תחילה, לדבר החשוב ביותר בנוגע ל"ארקיין" (Arcane), סדרת האנימציה החדשה של נטפליקס, שעלתה בשבוע שעבר: צופיה, ותקווה שכולכם תהיו, בהחלט אינם זקוקים להיכרות עם משחק האונליין מרובה-המשתתפים שעליה היא מבוססת, League of Legends. חלק מהצופים הללו ללא ספק יגיעו אליה עם היכרות מוקדמת, מאחר והמשחק הוא הפופולרי ביותר בעולם זה זמן מה, אבל זה בהחלט לא נחוץ כדי ליהנות ממנה ולהעריך את איכויותיה הברורות. היא עד כדי כך טובה.
"ארקיין" – טריילר
(באדיבות נטפליקס)
הסיפור מתרחש בעיר הגדולה פילטובר, שמחולקת לשניים - מצד אחד "העיר העילית" העשירה והדשנה, על המעמד האריסטוקרטי הדר בה וכוח השיטור המפטרל ברחובות, ומצד שני העיר התחתית, זאון שמה בפי תושביה המפוקפקים, העולה על גדותיה בעוני ופשע, ומהווה את מוקד העולם התחתון.
וי ופאודר (היילי סטיינפלד ואלה פורנל, בהתאמה) הן שתיים מתושבות זאון - אחיות, נערות רחוב שנאספו תחת כנפיו המיטיבות של ואנדר (ג'יי. בי. בלאן), לשעבר אחד מראשי הפשע בעיר. וי מנהיגה כנופייה של גנבים צעירים, ופאודר - הצעירה שבחבורה, ומי שעמלה על שלל המצאות טכנולוגיות שנוטות להתקלקל ברגע שזקוקים להם – נשרכת אחריהם אך בדרך כלל גורמת ליותר נזק מאשר תועלת.
במקביל, הסיפור עוקב אחר המתרחש בעיר העילית - וספציפית אחר קורותיו של ג'ייס (קווין אלחנדרו), אקדמאי צעיר שמצא דרך לשלב בין קסם ומדע אך מוצא את עצמו נאבק במועצה השלטת של פילטובר, אשר רואה בדבר טאבו בגלל טרגדיות שהתרחשו בעבר הרחוק. כשג'ייס מגיע לפריצת דרך במחקרו יחד עם עמיתו ויקטור (הארי לויד), השכלולים הטכנו-מאגיים שלו משנים את פניה של פילטובר - וגם את חייהן של וי ופאודר, המוצאות את עצמן מופרדות אחת מהשנייה, לבד.
וזוהי רק ההתחלה, שכן בשלב מסוים העלילה של "ארקיין" קופצת כמה שנים קדימה כדי ללוות את גיבוריה בעודם מתמודדים עם השלכות מעשיהן - ועוד לא התחלנו לדבר על הגלריה הענפה של דמויות משנה מרתקות שמציגה הסדרה. לא מדובר בדבר של מה בכך בסדרות אנימציה מכוונות אקשן שכמותה: להעניק אופי ברור ומניעים משכנעים לכל כך הרבה דמויות, לעיתים קרובות במחי ניואנס. אבל התוצאה איננה דחיסות יתר, כפי שקורה לעיתים ביצירות המנסות לדחוק יחד כל כך הרבה גיבורים ודמויות, אלא עושר עלילתי בלתי נדלה, כזה שנשען על השלד הדרמטי היציב המתגלם בקשר שבין וי לפאודר - ועל העימות המעמדי הכללי יותר, והתמיד רלוונטי, שבין העיר העילית לעיר התחתית.
ועכשיו בואו נתפנה לסיבה הנוספת שאמורה להביא אתכם ל"ארקיין", פרט לסיפור המוצלח שלה ולדמויות המרתקות: האנימציה והסגנון. מי שאחראי להן הוא הסטודיו הצרפתי Fortiche, ואם השם לא מוכר לכם, זה בסדר גמור מכיוון שלא מדובר בסטודיו אנימציה מוכר מאוד - עד היום הוא התמחה בעיקר בקליפים וטריילרים למשחקי מחשב. אבל לאור העבודה שלהם פה, החבר'ה הצרפתיים האלה עוד הולכים לעשות גדולות ונצורות, כי מבחינה ויזואלית "ארקיין" פשוט מהממת.
זה לא רק הווייב הסטימפאנקי המובהק שמעניק לפילטובר, על שתי הטריטוריות הברורות שלה, זהות מובחנת שמתכתבת עם יצירות קודמות בתת הז'אנר של הסטימפאנק, ועם יצירות מד"ב מפורסמות בכלל (מ"בלייד ראנר" ועד "אקירה"); זו לא רק האנימציה הנפלאה שמשלבת בין אפקטים ממוחשבים לאנימציה דו-מימדית קלאסית, ואלו לא רק קטעי האקשן המרשימים, גם ברמת התנועה וגם ברמת הבימוי והעריכה שלהם - לא, אלו בעיקר הבעות הפנים, וספציפית העיניים, שעליהם טרחו האנימטורים המוכשרים.
חלק גדול מהאפקט הדרמטי של "ארקיין" ניתן לזקוף לעיניים הללו, שבקשת ההבעה שלהן מזכירות לעיתים קרובות עבודות מסוגת האנימה היפנית (השפעה שמחלחלת לשלל אספקטים של האנימציה ב"ארקיין"; את "אקירה" כבר הזכרנו?). דמותה של פאודר, למשל, עוברת מהפך משמעותי בסדרה - ולעיתים קרובות היא לא צריכה לומר כלום, לא צריכה לשדר את הייגון שלה והפסיכוזה האלימה המלבלבת בה, מאחר ועיניה עושות את העבודה עבורה. וליתר דיוק, האנימטורים הם שעושים את העבודה.
כל אלו - האנימציה ההורסת, הדמויות המשכנעות והסיפור המוצלח, עתיר הקונפליקטים הדרמטיים - מתגבשים יחד לכדי סדרה שלגמרי, אבל לגמרי, הולכת להפתיע את מי שיצפה בה. באופן מסורתי, יצירות המבוססות על משחקי מחשב לא מתקבלות באהדה רבה - לעיתים קרובות מכיוון שכבר ביססו להם קהל מעריצים בפלטפורמה אחת, ובעוד המעריצים הללו מגיעים מראש עם מערך ציפיות, לצופה האקראי אין מושג מה רוצים ממנו ולמה החליטו לעשות סרט/סדרה דווקא מזה. "ארקיין" חומקת משני המהמורות מכיוון שמעריצי המשחק לא יוכלו שלא להתפעם מההשקעה, האמנות והדמיון שניכרים בה - ומכיוון שהצופים האחרים לא יוכלו שלא להתפעם מאותן הסיבות בדיוק. איזה יופי.
