מה מאחלים לסדרה שהיה לה הכל? שהריבוט שלה, "פשוט ככה" (And Just Like That, שעלתה אמש, ה', ב-HOT), כמעט שני עשורים אחרי שירדה, לא יבייש את נעוריה. מה הסיכוי של "סקס והעיר הגדולה" - שהפכה את הסקס והחברות הנשית, ובהתאמה גם את הטלוויזיה שלכם, לבועטת וממזרית ומרעננת אי שם בסוף המילניום הקודם - להצליח היכן שכשלו גדולות ומתוחכמות ממנה ולהישאר רלוונטית גם היום? כדי להישאר נאמנה לדמויות שלה, או לפחות לאלו שהשחקניות שלהן הסכימו לחזור לסיבוב נוסף ול-DNA שהפך אותה למה שהיא הייתה, היא תצטרך להמציא עבורן יקום אחר לחלוטין שילכוד את המציאות הנוכחית שלהן כנשים בנות 55 בניו יורק. או בקצרה, היא תצטרך להיות סדרה אחרת. איזו סדרה? אם לשפוט על פי שני הפרקים הראשונים מתוך העשרה שצפויים, גם היוצר עצמו, מייקל פטריק קינג, עדיין לא החליט.
מתוך "פשוט ככה"
(באדיבות HOT)
נתחיל מהבעיה, ולמען הסר ספק - יש בעיה. למשל שהתסריטאים איכשהו הסבירו את ההיעדרות של סמנתה מהסדרה (אחרי שקים קטרל הודיעה שאין מצב שהיא אוכלת מאותו הקייטרינג עם שרה ג'סיקה פרקר והשמיצה אנשים שעבדו איתה על הסט) בכך שהיא כל כך נעלבה כשקארי פיטרה אותה מתפקיד היח"צנית שלה, שהיא עברה לגור בלונדון וניתקה קשר עם השלוש. האם אתם מסוגלים לדמיין את סמנתה עושה דבר כזה? אני לא. סמנתה הייתה מבטלת את קארי אכולת רגשות האשמה, אומרת לה שתנוח, כי היא לא תיתן לענייני עבודה להרוס להן את החברות ובעיקר מזכירה לה שהיא אשת עסקים מצליחה שלא זקוקה לדמי הכיס של סופרת מקשישה עם אובססיה לנעליים.
עם סמנתה אולי לא הייתה לתסריטאים ברירה, אבל הטיפול בשאר הדמויות מוכיח שחדר הכותבים לא התאפיין בחזון ברור. איכשהו אף אחת מהדמויות לא מצליחה לשמור על קשר קוהרנטי עם הנשים שהיו כשעזבנו אותן, אי אז ב-2004. השמרנות הרומנטית של שרלוט הפכה לסוג של טפשות חסרת מודעות, והיום היא אמא אובססיבית מ"אמהות מבשלות ביחד", מהסוג שמטריף את קבוצות הווטצאפ של בית הספר של הילדים שלכן. וכאילו זה לא מספיק, הסצנות המשפחתיות שלה נראות כמו מערכונים מ"סטארדיי נייט לייב" על משפחת בריידי.
מירנדה, שעשתה קריירה מרשימה במשפטים ומתחילה ללמוד לתואר בנושא זכויות האדם כדי להשלים את ההקפה שלה כאקטיביסטית, משום מה מפתחת הרגלים של אלכוהוליסטית ומפגינה קלאמזיות לא מאוד אמינה בהלכות הפי.סי למרות שהיא אמורה לשחות בחומר. קארי חיה עם ביג, שהפך לדוד נחמד, במעין מחזמר רומנטי ועליז. היא מנסה לרכוב על אדי הטור המיתולוגי שלה עם פודקאסט וחשבון אינסטגרם, אבל מתקשה להשתלב במתירנות המינית של ימינו. או בקיצור: התחושה היא כאילו הנשים הללו לא התבגרו אל תוך העולם שאנחנו חיים בו היום אלא נחתו בו פתאום, ואין להן מושג איך להתמודד איתו. רוב הפרק הראשון מוקדש לניסיון להבהיר לצופה כמה הן (ואנחנו?) הזדקנו וכמה הפער בינן לבין ליבו הפועם של העולם הולך וגדל. מירנדה לא מוכנה להקשיב לפודקאסטים וסטיב, בעלה, כבר מתקשה לשמוע. למען השם, אתה בן 55, לא ניצב על סיפו של קבר. ההתייחסות המאומצת והכמעט מתנצלת לזמן שעבר והשינוי שהגיע איתו מעט מעייפת.
האם יש הצדקה לצפות בה כסדרה בפני עצמה? התשובה היא לא באופן חד משמעי. בכנות, אנחנו לא באמת זקוקים לעוד "סקס והעיר" בחיינו. סדרות כמו "חינוך מיני" מחד או "להרוס אותך" מאידך די השלימו את החסך, אבל בהתחשב בעובדה ש"פשוט ככה" כבר כאן - סביר להניח שפשוט נצפה בעשרת פרקיה גם אם בחלקם לא נרגיש את הטעם.
התפתחות עלילתית מפתיעה למדי בסוף הפרק הראשון - לא נספיילר לכם - מבהירה ש"פשוט ככה" אכן משקיעה מאמץ בגישוש אחר השפה החדשה שלה, והפרק השני מסמן לנו שהיא תהיה פחות מצחיקה ויותר דרמטית, כי מה כבר נשאר לנשים האלו בגילן המקשיש. אבל אולי דווקא הליהוק החדש של ניקול ארי פרקר, שתשתחל כצלע הרביעית, תכניס למשוואה חיים חדשים. בכל מקרה, כאמור, אנחנו נצפה בה מתוך תחושת נוסטלגיה לעצמנו, לתקופה ולימים שבהם חיזקנו את שרירי הוואגינה שלנו תוך כדי שתיית קוסמופוליטן וחיינו את החיים.
