בחודש הבא אידריס אלבה יחגוג יום הולדת 50. "אין לי שום תוכניות לחגיגות היובל", הוא אומר ופורץ בצחוק. "לקראת יום הולדת 50 התייחסתי לגוף שלי יפה, כי רציתי להיות בכושר, מאושר ובריא. במעבר ליובל השני שלי, הייתי רוצה לגוון קצת את החיים שלי. אני חלק מתעשיית הבידור שנים ארוכות ומרגיש שהייתי יכול לתרום קצת גם בחדשנות ובעסקים".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
היום זה נראה שהקריירה שלו זורמת אבל נקודת הפתיחה הייתה קשוחה. "גדלתי ברובע האקני במזרח העיר לצד כנופיות, סוחרי סמים וכל דבר רע אחר שמוצאים בכל עיר גדולה בעולם שיש בה עוני. כשאתה מהגר בעיר כמו לונדון בשנות ה-80 יש לך הרבה פיתויים, כשאתה מנסה להתקדם לאנשהו. הרי לא כל אחד יכול למצוא עבודה ולעשות כסף. למזלי גדלתי כבן יחיד לזוג הורים קשוחים וקפדנים ממערב אפריקה, ושניהם דחפו אותי לפתח קריירה. אבל לחברים שלי ולי היו כמובן השגות, השאיפות שלנו היו אחרות ממה שההורים תיכננו לנו: אני רציתי להיות די-ג'יי, חבר אחר רצה להיות סוחר סמים, חבר אחר רצה להיות כדורגלן. בסך הכל הייתי ילד טוב. לא הייתי מאפיונר. היו לי כמה היתקלויות קטנות עם הרשויות פה ושם - אבל לא משהו גדול".
אלבה החל את הקריירה כבר בתיכון. בגיל 16 הוא נשר מהלימודים, התקבל לתיאטרון נוער מוזיקלי ועבד בעבודות מזדמנות כדי להתפרנס. אחרי שפיתח קריירת תקלוט תחת שם הבמה "ביג דריס", החל לקבל תפקידים בטלוויזיה. בשנות ה-90 הוא עקר לארה"ב וניסה לכבוש אותה, וכדי לשרוד השלים פרנסה בעבודה כסלקטור במועדון. ב-2002, בגיל 30, הגיעה הפריצה הגדולה בתפקיד סטרינגר בל הבלתי נשכח בסדרת המופת 'הסמויה'. בל היה במקור תפקיד קטן, אבל הוא גדל בזכות הכישרון והנוכחות הכריזמטית של אלבה. הוא לא היה סוחר סמים קלאסי ולא גנגסטר חד-ממדי אלא דילר חריף ומחושב. ילד רחוב פיקח ושאפתן שלומד כלכלה בקולג' ושואף להפוך לאיש עסקים לגיטימי. התפקיד הזרים לכיוונו של אלבה גם התעניינות מסוג מאוד מסוים, עד שהפך לסמל מין.
אחרי "הסמויה", אלבה הוכיח שיש לו גם כישרון לקומדיה, כשהופיע בכמה פרקים של "המשרד". שנה אחרי הוא הפגיז עם "לות'ר" - התפקיד שהכי מזוהה איתו, וגם זה שהגיע בטיימינג מושלם. אלבה חווה אז משבר ותחושה שהגיעה לצומת דרכים "מוזר ואפל", לדבריו, "שהכל השתבש". הסדרה בת חמש העונות, שבה גם שימש מפיק שותף, רצה במשך עשור. אלבה גילם את ג'ון לות'ר, בלש לונדוני שחוקר פשעים חמורים וידוע במסירותו האובססיבית לעבודה ובמזגו החם. זוהי דמות שמאחדת ניגודים בלתי אפשריים כמעט. לות'ר אפל יותר מכל בלש נורדי, איש חוק שבז לחוק, חוקר פשעים גאון כמו שרלוק הולמס עם נפש מסוכסכת שמוצאת הבנה, חיבה ומשיכה לא נשלטת לפסיכופתים ולעבריינים. "השתמשתי בפרויקט הזה כדי לעבד קשיים אישיים שלי. הוא בא מהלב", הוא אומר.
לאחרונה חזרת לגלם את הדמות והצטלמת לגרסת הסרט של 'לות'ר'. איך היה לחזור לשם?
"רגע אדיר ומשמעותי מבחינתי. מעולם לא הוקרתי כל כך דמות שרק ממשיכה לתת. זו דמות שקשה לשחק והיא שואבת אותך, אבל נהניתי להחיות אותו על המסך. מעניין לראות את לות'ר מתבגר. לא חסרים אנשים רעים עם כוונות רעות, אז אני לא רואה שום סיבה שהוא יפסיק לעשות את מה שהוא עושה. אני מקווה שהוא יספק את הקהל, שאהב את הסדרה וגם ימשוך קהל חדש".
באחד מביקוריו באפריקה אלבה הצטלם ל"טרף" - מותחן אקשן שבו הוא מגלם אלמן שיוצא עם שתי בנותיו המתבגרות לחופשה בסוואנה האפריקאית. בנוסף, ב-1.9 יעלה לבתי הקולנוע ברחבי הארץ אחד הסרטים המעניינים שבהם הוא משתתף: "3,000 שנים של כמיהה" של הבמאי ג'ורג' מילר (סרטי "מקס הזועם"), שהוצג בקאן מחוץ לתחרות הרשמית. מדובר בסרט פנטזיה עם טילדה סווינטון, המגלמת את אלית'יאה ביני, חוקרת ספרות ערירית ומתבודדת, שבמהלך נסיעת עבודה לאיסטנבול רוכשת כלי זכוכית עתיק בבזאר הגדול. מתברר שהכלי צופן בתוכו הפתעה: ג'יני, אותו מגלם אלבה, שכלוא בו. הוא משתחרר לחופשי בחדר המלון שבו היא משתכנת ומציע לה שלוש משאלות. "זה היה לא נוח לגלם ג'יני", מקטר אלבה. "הייתי צריך ללבוש טייטס עם ריפוד, שהיה אמור לגרום לרגליים שלי להיראות גדולות יותר ולהדגיש את השוקיים. הייתה עוד שכבה מעל ואז גם אפקטים. זה היה גם מאתגר להכניס את החבילה שלי לתוך הטייץ".
"כמובן אם מישהו היה שואל, 'אתה רוצה לשחק את ג'יימס בונד?' הייתי אומר שכן. אמא שלי המסכנה והמאוכזבת אמרה לי בכל פעם, 'יום אחד אתה תצליח להיות ג'יימס בונד! תתעלם מאלה שמתנגדים לליהוק שלך', ואני אמרתי לה, 'אמא, זה בסדר. יש לי את לות'ר'"
הג'יני נראה שונה ממה שרגילים אליו בדרך כלל. זה היה משהו שרציתם מהתחלה?
"רציתי להסתתר מאחורי הדמות ורציתי אף נשרי, אוזניים מחודדות, צחוק רועם וגבות משעשעות. זה הדאיג את ג'ורג' - הוא לא היה בעניין ואמר: 'זה יהיה שחוק. כל מה שאני רוצה זה אותך בתפקיד'. בסופו של דבר הלכנו על דמות ג'יני שממש רוצה להיות אנושית. אגב, ג'ורג' רצה שאהיה אקסטרה שרירי והמאייר צייר את הדמות עם קוביות ושרירים עצומים, אבל הרגשתי שזה רעיון קצת מאולץ, אז ויתרנו עליו. אני אמנם גדול, אבל לא מנופח משרירים, והעדפתי שהג'יני יהיה קצת שמנמן".
ואם ג'יני היה ניצב בפניך, אילו משאלות היית מבקש?
"המשאלה הראשונה תהיה שאמצא תשובה טובה יותר לשאלה הזאת, השנייה תהיה שהצופים ייקחו מהסרט את החשיבות של סיפורים טובים שמהם אפשר ללמוד והשלישית - מכונית פרארי חשמלית".
איך היה להיכנס לעולם המרהיב והססגוני של ג'ורג' מילר?
"חוויה מקסימה, שדרשה המון אמון - הייתי צריך לחגור חגורה ולתת לו להשתלט על ההגה. אני מרגיש שהצילומים היו ממש בגדר כיתת אמן עבורי. ג'ורג' ישב והבהיר כל רובד ורובד שרואים בתוצר הסופי ושאנחנו כשחקנים לא יכולנו לראות. בעזרת איורים הוא הדגים איך האפקטים ייראו לקהל הצופים. למרות שהתקציב היה קטן יחסית לפרויקט של ג'ורג' מילר, הדימויים היפהפיים נלקחו מ-3,000 שנות יצירה אמנותית. אתה פשוט נופל מהכיסא. לג'ורג' לא רק דמיון פורה - הוא מנומס, אדיב וחברותי".
3,000 שנים של כמיהה - טריילר
איך היה לשחק לצד סווינטון?
"למזלנו, טילדה ואני הכרנו מעט לפני והיו לנו שלושה שבועות של חזרות אינטנסיביות, שבהן פירקנו את התסריט ודיברנו על כל פרט ופרט. חלקנו סיפורים ויצא לנו להכיר, כך שעד שהגענו לסט עצמו הייתה בינינו כימיה, שהייתה קריטית ושמרה את הדרמה בין שתי הדמויות".
אלבה אהוב על הוליווד, ובין ההפקות הגדולות שהוא עשה: שלושה סרטי "ת'ור" (ארגוני ימין זעמו שהוא נבחר לגלם אל נורדי), שני סרטי "הנוקמים", "מהיר ועצבני: הובס ושואו" ו"יחידת המתאבדים". "כל הסרטים שבהם אני משתתף כוללים משחק, ללא ספק, אם כי מסוגים שונים, וכל אחד מביא איתו אנרגיות אחרות. הם נבדלים גם מבחינת הנוף וסדר הגודל, אבל ללא ספק כולם דורשים את אותו סט כישורים. האמת שסרטי מארוול קצת יותר מורכבים לעשייה, משום שאני משחק דמות, שגרה בממד אחר ויש לה חרב. אני צריך לנסות לגרום לזה להיראות איכשהו אמין, ולכן זה דורש קצת יכולות משחק".
"איבדתי את אבא בתקופה שבה בעקבות הקריירה גרתי באמריקה. וזאת הייתה טראומה שבעקבותיה החיים לקחו אותי לכיוון אחר לגמרי כאמן. הפכתי להרבה יותר בטוח בעצמי והרבה יותר מוכוון, ברמת מה שאני רוצה לעשות. הפסקתי להיות 'שחקן להשכרה'"
בעשור האחרון עלה שמך כיורש של דניאל קרייג כג'יימס בונד. היו חילוקי דעות אם זה צריך להיות אתה או לא. מה דעתך על זה?
"אני לא מהאנשים שמחלקים שחקנים לפי גזע. אני לא מאמין בשחקנים שחורים או שחקנים לבנים. ג'יימס בונד הוא דמות נחשקת, איקונית ואהובה, שלוקחת את הצופים למסע אסקפיסטי אדיר ממדים. כמובן אם מישהו היה שואל אותי, 'אתה רוצה לשחק את ג'יימס בונד?' הייתי אומר שכן, זה תפקיד מרתק בעיניי. אמא שלי המסכנה והמאוכזבת אמרה לי כל פעם, 'יום אחד אתה תצליח להיות ג'יימס בונד! תתעלם מאלה שמתנגדים לליהוק שלך', ואני אמרתי לה, 'אמא, זה בסדר. אני מסתדר. יש לי את לות'ר'".
אפשר לעשות השוואה בין הדמויות?
"'לות'ר' הוא התשובה שלי לבונד. הוא הדמות הגדולה שלי שמתקיימת באותו המרחב לצד הג'ייסון בורנים והג'יימס בונדים של העולם. לא במובן של עבודת ריגול, אלא במובן שגם כאן מדובר בדמות שנלחמת ברע ואינה בוחלת באמצעים".
חלית בקורונה במהלך צילומים בראשית המגפה.
"חשבתי 'שיט, אני הולך למות'. בקלות יכולתי להיות חלק מהסטטיסטיקה - הולך לבית החולים וקורסות לי הריאות, וזהו זה הסוף. ממש בקלות. יש לי חברים שהמשפחות שלהם נמחקו בשנייה. ואז מכחישי הקורונה אמרו, 'אתה משקר, משלמים לך כדי שתגיד שיש לך קורונה'. הם לא האמינו לי. זו הייתה תקופה קשה".
הייתה לך גם תקופה קשה אחרת, אחרי שאביך נפטר ב-2013 מסרטן ריאות. המוות שלו שינה אותך?
"איבדתי את אבא בתקופה שבה בעקבות הקריירה גרתי באמריקה. וזו הייתה טראומה, שבעקבותיה החיים לקחו אותי לכיוון אחר כאמן. הפכתי להרבה יותר בטוח בעצמי והרבה יותר מוכוון ברמת מה שאני רוצה לעשות. הפסקתי להיות 'שחקן להשכרה'. הטראומה לקחה אותי למקום שבו רציתי להיות. זו הייתה אחת ההשלכות שלה - ההבנה שאני אמות יום אחד ולכן אני צריך לעשות את מה שמביא לי אושר".
הוא משתדל לחיות ככה מאז גם אם המציאות מספקת לו אי-נעימויות שנגזרות מהיותו דמות מוכרת ומסוקרת. ב־2018 ביים את הסרט "יארדי", שהוצג בפסטיבל ברלין 2018 וזכה לביקורות מעורבות. "בלי להעליב אף אחד מהמבקרים, אף פעם לא קראתי ביקורות", הוא אומר. "בשלב מוקדם בקריירה הבנתי שביקורת גרועה יכולה להרוס לך את הביטחון. ביקורות הן דבר חשוב אבל הן נועדו לכך שהקהל יקרא אותן ולא כדי שעל בסיסן יוצרים יחליטו אם הסרט שלהם טוב או לא. כל סרט שאהבתי קיבל בשלב מסוים גם ביקורת נוקבת. אני לא רוצה להישמע יהיר, אבל אני לא עושה סרטים בשביל הביקורת - אני עושה סרטים כדי לספר סיפור, ואם מישהו לא אוהב את התוצאה - זה בסדר גמור. זהו חופש הבחירה שיש לכולנו ואני מכבד את זה. אני לא בונה את חיי סביב דעות של אחרים".
תדמית חיובית זה משהו שאתה מנסה לשמור עליו באופן פעיל?
"חלק מהתפקיד שלי זה לשמש דוגמה למעריצים - אסור לי ללכת להשתכר בפאב, לעשות סצנה ושיזרקו אותי משם רק כדי להרגיש רע יום למחרת. ולכן אני נאלץ לדכא דברים מסוימים".
חוץ מהיותך שחקן הספקת בשנים האחרונות להגיש פודקאסט, לעצב טישירטים, לתכנן להוציא ספר ילדים, ואפילו לעצב יחד עם בת זוגך הדוגמנית הקנדית סבריה דוורה אלבה סנדלים לכריסטיאן לובוטן.
"תמיד אומרים לי, 'אתה איש אשכולות' ומבקרים אותי שאני מתעסק ביותר מדי דברים. אבל הכל מסתכם בסופו של דבר ביצירתיות. אני אוהב את זה שאני יכול לקחת חלק בתחומים שונים בו-זמנית. אם אהיה כן - בחיי הפרטיים אני לא אדם מאורגן במיוחד, אני קצת מבולגן, ככה אני פשוט וזה עובד לי".
פורסם לראשונה: 07:55, 26.08.22
