באחד המערכונים בתוכנית הסאטירה "ניקוי ראש", מגלם טוביה צפיר נשיא ישראלי שנואם בכנס מגדלי הקטניות הישראלי. הנשיא חושף את בורותו המוחלטת בכל הנוגע לגידול קטניות אבל מפצה על כך בשיחה על נושאים שבהם הוא דווקא מתמצא – סודות הגרעין של ישראל. המערכון נכתב כפרודיה על פליטת הפה של אפרים קציר משנת 1974, כשבמהלך ריאיון לכתבים זרים הצהיר כי "לישראל יש פוטנציאל גרעיני", ובתשובה לשאלה האם לא מדובר בעניין מדאיג ענה "מדוע צריך נושא זה להדאיג אותנו? שידאג העולם".
מדיניות העמימות בנושא הגרעין הישראלי היא משחק כוחות מתעתע. מצד אחד ישראל מתבקשת שלא להתבטא בנושא היכולות הגרעיניות שלה כדי שארצות הברית לא תיאלץ לחקור בעניין, מאחר ורק למדינות מסוימות בעולם מותר להחזיק בטכנולוגיה גרעינית. מצד שני, הרעיון באחזקה של נשק גרעיני הוא הרתעה, ומה שלא יודעים, לא מרתיע. פרשיות כמו זו שבמרכזה עמד מרדכי ואנונו והפרטים שהסגיר, מרמזים שישראל אכן מחזיקה ביכולת גרעינית. כשנתניהו נואם במעמד טקס קריאת הקריה למחקר גרעיני בדימונה על שם שמעון פרס, ומזהיר את איראן, ברור מפני מה הוא מזהיר אותה (אלא אם כן הצלחנו לייצר מוטציה קטלנית של טקסטיל). מצד שני, פוליטיקאים כמו אהוד אולמרט ואהוד ברק, שרמזו על קיומה של יכולת כזאת, זכו לקיתונות של רותחין על הפרת המדיניות.
העיתונאית שני חזיזה ("רב הנסתר", "פולארד") נדרשת לעניין העמימות במסגרת סדרת הדוקו החדשה שלה, "האטום ואני", שתעלה במוצאי שבת בכאן, סדרה שכאמור, עוסקת בהתפתחות היכולת הגרעינית בישראל. "העמימות היא תוצאה של המחויבות שלנו כלפי האמריקאים מאז פגישת גולדה ניקסון ב-1969", היא מסבירה בריאיון ל-ynet, "לפי מה שמספרים, מה שנאמר בפגישה ההיא זה 'אתם תעשו מה שאתם רוצים ואנחנו נפסיק להפריע לכם אבל תשמרו את זה לעצמכם. לא לספר לעולם, לא להפיץ יכולות או ידע. המטרה היא למנוע מרוץ חימוש במזרח התיכון. הרי נאצר אמר בזמנו שאם לישראל יהיה גם לנו יהיה"
"האטום ואני" – טריילר
(צילום: באדיבות כאן 11)
אבל לשמור לעצמנו לא יצור הרתעה.
"נכון. וזה הרעיון בעמימות. בסוף זה לא משנה מה יש לך אלא מה הצד השני חושב שיש לך. אז רק מטפטפים את זה מידי פעם. בפגישות עם האמריקאים הישראלים הבטיחו שישראל 'be the first to introduce nuclear weapons' במזרח התיכון. פעם כששאלו את רבין למה הוא מתכוון ב'לא תהיו הראשונים להציג' הוא ענה 'למה אתם מתכוונים ב'נשק גרעיני'? זה רק נשמע מתחכם, זה די חכם".
"לקח לי שנה לשכנע אותו להתראיין"
אל ענייני הגרעין התוודעה חזיזה כבר בסרט הדוקו הראשון שלה, במסגרת התוכנית "מבט שני" בשנת 2010. "השוק הצהוב" התמקד בהברחות אורניום וצולם בקונגו ובדרום אפריקה. הסרט נוצר בעקבות טיפ שקיבלה חזיזה במהלך צילומי סרט אחר, בשנת 2006, לפיו איראן מבריחה אורניום מקונגו. חזיזה התחזתה ללא פחות מאשר סוחרת אורניום ותיעדה את תהליך רכישת האורניום. הצילומים נערכו, בין היתר, גם במכרה ממנו הגיע האורניום ל"פרויקט מנהטן", פרויקט הגרעין האמריקני. במסגרת ההתחקות אחרי הגרעין הגיעה חזיזה גם לגרעין הישראלי. "ידעתי שבשנת 1968, לפי פרסומים זרים, היה מבצע שישראל עומדת מאחוריו וכלל הברחה של אורניום מאנטוורפן, בלגיה, לטובת פרויקט הגרעין שלנו", מספרת חזיזה. "ומי שיזם את המבצע וניהל אותו היה בנימין בלומברג".
בלומברג הוא למעשה הג'וקר של "האטום ואני". אם שמעון פרס הוא האדם המזוהה ביותר עם פרויקט הגרעין הישראלי, בלומברג הוא המקביל שלו מאחורי הקלעים. במשך עשרות שנים הוא עמד בראש הלק"מ, הלשכה לקשרי מידע, גוף ביון ישראלי שפעל במקביל לשב"כ והמוסד החל משנות ה-50. בלומברג, בשליחות הלק"מ, עמל רבות על השגת תוכניות וחומרי גלם עבור תעשיית הביטחון הישראלית, זאת על פי פרסומים זרים, וגם ניהל את אבטחת הקריה הגרעינית. בלומברג הוא בדיוק הדמות שעולה בראשכם כשאתם מדמיינים איש ביון רב פעלים שעוסק בפרויקטים שאין להזכיר בשמם, והוא אכן סירב להתראיין כשחזיזה פנתה אליו לראשונה בעשור הקודם.
"לקח לי שנה לשכנע אותו", היא משחזרת, "בפעם הראשונה כשהתקשרתי הוא אמר שזה לא הוא. יצרתי קשר עם הבת שלו ונפגשנו, סיפרתי לה מה אני עושה והיא אמרה שהיא תדבר איתו. בהתחלה נפגשנו רק אצלה. הוא לא הסכים שאקליט או אכתוב כלום בשיחות, למרות שבדיעבד הוא התחרט על זה ואמר שחבל שלא התחלנו לדבר קודם". חזיזה היתה יוצאת נפעמת מכל פגישה בה קיבלה סיפורי-גרעין מאדם שהיה בלב ההתרחשות, ומסתערת על ארכיונים זרים כדי למצוא הקשרים. "בשלב מסוים השיחות הפכו מאוד אישיות. הוא סיים את חייו די בדלות, אשתו חלתה והוא היה צריך כסף לניתוח ולא נתנו לו הלוואה, וזה בנאדם שעבד הרבה שנים במשרד הביטחון אבל כנראה שהמשכורת שלו לא היתה גבוהה במיוחד".
בלומברג וחזיזה נפגשו במשך שש שנים, לפעמים לפגישות קצרות של פחות משעה, לפעמים של שעתיים. בהתחלה התנה בלומברג את השיחות בכך שהדברים יפורסמו רק לאחר מותו, והחתים את חזיזה על מסמך המבטיח זאת, אבל בשלב מסוים שינה את דעתו וביקש שהסיפור יוצא לאור בהקדם. "אני חושבת שהוא היה בנאדם מאוד צנוע", מפרשת חזיזה, "כל האנשים שדיברתי איתם עליו אמרו את זה. אבל בשנים האחרונות הוא קצת נקרע בין האופי של איש ביטחון שלא מוציא מילה, ובין הצורך שכן יכירו וידעו שהוא עומד מאחורי הפרויקט הזה. הייתה אולי טיפת מרירות על זה שפרס לקח את הקרדיט כל השנים. כששאלתי אותו הוא טען שזה לא אכפת לו, אני לא רוצה שידעו מי אני. בסוף נראה לי שהוא כן רצה שידעו על חלקו, שזה משהו מאוד טבעי".
קיבלת ממקור ראשון סיפורים שאנחנו שומעים רק בפרסומים זרים.
"זה מרגש לשבת מול מישהו שמספר לך שהוא היה חלק מהסיפור הגדול שאת מכירה. היו הרבה דברים מרתקים שבנימין סיפר ו-ויתרתי עליהם כי כדי לספר אותם אני צריכה לספר את הסיפור הגדול ולשלב את העדות שלו. אני אף פעם לא צופה בפרקים כשהם משודרים כי אני לא יכולה לסבול את זה שלא הכנסתי דברים בגלל מסגרת הזמן, כל מה שאני רואה זה מה שנשאר בחוץ. היה לי ולזיו, העורך, מסמך כזה שקראנו לו 'פודקאסט', ובכל פעם שהורדנו משהו שהיה קשה לנו להיפרד ממנו, אמרנו 'נעביר את זה לפודקאסט'. רק לא להרגיש שזה הולך לאיבוד".
בפרק השלישי אתם גם מפרטים את המעורבות של ארנון מילצ'ן, המפיק ההוליוודי שגם שימש כסוכן של הלק"מ, בהשגת האורניום.
"נכון. מילצ'ן לצערי לא רצה להתראיין וחיזרנו אחריו לא מעט. זה תמיד היה דרך הדס קליין, אגב, שסיפרה ב'מקור' שהיא לא מדברת איתו כבר שנתיים. היא הייתה אשת הקשר שלנו למילצ'ן בשנתיים האחרונות, הרבה אחרי שהתחיל המשפט. אני חושבת שהוא כבר היה חולה והוא לא הסכים לדבר או להתראיין. ראיינו את מי שכתב את 'סודות', הספר הביוגרפי שלו ושל פרס על פרויקט הגרעין".
התחושה היא שכל הסיפור של הקמת הגרעין הוא בעצם סיפור על יחסים בינלאומיים.
"זה נכון ברוב הסיפורים האלה. זאת היתה תקופה של מלחמה קרה, שקצת מזכירה את מה שקורה עכשיו. מצד אחד נדמה שהנשק הגרעיני זאת סוגיה ישנה, שאין עכשיו מישהו משוגע מספיק כדי להעז להשתמש בזה, ואז אנחנו רואים מה קורה עכשיו עם פוטין וכמה זה משפיע על המעורבות של ארצות הברית במלחמה. פוטין איים עכשיו שאם אוקראינה תשתמש בטילים ארוכי טווח שהאמריקאים נתנו להם, הוא ישתמש בנשק גרעיני. אז את מסתכלת על התקופה ההיא ובאמת יכולה לראות ולהבין קצת יותר עמוק את מה שקורה עכשיו. גם ביחסים מול ארצות הברית הגרעין כל הזמן על השולחן. בנימין מספר שהסוגיה הגרעינית עלתה בכל פעם שאישיות בכירה הגיעה לוושינגטון, והוא היה יושב בשגרירות למקרה שהם ירצו הבהרות.
"מצד שני, לפחות בארץ, זה לא פעם סיפור של יחסים בין אנשים. יש את הסיפור המוכר על מטוס ה-U2 שהאמריקאים העלו כדי לצלם מעל דימונה. אז בא איסר הראל, אז ראש המוסד וסוג של יריב של בלומברג, ואמר שהאמריקאים העלו מטוס ריגול. ובנימין מעלה את עזר ויצמן עם מטוס שכמובן לא יכול לטוס לגבהים האלה, מצלם, ועונה לאיסר הראל ש'האמריקאים לא ראו כלום'. אז את שומעת את זה ומבינה שזה קצת שכונה. אחר כך מתראיין הבנאדם שאחראי לתצ"אות בחיל האוויר בארה"ב ומסביר בדיוק איך הם השוו את התצלומים של הכור שלנו לזה של הצרפתים, והבינו שהצרפתים בונים לנו את הכור".
הרומן של בלומברג עם הלק"מ הסתיים בשנת 1981, כשאריאל שרון מונה לתפקיד שר הביטחון והחליף את בלומברג ברפי איתן, מקורבו. אבל עבור חזיזה הלק"מ היא המתנה שלא מפסיקה לתת. בנוסף לסדרה הנוכחית חזיזה יצאה מהסיפורים של בלומברג לסדרה אחרת, "פולארד", שיצרה בשיתוף עם הדוקומנטריסט עמרי אסנהיים. יונתן פולארד ריגל בארצות הברית לטובת ישראל מטעם הלק"מ, תחת ניהולו של רפי איתן.
מן הסתם את והצנזורה נפגשים לא מעט במסגרת הפרויקטים שלך.
"המון. אבל עם כל זה שזה מקשה עליי כעיתונאית שרוצה לספר סיפורים, בסוף אני שמחה שיש צנזורה. שיש את הגוף הזה, שהוא היחיד שמותר לו, למרות שיש גופים אחרים שחושבים שמותר להם להתערב. אפשר להתווכח איתו, והיו ויכוחים עם הרבה כעס, אבל זה גוף שאפשר להתנהל מולו בנושא כל כך רגיש, ואני מאמינה שזה גוף יחסית נקי מהשפעות ולחצים, וכשהוא אומר 'זה בעייתי', אפשר לבדוק ולשאול וזה לא כי זה פוליטית לא נוח למישהו. אני לא עיתונאית שווייצרית. תמיד יש אנשים שיכולים לקחת מפיק זר ואז לא להיות כפוף לצנזורה, אבל בגלל שזה היה בנימין, והיה לו חשוב שלא ייאמר שום דבר שפוגע בבטחון המדינה, רציתי שמישהו יעמוד על המשמר".
"צריך להיות משוגע כדי להשתמש בנשק גרעיני במקרה כזה"
כמו שאר מדינת ישראל, גם עריכת הסדרה נעצרה ב-7 באוקטובר. כמו בלא מעט סרטי דוקו, ההווה קיבל הקשר נוסף נוכח אירועי העבר. "עם כל מה שאנחנו יודעים על היכולות המיוחסות לישראל, איך זה קרה לנו? איך אנחנו מחזיקים - לפי פרסומים זרים - בראשי נפץ גרעיניים וצוללות וטילים ומטוסים, ונופלים במקום כזה?", תוהה חזיזה.
מתוך התהייה הזו נולד אלמנט נוסף בפרק השלישי בסדרה, שבודק מהי המשמעות של נשק גרעיני בימים אלה. "אם כל המשמעות בנשק גרעיני הוא יכולת השמדה הדדית ודאית, שאומרת שאני לא אעז להשתמש, כי אם יש גם לך את תשתמשי נגדי, צריך להיות משוגע כדי להשתמש בנשק גרעיני במקרה כזה", מפרשנת חזיזה, "במשוואה הזאת, מה אתה עושה כשיש שחקן לא רציונלי? פוטין, קים ג'ונג און? אני לא בקיאה מספיק כדי לדעת מה קורה באיראן אבל פוטין הוא שחקן כזה היום".
7 צפייה בגלריה
מה עושים כשיש שחקנים לא רציונליים? נשיא רוסיה ודלימיר פוטין מבקר בצפון קוריאה נפגש עם קים ג'ונג און יוני 2024
(צילום: Kristina Kormilitsyna, Sputnik, Kremlin Pool Photo via AP)
זה כל מה שמעסיק היום את ישראל בעימות מול איראן.
"בנימין נפטר ב-2018, עד אז הוא עקב באדיקות אחרי הסכמי הגרעין מול איראן. הוא האמין שהיא לא תעז להשתמש בנשק גרעיני וטען שנשק גרעיני מונע מלחמות. אז עניתי לו 'אבל עכשיו יש מלחמה', והוא ענה 'אבל אלה מלחמות קטנות'. בנימין גדל כשמבחינתו דימונה נועדה להושיע אותנו ולמנוע שואה שנייה. אלו המלחמות שהוא מדבר עליהן. ככה הרגישו כל האנשים שלקחו חלק בפרויקט, בעשור הראשון של המדינה. אנשים חדורי תחושת שליחות אמיתית".
לא נראה לי שנשק גרעיני היה עוזר לנו ב-7 באוקטובר. סינוואר הוא לא דמות צפויה ואף אחד לא יזרוק פצצה גרעינית על עזה.
"לא שלא היו קולות שקראו לזה, טלי גוטליב מצייצת בטוויטר 'טילי יריחו, טילי יריחו'. זה שם. בגלל שעבדתי במקביל על האטום ועל הפרק, ראיתי את 7 באוקטובר דרך הפריזמה של הגרעין. יש לנו ילד בן עשר ואמרתי לו שאי אפשר להשמיד אותנו כי בעולם מספרים שיש לנו פצצת אטום ולהם אין, אבל אנחנו לא נשתמש בה וגם הם לא יעזו. אז הוא אמר 'אז איך הם תקפו אותנו?'. עניתי שלא היינו מוכנים ועכשיו זה כבר לא יכול לקרות.
"גם עכשיו אפשר לראות הכל דרך העיניים של זירת הגרעין הבינלאומית. כשהגיעו הצוללות האמריקאיות וכל כלי הנשק, חלק מהסברות היו שזה נועד למנוע אסקלציה שתדרדר למלחמה גרעינית אם איראן תחליט שהיא תוקפת. בנאום של ביידן היה קשר ומחויבות אמיתית לישראל אבל גם אינטרס פוליטי אזורי לשמור על הלהבות נמוכות".
כשפרצה מלחמת חרבות ברזל חשה חזיזה, כמו רוב העיתונאים הישראלים, בצורך לעסוק במה שקורה עכשיו. מתוך היכרותה עם אביו של אלרואי בן שטרית ז"ל, מבית שאן, שנהרג בקרב על מוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר, נולד הפרק הרביעי בסדרת התחקירים של גיא רולניק בכאן, "דוח רולניק", שעסק במחדלים המודיעיניים והכשלים שקדמו לאירועי 7 באוקטובר.
"הסיפור של נחל עוז הוא הסיפור שיש בו את כל המחדלים של המלחמה", מאבחנת חזיזה. "הכוחות על הגדר שהועברו לאיו"ש, התצפיתניות, הבלונאים. אבא של אלרועי סיפר לי שהם כל הזמן אמרו בבית שמתכננים שם משהו גדול. הרי 7 באוקטובר מגיע יום אחרי 6 באוקטובר של מלחמת יום כיפור. הרי כל האנשים האלה שקיבלו את ההחלטות יצאו רגע לפני מאיזה יום עיון בנושא 50 שנה למלחמת יום כיפור, וצעקו להם 'קונספציה' ולקחים על הקשבה לכל דרג. איך לא קפץ להם למישהו שאיזו תצפיתנית או בלונאי אמרו 'תקשיבו, מתכננים משהו, זה חריג'.
"ידעתי שאני אמצא איזה כנס, ובאמת מצאתי כנס של אמ"ן עם הרמטכ"ל ושר הביטחון וראש אמ"ן, שמדברים על איך למדנו את הלקח, שבועיים לפני 7 באוקטובר. את מבינה כמה המילים האלו ריקות. גם עכשיו אומרים 'למדנו, זה לא יקרה שוב', אבל הזיכרון שלנו מאוד קצר. בגלל זה העשייה העיתונאית חשובה פה. אני מאמינה שעוד הרבה לפני החקירות הממלכתיות, אם יהיו, תהיה פה הרבה עיתונות חוקרת. חלק מהתפקיד של העיתונות יהיה לעמוד על המשמר, לספר את הסיפור ולהביא עדויות, עד שמישהו ממלכתי יחליט לספר אותו".
7 צפייה בגלריה
"איך אתה מסתכל על עצמך בבוקר וחי עם מה שעשית?". בנימין זאבי ואשתו בבית המשפט
(צילום: שני חזיזה)
את ההוכחה שהעשייה העיתונאית אכן משפיעה אפשר למצוא כבר עכשיו באחד הפרויקטים הקודמים של חזיזה. בעקבות סרטה "רב הנסתר - סיפורה של קהילת שובו בנים", ששודר בכאן, פיצח שתי פרשיות רצח, של הנער ניסים שטרית ואבי אדרי, והוביל למעצרים ולכתבי אישום נגד חברי משמרת הצניעות של הרב אליעזר ברלנד, יותר מ-30 שנה לאחר שהרציחות התרחשו. בימים אלה עומדת החקירה בפני מכשול נוסף – בעקבות ערעור שהגיש בנימין זאבי, אחד החשודים העיקרים ברצח, ביטל בית המשפט המחוזי את כתב האישום נגדו בשל התיישנות. ערעור נגדי שהגישה פרקליטות המדינה מחכה למועד הדיון. "אם הערעור לא יתקבל, אנשים שיש להם כתבי אישום על רצח, וחלקם גם העידו שהיו שותפים לו, ישוחררו בגלל פשלות של המשטרה", זועמת חזיזה, "שלא עשתה פעולות שיאפסו את שעון ההתיישנות.
"אני רואה את זאבי יושב במשפט, את אשתו שיושבת שם ומתפללת כל דקה, ולא מבינה, אתה אדם חרדי מכף רגל ועד ראש, איך אתה מסתכל על עצמך בבוקר וחי עם מה שעשית? זה לא נתפס. אבל אלה אנשים שלכאורה רצחו, אז כנראה שהם יכלו לחיות עם זה. הסיפור של אבי אדרי, הנרצח השני, אפילו לא הגיע לכתבי אישום למרות שהבאנו עדות של ראש משמרת הצניעות, שקושרת באופן פעיל את ראש עיריית בית"ר עלית. הוא עדיין חשוד ברצח. התיק הזה לא נסגר. יש ראש עירייה במדינת ישראל שחשוד במעורבות ברצח. הוא נבחר אחרי זה שוב. הכל נורמל. לדעתי הוא לא יכול לעבוד בתחנת דלק. הוא צריך להוציא תעודת יושר ואתה לא יכול לקבל תעודה כזאת אם אתה חשוד ברצח".
זה לא מרפה את הידיים? מצב המשטרה היום בטח אפילו יותר חמור משהיה אז.
"באוטומט כן. אתה אומר 'בשביל מה?', אבל קצת אחרי זה את מתעשתת ובאה ביותר כח ונחישות. גם כשעבדתי על 'רב הנסתר', יכולתי לעלות עם זה שנתיים קודם עם הרבה סימני שאלה וידעתי שאני רוצה סימני קריאה. כי אני רוצה סיפור שיהיה מותח ומעניין אבל גם שאני אצליח לעמוד איתו משפטית, להצביע על אנשים ולספר סיפור שלם. מה שרציתי קרה, היה כתבי אישום והיה משפט. אני מקווה שהעליון יקבל את הערעור של הפרקליטות. אני אופטימית".
