לסרט שהתיאור הכללי שלו הוא "קומדיה רומנטית נטפליקסית" בכיכובם של זאק אפרון וניקול קידמן, יש למראית עין כל מה שצריך כדי להיות מוצלח ממש או לחלופין איום ונורא - ולכן מה שהכי מפתיע ב"פרשה משפחתית" (A Family Affair), שעלה בסוף השבוע האחרון בנטפליקס, הוא כמה סתמי ובלתי-זכיר בעליל הוא. כשהטריילר ממהר לבשר כי הסרט החדש הוא פרי יצירתם של מפיקי "רק לא אתה", הקומדיה הרומנטית בכיכובם של סידני סוויני וגלן פאוול ששברה את הקופות ואת האינטרנט - נדמה שנטפליקס מנסים לרכוב על העדנה (אם כי לא ממש אפשר לקרוא לזה כך) המחודשת של הז'אנר עם הפקה משלהם, אלא שהיא לוקה בחסר באופן משמעותי גם ברום - עם רומן נטול כימיה, וגם בקום - כשאין בו ולו בדיחה אחת מצחיקה לרפואה.
"פרשה משפחתית" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
העלילה מתמקדת בסיפור האהבה שנרקם בין כריס קול (אפרון, שצמח לממדים אימתניים מאז היה הילד החמוד ב"הייסקול מיוזיקל", וכיום נראה יותר כמו הכלאה בין רובוטריק לארנק עור), כוכב סרטי אקשן של פרנצ'ייז אווילי בשם "איקרוס" ודיווה רצינית עם קפריזות שמשגעות את כל הסובבים אותו, לבין ברוק הארוורד (קידמן) - אימה של העוזרת האישית שלו, זארה בת ה-24 (בגילומה של ג'ואי קינג), שאת חייה הוא מרבה למרר עם הגחמות שלו.
בתחילת הסרט זארה מגיעה לקש ששבר את גב הגמל ומתפטרת מתפקידה. כשקול מגיע לביתה בשביל להתחנן שתשוב לעבודה, הוא פוגש באימה הסופרת המצליחה, המאופקת והאינטליגנטית - או לפחות זו שהסרט מנסה ליצור רושם שהיא כזו, אך התסריט העצל של קארי סולומון לא באמת בונה את הדמות באופן שמוכיח שהיא אכן כזו. חצי נהר טקילה לאחר המפגש הראשוני, הם כמובן מוצאים עצמם זו בזרועותיו המנופחות של זה - או זו רוכנת טופלס מעל זה - בדיוק ברגע שבו זארה חוזרת הביתה ומטולטלת עד עמקי נשמתה. הרגע המצחיק (וגם זה בקושי) היחיד בסרט לא נשען על כתיבה שנונה או מתוחכמת, אלא על הומור סלפסטיקי בסיסי שבו הצעירה המזועזעת נתקעת במשקוף הדלת ונופלת לרצפה.
כמובן שברוק וכריס פוצחים ברומן מלא קלישאות ומונטאז'ים קלישאתיים אף יותר - שהסרט רוצה שנחשוב שהוא סוער, למרות שהוא נטול סקס-אפיל לחלוטין - מאחורי גבה של זארה. ואם הרומן הסודי לא דרמטי מספיק, הרי שקול גם בחר בברוק שתשכתב את התסריט להמשכון הגרוע שהוא עתיד להצטלם אליו, על פני החברה התסריטאית של זארה - בעיה שגם עד סוף הסרט לא ברור כיצד היא נפתרת. כשהכול מתגלה מגיע הפיצוץ הבלתי-נמנע, אך במקום שסצנת העימות בין זארה לברוק תהיה עוצמתית (בגבולות הז'אנר, כמובן), היא הופכת למגוחכת הודות למשחק טעון-השיפור של קינג. ובלי להעליב, אבל גם ברמת הסיפור, כשבתך בת ה-24 מאיימת שתעזוב את הבית זה כנראה לא ממש איום ויותר הבטחה, אבל ניחא.
אחרי הפיצוץ, חמותה של ברוק, לילה (קאת'י בייטס) - דמות מבוגרת ושקולה שמשמשת כעורכת של כלתה וכמעין מנטורית עבורה בחייה האישיים וגם המקצועיים - מנסה להשכין שלום ומזמינה את קול לחג המולד (כן, ברור שחג המולד, באמת הייתה חסרה קלישאה נוספת) המשפחתי בביתה. שם ברוק מתוודה בפני לילה על הקשיים שחוותה בנישואים עם בנה לפני שהלך לעולמו בסצנה נוגעת ללב - ולשם שינוי משוחקת היטב. כנראה שקידמן עושה עבודה הרבה יותר טובה כשלא מצפים ממנה להצחיק.
קול מצליח לשבות את ליבה של הבת הסוררת, שהתרצתה וכעת בעד הזוגיות שלו עם אימה, אך כצפוי מכורח הז'אנר ומכורח הסרט הזה שלא מתאמץ לחדש בו כלום - במהרה היא מגלה שהיא צדקה לאורך כל הדרך והכוכב רודף הנשים רק הולך לשבור את ליבה. גם הקונפליקט החדש נפתר בצורה חסרת מעוף או נימוק למען האמת - אבל היי, סוף הסרט וחייבים להתקדם - והשלושה חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. תסריט בעומק בריכת ילדים בקלאב-מד אילת ביולי-אוגוסט.
האירועים הנ"ל נפרשים על פני קרוב לשעתיים שבהן צפיתי באדיקות, והנה לא עברה יותר משעה מאז שסיימתי את הצפייה - והסרט לא הותיר בי שום רושם. הרומן שהיה אמור לשחק על עניין פער הגילים הסקסי (עם קווי עלילה כלליים שמזכירים רום-קום סטרימינגי אחר, "הרעיון שהוא אתה" מבית אמזון פריים ובו אן האת'ווי מנהלת מערכת יחסים עם כוכב מוזיקה צעיר) פשוט לא עובד - אין שום כימיה בין קידמן לאפרון, או לפחות לא כזו שעוברת מסך, ולא ברור למה שדמותה של קידמן, שמבוגרת מזו של אפרון ב-16 שנים, תבגוד בבת שלה בשביל רומן כזה פרווה.
בגזרת ההומור - אין מה לומר, הסרט לא מצחיק. אף אחד מהפאנצ'ים לא פוגע - ייתכן שזה בגלל הכתיבה, ייתכן ששנים של גילום נשים חמורות-סבר השכיחו מקידמן מהו צחוק. כך או כך, אפילו חובבי וחובבות הז'אנר עוד יכולים למצוא קומדיה רומנטית שאולי לא תשבור שיאי איכות, אבל לפחות תהיה שווה את הזמן שלהם יותר מ"פרשה משפחתית".
