"חג המוסיקה הישראלית" הוא פסטיבל נדיר. מדי שנה הוא מעלה - לאורך שבוע שלם, ובערים שונות ברחבי הארץ - מבחר יוצא דופן של פניני מוזיקה. כאלה שכמעט ולא נשמע בקונצרטים רגילים. זה פסטיבל של מוזיקה אמנותית צרופה, לחלוטין בלתי מסחרית. לעיתים מלודית לחלוטין, לעיתים מופשטת לגמרי ומבקשת לבחון כל גבול ומוסכמה מוזיקליים. ועם זאת כולם שייכים באופן מופשט כלשהו למרחב המוזיקלי הכלל-ישראלי.
בפסטיבל נוכל לשמוע מגוון דוגמיות של הלחנה אמנותית ישראלית במשך קרוב ל-100 שנים. החל מיצירות של מלחיני טרום-המדינה כמו פאול בן חיים, מרדכי סתר, יוסף טל ו-ורדינה שלונסקי, שהיא אגב, ראשונת המלחינות העבריות. עבור ליוצרים ותיקים אך פעילים כמו יוסף ברדנשווילי, עודד זהבי ומיכאל וולפה; וכלה בצעירים ומזהירים כמו המלחינות טליה עַמַר (34), כרמל קוריאל (25) וברכה בדיל (35).
לכתבות נוספות במדור מוזיקה:
המגש המוסיקלי של הפסטיבל הזה מציע אם כן ז'אנרים שונים בתכלית: גם מה שמכונה הסגנון הארץ-ישראלי ששילב במוזיקה המערבית אלמנטים עממיים (הורה למשל) ומקצבים מן המזרח; ועד למלחינים עכשוויים שמביאים שילוב של כלים אקוסטיים ואלקטרוניים ועד לקולות טבעיים מן החוץ. ויותר מזה, יחסית לקודמיו הפסטיבל השנה מגוון במיוחד בסוּגות שהוא מביא: לא רק מוזיקה קלאסית, אלא גם מוזיקה ערבית; ג'אז מקומי; את'יו-גאז (ג'אז אתיופי); ואפילו מוזיקה מלווה לסרט אילם.
זה ללא ספק ניסיון מעורר תיאבון לחשוף את המנעד הרחב של עולם המוזיקה הישראלית הלא-מסחרית. כדברי יובל צורן המנהל האמנותי של הפסטיבל שמתקיים ביוזמת משרד התרבות והספורט: "אני מבקש להמחיש את הסביבה המוזיקלית שאנחנו חיים בה, שהיא גדושת סתירות לעיתים, ועם זאת קיים בה קו מחבר מזוהה. כך שגם הסתירות לכאורה שייכות למרחב אמנותי אחד. ואולי דווקא בזה טמון כוח המשיכה שלו".
כך למשל מראה הפסטיבל איך, מרק לברי (מאבות הסגנון הקלאסי הארץ-ישראלי) נמצא תחת אותה מטרייה עם עומרי מור (פסנתרן ג'אז ומוסיקאי רב-תחומי), ואיך אינסטלציית סאונד כפי שעושה מעיין צדקה (מלחינה אוונגארדית, יוצרת "מוזיקת מקרה" עם אלמנטים חד-פעמיים ומעורבות הקהל) מתקיימת תחת אותה מטרייה עם קונצ'רטו של מיכאל וולפה (מלחין ניאו-רומנטי עם זיקת עומק לזמר העברי). ואלה כאמור דוגמאות בלבד, אך על פי יובל צורן הן משקפות כיצד "מעבר לשפע המוזיקלי ההטרוגני כל כך, כל המלחינים והמבצעים הכה-שונים בסגנונם ובמבּעם - חולקים מרחב מוסיקלי משותף. ואותו הפסטיבל מבקש להאיר".
המלצות מן השפע המשובח:
היום הפותח לפסטיבל יתקיים מחר (ב') בירושלים. בין המופעים ביום הזה: קונצרט של ססיליה - אנסמבל חדש יחסית בן שמונה זמרים שכל אחד סולן לעצמו. ההרכב, שהוקם בתוך בית המקהלות מורן, מיועד לביצוע אתגרים מוזיקליים ייחודיים, והוא יעלה שורת יצירות קוליות מכל שנות המוסיקה האמנותית הישראלית.
באותו יום תקיים התזמורת הסימפונית ירושלים קונצרט מסקרן במיוחד. הוא פותח ב"לתזמורת 1" - יצירה שנכתבה השנה בידי המלחינה הצעירה והמבריקה טליה עָמַר. עם שישה סולנים ומרקם מוזיקלי שבו קו מלודי יחיד משתנה תדירות. בהמשך שתי יצירות שנכתבו בשנת 2000: מחזור שירים מרתק של עודד זהבי, ו"דדלוס" יצירה קצרה לתזמורת סימפונית מאת המלחין ליאון שידלובסקי שנפטר לפני חודשים אחדים. ושיא הערב: יצירה חצי אבודה של יוסף טל - קונצ'רטו גדול לפסנתר מ-1945 שבוצע רק שלוש פעמים במהלך הכמעט 80 שנה שעברו מאז, וכמעט נשכח.
ב-19 בספטמבר עובר הפסטיבל ל"אלמא" שבזכרון יעקב. בין השאר נשמע שם קונצרט של מוזיקה ערבית בביצוע פירקת אל-נור (فرقة النور- תזמורת האור) - שכל יצירותיו נכתבו בידי מלחינים יהודים וערבים בישראל. רבים מהם בוצעו בעבר בידי התזמורת האגדית לשעבר קול ישראל בערבית. וקונצרט שונה לגמרי ומאוד מסקרן בביצועם של הפסנתרן עומרי מור והסקספוניסט-זמר אַבָּטֶה בָּרִיהוּן – שעטנז של ג'אז אתיופי וג'אז מקומי עם השפעות מזרחיות.
למחרת, 20 בספטמבר, עובר הפסטיבל לחיפה שם יעלה בין השאר רסיטל לעוּד של המלחין והמבצע (והמשורר והפסנתרן) ויסאם ג'ובראן. ועוד קונצרט מסקרן באותו יום: "דואו מנטאר" - למנדולינה קלאסית (יקי ראובן) וגיטרה קלאסית (אדם לוין).
ב-21 בספטמבר הפסטיבל עובר לבאר שבע ושם תבצע הסינפונייטה הישראלית באר שבע קונצרט המכונה "רישומי ילדות" כשם היצירה הפותחת, מאת רוני רשף, שנכתבה בהשראת שלושה ציורי ילדות של דודו גבע. בהמשך יצירה בהשראת תנועות מים מאת אראל פז; ושיא הערב הקונצ'רטו לחלילית ולתזמורת מאת מיכאל וולפה - יצירת מופת שלו המאופיינת את לסגנונו הייחודי: ניאו-רומנטיקה ישראלית השואבת מהנוף והמקצבים המקומיים.
באותו יום הפסטיבל גם יקיים הופעות בתל אביב. בין השאר: "אור הגנוז" – קונצרט של אנסמבל המאה ה-21 שהוא ללא ספק ההרכב הקאמרי המוביל בישראל בביצועי מוסיקה עכשווית.
ולמחרת, 22 בספטמבר, יומו האחרון לפסטיבל יתקיים ביפו ויביא שני מופעים יוצאי דופן: "מורפולוגיות סאונד" פרויקט של מלחינת האוונגארד מעין צדקה - הליכת הקשבה בחוף הים גבעת עלייה, בין השאר באמצעות "תחנת האזנה" שמשדרת בחיי קולות ממיקרופונים טמונים בים ובחול. והמופע שחותם את הפסטיבל: "מי תהום" - אופרה מקורית מאת תמר שליט ג'יימס על יחסיהם המתפוררים של זוג גברים נאהבים מבוגרים. היצירה נעה בין המופשט לפיגורטיבי ובין הצלול למעורפל.
שורה תחתונה: עבור מי שמבקשים לטעום מגוון טעמים נרחב של מוזיקה אמנותית גבוהה, במגוון סוגות לעיתים מאתגרות - "חג המוסיקה הישראלית" הוא המקום בשבילם.
