לפני 29 שנים התבצעה פריצת הדרך הטכנולוגית שהקימה לתחייה את הדינוזאורים. האפקטים של "פארק היורה" אפשרו את פנטזיית המדע בדיוני אודות ספארי שבו ניתן לתצפת על דינוזאורים קטנים וגדולים, צמחוניים וטורפי-על. גם אם האפקטים היו פרימיטיביים בהשוואה למה שניתן לבצע היום, סטיבן ספילברג ידע איך להוציא מהם את המיטב. השילוב בין אפקטים פרקטיים לאנימציית מחשב לא רק יצר את המראות המרשימים, אלא גם נעשה מתוך הבנה שיש לתת לצופים זמן לספוג אותם. היום אין מגבלות כאלו על מה שניתן להציג, בוודאי לא בתקציבי הענק ובטכנולוגיות הנוכחיות של אנימציית המחשב. לכן עולה השאלה, המקבילה לשאלה המדעית-מוסרית שעולה בעלילות סרטי הסדרה ביחס לדינוזאורים – גם אם אפשר לעשות את זה, האם זה מוצדק?
עולם היורה: עולם חדש
"עולם היורה: עולם חדש" (Jurassic World: Dominion) הוא סרט שמעלה תהייה נוגה זו. זהו הפרק השישי בסדרה, או אם סופרים זאת אחרת - הפרק השלישי בסדרת ההמשך/אתחול "עולם היורה". קולין טרוורו, הבמאי של "עולם היורה" (2015), חוזר. את הפרק השני "עולם היורה: נפילת הממלכה" (2018) ביים חואן אנטוניו ביונה, ועכשיו, כמו ג'יי ג'יי אברהמס שביים את הפרק הראשון והשלישי בטרילוגיה האחרונה של "מלחמת הכוכבים", גם טראוורו חוזר כדי לעשות סרט שיביא את הסדרה לשיא. כמו ב"עלייתו של סקייווקר" גם כאן זהו מאמץ יתר שמוביל לסרט ארוך מדי, מתיש, גדוש, מבולבל עלילתית, ובעיקר מעורר חשק שסדרת הסרטים הזו תעלם לבלי שוב.
מאז הסרט הראשון בסדרת "פארק היורה" עלתה התהייה מה יקרה אם הדינוזאורים יצליחו להימלט ממתחם השמורה על איסלה נובלר. האפשרות הזו לא הגיעה לכדי מימוש בטרילוגיה הראשונה. הטרילוגיה השנייה שכונתה "עולם היורה" סימנה בשמה את מטרתה המובהקת לנוע לעבר עולם שבו הדינוזאורים חוזרים להתהלך ולעוף בסמיכות לבני האדם (אם תהיה עוד טרילוגיה היא בוודאי תיקרא "גלקסיית היורה").
טרילוגיית עולם היורה שמה במרכזה שתי דמויות. הראשון הוא מאלף הרפטורים אוון גריידי (כריס פראט) – ההרפתקן הגברי המחוספס ושופע החן, שיש לו חיבה מיוחדת לרפטורית בלו שאותה הוא אילף. הוא זה שפיתח את שיטת ריסון הדינוזאורים המושגת באמצעות הרמת כף היד אל מול פני החיה, שיטה שב-100 אחוזי הצלחה עוצרת את החיה שעומדת להסתער. זו הדמות הבלתי משתנה, שגם לא צריכה להשתנות כל עוד הקסם של כריס פראט עובד (אני חושש שמסרט לסרט נראה שהקסם הזה מגיע, לפחות מבחינתי, לסף המיצוי).
ביקורות סרטים נוספות:
הדמות השנייה היא קלייר דירינג (ברייס דאלאס האוורד) שהחלה את "עולם היורה" כמנהלת קפוצת הישבן של הפארק שמסתובבת בחליפה לבנה ובנעלי עקב. הבגדים לוכלכו, נקרעו, ונחשפו ועד סוף הסרט הז'קט הלבן הוחלף בגופיה סגולה ונטולת שרוולים, שינוי המעיד על הטרנספורמציה של דירינג. ב"נפילת הממלכה" היא כבר עברה לצד השני של המתרס, כמנהלת פעולות "הארגון להצלת הדינוזאורים". הקשר שנרקם בינה לבין גריידי התמסמס בין הסרט הראשון והשני, אך עד סוף השני חוזק והוצב על בסיס איתן מתמיד.
בעלילת "נפילת הממלכה" איסלה נובלר הוחרב בהתפרצות הר געש והדבר מוביל להפצתם של הדינוזאורים ברחבי העולם. בחלקו השני של הסרט סכנת הדינוזאורים החופשיים ממוקדת באחוזתו של סר בנג'מין לוקווד, שותפו של ג'ון המונד לייסוד הפארק. הדינוזאורים השורצים כעת בכל רחבי האחוזה מסכנים את הילדה מייזי לוקווד (איזבלה סרמון) שמוגדרת כ"נכדתו" של סר לוקווד. גריידי ודירינג מצילים את הילדה, ולמעשה, כך אנו מבינים, הם מאמצים אותה בהיעדר אדם אחר שיכול לדאוג לשלומה.
"עולם חדש" מתחיל עם המחשה של איך נראה העולם שבו יש דינוזאורים חופשיים בכל מקום. לא מעט מינים של דינוזאורים היו שמחים לנשנש כל אדם שנקרה בדרכם, אבל בסרט זה מוצג כאי-נוחות מוגבלת למדי ותו לא. אין כאן נכונות לספק הנאות טראשיות כדוגמת פטרוזאורים מעופפים המלקטים עוברי אורח מצווחים ברחובות ארצות הברית. נראה שבמקום זאת יש העדפה למסר פסבדו-אקולוגי בדבר היכולת להגיע לדו קיום עם הדינוזאורים.
האיום האמיתי על המין האנושי אינו נובע מהחיות התמימות, אלא מזן מהונדס גנטית של חגבי ענק שמשחיתים יבולים וקוטלים חיות שדה ועשויות ולהמיט אסון תזונתי על המין האנושי. חגבים אלו הם תוצר של מניפולציות גנטיות שנעשו בחברת "ביוסין" (נשמע כמו הלחם של "ביולוגיה" ו"חטא" – למי שיש ספק לגבי זהות הרעים) בתהליך של ערבוב גנים של עידן היורה עם חגבים. הם טורפים כל דבר אך נמנעים מיבולים שגודלו באמצעות זרעים שנקנו מהחברה. מנהל חברת "ביוסין" הוא ד"ר לואיס דודג'סון. דמותו הופיעה כדמות רעה זוטרה כבר ב"פארק היורה", ובחלוף 29 שנים הוא התקדם לדרגת ארכי-נבל בגילומו של קמפבל סקוט. דודג'סון מעוצב בהשראת טייקוני הייטק כמו סטיב ג'ובס, טים קוק ואילון מאסק. בחירה התואמת את ברירת המחדל לדמויות רעים בלא מעט סרטים הוליוודיים של השנים האחרונות.
הילדה מייזי היא המפתח להתגברות על הבעיה. מתברר שהיא לא הנכדה של סר לוקווד, אלא שיבוט גנטי של בתו המנוחה, שהייתה מדענית דגולה. היכולת ללמוד את הפלא המדעי שהוא הילדה אמור לאפשר להתגבר על החגבים המהונדסים. איך בדיוק? קשה לדעת. מישהו זורק את הרעיון, ולא ממש מסביר, אבל זה גם לא ממש חשוב. מייזי תיחטף, דירינג וגריידי ינסו להציל אותה, וזה יהיה הקן העלילתי הראשון.
הקו העלילתי השני יחזיר לסדרה, אחרי 29 שנות היעדרות, את הפלאונטולוג ד"ר אלן גרנט (סם ניל), את ד"ר אלי סאטלר (לורה דרן) שהופיעה לאחרונה ב"פארק היורה 3" (2001), ואת המומחה לתורת הכאוס ד"ר איאן מלקולם (ג'ף גולדבלום) שכבר הגיח מחדש ב"נפילת הממלכה", וכעת עובד כיועץ ובפועל כסוס טרויאני בשירות כוחות הטוב בחברת "ביוסין".
"עולם חדש" מודע לתפקידו כפרק חותם של טרילוגיה וכולל בתוכו הופעות אורח של דמויות ששרדו ומחוות לרגעים זכורים מחמשת הסרטים הקודמים. יש בו גם לא מעט דמויות חדשות, במיוחד שתי דמויות משנה שנותנות חיזוק באגף הצבע – רמזי קול (מאמודו אצ'יי) מדען מבריק בחברת "ביוסין" שמסייע לסיכול מזימותיה, וקאילה ווטס (דוונדה וייז) טייסת אפרו-אמריקאית לסבית שמפגינה עוז רוח הרפתקני המאזן את זה של גריידי.
הניסיון לדחוס כמה שיותר – יותר דמויות, קווים עלילתיים שאינם בנויים היטב, יותר זינוקים בהרף עין בין אזורים שונים, יותר קפיצות בין אירועים שאם היה רגע לחשוב עליהם היינו מבינים עד כמה לא ניתן להסביר את הקשר ביניהם. יותר מכל סרט קודם בסדרה זה מזכיר את הבליל העלילתי נטול ההיגיון בסרטי "הרובוטריקים" של מייקל ביי, ואת הקדחתנות הנואשת להספיק את הכול ב"עלייתו של סקייווקר". אומנם הוא פחות גרוע מסרטי הרובוטריקים, ופחות מתסכל מ"סקייווקר", אבל "העולם החדש" מוכיח עד כמה הסדרה הזו זקוקה למנוחה ממושכת. למרבה הצער האפשרות שיחלפו שנים רבות עד האתחול הבא שואפת לאפס.
