קורה ויקרה במזרח התיכון. "אם עכשיו נכנסים לטיקטוק מוצאים מאות סרטונים נגד הקליפ על בן גביר מערבים מכל המזה"ת", אומר ראזי נג'אר התסריטאי והעורך הראשי. "בעיקר כי הם אשכרה חשבו שזה הוא, בן גביר האמיתי. גם כי הוא דומה וגם כי אין כמעט סאטירה במדינות ערביות אחרי שלטון דיקטטורי".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
היו לכם עוד הסתבכויות?
נג'אר: "כל העונה הראשונה טיבי היה מאוד מפרגן גם כשחיקו אותו. הוא אפילו התעניין מתי חוזרים לעונה שנייה. גם איימן (עודה) אמר לנו שנחזור כבר, ושהוא קצת חושש, אבל שאנחנו חיוניים".
אנדראוס: "בעונה שעברה גם עשינו חיקוי לטיבי. טיבי שלח הודעה לראזי: מי זה הבחור שמחקה אותי? שזה אני. יש ג'סטה עם הידיים שאני עושה בחיקוי שלו והוא היה מבסוט. שבוע אחר כך הוא שלח לראזי סרטון מהכנסת בנאום שלו שהוא מחקה את התנועה שלי. היינו בזום של הכותבים בשעה אחת בלילה ואז הופתענו כי ראזי הכניס את טיבי לזום! אני אפילו לא זוכר את השיחה מרוב שהתרגשתי".
אז איך היחסים התקלקלו? זה בגלל ביקורת שמתחתם עליו?
נג'אר: "התחילה העונה השנייה וכל המפלגות הערביות רעדו שלא יעברו את אחוז החסימה. אחרי שהקטע שודר, טיבי העביר מסר שזה לא לעניין בזמן בחירות. לא שהיה שם משהו קיצוני".
אלא?
"לא יודע. אבל אחר כך נפגשנו במקרה והוא לא דיבר איתי. בקושי אמר שלום".
אנדראוס: "גם עודה נפגע. עשינו דיבוב לסרט של עבד אל-חלים (שחקן וזמר מצרי, מכונה 'הזמיר השחום'), קלאסיקה רצינית. בשורה התחתונה הסרט קצת נטה לטובת בל"ד ולא להצביע בבחירות. איימן אמר: 'אני לא כועס שזה קצת נוטה לסמי (אבו-שחאדה, ראש בל"ד) אבל אני מאוד כועס כי הרסתם לי את עבד אל-חלים! זה חלק מהילדות שלי!' מה לעשות, הוא בן אדם רומנטי".
נג'אר: "אני באמת לא חוסך מאף אחד".
זה אומר שאתם חוטפים מכולם?
"לא מעט. שמעתי שטיבי סיפר שיש לנו אג'נדה של הורדת אחוז ההצבעה בחברה הערבית. כתבו בפייסבוק שאין לנו אחריות לאומית. יש תגובות זועמות של יהודים למה על זה המסים שלנו הולכים. אה, ומישהו סיפר לבמאי שלנו שקלינטון מממן אותנו כדי שנפגע בייצוג של הערבים בכנסת".
קלינטון?
"אנשים אומרים כל כך הרבה שטויות".
בקיצור, לאנשים יש חוש הומור רק כשזה משרת אותם.
"הנה, כשעשיתי את בן גביר טיבי שלח לי הודעה שזה אחלה ושזה יעשה את העבודה".
זה בהחלט עשה. הבאזז סביב הקליפ של בן גביר והמכתב שהעביר סיפקו את האישור שכל תוכנית סאטירה צריכה, ליוצרים שמודים שיום ללא קללות בפייסבוק והרגזת הזולת הוא יום מבוזבז. והזולת במקרה שלהם הוא מישראלים דרך פלסטינים, ערבים בורגנים, ערבים מהשטחים, גייז, עיתונאים ישראלים, מתנחלים חובבי עצי זית, חברי כנסת ועד קיצוניים משני הצדדים. ב'אל שוסמו' המשודרת בשפה הערבית עם כתוביות בעברית, אף אחד לא מקופח. במקרה או שלא, זו בדיוק רוח התקופה במגזר הערבי. "קרה משהו בחברה הערבית בהתייחסות לנותני הטון הפטריארכליים - תמיד הם היו מעוררי יראה, ומבחירות לבחירות זה מרגיש שהכול מתפרק, חסר משמעות, דלוח", מפרשנת מייסלון חמוד, הבמאית של הסרט 'לא פה, לא שם' והסדרה 'נאפס'. "פחות עושים חשבון לאנשים שפעם עוררו פחד וכיום לא מצליחים לייצר מנהיגות אמיתית. 'אל שוסמו' זו לא תוכנית של שחקני מחמד ערבים. הם סופר-מעודכנים, חריפים ולא מפחדים. והם בנו לעצמם שכפ"ץ בתחילת הדרך וישילו אותו לאט-לאט".
שנתיים הם באוויר, אבל רק לפני הבחירות גילו אותם. בשבוע שעבר התפוצצו ברשת עם סרטון שמסתלבט על א-סיסי, ותוסס מזעם קדוש של צופים מצרים. באמת שהכי מתבקש להגדיר אותם כ"ארץ נהדרת" של המגזר, אבל "אל שוסמו" עושים משהו אחר: מבט ביקורתי ואכזר לרגעים שיכול להיות רק לערבי שגדל פה עם זהות שסועה. היתרון: הומור שחומק מהגדרות מקובלות וכורך את הערביות עם הישראליות. "לפלסטינים בתוך ישראל יש הומור מאוד מיוחד כי הם נמצאים בין העולמות", אומרת נועם שוסטר, השחקנית היהודייה היחידה בתוכנית. "במערכון הוויראלי של בן גביר יש מילים בעברית ודימויים שרק ערבים ויהודים בישראל מכירים. הם מכירים אותנו הרבה יותר טוב ממה שאנחנו מכירים אותם".
פיראס רובי, אחד הכותבים, מוסיף: "בשלב מסוים, כשאין לך יותר דמעות בשביל הטרגדיה אתה מתחיל לצחוק. שיחקתי שנים בהצגות על השואה ואני זוכר שהדהים אותי ההומור השחור. הבנתי שבהתחלה צוחקים ובסוף מגיע הבכי".
היה בתוכנית מערכון על נאום של סמוטריץ' מתורגם לגרמנית. זה לא היה עובר ב"ארץ נהדרת" כנראה מבחינת הגבולות. מה הגבול אצלכם?
"אנחנו מנסים להסתכל על דברים מהצד".
אצלכם הנכבה היא נושא לבדיחות?
"במה שקשור לדתות אנחנו מאוד זהירים. למרות שעכשיו אנחנו טיפ-טיפה מנסים לבדוק. בלהט"ב למשל נגענו. היה לנו קטע על אבא שאומר לבן שלו שלא אכפת לו שיתחתן עם גבר העיקר שיהיה מוסלמי".
היה לכם מערכון על איסלאמיסט שאומר שיעקרו לכם את הלשון.
"זה בכיר מהתנועה האיסלאמית. על זה לא היו תגובות קיצוניות כי הוא דיבר על פוליטיקה. אם הוא היה משלב פסוק דתי או צוחק על הדת הייתה בעיה".
ועדיין, יש את העניין הפעוט של זהות. רוב הכותבים והשחקנים מגיעים עם אג'נדה פוליטית, חלקם עם עבר אקטיביסטי. חלקם מודים שלא היה להם קל לעבוד בתוכנית שממומנת בכספי מדינה. מעבר לקונפליקט אידיאולוגי, גם לא ברור כמה אפשר להרחיק בביקורת סאטירית כשהמסגרת המממנת שלך ממשלתית. "יש שחקנים חדשים שהסכימו לנסות, לחבור לערוץ ישראלי שמדבר לקהל פלסטיני ואמרו, 'כן אנחנו נשחק את המשחק'", אומרת חמוד.
רובי: "אם לפני עשר שנים היית שואלת, אף אחד מאיתנו לא היה מסכים להשתתף בתוכנית בערוץ במימון ישראלי. אבל היה שינוי בגישה. אנחנו השינוי הכי קיצוני שעוברת 'מַכַּאן' להפוך לערוץ שמקושר לחברה הערבית בישראל ומדבר בשמה".
אנדראוס: "אני חלק מתיאטרון שמסרב לקבל מימון ממשרד התרבות. אידיאולוגית אנחנו לא מוכנים להיות ממומנים דרך משרד ממשלתי".
ואיך זה מסתדר עם הבחירה שלך להיות ב"אל שוסמו", שממומנת על ידי המדינה?
"'מַכַּאן' זו הפעם הראשונה שאני משתף פעולה עם משהו ממסדי ישראלי. וזו לא תהיה הפעם האחרונה כי כיום אני חושב שזה יותר קרוב לאמת שלי".
היה רגע שהתחרטת על ההצטרפות לתוכנית?
"לא. מצד שני יש מחירים. אני לא יודע אם אני יכול לנסוע עכשיו לטאבה או לשארם, אחרי הקטע עם א-סיסי. כמו שאחרי ששיחקתי בסרט 'לא פה, לא שם' כבר לא יכולתי להיכנס לאום אל-פחם. קיבלתי איומים. פחדתי, בעיקר כשיש לי משפחה".
בינתיים קרה פעמיים שהסאטירה שלהם פגשה את הבטן הרכה בצד היהודי. בעונה הראשונה הם יצרו קליפ לשיר "דובאי דובאי", ובו שוסטר מגישה שיר שכולו לעג להסכמי אברהם ולחיבה הישראלית לערבים עשירים שמבלים בקניונים רק כשהם רחוקים מפה. "ערבים אשכרה שאלו איך ערוץ ישראלי מרשה סאטירה כזאת? ומי זאת היהודייה", מספרת שוסטר, "שאלו: היא אוהבת ערבים רק כשהם בדובאי? לא הבינו את הסאטירה. והגל השני זה היהודים שאמרו: 'עד שאת יודעת ערבית זה מה שאת עושה? צוחקת עלינו במקום להשתמש בערבית ולקרב בין העמים', כאילו יש פיוס יותר גדול מזה שאני שותפה מלאה ליצירה? מה עדיף, כל המרחבא כיף חאלק והשוקרן? אין לי את המקום הזה של לגמגם ולהגיד, 'אוי יחשבו שאני שמאלנית ואוהבת ערבים'. מצידי שכל הבן גבירים ייצאו עליי".
רובא ורור, מנהלת התוכניות בערוץ שניהלה את המשבר: "בשיר 'דובאי דובאי' כולם היו בהלם. הערבים לא הבינו איך זה זמרת ישראלית שרה בערבית והערבים לא הבינו כי אין להם מסורת של סאטירה בערוצים ציבוריים-ממלכתיים. בעולם הערבי השתגעו מזה שישראלית מבקרת את העולם הערבי שעושה כביכול שלום עם הישראלים. מרוב שהיה רעש שאלו בהנהלה מה קורה פה שלא יהיה מצב שניצור תקרית דיפלומטית".
איוב קרא התייחס לזה כאל פיגוע.
שוסטר: "איוב קרא היה פשוט מדהים. הוא ראה את זה כמשבר דיפלומטי. זה היה מושלם, כי אני רואה אותו כמשבר דיפלומטי. אני פיגוע?! פיגוע זה שאנשים בשלטון מאז שאני בת שבע במקום לעשות שלום עם השכנים שלנו הולכים ועושים שלום עם מדינה בשביל נשק ואינטרסים אלפי קילומטרים מפה".
קיבלת איומים?
"כותבים לי דברים מכוערים כל הזמן. אבל יום אחד יש משהו ויראלי, יום אחרי אנשים כבר חוזרים לחיים האומללים שלהם. מה שכן, אחרי זה הייתי צריכה חודשיים מנוחה. להתמודד עם דבר כזה, זה לא הכי פשוט בעולם".
ורור: "ברור שחלק גדול מהביקורת תהיה על החברה הערבית וחלק על המדינה. וזו ביקורת שלא תמיד מתקבלת בברכה. למשל בשיר של בן גביר. זה עיצבן את היהודים יותר מאשר את הערבים. הגיעו תלונות למה על זה הולכים כספי המסים שלנו? לא הבינו את הסאטירה. טענו שיש פה הסתה בערוץ של המדינה. אז אנחנו מנסים לענות ולהסביר. לא תמיד זה עובר. קיבלתי פנייה מצד בן גביר שיש כאן פגיעה בשמו הטוב, ובקשה להסיר את השיר מכל הפלטפורמות. מצד שני, בעולם הערבי התרגזו שבשיר מדברים על זה שיבנו מקדש באל-אקצא".
נג'אר: "'מַכַּאן' זה ערוץ פרווה. אני זוכר שאמרו לי, בוא נהיה עכשיו יותר זהירים. אנחנו לא מגבילים אתכם, רק בוא נבדוק את הדברים האלה משפטית. גם בשיר של בן גביר היה משפט על גולדשטיין שמחקתי. במקום זה כתבתי משהו על אל-אקצא וזה בכלל הדליק את העולם הערבי".
זכור לך מערכון שצונזר?
"היה לי מערכון על נטיעת העצים בנגב. היו אז התפרעויות. ובערוץ פחדו, אמרו, 'בוא נרגיע'. בסוף הם אמרו, 'טוב, תשדרו את זה'. אבל כבר היה מאוחר מדי".
היוצרים והשחקנים נולדו וגדלו פה. הם מכירים את הקודים של ההומור הישראלי. מסוגלים לצטט מסרטים מצריים ומסטנד-אפ של כריס רוק באותה רמת דיוק. "פעם אהבתי מאוד את אורי חזקיה כי ההומור שלו היה אוניברסלי. היום פחות", אומר אנדראוס, "אני אוהב יותר את שחר חסון. מי שלא מצחיק אותי זה אדיר מילר. הוא מעליב את הקהל. תוכניות טלוויזיה ישראליות סאטיריות? פחות. אבל 'החמישיה הקאמרית' יותר קרובה אליי מ'ארץ נהדרת', שאליה אני פחות מתחבר".
נג'אר: "אנחנו עושים מה שבא לנו יותר מ'ארץ נהדרת'. אני מקנא במחלקת האיפור שלהם בעיקר. אין לנו תקציב. 'ארץ נהדרת' מבקרת ממקום פריבילגי, אנחנו לא מרגישים חלק מהמשפחה. אנחנו אזרחים סוג ב'".
לא חוששים להגיע למצב של "היהודים באים"? מחאה ציבורית כולל ניסיונות לפעול נגדם בתוך הכנסת?
פיראס: "את 'היהודים באים' אני מכיר אישית אז שמעתי מהם את כל הסיפור וכל השקרים שאמרו עליהם. לומדים מזה לא להפסיק לנסות. ואם ינסו להוריד אותנו? אם זה יקרה אז יקרה. אנחנו לא חושבים על זה".
אגב, את "לאטמה", הסאטירה הימנית, ראית?
"לא ראיתי 'לאטמה'. האמת? דווקא שם נחמד, 'לאטמה'. אבל קצת אלים, לא?"
פורסם לראשונה: 07:52, 25.11.22
