נדמה שאין דבר קל יותר מלעצבן או להעליב אנשים בימינו, והנוחים ביותר להיעלב או להתרגז הם כנראה אנשים דתיים. נטפליקס מודעת לעניין הזה כשהיא מקדימה את שלושת הפרקים בדוקו-דרמה החדשה שלה, "התורה כולה: סיפורו של משה", בספק-אזהרה מנומסת, ספק-התנצלות דמבהירה שדעותיהם של הפרשנים ששובצו בסדרה נועדו אך ורק לקדם את הנרטיב הסיפורי שלה, ולא, חלילה וחס, לרמוז שמדובר בקונצנזוס כלשהו. לטובת הסדרה נעשו גם מאמצים ברורים להביא נציגים של שלוש הדתות - תיאולוגים, מומחי דת וכתבי קודש והיסטוריונים שונים - שיציגו את סיפורו של משה מרגע לידתו ועד מותו, כפי שהוא מתואר בתנ"ך, בברית החדשה ובקוראן. עם זאת, המאמצים כמובן לא עזרו, והרשת מלאה בביקורות נזעמות שטוענות לכפירה ולבעלות של - הכנס פה דת לפי אמונתך האישית - על אלוהים, על משה ועל היקום באופן כללי.
"התורה כולה: סיפורו של משה" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
"זו סדרה מבזה!", זעם אחד הגולשים, "להפוך את אלוהים הכול-יכול לעוד אל של מצרים! הוא האל האמיתי, האחד והיחיד! הפרשנים שהופיעו בסדרה צריכים לדעת שהם ייחקרו על ידי אלוהים ביום הדין על השקרים שתמכו בהם". גולש אחר קובל על הניסיון לפרש בצורה מודרנית את הסיפור התנ"כי העתיק. "הכללתם של כומר התומך ב-Black Lives Matter, רב הומוסקסואל ומוסלמית פמיניסטית נראית יותר כמו רשימה של אסימונים תקינים פוליטית מאשר ניסיון אמיתי לנקודות מבט מגוונות. הצגתו של משה ככלי קיבול לרעיונותיו של קרל מרקס כשהוא מעוטר בפניו של צ'ה גווארה, מעלה ריח של סמליות מאולצת". אחרים נעלבים בשמו של משה, בטענה ש"הסרט מציג את הנביא משה כעמוס חטאים, תיאור מופרך ופוגעני כאחד. היא חותרת תחת האופי האצילי המיוחס לו ומתעלמת מערכי האסלאם ומתורתו".
חלק מהצופים מסתפקים בהבעת זעזוע מהעובדה שחתונתם של משה וציפורה כללה נשיקה צרפתית מתחת לחופה ("הם ייצגו את הדת בצורה רעה ומגעילה!"), ואחרים פשוט קראו להורדת הסדרה או המליצו לצופים לבטל את המנוי לנטפליקס. "מדובר בחילול השם", הכריז גולש אחר, "תפסיקו ללעוג לאלוהים". אבל מי שלא מוצא את עצמו נסער כתוצאה משטרי בעלות אמוניים, עשוי אולי למצוא עניין בפרשנויות השונות ש"התורה כולה: סיפורו של משה" מצמידה לדרמה המקראית.
3 צפייה בגלריה
"הם יצגו את הדת בצורה רעה ומגעילה!". מתוך "התורה כולה: סיפורו של משה"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
דוקו-דרמה היא ז'אנר שכמעט אין דרך לעשות נכון משום שהוא נולד בחטא. הוא נועד להביא את היתרונות של הדוקומנטרי למסך, אבל כדי למשוך כמה שיותר קהל ולהמחיש את הסיפור באופן ויזואלי - הוא ממחיז אותו באמצעות שחקנים, כאילו על מנת להקל על הצופים להתחבר לעלילה. התוצאה לרוב נותרת קצוצת כנפיים - נדיר שהשחזורים נהנים מיתרונות של דרמה טובה מבחינת איכות המשחק והטקסטים, והחיבור בין הדרמה לדוקומנטרי, כמו שמן ומים, תפור גס ומאולץ עד בלתי קיים.
דוווקא במובן הזה "התורה כולה: סיפורו של משה" מצליחה לפחות להתרומם חלקית באמצעות כנף אחת. השחזורים הדרמטיים שלה הם אובר-דרמטיים וחסרי מעוף, אבל לפחות הפרשנויות המלוות שלהם, שעוסקות בעיקר בסיפור האישי של משה כאדם פגוע, בעל עבר רדוף, משבר זהות ונטייה להתקפי זעם שהוא נוטה להתחרט עליהם, הם לא פעם מסקרנים ומעוררי מחשבה, בעיקר עבור מי שמתעניין בהאנשת הדמויות המקראיות ובניתוח שלהן באור מודרני.
לנטפליקס יש עבר לא מזהיר בהפקות היסטוריות מהסוג הזה. זכורות בעיקר "קליאופטרה" ו"אלכסנדר הגדול: אל בשר ודם", שסבלו מביקורות קוטלות וטענות על האי-דיוקים ההיסטוריים שאפיינו אותן. את "התורה כולה: סיפורו של משה" (Testament: The Story of Moses) הפיקה החברה הטורקית "קארגה סבן", שברזומה שלה אפשר למצוא דווקא דרמות היסטוריות מוערכות יחסית כמו "האימפריה הרומית" או "חצות בפרה פאלאס", שתיהן עלו בנטפליקס בשנים האחרונות. ב"התורה כולה", שהיא דוברת אנגלית, תוכלו גם למצוא שלושה שחקני מפתח ישראלים המגלמים את הדמויות הראשיות - אבי אזולאי הוא משה המיוסר, ישי גולן הוא אהרון, אחיו, וריימונד אמסלם היא מרים, אחותו - שיהפכו את הקטעים הדרמטיים לנסבלים יחסית, ואם לא זה, תמיד תוכלו להתנחם בקלארק פיטרס ("הסמויה") בתפקיד קולו של אלוהים, שמפציר במשה שוב ושוב להראות לעמו את הדרך הנכונה.
"התורה כולה", אינה סדרה פורצת דרך מבחינה פרשנית, אין בה מבט יוצא דופן על הסיפור המוכר. פה ושם מרימה את ראשה אמירה מתריסה כלשהי: אחד הפרשנים תוהה איפה אלוהים היה במאות שנות העבדות של העברים במצרים, אחר מבקר את האל על העובדה שהכה את המצרים בכל כך הרבה טרגדיות רק כדי להפגין את כוחו, במקום לשחרר את העברים ולגמור עם זה. אבל הטון השולט של הסדרה נקבע על ידי הסיפור שכולנו מכירים עם נגיעות של פסיכולוגיה עכשווית ופוליטיקלי קורקטית במוצהר. שלושת הפרקים מדגישים את חייו של משה כנסיך מצרי ואז במדיין, לאחר בריחתו מהארמון, את המאבק שלו בפרעה ואת תחילת המסע של עם ישראל בדרך לארץ המובטחת. לקראת הסוף הוא מדלג על כמה עשורים במדבר ומזנק מיד למותו של הגיבור שלו, יכול להיות שהריטואל של משה מתעצבן על העם והעם מאכזב את משה החל לשעמם את היוצרים בשלב מסוים.
ישנם גם אי-דיוקים מסוימים בקו הדרמטי, כמו מקום פגישתם של אהרון ומשה לראשונה מאז חזר האחרון ממדיין, או התגלותה הנרגשת של אימו המתה לפניו, רגע לפני הכניסה לארץ המובטחת. אבל בסך הכול הצופה מקבל תמונה מורכבת של משה, שלא מוצג פה כמנהיג המושלם במסגרת הדימוי שהתרגלנו לקבל אלא כבשר ודם. כנ"ל גם לגבי יחסיו עם עם ישראל, עם העולם הרגשי הפנימי שלו ועם אלוהים עצמו, שאינם חפים ממשברים. כל אלה יוצרים סקירה שתעניין גם - ואולי בעיקר - צופים חילוניים עם עניין טבעי באנושיות שמאחורי הסיפורים המקראיים, וכמו כל טרגדיה היסטורית היא גם מכילה רובד נוסף שאפשר לחבר בינו לבין המצב הנוכחי, אבל גם אם היא תהפוך את ליל הסדר הקרוב לקצת פחות אוטומטי בעקבות הצפייה, דיינו.
