מרגיש שהעולם צריך לעמוד מלכת ולהפסיק להסתובב על צירו עד שיוחזרו כל החטופים, עד שישוב אלינו התינוק כפיר ביבס, שנחטף יחד עם משפחתו ומציין הבוקר (ה') יום הולדת שנה בשבי. אבל העולם ממשיך להסתובב, השמש ממשיכה לעלות בשמיים, וכשזה נראה שלאף אחד בעולם לא אכפת, יש מי שהגיע לביקור בישראל כדי להראות כמה שהמלחמה המתמשכת, האבידות הרבות והמצוקה של המשפחות שיקיריהן בשבי החמאס חשובה לו - מתיסיהו.
מתיסיהו ונטע מבצעים את One Day בהופעה ברדינג 3
(צילום: ניצן פינקו)
היעדרם של החטופים לא נעלם לרגע מעיני הקהל בהופעה של המוזיקאי היהודי-אמריקאי אמש במועדון רדינג 3 בתל אביב, כשעל הבמה לאורך כל הערב כיסא פלסטיק צהוב שעליו נכתב "עד שכולם ישובו הביתה". בעוד אמני העולם מתעלמים ומתכחשים, מפנים את הגב ומגנים בחומרה, מתיסיהו (או בשמו האמיתי - מת'יו פול מילר) עשה מעשה ותרם את הכנסותיה של הופעתו עבור משפחות החטופים. קל יותר להתעלם, להתרחק ולא להיות מעורבים בזוועות שעוברות עלינו, אבל הוא בחר להצטרף לסיור בעוטף עזה וראה את החורבות שהשאיר הטבח המזעזע. מאז שהגיע הוא שר ומנגן לחיילים ולפצועים. הכי לא מובן מאליו.
עוד לפני שההופעה התחילה, זמר בשם יונתן כהן עלה לביצוע שיר שכתב והלחין בשם "כדורים שורקים". "הלב אמר תעזוב, רציתי להישאר", כהן שר בביצוע אקוסטי, מלווה בצ'לנית. כהן הוא ניצול של הטבח בנובה, והקהל שפך עליו אהבה ללא תנאי. קשה לדמיין את הסיטואציה הקשה שהוא הצליח לשרוד, ואת הסיפור שהוא בחר לספר, אבל טוב עשה הכוכב המרכזי של הערב - מתיסיהו - כשבחר לכבד אותו באופן הזה.
יש חוסר נעימות אינהרנטית בהנאה מאירועי תרבות בזמן שהחיילים בעזה, החטופים בשבי ותחושה של אבל כבד חונקת את הגרון. אבל הלהקה המיומנת והמרשימה של הסקסופוניסט דניאל זמיר עשתה בשכל כשהחליטה שהאווירה בהופעה לא תהיה כזו של חפלת רגאיי סוערת, אלא יותר דומה לפסטיבל ג'אז - רגע תרבותי מהורהר שלא מחויב ל"הרמות" או ל"שמח". זו בחירה ראויה, כי היא מאפשרת לקהל להרגיש בנוח, כאילו נכנסו בטעות אל תוך ג'אם של החברים הכי טובים שמנגנים ביחד כבר 20 שנה, ואנחנו מקבלים הזדמנות להציץ לרגע לדינמיקה מלאת החיות ביניהם.
זה לא היה מופע של הלהיטים הכי גדולים, אלא מופע שמתמקד באלתורים וסולואים. הקהל גמע בשמחה ובהתלהבות את הכול, רק רוצה עוד. מתיסיהו לא דיבר הרבה בין השירים, ולמעשה בהתחלה הוא נראה קצת מרוחק, לא נוכח. אי אפשר לא לתהות איך השפיעו עליו הימים האחרונים, המראות אליהם נחשף בעת ביקורי החיילים בבתי החולים. העצב והיגון לא חסים על אף אחד מאיתנו.
ברגעים קטנים של חיבור, הקהל רצה לתת לו משהו בחזרה. אחרי שהקדיש את השיר Live Like A Warrior ללוחמי גולני, שאותם פגש במהלך מסעותיו, ניגש אליו חייל לבמה והעניק לו שרשרת עם סמל היחידה. זה היה רגע יפהפה שבו הקהל והאמן אחד הם, ואין שום הפרדה. מתיסיהו שיתף שהשיר הזה מקבל משמעות חדשה עכשיו. למעשה, זה נכון בכל כך הרבה רגעים נוספים - בכל פעם שמתיסיהו אמר "עם ישראל חי" הקהל יצא מגדרו, וכך גם כשבהדרן הוא רקד עם דגל ישראל שקיבל מהקהל. התלהבות עצומה נרשמה גם בביצוע ל-Jerusalem. והעבודה שהוא הצליח להפוך את המשפט "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" לפזמון רקיד של שיר רגאיי זה הישג ראוי.
השיא הגיע כשהאורחים נטע ברזילי והזמר יהודה סולומון עלו על הבמה לכמה שירים - במהלך המופע וגם בהדרן. הזמרת הצטרפה למתיסיהו (למרות שהמיקרופון שלה לא עבד) לשירת Sunshine, ובהמשך שוב ללהיט הגדול של מתיסיהו משנת 2009, המנון התקווה One Day. זה השיר שכולם הגיעו לשמוע, זה שברגע שמקשיבים לו הכול נראה קצת יותר אפשרי. "כל חיי, חיכיתי, התפללתי שהאנשים יגידו, שאנחנו לא רוצים להילחם יותר, לא יהיו יותר מלחמות, וילדינו ישחקו", הם שרו. זה אולי נשמע כמעט נאיבי, כמו תפילה של ילד, אבל זה בדיוק מה שאנחנו צריכים כרגע.
בדרך כלל, אירוחים של ילדים, בני דודים או כל קרוב משפחה בעבודה הם אירוע מבאס. כזה שיש בו העדפה ברורה לייחוס על פני תוכן. הקהל קיבל בהבנה ובאהדה את עלייתו לבמה של לוי מילר, בנו המוזיקאי בן ה-18 של מתיסיהו, לביצוע של שיר אחד. זאת הייתה הפוגה נחמדה, גם אם לא כזו שתיכנס לזכרון.
הרגעים הפחות טובים של המופע היו כאלה שבהם מתיסיהו בחר לבצע לופים של ביט-בוקס. נדמה שזוהי אינה הדרך הטובה ביותר לנצל את קולו המפואר ואת כישרונותיו. השימוש בלופר הרגיש אנכרוניסטי ולא רלוונטי (סליחה נטע), אבל אין צורך בגימיקים כשיש לך קול כמו זה של מתיסיהו.
5 צפייה בגלריה
אם לרגאיי יש כוח לשנות את העולם, לא היה אדם אחד בקהל שלא הרגיש את זה. מתיסיהו ונטע ברזילי
(צילום: אריאל עפרון)
במהותם, השירים של מתיסיהו הם חפצי חיים, ואף אנטי מלחמתיים, כאלו שיש בו תנועה פנימית למעלה. "לפעמים אני טובע בדמעותיי, אבל אני לא נותן לזה להביס אותי", הוא מצהיר. תמיד יש תקווה בעולמו. במובנים רבים זו התשובה המושלמת לאגרסיביות המיליטנטית של "חרבו דרבו". במקום שבו נס וסטילה סופרים 1-2-3 שגר, מתיסיהו רוצה להפסיק את הלחימה לחלוטין, ומחכה לשלום.
נטע זרחה על הבמה באורה המיוחד כשהצטרפה אליו גם לקאבר לבוב מארלי והוויילרס בלהיט המנחם No Woman No Cry. אם לרגאיי יש כוח לשנות את העולם, לא היה אדם אחד בקהל שלא הרגיש את זה. לו רק היה לרגאיי את הכוח להחזיר את החטופים הביתה, היינו יכולים לעזוב את ההופעה עם לב קל הרבה יותר.
