7 באוקטובר 2023 תפס את נועם צוריאלי כשהוא מצפה להמשך סיבוב ההופעות לרגל צאת אלבום הבכורה שלו, "מילים לחן וחזון". בעקבות מתקפת הטרור של חמאס הוא גויס למילואים באותו יום, חג שמחת תורה, עם חבריו לצוות מדובדבן. מאז הוא שירת 100 ימים במילואים, מתוכם 50 ימים בתוך רצועת עזה. הופעות שתוכננו התבטלו, אבל הראפר בן ה-28 מצא בכל זאת דרכים להופיע בתקופת המילואים – ולא רק כשחזר הביתה לאפטרים עם זמן מוגבל.
"הופעתי שלוש פעמים בתוך רצועת עזה. בלי כלים, בלי כלום, א-קפלה", הוא משתף. "הופעתי לגדוד שריון, לגדוד הנדסה, לצוותים שונים. זה לא היה העיקר, העיקר היה הלחימה – אבל בזמן שלא נלחמים ויש אפשרות, וצריך להרים, הייתי עושה את זה. אני עד היום בקשר עם לוחמים שהופעתי להם".
סרטון של נועם צוריאלי מטיקטוק: מחווה לאיניגו מונטויה מ"הנסיכה הקסומה"
הצוות שלו נכנס לרצועה לאחר אימונים שנמשכו זמן מה. הם פעלו בבית חאנון, בבית לאהיא, באל-עטאטרה, בג'באליה ובפאתי העיר עזה, עד ששוחררו בינואר. לצד המאמצים להרים את מורל הלוחמים מסביב, ניצל נועם את רגעי המנוחה גם לכתיבה. בפנקס קטן שנשא איתו הוא החל לכתוב את מילות השיר "עוד יום בעזה" - אחד השירים העוצמתיים שיצאו במוזיקה הישראלית מאז פרוץ המלחמה, אשר הספיק להתקבל בחום ואף להיכנס לפלייליסט של גלגלצ. "זה מרגש מאוד. אני מרגיש שעם השיר הזה נכנסנו כל הפלוגה לגלגלצ", הוא אומר.
בשיר מתאר נועם את המלחמה מעיניו של לוחם, בצורה ישירה ונוקבת. הטקסט עוסק בחוויות אמיתיות שלו מאזורי הקרבות, ומאחורי השמות שמוזכרים בו יש אנשים אמיתיים שלחמו לצידו. באחד הקטעים הוא שר: "'התחלנו תנועה'. דורך את הנשק. שומר על הגב של ההוא ממולי / שומע ת'קול של אשתו מבקשת: נועם, תשים עין על בעלי / מכירה אותו טוב, הוא טיפה דפוק, תמיד מנסה להיות הגיבור / שוב הילדים שאלו: 'איפה אבא?' / תוודא לי שאבא יחזור".
"זה אמיתי. זה נכתב על חבר מהצוות, שחר בלק, שיש לו שני ילדים. אשתו מיתר הביאה לי 50 שקל כדי שאעביר לו והוא ייתן אותם כצדקה כשנצא, כי אומרים ש'שלוחי מצווה אינם ניזוקים'. היא באמת אמרה לי את הדברים האלה", הוא מגלה. "השיר כרונולוגי מאוד, מהרגע שבו אני עומד על הגבול. כתבתי משפט פה, משפט שם. לאט-לאט התגבש יותר ויותר. אמרתי לעצמי: 'אני חייב לצאת מפה עם השיר הזה'".
את הבית האחרון כתב נועם כשחזר הביתה. "רציתי לכתוב אותו כשאני פה, מחובר למה שקורה סביבי, לא בארץ אויב", הוא מסביר. השיר מסתיים במסר מהדהד: "שישי באוקטובר, זה העם שלי, שקורע ת'עצמו מבפנים / בחרנו צדדים, קראנו בוגדים, בבוקר אחרי – שרפו יהודים / לא שאלו אם חסמת את קפלן, לא שאלו מה הכנסת לתיבה / כל נשמה שעלתה לשמיים ציוותה במותה להרבות אהבה / להיות ראויים. להיות ראויים. לא השבוע, לא השנה - כל החיים".
הוא אומר כי "הקרע בעם לא מתבטא בדעות השונות, הוא מתבטא בזלזול בדעות השונות ובתגובות כלפיהן. היינו בצוות חבר'ה עם דעות שונות לחלוטין, היו בינינו ויכוחים ודיונים, אבל זה לא השפיע בכלום על הלחימה. בחוץ עוסקים בניסיונות להתסיס, לפלג – אבל אני ממשיך להאמין בעם שלי. אני חושב שהמסר שלי יכול לרכך כמה לבבות וגרום לאנשים לנסות למצוא בכל זאת את המשותף, את מה שמסכימים עליו, כדי לכבד ולחיות ביחד למרות המחלוקות".
"אני מתרגל שלא ברור אם נחזור", אתה שר בפזמון, ובהמשך אתה שר ש"החושך מפחד מהאור". הרגשת ככה כשהיית שם, שהחושך מפחד מהאור?
"זו מלחמה מול ארגון טרור שאין לו סיכוי, אז הדבר היחיד שיש לו לעשות הוא להתחבא ולנסות להפתיע אותך בשנייה שבה אתה לא מוכן".
המטען שהתפוצץ ושינה הכול
נועם יושב בריאיון כשלצווארו דיסקית כסופה עם הכיתוב "הלב שלנו שבוי בעזה". לראשו הצמות שהוא מגדל כבר שנתיים וחצי. כשהוא מדבר על החוויות הקשוחות של המלחמה הוא מרצין, נראה מבוגר יותר מגילו. "שבעה באוקטובר נשבר לי הלב ברמה שקשה להרכיב / חודשיים אחרי זה הוא שוב התנפץ, לא הייתי מוכן / כאב שלא ברא השטן / 'צוות בנדה עלה על מטען'", הוא שר-מדבר באחד הקטעים בשיר.
"צוות בנדה הוא צוות מקביל ממגלן. ביקשתי אישור להשתמש בשמות של כל האנשים שמוזכרים בשיר", הוא מציין. "הכרתי אותם רק ב-7 באוקטובר. חודשיים נלחמנו ביחד, עד המטען ששינה הכול. נפלו בתקרית הזאת איל ברקוביץ' וגל איזנקוט. מאז מנקרת בי השאלה איך אפשר להיות ראויים, שמופיעה בסוף השיר. כל הרוג הוא עולם ומלואו, כל הרוג הוא חץ בלב, אבל ברגע שזה המעגל שלך, אנשים שאתה זוכר איך הקול שלהם נשמע וראית אותם אתמול, שאתה אוהב אותם אהבת נפש אחרי חודשיים של לחימה, זה משהו אחר".
שמותיהם של רס"ר במיל' איל ברקוביץ' ורס"ר במיל' גל איזנקוט זכרם לברכה, מחטיבה 551, מופיעים לא רק במילות השיר ("גם מלמעלה – איל וגל מחפים לפלוגה") אלא גם בקליפ, כאשר שמותיהם נכתבים על קיר במבנה נטוש. בסופו של דבר, שמות הנופלים במלחמה יוצרים בקליפ את המילים "להיות ראויים". "איל היה דתי מסוסיא, וגל חילוני מהרצליה. כל אחד מהם עולם ומלואו", מספר נועם, "הם נלחמו ביחד ומצאו את הדרך להיות חברים טובים ולוחמים טובים, והם מתו ביחד".
רצה הגורל והשניים, גל ואיל, גם חלקו את אותו שם שני: מאיר. "עם איל היה לי חיבור מיוחד, כי אחיו הקטן היה קצין של אחי הקטן. גילינו את זה שם", אומר נועם. "הרגשנו שפתאום לשנינו יש מישהו משותף לדאוג לו. שנינו ירושלמים, היינו נוסעים יחד. הוא היה חכם מאוד. אחרי מותו הכרתי את המשפחה שלו, וגיליתי שהם הכירו שירים שלי. הוא אף פעם לא דיבר על זה.
"עם גל הבנתי מהר מאוד שאני יכול לראות בו חבר לחיים. בחור מצחיק, חכם מאוד ואהוב על כולם. דיברנו על אהבה, על החיים, על משמעות. היו בו דברים הרבה יותר מעניינים מהעובדה שהוא היה הבן של גדי איזנקוט".
בין סאבלימינל לשלמה גרוניך
הוא גדל בבית דתי לאומי וגר בירושלים. השיר "עוד יום בעזה" רציני עד כאב, אבל מי שיכיר את נועם רק דרכו, עלול לטעות לגבי הזמר והיוצר שמאחוריו. שירי אלבומו הראשון שיצא לפני המלחמה שופעים הומור ושנינות, וגם בחשבונות שלו ברשתות החברתיות תמצאו רגעים קלילים ומחויכים. הוא גדל על סאבלימינל, אבל גם מנגן בפסנתר, וההשפעות המוזיקליות המגוונות שלו כוללות את פרדי מרקורי, אמינם ושלמה גרוניך – שאפילו התארח לדואט באלבום שלו (בשיר "את לא").
הוא נוהג לספר שההופעה הראשונה שלו הייתה בצבא, לפני כמה שנים, כשהופיע בפני חברים מהפלוגה עם פארודיות ובדיחות פנימיות. "אנחנו צוות שרץ יחד מהטירונות ב-2014. עשר שנים אחרי זה אנחנו עדיין ביחד, נלחמים על החיים", הוא אומר.
על הלחן של השיר החדש חתום יחד איתו יקיר בן טוב, שגם אחראי על העיבוד וההפקה המוזיקלית. מאז השחרור מהמילואים הופיע נועם עשרות פעמים בהתנדבות - למפונים, לחיילים, לאנשי מילואים, לשוטרים ולפצועים. "זה מה שנתן לי את התחושה שאני ממשיך לתרום, תחושה של משמעות", הוא מסביר, "ידעתי – או שאני מחזיק נשק או שאני מחזיק מיקרופון. עם מילואימניקים, בתור מילואימניק בעצמי, יכולתי לדבר על הקשיים והאתגרים שהם עוברים".
הוא למד בתיכון הדתי הימלפרב, שמספר חריג מבוגריו נפלו במלחמה. אחד מהם הוא ענר שפירא ז"ל, לוחם סיירת הנח"ל, שהציל מבלים בפסטיבל נובה שברחו והסתתרו. בתור לוחם בחופשה, שפירא הדף פעם אחר פעם רימונים שהשליכו מחבלים למיגונית, עד שנהרג. בוגר אחר של בית הספר הימלפרב, הירש גולדברג-פולין, נחטף משטח המסיבה לרצועת עזה.
"מאז שהאלבום שלי יצא, לקחתי על עצמי להופיע בכל יום חמישי", מספר נועם, "עמדתי בזה גם מאז תחילת המלחמה, למעט ארבע פעמים: פעם אחת כשהייתה לחימה אינטנסיבית; פעם שנייה כשגל ואיל נפלו; פעם שלישית בחתונה של צביקה ניימן, המנהל האישי שלי; ופעם רביעית כשבני משפחתו של ענר שפירא, גיבור ישראל שהיה גם ראפר ירושלמי, הוציאו אלבום משיריו בשם 'מבוא לענרכיזם'. הלכתי להופעה כדי לחלוק לו כבוד, הבנתי שזה חשוב יותר מנוהל חמישי שלי".
בקרוב הוא ישלים את הופעות השקת האלבום שהיו אמורות להתקיים אחרי חגי תשרי, ונדחו בגלל הנסיבות (30 באפריל במועדון החלוץ 33 בבאר שבע, 7 במאי ב"סירופ" בחיפה). הוא מכריז שההכנסות מההופעות ייתרמו לנפגעי המלחמה. "כמובן שיש הנחות משמעותיות למפונים, לחיילים ולמשרתי המילואים. אני יודע שאני עוד אתפרנס בכבוד מהמוזיקה, אבל עכשיו זה לא הזמן לחשוב על עצמי אלא לחשוב איך לעשות טוב", הוא מסביר. יש לו ביומן עוד שתי הופעות ביוני, בירושלים ובתל אביב (ערים שבהן הספיק להופיע לפני המלחמה), רגע לפני שהוא צפוי לחזור למילואים ל-50 יום.
השיר שצריך לכתוב מחדש
אחד משירי האלבום הראשון שלו לא התיישן טוב: "גרטה", שיר הלל לפעילת האקלים גרטה טונברג, שנכתב הרבה לפני שהצעירה השוודית התגלתה כפרו-פלסטינית מהזן הפשטני ביותר. לאחר שטונברג התייצבה לצד הפלסטינים בעזה בצורה מוחלטת בלי להזכיר את מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס, השתתפה בהפגנות קיצוניות נגד ישראל והכריזה כי "אין צדק אקלימי על אדמה כבושה", ברור לנועם שהוא לא יכול לשיר עוד שורות כמו "מצדיע לך יא גרטה".
"היא יצאה סתומה. מטומטמת. עשתה נזק גם למסע שלה וגם באופן כללי", הוא קובע. "זה מוציא את כל הטענות שלה מגוחכות, והיא עשתה בזה נזק עצום למאבק במשבר האקלים, בטח במדינת ישראל שבה אנשים לא מספיק מודעים לנושא. בהופעות עכשיו אנחנו לא מבצעים את 'גרטה'. הוא שיר מטורף בהופעות, אז אני אשנה את המילים. אנסה לכתוב על דמות אחרת, או שאני אכנס בגרטה. אני עוד לא יודע".
שיר אחר שלו שקיבל תפנית אחרי 7 באוקטובר הוא "נוס נוס", עם אלמוג זגרון, שקורא לישראלים ללמוד ערבית. השיר, שמשלב עברית וערבית ושואף לדו-קיום, כולל שורות כמו "שנאה ופחד מגבירים את המנחוס", "השפה של השכן היא רק שפה לא סוד כמוס" ו"אם לא נדע לדבר, לא נפסיק לפחד, לא נוכל לחבר".
היום יש מי שזה יישמע להם נאיבי.
"הפואנטה של השיר היא שאם אנחנו מבינים רק שפה אחת, אנחנו מבינים רק חצי ממה שקורה במדינה הזו. בשלושת החודשים הראשונים של המלחמה לא ביצעתי את השיר. לא התאים לי לשיר בערבית, היינו עסוקים בפצעים שלנו. לאט-לאט חזרתי אליו. 'נוס נוס' הוא לא שיר פוליטי. גם אם אתה מאמין שהצד השני הוא אויב מוחלט, וגם אם אתה מאמין שהוא פרטנר עתידי לחיים ביחד, אתה צריך לדעת את השפה שלו. 7 באוקטובר הוכיח לנו לצערי כמה אנחנו לא מבינים מה קורה פה, כמה אנחנו לא יודעים לדבר את השפה וכמה זה יכול להיות קטלני".
הפעם, בשיר החדש, הוא מנסה לקדם שלום פנימי בעם ישראל. "כולנו צריכים לנסות להגדיל את הלב, כך שהוא יוכל להכיל את חוסר ההסכמה ולנהל דיון מתוך אהבה", הוא אומר, "אני מפחד שאם המצב פה לא ישתנה בצורה דרמטית, אם לא נהיה ראויים והאויב לא יהסס לעשות את זה שוב, אז עלול לצאת שכולם נפלו לשווא".
מאז צאת השיר הוא מקבל תגובות נרגשות רבות. "נשים של לוחמים שולחות לי הודעות שפתאום בא בן הזוג, הושיב אותן ואמר להן: 'תקשיבי לשיר, זה מה שקרה לנו'. יש אנשים שהתחילו לפתוח שיח על מה שקרה להם במלחמה בזכות השיר", הוא אומר, ומרגיש שנפלה בחלקו זכות גדולה. "המשימה שלי היא להגיע לכל לוחם עם השיר הזה".
