"איה!"
לרגע אחד קצר, הצעקה מפלחת את החדר. רוברטו בן שושן, הסוכן הוותיק, נדרך וקופץ בבהלה. אבל אין לו סיבה לדאוג. זה רק חתך קטן. "הכול טוב, הפרנסה בסדר", צועקת אליו נועה קירל, חצי מחויכת.
דקות אחר כך היא מצטרפת ומתייצבת לריאיון שתואם מראש בבית הוריה ברעננה בשעת צהריים. לא רק בן שושן שם: גם איש יחסי הציבור שיר פינטו לצידה, גם האב הגאה ש"במקרה" סיים לעבוד מוקדם היום וגם הפיקוח הפורמלי יותר, בדמות נציגת דובר צה"ל. בכל זאת, מישהו צריך לשמור שהאינטרסים הביטחוניים נשמרים בשיחה עם רב"ט קירל.
למרות הפמליה המכובדת, האווירה נינוחה. היא לובשת בגדים ביתיים - חולצת בטן שחורה ומכנסיים קצרים תואמים. בלי איפור, למרות העייפות אחרי לילה ארוך של צילומים לסרט חדש. ומיד היא גם מבהירה שעם כל הכבוד לכל הבייביסיטרים של הריאיון, יש פה בוס אחד. "אני המילה האחרונה, אני אחראית לכל מה שקורה, במאה אחוז", היא מדגישה. "יש לי מנהלים, אבל הם לא מנהלים אותי. אני כן יודעת להקשיב לצוות שלי, ואני חושבת שזה מדהים שיש לי אנשים כל כך מנוסים סביבי - אבל בסופו של דבר אני זו שמחליטה מה אני עושה. אני יודעת מה אני רוצה, ואיך זה ייראה. אני כותבת את החומרים שלי, אני מלחינה את הרעיונות שלי, אני בתהליך הבימוי במאה אחוז. כל פרויקט שאני עושה, כל פיפס".
יש מצב שאת לא תרצי משהו והוא יקרה בכל זאת?
"יש קטע שקורה הרבה לאמנים, שהם חושבים שהם יודעים הכי טוב כי הם במקום מסוים - ואז הם מפסיקים להקשיב לצוות שלהם. לי אין את הקטע הזה. אני כן מקשיבה לכולם וסומכת על מה שהם אומרים, אבל יש לי את הדעה שלי, אני לא אעשה משהו שאני לא רוצה. לא יכריחו אותי לעשות משהו. אני מאוד מאמינה באותנטיות".
"אני המילה האחרונה, אני אחראית לכל מה שקורה במאה אחוז. יש לי מנהלים, אבל הם לא מנהלים אותי"
אז האחריות שלך גם בדברים שלא זכו למחמאות. לדוגמה, "התקווה" שהוצאת עם עומר אדם, ושספג ביקורות על זילות ההמנון. מה עבר בראש כשהוצאתם אותו?
"לקראת סוף מבצע 'שומר החומות' לא היה יום שלא הייתה ברשתות החברתיות שנאה מטורפת כלפי ישראל, אנטישמיות ברחוב ואלימות. אלה דברים שקשה לראות. כשנפגשתי עם עומר אדם באיזו מסיבה שהוא עשה בבית שלו, הוא השמיע לי את זה ועברה בי צמרמורת. מי שהפיק את השיר הזה, סקוט סטורץ', עבד עם ביונסה ואמרתי שאם משהו כזה יצא מאדם כזה, אפשר לעשות דברים גדולים. בטיימינג זה הרגיש נכון. יכול להיות שאם זה היה קורה עכשיו הייתי אומרת שאני לא רואה לנכון, כי כרגע זה פחות מתאים. אבל באותו הזמן, כשהייתי בבית והיו אזעקות ואני שרה על תושבי הדרום - זה היה נכון. זה מין פרויקט כזה שחתם את המבצע ואת האנטישמיות שחווינו בעולם. היה לי ברור שיהיו ביקורות, לפעמים למשוך קצת אש זה לא דבר רע. לא משנה מה אני אעשה, גם אם זה יהיה הדבר הכי טהור וטוב בעולם, ימצאו מה להגיד ויגידו ביקורות שליליות וזה בסדר. בסופו של דבר זאת מדינת ישראל, אנשים מאוד שמרנים, אבל מצד שני, ילדים ונערים התחילו ללמוד להכיר את ההמנון, אז יש גם יתרונות".
למה אמרת שעל כל דבר שתעשי יהיו ביקורות שליליות?
"לא יודעת להגיד למה, אבל מהרגע הראשון שנכנסתי לתודעה זה התחיל בביקורות והפך לאהבה גדולה ולהערכה. התואר 'זמרת השנה של ישראל' במצעדים בשנה האחרונה - זה לא נתפס, זה מדהים. אבל עם זאת, תמיד יש את האנשים שיחפשו מה לא טוב, וזה לגיטימי. אני חושבת שהדברים שעשיתי, זה מוזר להגיד - אבל הם היו פורצי דרך, מהשיר הראשון שהוצאתי כילדה בת 14. לא היה את זה לפני. ברגע שאתה פורץ דרך, לא משנה מה יקרה - יהיו ביקורות, כי בהתחלה אנשים לא יודעים איך לאכול אותו. זה פשוט חדש, חדשני, וזה ככה במלא דברים שעשיתי".
למה? כי זאת נועה קירל וקשה לאנשים לראות צעירה בת 20 מצליחה?
"אולי כן. אבל ברגע שאני מאמינה במה שאני עושה - זה לא משנה. הקהל מבין מה אמיתי ומה לא. והוא רואה שברגע שאני מוציאה משהו ושלמה איתו, זה יהיה חזק. אני מאוד אותנטית, מאוד בפרצוף של אנשים, אומרת את האמת שלי. אני לא מתעכבת על תגובות פחות טובות, כבר רגילה. אבל חשוב להגיד שהתגובות הפחות טובות מאוד מינוריות ביחס לתגובות הטובות שאני מקבלת".
את נפגעת?
"אני לא נפגעת, אלא אם מה שנכתב לא נכון. הרבה פעמים אנשים אומרים דברים שנובעים מחוסר אינפורמציה, ואלה דברים שמעצבנים אותי".
"אני צריכה להיות מאוד זהירה וזה מבאס. יש לי את האנשים שקרובים אליי, ואני יכולה לספור אותם על יד אחת"
קירל משרתת בחיל החינוך במסלול טאלנט. היא ובן זוגה (נכון לכתיבת שורות אלה, כשברקע שמועות ודיווחים סותרים), יהונתן מרגי, הם היחידים בישראל שמוגדרים כחיילים במסלול זה. במסגרת תפקידה, קירל מופיעה בפני חיילים בבסיסי צה"ל השונים ברחבי הארץ. התפקיד מאפשר לה להמשיך לטפח את הקריירה שלה כסדרה, ולדבריה היא נהנית מהשירות ומהנתינה. אבל כמו כל חייל, טאלנט או לא, גם היא הייתה צריכה לצלוח טירונות בדרך לסטטוס הנוכחי. "זאת תקופה קשה לכולם", היא אומרת. "זה לקבל סוג של כאפה כזאת - כשמפקדים עליי צעירים בגיל שלי. זאת סיטואציה מספיק קשה גם לאדם אנונימי, אז על אחת כמה וכמה כשאת מוכרת".
איך זה בא לידי ביטוי?
"צילמו אותי הרבה. עשיתי טירונות ממש כמו כולם היינו הולכים בטורים עם המפקדים, גם אם זה בארבע לפנות בוקר, ואנשים הרגישו בנוח כשראו אותי, צעקו לי ושרו לי. וכל זה קצת פחות נעים בטירונות, כשאתה קם לפנות בוקר. זאת לא סיטואציה כיפית. זה היה מאתגר, לא קיבלתי יחס שונה מהמפקדים. אבל לקחתי גם דברים נעימים יותר מהחוויה הזו - למשל, הכרתי צעירות בגילי והן היו בהלם שעשיתי הכול כמו כולן. אמרתי להן, 'למה אתן בהלם?' שתבין, זה לא קורה לי הרבה שאני מכירה אנשים בגיל שלי. אני שמחה שעשיתי את זה".
את בטירונות בלי טלפון ולפעמים בא לך להתפרק. עשית חישובים עם מי את יכולה לדבר בלי שידליפו עלייך דברים? על מי את יכולה לסמוך?
"נורא קשה לי עם זה. גם היום, בלי קשר לטירונות. אני מאוד תמימה ואני לא מצליחה לזהות מה האינטרס של מי שמתקרב אליי. אני אדם מאוד חברותי, מישהי יכולה לבקש תמונה ואני אדבר איתה ואשתף אותה. בהתחלה שיתפתי הרבה, ואז גיליתי שדברים יצאו החוצה. אני צריכה להיות מאוד זהירה ולפעמים זה מבאס, לא אשקר. יש לי את האנשים שקרובים אליי, ואני יכולה לספור אותם על יד אחת. אולי אני צריכה שתלמד אותי איך אתה עושה מבחנים לאנשים כדי לסמוך עליהם. זה חכם לעשות מבחנים לאנשים, אבל זה גם קשוח".
"אמרתי לא על קמפיין של הלבשה תחתונה לפני כמה חודשים, כי זה לא אותנטי ואני לא משקרת לקהל שלי אף פעם. אמרתי לא על הרבה הצעות של הרבה כסף. כסף לא מדבר אליי"
התאכזבת מאנשים?
"כן, היו מלא סיטואציות כאלה. קשה להשתלט על זה".
את רק בת 20. את לא מרגישה שאת מפספסת תקופות בחיים שלא יחזרו?
"לא, כי אני מרגישה שזה מה שנולדתי לעשות. אני כן יוצאת עם חברות נגיד. פעם בשבוע יש לי ערב פנוי. אני מסדרת את לוח הזמנים ככה שזה יסתדר. העבודה שלי מאוד כיפית אבל אני לא מרגישה שאני עובדת כל הזמן ושאין לי זמן לנשום. אני נהנית ממה שאני עושה. הרקדנים שלי הם גם החברים שלי. כשאני איתם בהופעות זה מרגיש לי כמו בילוי אחד גדול, אז אני לא חיה בתחושה תמידית שאני מפספסת משהו. וגם אם אני מבינה שלפעמים זה כן קורה - זה בסדר".
איפה נועה הבן אדם בתוך כל הדבר הזה שנקרא נועה קירל?
"בתוך הדבר הזה. אל תשכח שאני רגילה ללוח זמנים אינטנסיבי מגיל 14, אני אוהבת שעמוס לי. אם יש לי יום חופשי - אני מתחרפנת. אני מסתכלת על היומן שלי חודשיים קדימה ומוודאת שאין לי יום פנוי. תמיד יש משהו חדש. זאת עבודה שבה כל הזמן צריך ליצור ולחשוב איך לחדש, זה אף פעם לא נגמר".
אם את רוצה ללכת לבר עם חברות, את יכולה?
"לא ספונטנית. כשאח שלי חגג יום הולדת למשל, סגרנו בר מסעדה והלכתי. אבל אני לא יכולה ללכת לכל מקום. זה מוזר להגיד את זה, אבל אני פשוט לוקחת בחשבון שאני מוכרת ומן הסתם שמים לב אליי ומבקשים דברים. זה מהמם, אבל אני מודעת שזה יכול להפריע לי בבילוי, ואני מבינה שאני לא יכולה ללכת לקניון סתם ככה, ולפעמים זה באסה. אבל אני כבר רגילה, אז אלך לקניון כשאהיה בחו"ל".
לצד הקריירה המוזיקלית שלה, שניפקה שורה כמעט בלתי נגמרת של להיטים, קירל מתחזקת גם חשבון אינסטגרם עם יותר ממיליון עוקבים. מיליון אנשים שלכאורה יכולים לראות מה היא עושה בכל רגע נתון. אבל היא מצידה מעדיפה לשתף כמה שפחות בחייה הפרטיים.
"אני לא אעלה סטורי שלי משתכרת", היא מבהירה, "לא כי אני חושבת מה יגידו - זו פשוט לא אני. אני לא אוהבת אלכוהול. נגיד ביום הולדת שלי, אני יכולה לשתות משהו בקטנה. אבל תבין, זה לא מפריע לי, זה לא חסר לי, אני לא יודעת להסביר את זה. זה לא אני, להשתכר ולחגוג. אני חננה. ילדה חנונית ברמות".
אין את הרגע שבא לך להתפרק?
"איך אתה מגדיר להתפרק? מה זה להתפרק? ההתפרקות שלי היא הספורט. יש אנשים שיישבו וישתו וזאת ההתפרקות שלהם, וזה סבבה. אבל זה פשוט לא מדבר אליי. גם אם לא הייתי זמרת או משפיענית לא הייתי מעלה דברים מהסוג הזה".
את מודעת לאחריות שיש לך על הכתפיים?
"בטח. אתה לא תראה אצלי סרטון שלי מעשנת. גם כי אני לא מעשנת, וגם כי אני מודעת למסר שאני מעבירה לאנשים".
זה נשמע לי מושלם מדי.
"זאת פשוט לא אני, להתנהג ככה. העבודה שלי מספקת אותי פיצוצים. שיר חדש זאת ההתפרקות שלי, אתה יכול לראות אותי שרה וצורחת מהתרגשות".
"אני יכולה לראות איך בריטני הגיעה למצב כזה. אני יכולה להבין ולהתחבר, אבל ברור שאני זה משהו אחר לגמרי"
קירל החלה את דרכה כבר בגיל 14, וזינקה אל אור הזרקורים עם השיר "קילר" - להיט פופ שעורר לא מעט תגובות סוערות סביב הקליפ הפרובוקטיבי שליווה אותו. אבל היא מדגישה שלא תעשה כל דבר לשם הפרובוקציה. "אמרתי לא על קמפיין של הלבשה תחתונה לפני כמה חודשים, ואני אגיד לך למה אמרתי לא: זה לא אותנטי", היא אומרת. "אני לא משקרת לקהל שלי אף פעם. אני עושה המון דברים, אבל כמות ההצעות שאני מקבלת היא כפולה. אמרתי לא על הרבה הצעות של הרבה כסף. כסף לא מדבר אליי".
בנקודה הזו, הסוכן רוברטו בן שושן מתפרץ לשיחה: "היא ויתרה על מיליון שקל בקמפיין הזה, אתה מבין?", וקירל מסבירה: "יש דברים שאני עושה ואני אפילו לא יודעת כמה כסף אני מקבלת עליהם. אותי מעניינת היצירה. יותר מעניין אותי התוכן מכמה שאני אקבל על זה. לראות אותי בהלבשה תחתונה - זה לא מה שאני מייצגת עבור הקהל שלי. אני לא חושבת שיש בזה בעיה, פשוט זו לא אני. זה שהכסף לא מעניין אותי זה חיסרון ויתרון".
אולי אם לא היית גרה בבית כזה ברעננה...
״אז יכול להיות שכסף כן היה מעניין אותי והייתי עושה בשביל זה הכול. אבל זה באמת לא מדבר אליי".
אביה אמיר גם מתערב בשיחה. "תראי לו את האשראי שלך", הוא קורא מהסלון. "כן, יש לי כרטיס אשראי של נוער", היא מודה. בהמשך השיחה, קירל האב מבהיר שכל הכנסותיה של הבת הן שלה בלבד, ושמלבד השקעות עבורה - הוא לא נוגע בכסף. ובכלל, נדמה שבדיוק כפי שקירל טוענת - כסף לא משחק אצלה תפקיד. אבל כולם סביבה מבינים כמה היא שווה. וכשהיא נשאלת אם היא כותבת למגירה ועונה שעשתה זאת בילדותה - איש יחסי הציבור מיד מזהה הזדמנות: "איפה היא, איפה המחברת? בואי נמכור אותה ב-ebay".
"יש לי אלבום מוכן עם המפיקים הכי גדולים בעולם, וזה מלחיץ. אתמול מנכ"ל טיקטוק אמר לי, 'זה אחד הדברים הכי טובים ששמענו', ואני לא מעכלת. זה בלתי נתפס"
קירל צוחקת, אבל מאחורי הבדיחה הזו מסתתרת גם אמת. והיא מודעת לכך לחלוטין, וגם מדברת על כך בפתיחות. "יכול להיות שמתייחסים אליי כמו לכספומט", היא מודה. "אני מודעת לעובדה שאני מפרנסת אנשים. שיר ורוברטו (איש יחסי הציבור והסוכן, ר"ב) איתי כבר שבע שנים. אני מניחה שבאיזשהו מקום אכפת להם ממני, אנחנו כמו משפחה. אבל ברור לי שזאת עבודה, שיש פה אינטרס מסוים. אני לא טיפשה, אני מבינה את זה. זה העולם, אלה החיים, וזה בסדר גמור".
בן שושן מגיב בהומור, שגם בו יש לא מעט אמת: "אני נעלבתי מהמילה כספומט. אם היית אומר לי בנק, מילא". קירל מחייכת. שיר רק מבקש לחדד שסיפור מכירת המחברת נאמר בהומור.
קריירה של אמן יודעת עליות ומורדות. יבואו ימים קצת פחות טובים, לא כולם יהיו איתך תמיד. זה עובר לך בראש?
"כן. זה נמצא אצלי. ואני לא מתכוננת ליום שזה יגיע, כי אם זה תלוי בי - זה לא יגיע אף פעם. זה המקצוע הזה, גם לביונסה יש דאון כשהיא מחליטה לקחת הפסקה. אני יודעת שהמשפחה שלי תהיה איתי בעליות ובמורדות, וזה מספיק. ואני מאמינה שזה נכון גם לגבי הצוות, כמו רוברטו לדוגמה. אני יודעת שהוא יהיה איתי".
למרות שפרצה בגיל צעיר, עוד לפני ההצלחה הגדולה הספיקה לחוות דחייה - כשנבחנה לתוכנית הריאליטי "בית ספר למוזיקה" ולא עברה את האודישן. כמה שנים אחר כך, כבר הפכה לשופטת.
"אני כזאת, נכנסת דרך החלון", היא אומרת. "הייתי צעירה ואני חושבת שלא הייתי מספיק טובה בגיל 10. לא הייתי מספיק מוכנה. מזל שלא התקבלתי כי הכול היה נראה אחרת היום. אבל אז - ברור שהתבאסתי. ראיתי את זה בטלוויזיה וקינאתי. יש סרטונים שלי שאני בת 4-3 ואני מושיבה את ההורים ואומרת להם, 'מי שלא מוחא כפיים - זה הסוף שלו'. אני רוצה לומר לילדה בת 10 שמקבלת 'לא' שזה לא אומר כלום. נכון, זה מבאס, אבל ה'לא' הזה רק יבנה אותה. אולי באותו רגע חרב עליה עולמה, כמו שקרה לי, אבל אני המשכתי. אני מאמינה שמה שצריך להיות שלי הוא שלי, ומה שלא - לא. גם היום".
מלבד "בית ספר למוזיקה", קירל הספיקה לשפוט גם בתוכנית הכישרונות "גוט טאלנט" במשך שתי עונות. התוכנית לא זכתה להצלחה, אבל היא מבחינתה קיבלה את ההחלטה הנכונה כשהצטרפה. ״אני השופטת הכי צעירה בעולם בפורמט של 'גוט טאלנט'. כשזה קרה הייתי בת 17-16 ואנשים באו אליי ברחוב ואמרו, 'בזכות התוכנית הכרנו את האופי שלך, ואנחנו אוהבים אותך עוד יותר'. ראו אותי מתנסחת ואמרו לי 'וואו, את אינטליגנטית'. זה נתן איזו פרספקטיבה אחרת עליי שאנשים לא ראו קודם לכן".
יש נועה קירל של המציאות ונועה קירל שמוצגת בפני הציבור בתקשורת?
"לא. אולי לפני 'גוט טאלנט' כן, כי אז לא היו יותר מדי מקומות שבהם אמרתי את מה שאני חושבת".
אז היא סימנה ברזומה שתי תוכניות ריאליטי שבהן שפטה, סדרת נוער מצליחה בכיכובה ("כפולה"), בושם משלה, השתתפות בפסטיגלים, הופעות גדולות בימי הסטודנט, ועכשיו היא משתתפת גם בסרט ישראלי חדש, "לאהוב את צ'ארלי", ובקמפיינים של חברת yes, שבאחרון שבהם השתתפה עם שופטת הכדורגל ספיר ברמן. "איך שאמרו לי את השם קיבלתי צמרמורת - זה אמיץ לעשות דבר כזה וללכת על זה עד הסוף, וחשבתי כמה כיף שיש לי הזדמנות להיות חלק מדבר כזה, לשים פרסומת כזאת בפריים טיים. ספיר נורא מרגשת, היא עשתה היסטוריה, וכל מה שקורה איתה זה מהמם".
התחנה הבאה, אחרי שכבשה כל פינה בזירה המקומית, היא העולם. קירל הצעירה מכוונת לחו"ל - וכמה שיותר גבוה. כשהיא נשאלת מי המודל לחיקוי, התשובה כמעט מתבקשת: "ביונסה. גם כי אני שרופה עליה בלי קשר, וגם כי היא מצליחה להביא לעולם משהו שלא היה לפניה ומשלב כל כך הרבה דברים: מוזיקה, משחק, יצירה, הפקה, בימוי. היא עושה הכול מהכול ועושה את זה בצורה הכי טובה שיש. בחיים לא תראה משהו לא במקום אצל ביונסה, לא כי היא שמה לב לכל דבר שהיא עושה - היא פשוט תמיד בסטייל. אני לוקחת ממנה דוגמה. אתה לא תראה סרטון של ביונסה משתכרת, בדיוק כמו שאמרנו קודם לגביי. רואים שיש לה ערכים ושהיא בן אדם טוב".
היית בהופעה שלה?
"לא, אף פעם. אתה קולט? אבל אני אהיה. לא בטוח באיזה צד של הבמה, אבל אני אהיה".
עד שתזכה לככב על הבמה עם ביונסה (ואם תשאלו אותה - זה ממש לא חלום מופרך), קירל שוקדת במרץ על הפריצה הבינלאומית. היא כבר חתמה בחברת התקליטים הגדולה אטלנטיק רקורדס, ובקרוב תוציא סינגל ראשון שמכוון לעולם.
"יש לי אלבום מוכן עם המפיקים הכי גדולים בעולם, יש לי קליפ מוכן, וזה מלחיץ. אנחנו מדברים על שמות כל כך גדולים. זה ממש להתחיל קריירה מאפס - פתאום להציג את עצמי בפגישות, לדבר על עצמי, זה מאתגר. וזה מאוד מרגש ובלתי נתפס. אתמול הייתי בשיחת זום, ואני עולה ומדברת עם מנכ"ל טיקטוק שאומר לי, 'זה אחד הדברים הכי טובים ששמענו'. אני אומר לו 'ת'נק יו', אבל לא מעכלת. לא מעכלת שמנכ"ל אטלנטיק רקורדס שולח למפיקים מיילים וכותב בהם שאני ה'טופ פריוריטי' של החברה עכשיו. זה בלתי נתפס".
החלומות כאלה גדולים, יש פחד שמתישהו זה יגמר?
"בטח. תמיד זה נמצא. זה מקצוע שמבוסס על אהבת קהל. אני תמיד צריכה לחשוב איך לחדש, איך להביא משהו אחר שעוד לא ראו ממני, זה לא פשוט. אף אחד לא יכול להבטיח שזה יישאר לשנים. אני יודעת שאם זה תלוי בי - זה יישאר. אני מסתכלת על מדונה, שעשתה קריירה של המון שנים. לפעמים אני לא מבינה את הגודל של הדבר ואיפה אני נמצאת. נגיד אני בלחץ להוציא שיר, והמנהלים שלי אומרים לי, 'תירגעי, זה לא שאת נעלמת, כנראה את לא מבינה באיזו רמה את נמצאת'".
"אני לא אעלה סטורי שלי משתכרת. לא כי אני חושבת מה יגידו - זו פשוט לא אני. אני לא אוהבת אלכוהול. זה לא אני, להשתכר ולחגוג. אני ילדה חנונית ברמות"
גם בריטני ספירס התחילה בגיל צעיר. את באמת רוצה להיות כמוה? תראי לאיזה מקומות זה הגיע.
"כן", עונה קירל בצורה חד משמעית. "אני חושבת שלא היו לה הורים מספיק תומכים. לא היה לה בסיס מספיק חזק כדי לעבור את זה, כי אי אפשר להכיל כמות כזאת של הצלחה בינלאומית בלי שמישהו נמצא איתך כל הזמן. עצוב לי עליה ממש. ואני יכולה להבין ולהתחבר. ברור שאני זה משהו אחר לגמרי, אבל אני כן יכולה לראות איך היא הגיעה למצב הזה, זה לא פשוט להכיל את הדבר הזה. תחשוב, אין מקום בעולם שהיא נוסעת ולא מזהים אותה. זה מטורף".
עוד לא חווית הצלחה בינלאומית, אבל בישראל הפכת לכוכבת ענקית. היה שלב שאנשים סביבך אמרו לך, "נועה, את צריכה לרדת לקרקע"?
"לא. לא עלה לי. לא הגעתי לסיטואציה כזאת. ברור שהשתניתי והתבגרתי, כי אני מבינה את התחום ועומדת על העקרונות שלי, אבל לא עלה לי. ואם זה לא קרה עד היום, אז אני מניחה שזה לא יקרה. אני מבטיחה שלא יעלה לי. תשמור את ההקלטה, כי זה אופי. בן אדם שהוא חלש ולא יודע להתמודד עם ההצלחה, עולה לו תוך שנייה. אני לא בן אדם חלש, אני בסנטר משלי. ברור שקשה לי לפעמים ואני בוכה. זאת עבודה קשה, אני קורעת את התחת. אבל אני מספיק חזקה כדי שלא יעלה לי. זה לא יקרה. אני לא מסוג האנשים האלה".