שלושה חודשים אחרי שרגלה נגדעה בגלל חיידק טורף, מירי אלוני חזרה להופיע בשבוע שעבר. זה היה בהדלקת נרות חנוכה בבית החולים איכילוב, שבו היא מטופלת ועוברת את השיקום. אלוני, שתחגוג החודש את יום הולדתה ה-72, חששה מההופעה הזאת. "פחדתי שלא יהיו לי את הכוחות לשיר בעוצמה שאני רגילה לשיר", היא מספרת בריאיון ל-ynet, מחדרה בבית החולים.
"כל התקופה האחרונה כשניסיתי לשיר בחדר בזמן ששכבתי על המיטה, דמעות חנקו את הגרון שלי, דמעות של ריגוש ותסכול. חשבתי שאני עדיין לא יכולה לשיר. אמרתי לקהל שאם דמעות יחנקו את גרוני ולא אוכל לשיר - שיצטרפו אליי ויעזרו לי".
והצלחת שלא לבכות.
"התחלתי לשיר והשתדלתי שלא להסתכל לאנשים בקהל בעיניים, כי כשאני יוצרת קשר עין עם הקהל, אני יודעת מה קורה לבן אדם וזה משפיע עליי. ההתרגשות שלו משפיעה עליי ואני מתחילה לבכות. גם במופעי הרחוב שלי בנחלת בנימין אני רואה את האנשים, אני מרגישה את הקהל. אני לא מנותקת מהקהל, אני מאוד מחוברת. הקשר לקהל מחיה אותי. זה מפגש בלתי אמצעי ומאוד מיוחד".
מירי אלוני בהופעה מיוחדת בבית החולים איכילוב
(צילום: דנה ליטווין)
ההתרגשות הזאת החזירה את אלוני שלושה חודשים ושבעה ימים לאחור, ליום ששינה את חייה כשרגלה נגדעה. "שלומי משתפר", היא אומרת בחצי חיוך. "אבל הייתי במצב מאוד-מאוד קשה. דנה (ליטוין, הסוכנת שלה, ר"ב), הצילה את חיי, היא זו ששלחה אותי לבית חולים. היא קבעה לי עובדה".
אלוני נזכרת איך רגע לפני שהגשימה עוד חלום - לככב במחזמר, פצע טורדני הופיע ברגלה, ואיך פתאום הוא גרם לה לטשטוש. "הייתי בהפקה בתיאטרון חיפה, 'התחנה', אחרי שנים שחלמתי להופיע במחזמר, ובאותו שבוע הייתה צריכה להיות פרזנטציה לתקשורת מטעם התיאטרון ולא רציתי להפסיד את זה ולוותר על התפקיד. התכחשתי למצב שלי. אבל זה הגיע למצב שלא יכולתי כבר לדרוך על הרגל. דנה, הסוכנת שלי, התעקשה שאלך לבית חולים, היא ממש הכריחה אותי. היא פנתה לתיאטרון שיזמינו לי אמבולנס. בהתחלה הם חשבו כמו שאני חשבתי שזו בעיה בעור, ולמחרת הגיעו אליי שני אורתופדים, ואמרו שאני צריכה לעבור בדיקת סיטי. ברגע האמת הם ראו את מצב הרגל ואמרו שצריך להכניס אותי לניתוח כי אני במצב קריטי ואני חייבת לעבור כריתת רגל".
מה זה קריטי?
"הסבירו לי שאני במצב קריטי של סכנת חיים. אמרו לי שזה עניין של שעות עד יום, אם אני לא עוברת את הכריתה. הבנתי שאין ברירה ותוך שעתיים יצאתי בלי רגל. כרתו לי מעל הירך, נשארתי עם חתיכת פולקע".
3 צפייה בגלריה
"הבנתי שאין ברירה ותוך שעתיים יצאתי בלי רגל". מירי אלוני ופרופסור רוני גמזו בהופעה באיכילוב
(צילום: מירי גטניו)
אחרי שבועיים, אלוני הועברה לשיקום. "שמו אותי בשיקום וייעדו אותי לפרוטזה. בחודשיים הראשונים לא הייתי מסוגלת להכניס כלום לפה מלבד לימונים. היה לי חוסר תיאבון וירדתי לא מעט במשקל. לא אכלתי כלום חוץ מלימונים, תפוזים וקלמנטינות. בשלב מסוים הוציאו לי את התפרים מהגדם וחיכו שהפצע ייסגר, אבל הוא לא החלים. אולי משום שלא אכלתי מספיק טוב או בגלל מחסור בחלבונים. היום אני כבר בשלב שזה מתחיל ללכת לכיוון החיובי, אבל עד שזה לא יחלים אני לא אוכל בכלל להלביש על עצמי פרוטזה. מטפלים לי בפצע ומחכים שהוא יחלים".
אלוני נחשבת לאחת הזמרות האהובות והמוערכות בישראל, משירותה כסולנית בלהקת הנח"ל, דרך ההופעה הבלתי נשכחת עם "שיר לשלום" בעצרת שבה נרצח ראש הממשלה דאז יצחק רבין ז"ל, הופעות הרחוב המוכרות בנחלת בנימין בתל אביב ועד לעדנה המאוחרת שלה זכתה בתפקידים כמו ב"להרוג את הסבתא" (שעליו זכתה בפרס אופיר), "קיבוצניקים" ו"צומת מילר".
"כששרה אימנו נכנסה להיריון עם יצחק בגיל 90, היא אמרה 'אחרי בלותי הייתה לי עדנה'. ואני כל הזמן אומרת את זה", אומרת אלוני בחיוך. "העדנה המאוחרת הגיעה מלמעלה".
יש בך חשש שלא תצליחי לחזור לעדנה בגלל כריתת הרגל?
"קודם שהפצע יבריא ואתחיל לתפקד עם הפרוטזה. לשיר אני תמיד יכולה גם בישיבה, כמו שאני מופיעה במדרחוב וכמו שהופעתי עכשיו בבית החולים בחנוכה, על כיסא גלגלים. כל עוד זה תלוי בי אני חוזרת ובגדול. עכשיו יש לי את דנה הסוכנת שלי, שתשיג לי תפקיד גם עם פרוטזה. יש היום פרוטזות משוכללות, שאפשר לשים גם על הירך. אני אתאמן הרבה. יש לי כל היום פיזיותרפיה. הבמה זה החיים שלי, לשיר ולהופיע. על הבמה אני חיה, זה הייעוד שלי, זה מה שעושה לי טוב, המפגש עם הקהל. אני עושה את זה כבר 50 שנה, אני לא יכולה בלי".
כמעט מאה ימים מאז כריתת הרגל ואלוני הופכת אופטימית יותר ויותר, אבל דבר אחד מטריד את מנוחתה יותר מכול: כשתשתחרר מבית החולים, אין לה מקום מגורים. "יש לי בעיה רצינית. עד עכשיו גרתי בדירה שכורה, אין לי שום רכוש, אין לי איזה מכונית למכור או ביטוחים משלימים, או חסכונות. לדירה ההיא, איפה שגרתי, אני לא יכולה לחזור. זו דירה שכדי להגיע אליה אני צריכה לעלות 28 מדרגות, והיא גם לא מותאמת מבחינת הנגישות. אין לי בית. אין לי לאן לחזור. זאת בעיה. זאת פעם ראשונה שאני מבקשת. מעולם לא ניצלתי קשרים ופרוטקציות מהממסד. היום אני בפירוש אומרת: אין לי ברירה, אני מבקשת שיעזרו לי. החברות של השיכון הציבורי אולי ייתנו לי דירה שתתאים לצרכים שלי. אני חייבת לבקש את זה. הלוואי שיעזרו לי".
מה עם החברים האמנים?
"אני יודעת שיש לי המון מת לתת ומה לתרום. קובי אושרת בא לבקר אותי ונורית הירש שלחה לי שירים חדשים שכתבה ואני בהחלט רוצה להיכנס להקלטות. בסוף ההופעה שהייתה כאן בבית החולים אמרתי שאני עושה שמח לאנשים שנמצאים במצבים קשים וצריך לרומם את רוחם. בשנים האחרונות אני עובדת הרבה עם האחים עוזי וחיים אסנר, שעושים ערבי שירה יפים וטובים, הם אירחו אותי המון וכיף להופיע איתם. הם לא עזבו אותי. הם ישר יצרו איתי קשר והביאו לי לכאן דברים והודיעו לי שהם מרימים לי שני ערבי התרמה. יש ערב התרמה של אדיר מילר שקורא לזה 'התרמה חגיגית'. מעולם לא ביקשתי דבר. הפעם פשוט אין לי ברירה".
מנהלתה של אלוני הוסיפה: "מירי היא סמל של תל אביב, אולי העירייה תעזור לה למצוא מקום ראוי למגורים ונגיש. שמישהו יקשיב לבקשה שלה. זה מגיע לה".
לתרומות למירי אלוני: מספר חשבון בנק לאומי: 432742/96, קוד בנק: 10 - סניף 946, שם החשבון: עו"ד אסף נוי בנאמנות.
