אווירה עוינת, חרמות, אנטישמיות, אלימות פיזית ובדידות. עדן גולן כבר מכירה את התפריט מקרוב הרבה לפני קבלת הפנים בעיר האיסלאם מאלמו, כך שהאירוויזיון הוא בסך הכל עוד תחנה טבעית בדרך.
כמו בקלאסיקה של דיסני, הילדה שאיש לא רצה לידו במוסקבה, שספגה התעללות מסביבתה לאורך שנים, זו שבן הזוג האחרון שלה קבע שהיא ממש לא שווה, תעמוד בשבוע הבא על הבמה הכי גדולה באירופה ותנסה להחזיר את האירוויזיון לישראל. בגיל 20 בסך הכל, עדן גולן כבר ניצחה, בעיקר את רוב השדים שלה. "התבגרתי מהר מאוד, בגיל 14 כבר הופעתי לפני 20 אלף איש", היא נזכרת, "אבל הייתי יותר בוגרת מהגיל שלי תמיד. זה השפיע על החיים שלי, לא היו לי חברים בגן. ההורים אומרים שתמיד הייתי אאוטסיידרית ובוגרת יותר. אמא סיפרה לי שבאיזה יום הגננת קראה להם אחרי שביקשה מהילדים לצייר בן אדם. כולם ציירו בעיגולים או בקווים, ואני ציירתי הכל: אוזניים, גבות, אף, פה, אצבעות. תמיד התחברתי לאנשים מבוגרים מהגיל שלי".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
הכישורים החברתיים של גולן (גלגולב לשעבר) הועמדו למבחן מחדש בגיל שש, כשהמשפחה עברה מכפר-סבא למוסקבה בשליחות של אביה. "בית הספר השאיר לי מזכרות הכי לא טובות, נגיד ככה. זה התחיל מכיתה ב' בלימודים במוסקבה, כשדיברו לא הכי יפה לילדים שאיכשהו היו מתחברים איתי. הייתה ילדה שלא אהבה אותי, קינאה, הייתה עושה לי הרבה בעיות, מסובבת אנשים נגדי. היא הייתה שמנמנה ואני הייתי רזה, אבל היא בכל זאת קראה לי 'שמנה' וברור שזה עושה שריטות בגיל כזה. במיוחד לי, אז רקדנית בלט. לצערי היא הלכה איתי עד הכיתה האחרונה שם. התחילו חרמות נגדי, ההורים שלי התערבו, אמרתי שאני חייבת לעזוב את בית הספר ושאני לא יכולה ככה. כשהתחלתי לשיר, הרגשתי שגם המורים נגדי".
ספגת גם אלימות?
"בכיתות גבוהות יותר זה התחיל גם פיזית. היו זורקים עליי כדורים, שמים לי רגליים, דוחפים אותי במסדרונות. באוטובוס הילדים היו לוקחים את המקום שלי ואומרים 'אין לך מקום, תעופי מפה'. המורים היו רואים ולא מתערבים".
למה כל זה קרה?
"חושבת שמקנאה. התחלתי אז לשיר ולהיות בטלוויזיה, הייתי תלמידה מצוינת, במיוחד במתמטיקה, ובמקצוע הזה הקפיצו אותי כיתה. הלימודים היו האסקייפ שלי. לא היו לי חברים, לא שום דבר, כל הזמן רק לומדת ומתאמנת. הייתה פה ושם חברה לרגעים. הרגשתי בודדה תמיד".
ההצלחות של גולן בהמשך לא סייעו כמובן לסיטואציה. "השתתפתי ב'דה וויס קידס' בשנת 2018, רייטינג טוב בטלוויזיה, כך שמשם כבר התחיל פרסום רציני יותר. אנשים בבית הספר היו רואים את זה ומקנאים, ולמרות שהייתי מפספסת המון שיעורים - הייתי מגיעה תמיד מוכנה לכיתות. הייתה מורה למתמטיקה שנהגה להכשיל אותי בכוונה. הייתי עוברת על המבחן אחרי שקיבלנו ציונים, בודקת את הכל ואז אומרת: איך הורדת לי פה נקודות? היא פשוט הייתה עושה בכוונה. גם השאירה אותי בהפסקות בכיתה. לא אהבו אותי, בקיצור. היו לי זמנים קשים".
אפשר להציע שאולי גם אנטישמיות?
"בגיל הזה היה לי קשה לשייך את זה לשם. היום, כשאני מבינה מה זה להיות יהודייה וישראלית, לא אתפלא אם יגידו לי ששנאו אותי גם בגלל זה. זוכרת שבבית הספר על המסך כתבו יום אחד ג'וז עם אימוג'י של קקי. אז ברור שזו אנטישמיות, אבל אתה לא מסיק את זה בגיל כל כך צעיר".
לפי פרסומים זרים קראו לך נטשה ברוסיה.
היא מוחה. "לא קראו לי בחיים נטשה. היה שלב שבו נכנסתי למוזיקה במוסקבה, הייתי אאוטסיידרית ישראלית, ומפיקים בתעשייה אמרו לי שהשם עדן גולן יכול להפריע ואם אחליף אותו יהיה לי צ'אנס יותר גדול. הם אמרו: אם היו קוראים לך נטשה או מריה או אליסיה, היה לך יותר קל. אני אמרתי לא, אני לא מחליפה שם. גם אמא אמרה לא. ברור שזה שאמרו לי להחליף שם יכול להראות על אנטישמיות, על איך מקבלים ברוסיה שם של ישראלית יהודייה".
לקראת גיל 15 ביקשה לעזוב את בית הספר. "ישבתי על ההורים שלי, ביקשתי שיעבירו אותי, זו הייתה השנה הנוראית ביותר. הייתי מגיעה הביתה בוכה המון. אני זוכרת ארוחות צהריים. הייתי באה להתיישב בשולחן ואז כולם היו עוזבים, משאירים אותי לבד. עברתי להום סקול, למדתי מהבית בזום למעשה מאזור כיתה י'. החיים שלי השתפרו ברמות, המצב הנפשי כמובן. אפילו הייתה לי חברה אונליין מבית הספר. בחיים לא פגשתי אותה, אבל היינו מדברות. זו הייתה החברה האמיתית הראשונה שלי, בגיל 15 ומשהו. אמא אולגה הייתה החברה הכי טובה שלי אז, ונשארה עד היום. הילדה שהתחילה את הכל נגדי הייתה רוסייה. אני תמיד אזכור את השם שלה. אבל מעניין, איפה היא היום - ואיפה אני?"
חצי הגמר הראשון של אירוויזיון 2024 במאלמו, שוודיה, יתקיים בשלישי הקרוב, החצי השני בחמישי והגמר בשבת הבאה. כולם ישודרו ב"כאן 11". אם הכל ילך לפי התוכניות והתחזיות של מהמרי האירוויזיון, למרות התקופה הבלתי אפשרית, גולן תתייצב על במת הגמר, עם השיר "הוריקן" שיצרו קרן פלס, אבי אוחיון וסתיו בגר. היא זמרת ווקאלית משובחת, מדויקת בלייב ברמה אולפנית, פרפורמרית כריזמטית ובעלת חריצות אינסופית, אולי תוצר של הימים המפרכים ברוסיה. כשכולם מבקשים לנוח, עדן גולן מבקשת ללטש עוד. אבל הפעם האתגר הרבה יותר מורכב. בכל שנה נתקלים הנציגים הישראלים בהפגנות של פרו-פלסטינים ואנטישמים, והפעם גולן מגיעה לאירופה בעיצומה של מלחמת זוועות בישראל, מה שכמובן ילהיט את האווירה עוד יותר ויגדיל את ממדי ההפגנות נגדה. אם כל הנתונים האלה לא הספיקו, בחרו השוודים לארח את האירוויזיון דווקא במאלמו, אחד ממעוזי האיסלאם באירופה. גולן תגיע עטופה באבטחה חסרת תקדים מאז השתתפות כוורת באירוויזיון ב-1974, אחרי מלחמת יום הכיפורים. למזלם של גוב וסנדרסון, בעת ההיא לא היו איומים אונליין. בעידן של גולן, יאמינו לי כולם, זה הבייסיק. "קיבלתי ברשתות כל מיני איומים. יום אחד כותבים לי: 'את תמותי, נהרוג אותך, אל תבואי'. זה לא יקרה, ומי שכותב אלה אנשים עם בעיות. ברור שאלה דברים לא נעימים ולא הייתי מאחלת לאף אחד לקבל הודעות כאלה. זה גם לא מגיע למדינה שלנו".
מפחדת?
"אני מסתכלת על זה אחרת, אני מאוד יודעת לאזן את עצמי. איומים זה לא נעים, לא הכינו אותי לכל זה כשחשבתי על מוזיקה, אבל עכשיו כן. אני מתרכזת בדברים אחרים שיודעת שישמרו עליי במאלמו, ואנחנו פה למטרה הרבה יותר גדולה מפשוט אירוויזיון. אני מרגישה שבימים האלה זו לא עוד תחרות מוזיקה".
משימה לאומית?
"כן, ברור. שמע, לא חשבתי בחיים שאגיע לבית הנשיא. זה היה רגע מרגש וחשוב והוא נתן הרבה מילים של חוזק, אמר שהוא מאמין בי, והוא עשה מאמצים אחרי שהיו בעיות עם השיר והתערב. זכות מאוד גדולה שהנשיא הרצוג עצמו היה חלק מזה וגרם לזה לקרות".
ראש הממשלה כבר התקשר?
"לא".
טוב, גם זה יגיע. מוכנה לשאלות של עיתונאים זרים?
"מאמינה שכן".
אוקיי, אני עכשיו עיתונאי מאירלנד ששואל: גברת גולן, איך את מרגישה עם מה שישראל עושה בעזה ורוצחת ילדים? את בעצם מייצגת מדינה שעושה ג'נוסייד.
"זו לא אמת, זה לא ככה וישראל לא יכולה להיחשב כמדינה שרוצחת ילדים או מבצעת רצח עם בשום פנים ואופן. בסוף אנחנו מגינים על עצמנו, על הבתים שלנו, הילדים שלנו, המדינה שלנו. לא אנחנו אלה שהתחלנו בכל מה שהיה ב-7 באוקטובר. אנחנו הגענו להתגונן".
"'הוריקן' לא נכתב על 7 באוקטובר אבל אפשר למצוא בו קשר. אם התקפלנו? לא, פשוט עשינו את הכל כדי להיות שם, לא חושבת שזה ויתור על עקרונות. הייתי מופתעת מהבקשות לשינויים במילים, אבל בסוף אם אתה שם ומביא את הקול של ישראל בתקופה כזו, זו לא באמת התקפלות"
דוז פואה בינתיים.
"אני באה להשמיע את הקול שלנו בכל העולם בזמן חשוב. להראות שאנחנו חזקים מצד אחד, כן, אבל שבורים מצד שני, שעברנו משהו שבעיניי אף מדינה ואף עם לא צריכים לעבור, ולהסביר שאיש לא יכול להבין מה שעברנו - אלא אם היה פה וראה וחווה מקרוב. מאוד חשוב שיראו שישראל כאן".
אוקיי, אני עכשיו עיתונאי הולנדי שמתעניין: גברת גולן, את חוגגת פה באירוע צבעוני שמח כשיש ישראלים חטופים במנהרות. לא קשה לך עם זה?
"כן, הלוואי שכל החטופים היו בבית ואני מתפללת שעד שאני אשיר על הבמה באירוויזיון, זה גם יקרה, אמן. הדבר הכי חשוב הוא שנחזיר את כל החטופים הביתה, ואני לא יכולה לדמיין מה הם עוברים שם. אבל אני מגיעה גם להיות הקול של כל אלו ששם. ידעתי מראש שלא אגיע לאירוויזיון עם שיר קצבי וכיפי של שמחה. זה לא מתאים. לא הייתי מרגישה בנוח בכזה שיר. זו לא שנה רגילה בכלל".
אוקיי, כעיתונאי אוקראיני אני שואל אותך - מי את בכלל שתַּרצי לנו, אחרי שגדלת במדינה כמו רוסיה?
"אני לא קשורה לרוסיה, אני לא נולדתי ברוסיה, אין לי אזרחות רוסית או שום דבר שמחבר אותי טכנית לשם. פשוט חייתי שם בחלק הגדול של חיי, כחלק משליחות של אבי".
חזרנו לישראל. מנטלית יש עלייך לחץ עצום, ציפיות. את עכשיו צריכה להראות לכל העולם שאנחנו הישראלים עוד יכולים לשיר.
"תראה, זה דבר גדול שלא בונים בכמה ימים. כל הדרך שלי מאז מוסקבה הכינה אותי לזה. אישית, אלה דברים שמניעים אותי: הלחץ, השאיפות, להגביר רמת אימון. כן, יש ציפיות יותר גדולות, אבל אני מצפה מעצמי להרבה מאוד דברים, אז מתאמנים עוד. בסוף, על הבמה אתה צריך לצאת ולהתנתק מכל מה שקורה, להיכנס רק לתוך החוויה. בזמן אמת, כשאתה מתחיל לחשוב על הכל, זה הורס. זה משהו שאני לומדת עם הזמן".
הפעם את באווירה של משחק חוץ עוין.
"תראה, ממה שהבנתי גם באירוויזיונים קודמים היו הפגנות ותמיד הסתכלו עלינו. אני אסביר את מה שנשמע כמו קלישאה, אבל זה נכון. אנחנו באים לעשות מוזיקה, וזו שפה אחרת לגמרי. מאמינה בזה שמוזיקה גורמת לאנשים לראות משהו שונה גם באווירה כזו. מקווה שעם הרגש שאני אתן על הבמה, אצליח לגעת בלבבות של אנשים - אפילו שיש להם דעה אחרת עלינו והיא לגמרי לא טובה".
עברת לא מזמן את התדרוך השנתי של השב"כ. תובנות?
"חוץ מזה שאסור לי לומר מה שהיה בכלל? רק שיהיו הרבה יותר אבטחה ומסגרות שנצטרך לעמוד בהן מבחינת זמנים ומקומות ואזורים ספציפיים. בגדול? כנראה שפשוט תהיה פחות תזוזה הפעם למשלחת".
זה בהכרח מוריד לך את הסיכויים. בדרך כלל הנציגים הישראלים מופיעים בעיר, מתארחים בתוכניות זרות. זה כמעט לא יקרה.
"אם יהיה נאמבר וואו - ואני אומרת לך שיהיה נאמבר וואו - זה מה שייתן לנו הרבה יותר סיכויים. השאר כמובן לא רק בידיים שלי. מדי פעם מעדכנים אותי במה שקורה בהימורים, אבל זה לא מעסיק אותי. אני חושבת שיש שירים טובים השנה, אבל שהשיר שלנו מביא משהו אחר לגמרי שאין לאחרים".
גולן נאלצה להתמודד עם שינויים בשיר "הוריקן" שכפה איגוד השידור האירופי בהחלטה פוליטית, כדי שהיצירה הישראלית באירוויזיון לא תתכתב מדי עם אירועי טבח 7 באוקטובר. "כבר הקלטנו וצילמנו את הקליפ לשיר הראשון עם המילים הקודמות, ואז אמרו שצריך להחליף את המילים. לא הסכמתי עם זה במאה אחוז, אבל התרכזתי במה עושים כדי שהשיר יקרה, כדי שישראל תשתתף. ב-12:00 בלילה באותו יום אני נוסעת לקרן הביתה ואנחנו מתיישבות ב-1:00 בלילה ומתקנות את המילים".
כלומר היית חלק גם מתהליך היצירה.
"היוצרים כתבו את השיר, אני השתתפתי בחלק מהכתיבה. כיוצרת, כמפיקה מוזיקלית, כמלחינה - מאוד חשוב לי לשיר משהו שאני חלק ממנו, לא סתם שיר שלא משקף. הגעתי לאולפן, שיחקנו עם המילים עוד קצת, הייתי שם עד 3:00 בבוקר להקליט את השיר החדש וב־5:00 בבוקר כבר הייתי באיפור-שיער לקליפ החדש. ישנתי בערך 25 דקות באותו יום".
מי שרוצה למצוא סימנים ל-7 באוקטובר בשיר, עדיין מוצא.
"הרי בכל שיר אפשר לקבל את המשמעות שאתה רוצה בסוף. השיר 'הוריקן' כתוב על משהו אחד, אבל המדינה שלנו יכולה להתחבר לשיר ברמה אחרת, אחרי כל הטראומות. אם אנשים רוצים להידבק על משהו, הם יכולים לעשות את זה בכל טקסט. 'הוריקן' לא נכתב על 7 באוקטובר, אבל אפשר למצוא בו קשר".
5 צפייה בגלריה
גולן עם קרן פלס. ''ביום שכתבנו מחדש את השיר, ישנתי בערך 25 דקות''
(צילום: שמוליק דודפור)
בכל זאת, התקפלנו בבחירת המילים מול האיגוד האירופי?
"לא חושבת שנכון לקרוא לזה התקפלות. פשוט עשינו את הכל כדי להיות שם, ואני לא יודעת מה קרה בחדרי חדרים, אבל לא חושבת שזה ויתור על העקרונות. הייתי מופתעת מהבקשות לשינויים במילים, אבל בסוף אם אתה שם ומביא את הקול של ישראל בתקופה כזו, זו לא באמת התקפלות".
החלפת את התמונה באינסטגרם לסמל למען החטופים. לא מובן מאליו למי שרוצה נקודות גם בשדה הבינלאומי.
"זה כבר כמה חודשים וזה סימן חשוב שכל העולם יידע, במיוחד כשיש לי קול חזק עכשיו, שיכול לקרוא להחזיר את החטופים הביתה".
הבנתי שלא תוכלי ללבוש באירוויזיון שמלה שמתכתבת עם אלמנטים ישראליים מוכרים שנוגעים למלחמה.
"זה כבר לא תלוי בי. אלה הוראות מטעם האירוויזיון להימנע מאלמנטים פוליטיים בלבוש על הבמה, אבל אולי כן יהיו רמיזות עדינות, ואני מאמינה שאנשים יוכלו להבין אותן דרך השמלה של אלון ליבנה".
את מתכוונת לדבר גם במאלמו על החטופים?
"ברור. מתכוונת לתת לזה התייחסות ולנסות לעורר מודעות אליהם בכל ראיון. יש לי צמרמורת מזה עכשיו, כשאנחנו מדברים".
קיבלת פה עוד דוז פואה. "דיווה" היה הסיפור של דנה אינטרנשיונל. "טוי" של נטע ברזילי. איפה מוצאים את עדן גולן ב"הוריקן"?
"כל מה שעברתי בחיים זה הוריקן מבחינתי. מה שהיה לי בילדות במוסקבה, בבית הספר, בשואו ביזנס מאז הילדות. הרבה דברים שבנו אותי למי שאני היום, למה שאני היום, במצב מספיק חזק לייצג מדינה. מצאתי את האור בסוף של המנהרה. הכל השתלב. מאמינה שאני גם כזו שסוחפת, כמו הוריקן. חושבת שיש בי עוצמה פנימית".
"הייתה לי פעם הופעה בבאקו, פסטיבל ענק, 20 אלף איש, ובאותה תקופה צילמנו קליפ לשיר. חום 30 ומשהו מעלות - ולא נתנו לנו לשתות מים, כדי שלא נזיע למצלמה. לפני הפרמיירה של המופע איפרו אותי, ואני פתאום התעלפתי. זוכרת שהתעוררתי באמבולנס שהיה שם, ואפילו לא הודיעו לאמא שלי מה קרה"
טבח 7 באוקטובר מצא אותה רגע לפני חגיגות. "האודישן ל'הכוכב הבא' היה שבוע אחרי יום ההולדת שלי, באמצע אוקטובר, ורציתי להמתין עם המסיבה עד אחרי האודישן הראשון כי לא רציתי להשתולל לפני, אני מאוד שומרת על עצמי. קמתי בבית לאזעקה הראשונה בשש וחצי. יש לי סרטון מאותו יום, ממלמלת שאני לא מבינה מה קורה. ידעתי מהן אזעקות אבל בחיים לא חוויתי על העור שלי באמת. בפעמים שגרתי בישראל, איכשהו זה לא קרה".
היית בבית בכל אותם ימים?
"כל השבוע לא יצאתי. הייתי דבוקה לחדשות בכל רגע מהיום, הייתי במצב לא טוב נפשית. עצובה, חרדה ובפחד שאי-אפשר להסביר מכל הדברים הנוראיים שראיתי.
משהו שנחרת לך?
"הסרטונים מנובה. ג'סיקה אלטר, מכרה שלי, איבדה שם את בן זוגה הגיבור בן שמעוני, שיכול היה לברוח וחזר להציל אנשים. בעיניי הוא מלאך. לאמא יש חברה שהבת שלה עמדה ללכת לנובה, אבל הרגישה לא טוב וניצלה. כל אדם שתדבר איתו בישראל יכיר איכשהו מישהו שנפגע".
באותם ימים את לפני מבחן גורלי לקריירה, "הכוכב הבא". הצלחת לשיר, להתכונן?
"לא. שבועיים לא יכולתי לשיר בכלל, ברור שזה היה נפשי. פיזית לא יכולתי להוציא קול, לא היה מצב. חשבתי, איך אפשר בכלל לשיר אחרי כל מה שקורה? אבל גם כאן, באיזשהו רגע הבנתי שהמוזיקה מוציאה אותי מכל זה".
היו טענות נגד קשת, למה בכלל צריך תוכנית כזו בכאלו ימים.
"כן, הייתה ביקורת אחרי הפרומו הראשון ושאלו איך זה קורה. הבנתי את הביקורות, אבל זו הייתה בסופו של דבר מתנה שקיבלנו, כולם, שנייה להרגיש מוזיקה, משהו חוץ מהחדשות, לתת הרגשה טובה. המוזיקה יכולה לרפא".
היא גרה בתל-אביב עם הוריה, האח והצ'יוואווה ליאו. רווקה.
הבנתי שכתבת שיר על אהבה.
"כן. הוא לא יצא, מתישהו ייצא. לא מוכן עד הסוף. נראה לי שגם ציירתי לי שם דברים שהם לא אמת, ואולי צריך לתקן. לא מרגישה שהייתה לי התאהבות אמיתית עד היום. כן הייתה לי מערכת יחסים בגיל 17, עם בחור רוסי, מבוגר ממני בכמה וכמה שנים. זה המקום לומר שאני רוצה להתחתן רק עם ישראלי ויהודי, חייבת".
מה קרה שם איתו?
"זה התחיל מאוד טוב, אבל נגמר באביוסיב. היה לא טוב, מאוד לא טוב".
נשמע כמו מערכת יחסים רעילה.
הוא היה נוהג להקטין אותי. היה אומר לי, 'את שום דבר, לא שווה כלום, את לא תצליחי בחיים'. דברים הכי רעילים שהורידו לי את הביטחון. הוא גרם לי להרגיש שאני לא שווה מספיק. כל הזמן הוריד לי".
למה?
"כנראה כדי שאשאר רק איתו, אבל הייתי מספיק חכמה, ברוך השם. חתכתי את זה. אחרי משהו כמו חצי שנה אמרתי לו די, מספיק. זהו. לא הסברתי יותר מדי, אפילו לא היה שווה להסביר. הוא הבין".
איך הצלחת לחתוך?
"זה משהו שלמדתי מאמא. אני יודעת את הערך שלי מגיל קטן וברגע שמרגישה שמשהו לא טוב לי עד הסוף, אני יוצאת מזה".
חווית פחד במערכת היחסים הזו?
"לא ממש. אמא שלי עזרה, זה משהו שיכול לקרות. ברור שאמא לא רצתה שהילדה שלה תהיה במשהו כזה, אבל זה נגמר יחסית מהר ולא מתחתי שם יותר מדי. אני זוכרת את הדגלים האדומים שהיו בהתחלה שם, ולא שמתי לב אליהם".
למשל?
"מהלבוש שלי. הוא היה זורק הערות על לבוש. אחרי זה התחיל להגיד ולדבר על החברה הכי טובה שלי, שזו הייתה חוצפה".
התנהגות של מי שרוצה אותך לעצמו בלבד.
"בדיוק. אני מאמינה שיום אחד יגיע הנסיך שייגע לי בלב. אף אחד לא נגע לי עד היום בלב. אני מאוד מפוקסת בעבודה, בקריירה, ואולי זה לא הזמן הנכון".
אולי בגלל ההתעללות שתיארת בשנות הילדות והנערות, גם האמון במין הגברי נפגע?
"הייתי אומרת שהאמון באנשים נפגע. מאוד קשה לי להאמין לאנשים ובאנשים, במיוחד כשזה בא לאהבה. קשה לי לבטוח, להיפתח, צריכה את האדם הנכון".
מהמקצוע?
"אולי לא זמר? אולי לא ישתלב טוב? אבל לא פוסלת שום דבר. האדם הנכון יבין".
מה החברה הכי טובה אומרת, כלומר אמא אולגה?
"כשחזרנו לישראל היא אמרה לי, 'עדן, למה שלא תצאי לדייטים?' אבל זה לא עניין אותי אז, ועכשיו היא מבינה שזה יכול להפריע לי לקריירה, למרות שזה גם עוזר לכתוב שירים".
היא נולדה חודש ושבוע מוקדם מהצפוי, "וכנראה עניין אותי לצאת לעולם מהר, לראות מה יש בו, נדחפתי. בגלל זה אולי אני כל כך רגישה, ויש לי הרבה אלרגיות - למשל לגלוטן, אני לא צליאקית אבל אלרגיה חזקה - וגם לביצים, עוף, אגוזים, עובש. יש חדרים שאני לא יכולה להיכנס אליהם בגלל עובש. גם חתולים. אפילו לכלבים יש לי קצת. היה רופא שאמר לי, 'עדן, את צריכה להעיף את הכלב', אז העפתי את הרופא. בגלל זה אני הרבה עם כדורים של אלרגיות וספריי".
אביה אדי, איש עסקים, עבד בחברות כמו אלבר וקלאב הוטל. לאמה אלה הנישואים השניים. היא גם זו שמלווה אותה בכל התחנות בחייה. "אמא היא כמו מנהלת. איתי בכל הופעה, בכל טיסה, בכל צילומים מגיל קטן. היא בעצם עזבה את החיים שלה עבורי, הקריבה בשבילי. עבדה בשלוש עבודות בישראל, אישה מאוד חרוצה, עושה ציפורניים מעולה, למשל. מאוד אהבה את העבודה והיו לה הרבה לקוחות. במוסקבה היא לא הייתה יכולה לעבוד כי היינו על ויזת עבודה, אז היא בעצם התחילה איתי הכל".
היו פעמים שלא הייתה שם?
"הייתי בלהקת בנות, לא הרשו שאמא תגיע בדרך כלל, והייתה שם מנהלת שלא פעם התנהגה באופן מעצבן. איכשהו כל הזמן הפריע לה משהו בי, לא יודעת למה. אני שמרתי על עצמי וכל הזמן אמא, מרחוק. אבל היא לא תמיד ידעה מה קורה. הייתה לי פעם הופעה בבאקו, פסטיבל ענק, 20 אלף איש, ובאותה תקופה צילמנו קליפ לשיר. חום 30 ומשהו מעלות - ולא נתנו לנו לשתות מים, כדי שלא נזיע למצלמה".
מה?!
"מה שאתה שומע. ואגב, זה טריק שעובד. אבל כמובן שזה אסור וזה הביא אותי למקום לא טוב. גם ככה הייתי אוכלת רק אורז וירקות באותה תקופה בחוץ, בגלל האלרגיות. לפני הפרמיירה של המופע איפרו אותי, ואני פתאום התעלפתי, ראיתי שחור. אין אותי. זוכרת שהתעוררתי באמבולנס שהיה שם, ואפילו לא הודיעו לאמא שלי מה קרה. סיפרו לה רק יום אחרי. יצאתי להופיע בסוף, אבל אני לא זוכרת כלום מההופעה הזו. אמא הייתה בשוק".
היית נערה בלהקת פופ בעולם של גברים, נזכיר.
"ובנים זה דבר. כשהייתי בת 14, המפיק היה נותן לנו כוס יין לשתות לפני כל הופעה וזה לא נורמלי. כן, זו תרבות שונה, אבל לתת לילדות בנות 14 כוס יין לפני שהן עולות לבמה? בפירוש לא עושים דבר כזה. אני תמיד נראיתי יותר מהגיל שלי. היו יכולים בכל מיני אירועים לבוא, לנסות לגעת, להעביר עלייך יד, אבל ידעתי לשמור על עצמי. תשמע, תמיד אמרו לי שמפחדים ממני, לא יודעת למה, אולי בעצם מאמא".
מניח שהיו גם גילויי הערצה ראשונים.
"יש לי מעריצה מגיל קטן, שעד היום איתי. היא פגשה אותי ברוסיה, ובכתה וקנתה לי מתנות. שם התחיל הרגע הזה שבקניון אני הולכת ומכירים. עכשיו זה הרבה יותר כיף, בישראל. פה אנשים באים חמים, נותנים מילים טובות, שם מהצד רק מצלמים אותך, פחות נעים".
איכשהו נקלעת באמת לסיטואציה שבה את שליחת ישראל באחת התקופות הכי גרועות שלנו ביחסים עם העולם.
"אבא שלי תמיד אמר לי עדן, ישראל זה המקום שלך. גם הוא חשב שקריירה-ווייז יקרה לי פה משהו. אני חשבתי שייקח לי שנים להתחיל משהו בישראל מאפס, אבל כנראה שזה מנט טו בי, להיות פתאום הנציגה הישראלית באירוויזיון. חוויתי הרבה דברים בחו"ל וזה נותן לי עוד משהו לניסיון".
הצבא מחכה לך אחרי האירוויזיון.
"כשאחזור אני הולכת לצו ראשון, מקווה לעשות מוזיקה גם בשירות הצבאי שלי".
יש כבר חברות נפש שיתמכו?
"יש לי חברה טובה מפריז, שאני מספרת לה הכל והיא לי. גם רייצ'ל, המנהלת האישית, היא חברה קרובה. מאז שאני בישראל, כבר אין בדידות. בימים הראשונים פה הייתי פשוט יורדת לבית הקפה ומתחברת לאנשים, לעובדים, הרוב נראו לי חמים ופתוחים, שינוי עצום. אנשים שגדלים פה, וזה ביומיום שלהם, לוקחים כמובן מאליו דברים כאלה ולא מעריכים. אני כן, כי חוויתי הבדל כל כך גדול. אין על העם שלנו. הכי גאה לנסוע לייצג אותו".
