בימים אלה העולם עוצר את נשימתו מול העונה השנייה של "אופוריה", שהצליחה להיות אף אפלה ומרהיבה יותר מקודמתה. הסדרה האמריקנית, שהפרק האחרון של העונה שלה ישודר בשבוע הקרוב (ב', ב-HOT, yes וסלקום tv), דחקה את הגבולות בכל מה שקשור לסדרות על מתבגרים, אך מי שהקדימה אותה ביותר מעשור הייתה סדרה בריטית בשם "סקינס" (Skins), שפירקה לגורמים את גיל ההתבגרות והציגה אותו במלוא מורכבותו על המסך.
סקינס – עונה 1 – טריילר
"סקינס" לא התביישה להביא לכדי ביטוי מלא את כל הפסיכוזה הדרמטית של גיל הנעורים, כולל האקססוריז המתבקשים - סמים, סקס והפרעות נפשיות - מבלי לנסות לזעזע את הצופה או להיות שיפוטית כלפי הדמויות שלה. הסדרה הבריטית טלטלה הורים באנגליה וברחבי העולם, אבל סיפקה לצופיה הצעירים אוויר לנשימה. היא תוארה לא פעם כריאליסטית על ידי האנשים שאהבו אותה והתנגדו לה כאחד, וקבעה את הטון לסדרות על גיל הנעורים שהגיעו אחריה.
בשנת 2006 היה בריאן אלסלי תסריטאי בשנות ה-40 לחייו שחיפש פרויקט טלוויזיוני חדש לעבוד עליו. את כל הרעיונות שפיתח לסדרות קרא הבן שלו, ג'יימי בריטן, אז סטודנט בן 21, שקבע בנחרצות כי 'כולם זבל משעמם של מעמד הביניים בגיל בעמידה'. "אם אתה כל כך חכם אז מה לדעתך אני צריך לעשות?", התרעם עליו אלסלי, כפי שהוא מספר ל"הגרדיאן". הצאצא ענה: "תוכנית על בני נוער, אבל שבאמת אומרת משהו". האב ובנו החלו לכתוב ותוך חצי שעה הגו את סיפור המסגרת ל"סקינס", סדרה על חייהם של בני נוער בשנתיים האחרונות שלהם בתיכון Round View בבריסטול.
את הרעיון של "סקינס" - מילת סלנג בריטית שמשמעותה ניירות גלגול (אבל המתפייטים יתייחסו אליה גם במשמעות של "בני אדם") - העלה בריטן כתגובת נגד לשורה של דרמות נוער נוצצות, בעיקר אמריקניות, ששלטו בטלוויזיה בשנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000. בראיון ל-Digital Spy הוא נזכר כיצד בני גילו באוניברסיטה "צפו בדברים שהיו לכאורה לצעירים, כמו 'באפי קוטלת הערפדים', 'האו.סי' ו'דוסון קריק', וגם סדרות כמו As If. וחוץ מ'באפי', שנאתי את כולם.
"בדיעבד אני יכול לראות דברים טובים ב'האו.סי' ואפילו ב'דוסון קריק', אבל אז הכול נראה לי פטרוני מאוד", הוא אומר. "כולם נראו כל כך מושלמים עד כדי כך שהם היו ממש לא מושכים. סת' מ'האו.סי' פשוט שיגע אותי! הם קידמו באגרסיביות את הרעיון שהוא החנון הבתול, אבל הוא היה אחד הגברים הכי סקסיים בטלוויזיה! והוא היה גם גבר, הוא לא היה נער". בריטן לקח כמה אלמנטים מסדרות שאהב - ההומור השנון של הסדרה הפוליטית The Thick of it, התמקדות הפריים ב"אבודים" באחת הדמויות שפוקחת עיניים, וביצוע רמיקס ללחן נעימת הנושא בכל עונה של "הסמויה" - כשאת השעטנז הזה הנחה קו אחד ברור: הקפדה על שמירת הקול הצעיר והאותנטי של הדמויות שמובילות את הסדרה.
בדומה לסדרות שהעמידו במרכזן בני נוער, גם "סקינס" התמודדה עם נושאים כמו בריאות הנפש, דימוי הגוף, מיניות בגיל ההתבגרות, מוות, הפרעות אכילה וסמים, אך היא לא נשענה עליהם במטרה לייצר את אפקט ההלם ולא חתרה להגיע למסר פדגוגי כלשהו לקהל הצעיר. היא פשוט שאפה שבני נוער שצופים בה ירגישו שהמצוקות שלהם לא מבודדות אותם, ושידעו שבני גילם מתמודדים עם רגשות דומים כשהם מסתחררים על רכבת ההרים ההורמונלית שנקראת גיל ההתבגרות.
זה נכון שחלק גדול מהסדרה כלל סצנות של הדמויות חוגגות במסיבות, מסתערות על כמויות מגוחכות של סמים ומקיימות יחסי מין. הגיבורים גם מקללים הרבה ותוהים לא מעט אם הם מוזרים, יוצאי דופן ולא נורמליים, אך אלו לא צולמו במטרה לגרום לצופה להתכווץ. החלקים הנהנתנים בסדרה לא היו העיקר שלה - אלא הכמיהה של בני הנוער האלה להבנה של עצמם ושל העולם שהקיף אותם. 'סקינס' עסקה בצד המכאיב, הריאליסטי והבלתי זוהר של הנעורים, לפעמים גם באמצעים בוטים ושנויים במחלוקת.
עוד כתבות בנושא:
אלסלי ובריטן הגישו את ההצעה שלהם לערוץ E4 הבריטי, שהופעל על ידי ערוץ 4 הממלכתי, ונחשב אז לצעיר וניסיוני. E4 לא העלה עדיין שום תוכנית מקור ושידר בעיקר סדרות קנויות וסיקורי ריאליטי, אבל בהבלח של תעוזה החליטו מנהליו להזמין את הסדרה. "דני, מנהל התוכניות, פשוט מסר חלק עצום מהתקציב שלו ואמר 'כדאי שזה יהיה טוב, לכל הרוחות'", סיפר אלסלי ל"הגרדיאן". "זו הייתה הפעם האחרונה שראינו אותו עד שפרק הבכורה שודר". בריטן, שבינתיים הספיק לנשור מהאוניברסיטה, הודיע שהוא מצטרף לצוות הכותבים והביא איתו את כל שותפיו לדירה.
מהר מאוד צורפה לצוות גם אחותו הצעירה של בריטן, אז עדיין מתבגרת, שהביאה איתה להקת מתבגרים משלה. "ניסינו למלא את החלל בצעירים כדי שהתוכנית תהיה כמה שיותר אותנטית", מסביר אלסלי. "כולם היו צעירים וחסרי ניסיון, חוץ משכיר העט העייף והזקן שהיה אחראי על הכול באופן רשמי", הוא הוסיף והתכוון לעצמו. "בריאן הצליח לעזור לנו להפוך את 'סקינס' לתוכנית בת קיימא", מחדד בריטן, "כך שהאנשים ששילמו על התסריטים לא היו צריכים לחשוש מכך שהם מעבירים את התקציבים שלהם לג'יימי בריטן, הילד עם המראה המוזר שברור שהוא לא התגלח שלוש שנים".
7 צפייה בגלריה
"מילאנו את החלל בצעירים כדי שהתוכנית תהיה כמה שיותר אותנטית". מתוך "סקינס"
(צילום: Channel 4)
כך התקבלה גם ההחלטה הבלתי שגרתית ללהק לסדרה בני נוער, בניגוד לסדרות מקבילות שבהן בני עשרים ומשהו אכלסו את הליהוקים המרכזיים. בריטן ואלסלי ביקרו במועדוני דרמה לנוער וקיימו אודישנים פתוחים, שבמהלכם אותרו שחקנים חסרי ניסיון כמו קאיה סקודלריו (שגילמה את אפי, אחותו של טוני), האנה מאריי (שגילמה את קאסי ושיחקה בהמשך גם ב"משחקי הכס") ודב פאטל (שגילם את אנואר ובהמשך שיחק ב"נער החידות ממומביי"). אפריל פירסון (שגילמה את מישל, בת הזוג של טוני) אותרה בחוג דרמה בית ספרי.
בקאסט שבו כל השחקנים היו חסרי ניסיון, ניקולס הולט (שמגלם את טוני והפך מאז לכוכב הוליוודי) היה היוצא מן הכלל, כשאותר על ידי מנהלת הליהוק דרך כתבה שפורסמה עליו בעיתון מקומי עם הכותרת "ילד שכבר גדל" - רפרנס לסרט שבו כיכב בצעירותו, "רווק פלוס ילד". "הוא נראה מאוד מרשים בתצלום", נזכר אלסלי, "אז הזמנו אותו לאודישן. הוא היה חסר ביטחון אבל הוא היה נער מאוד מעניין ומאוד מורכב".
הסדרה התחילה עם צוות של תסריטאים צעירים שקובץ במטרה לעבוד על תשעה פרקים. הכותבים התייעצו עם בני נוער, מה שאפשר לסדרה להתמודד עם חייהם של מתבגרים תוך שמירה על הומור חכם. דמויות אהובות מתו לפעמים כי זה גם מה שקורה בחיים. "זה אף פעם לא הרגיש כמו אדם מבוגר שכותב", הסבירה פירסון ל-Digital Spy.
"אל תשכח שבזמנו E4 אפילו לא היה ערוץ ראוי", היא ממשיכה, "'חברים' הייתה אולי הדבר הכי גדול שלהם. אפילו לא ידענו אם מישהו יצפה בזה או מה אנחנו עושים, במיוחד בעונה הראשונה. אני חושבת שהיופי של העונה ההיא היה למצוא את השחקנים האלה שזאת הפעם הראשונה שמישהו נתן להם במה כזאת והם היו פגיעים לחלוטין על המסך. אם מישהו היה מבקש ממני לגלם את מישל עכשיו הייתי מאוד מתקשה למצוא את הדמות שלה, בטח לא בטבעיות של אז, מבלי לחשוב על זה יותר מדי ולהיות 'שחקנית' בקשר לזה".
"לא עלה בדעתי שהסדרה אפלה"
"סקינס" הושקה בתחילת 2007 ומהר מאוד התברר טווח ההשפעה העצום שלה, ולא רק בגזרת הרייטינג. חלק מהמבקרים התנגדו לתיאור הסקס המזדמן והשימוש בסמים כריאליזם נעורים, אבל רוב המבקרים הגיבו בחום לגישה הרעננה והחדשנית שבו היא בחרה להציג את סיפוריהם של בני נוער. עד אז רוב הסדרות מהז'אנר נפלו בפח המפתה ובחרו להעביר סיטואציות, דילמות ומחשבות של מבוגרים דרך דמויות של נערים, כך שהצופה רואה את הגיבורים המתבגרים שלו מנהלים חיים של מבוגרים כבר בשנות העשרה שלהם. "ב'דוסון קריק' פשוט היו דמויות שתיארו את רגשותיהן בלי סוף", מוסיף בריטן, "אבל מי שירצה לקבל נרטיבים קצת יותר קרובים למציאות יגלה שהאפשרויות מצטמצמות. אבא שלי, יותר ממני אם להודות באמת, מצא את הדרך הרגישה והאמפתית לכתוב בני נוער".
"סקינס" נכנסה למאורת הארנב ואילצה לא מעט הורים להתמודד עם כמה אמיתות לא נוחות הנוגעות למעללי הילדים שלהם כשהם לא לידם. "זה נראה מטופש עכשיו, אבל יש לי מכתבים מצופים צעירים שאמרו לי שהם יצאו מהארון בפני ההורים שלהם אחרי שצפו בסדרה. אולי בימינו זה לא אמור להיות כל כך קשה אבל לפני עשר שנים זה עדיין היה דבר די גדול. תמיד התרגשתי מאוד מהמכתבים האלה", מודה אלסלי ב-Digital Spy. היו כמובן גם מי שלא שמחו על ההזדמנות לחשוף את המתבגרים הפרטיים שלהם לסדרה בוטה ובועטת, שלדעתם הכניסה רעיונות לראשם של בני נוער, אם לשפוט על פי "מסיבות סקינס" פרועות שהלכו והתרבו ברחבי בריטניה.
7 צפייה בגלריה
צעירים סיפרו כי יצאו מהארון בפני ההורים שלהם לאחר שצפו בסדרה. מתוך "סקינס"
(צילום: Channel 4)
בריטן אומר כי מבחינת יוצרי הסדרה, לא היה מדובר בפתיינות מהסוג הפרובוקטיבי. "לא עלה בדעתי ש'סקינס' אפלה", הוא מתעקש, "אבל כמובן שהיא הייתה. אולי כי תמיד הייתי בעניין של דברים אפלים וקודרים בתור מתבגר. פשוט הנחתי שאם אתה עושה דרמה, אתה צריך לכלול הרבה דברים אפלים כמו מוות או נטישה או אפילו מחלות, למרות שיש גם הרבה אור ב'סקינס'. לא רציתי שנהיה עוד תוכנית על בני נוער שנראית כאילו היא נכתבה על ידי מבוגרים למבוגרים".
שתי העונות הראשונות, שליוו את נערי "סקינס" בשנתיים האחרונות שלהם בתיכון התקרבו לסיומן. אלסלי, שנכח בכנס של תעשיית הטלוויזיה בבריטניה נשאל איך הוא מתכוון לפתח את התוכנית בעונה השלישית. "זה ממש בא לי תוך רגע", הוא משחזר בריאיון ל"הגרדיאן". "אמרתי: 'כל הדמויות עוזבות ואנחנו מתחילים עם דמויות חדשות'. כולם אמרו 'על מה אתה מדבר לכל הרוחות?', אבל ככל שחשבתי על זה ככה הרעיון מצא חן בעיניי יותר". שתי העונות הראשונות, כמו כל שתי עונות שהגיעו אחריה, זכו לכינוי "דור" (Generation). ההתחדשות שימשה תזכורת לעובדה שלא משנה כמה פראיים ומטורפים נראים החיים שלנו בתקופת ההתבגרות, גם התקופה הזאת חולפת וכולנו נחלצים ממנה.
אולם הרעיון לא קסם לאנשי ערוץ 4, שהלהיט הפופולרי שלהם עמד להפוך את עורו ולהיפטר מכל הדמויות האהובות שלו, אבל לא הייתה להם ברירה. הולט רצה לממש את הקריירה שלו בסרטים הוליוודיים ופאטל רצה את החופש ליצור קריירה מחוץ לסדרה. מה שסייע להחלטה היה הליהוק של קאיה סקדלריו כאחותו הצעירה של טוני, אפי. "האמת היא שבהתחלה ליהקנו שחקנית אחרת לתפקיד של אפי, אבל דברים לא ממש הסתדרו איתה", נזכר בריטן. "בסופו של דבר ליהקנו את קאיה, שהייתה קצת יותר מבוגרת מהשחקנית שהייתה לנו, אבל בדיעבד הבנו שאחרי שתי עונות היא תהיה בגיל המתאים להוביל את הדור החדש של 'סקינס'".
"הייתה בסדרה גסות שהייתי שמח לומר שהייתה מכוונת"
"סקינס" המשיכה לדור שני ואחריו הגיע גם השלישי, שכבר הגמיש יתר על המידה את הרעיון המקורי. הצעה לסרט ספין-אוף עלתה ב-2009 אבל לא הבשילה, ובמקומה חזרה הסדרה לעונה שביעית ואחרונה ששודרה ב-2013. היא כללה שלושה סרטי המשך, שהוקדשו כל אחד מהם לדמות עבר משני הדורות הראשונים - קאסי, קוק ואפי, ובדקו איפה הן ממוקמות "היום". התוצאה לא תמיד שימחה את הצופים הנאמנים מבחינת קווי העלילה העגומים והשטחיים לעיתים שקיבלו הגיבורים שלהם. "הם היו סוג של פרידה שלנו מגיל ההתבגרות", מפרשן אלסלי לאתר RadioTime. "חברי הדור הראשון של 'סקינס' נמצאים עכשיו בשנות ה-20 המאוחרות לחייהם, חלקם נשואים, לאחד או שניים מהם יש ילדים, הזמן עובר וכך גם דרמה בטלוויזיה".
רימייק של "סקינס" אף עלה ב-MTV האמריקנית ב-2011, התפתחות שאם תשאלו את רוב מעריצי הסדרה הם יעדיפו למחוק מזיכרונם. הרימייק לא היה רק בוטה עבור השמרנות האמריקנית, שכינתה אותה "הסדרה הגרועה ביותר שנכפתה על ילדיכם", אלא ככל הנראה גם עבר על החוק העוסק בפורנוגרפיית ילדים. הוא בוטל אחרי עונה אחת.
"'סקינס' אולי הפכה לרפרנס מיושן שבני נוער היו מגלגלים את עיניהם לעומתו היום", כתב עליה סאם וולפסון, בלוגר ב"הגרדיאן", "אבל בעשור שבו בעיות בריאות הנפש הפכו אנדמיות בקרב צעירי בריטניה, נראה היה ש'סקינס' קולטת את המאבקים של הדור הכי לא יציב בהיסטוריה".
גם היום, אולי בניכוי העונות הפחות מוצלחות שלה, "סקינס" היא עדיין הסדרה שכיבדה את הדמויות שלה מספיק כדי לספר את הסיפור שלהן ללא עיגולי פינות או ריטוש. היא לא נזקקה לגימיקים כי היא הבינה שהנעורים כמות שהם, על הניסיון המבלבל לפענח את החיים ואת עצמך בתוכם, מסובכים, מכאיבים ומרתקים מספיק. והיא מדייקת, דרך שיאי האופוריה וכלה בנקודות השפל הטרגיות. "זה היה חלון הצצה חד פעמי", מסכם אלסלי. "הייתה בסדרה הזו גסות שהייתי שמח לומר שהייתה מכוונת, אבל היא התבססה בעיקר על כך שהשחקנים מעולם לא שיחקו לפני כן, הכותבים מעולם לא כתבו לפני כן, ושהיא שודרה בערוץ צעיר שמעולם לא יצר דבר, ועשינו את זה הכי טוב שאפשר".
