ליסה ג'וי מגיעה לסרט הביכורים שלה, "מסע בזיכרון" (Reminiscence), כשלזכותה קרדיט לא מבוטל: היא יוצרת שותפה של "ווסטוורלד", סדרת המד"ב היוקרתית של HBO, העוסקת ברעיונות מורכבים על גבולות הזהות האנושית, תודעה וזיכרונות מפוברקים, הקשרים בין טכנולוגיה ומימוש פנטזיות, יחסי יוצר וברואיו ועיסוק ספקולטיבי באופן בו טכנולוגיה מעצבת מחדש את החברה. חלק מהרעיונות האלו רלוונטיים גם לסרטה הראשון.
הטריילר של "מסע בזיכרון"
למרות הניסיון הקודם והמבטיח ב"ווסטוורלד", קשה להאמין ש"מסע בזיכרון" ייזכר כצעד חיובי בתהליך השילוב של במאיות בז'אנר המד"ב. יש בו לא מעט רעיונות מעניינים, אך רובם מהדהדים סרטים קודמים וטובים יותר, ורובם ככולם לא מפותחים באופן מספק. אם הצד הדרמטי והמסעיר של האקשן היה מפותח יותר, ניחא, אך גם בכך הסרט מאכזב.
היוצר השותף של ג'וי ב"ווסטוורלד" הוא בעלה ג'ונתן נולאן, ששימש כתסריטאי או כתסריטאי שותף ברוב הסרטים של אחיו, הבמאי כריסטופר נולאן. "ווסטוורלד" נושא דמיון שקשה לפספס לנושאים שעלו גם בסרטים כמו "ממנטו" ו"האביר האפל", שהאחים יצרו יחד. לכן גם קל למתוח קווי דמיון בין אלמנטים ב"מסע בזיכרון" וסרטיו נוספים של כריסטופר נולאן, בהם "התחלה". לכריסטופר נולאן יש מעמד ייחודי בקולנוע העכשווי, בזכות יכולתו לביים שוברי קופות מצליחים חרף שאפתנותם האינטלקטואלית. אך ליסה ג'וי לא מקבלת נקודות זכות על הדרכים הלא מספקות בהן הסרט שלה מזכיר את עבודותיו של גיסה.
העלילה מתרחשת במיאמי בעתיד הלא רחוק, לאחר שפגעי השינוי האקלימי הציפו חלקים נרחבים מהעיר. החום הגבוה השורר במשך היום דוחק את יושביה לפעילות המוגבלת בעיקרה לשעות שבין השקיעה לזריחה. והנה קיבלנו בסיס לחיבור מהסוג המזוהה עם "בלייד ראנר" (1982) בין מד"ב, קטסטרופה אקולוגית וסביבה עירונית "פילם-נוארית".
בעיר שכזו מתחולל שינוי ביחסי הכוח, והאנשים החזקים ביותר הם אלו שהשתלטו על שטחים שנותרו יבשים. העלילה הנוארית נעה סביב מוקדי הכוח המתגבשים סביב המשאב החיוני, ממש כמו בנואר הקלאסי "ציינטאון" (1975). בעבר הלא רחוק מזמן ההווה של הסרט, לאחר התרחשות הקטסטרופה האקולוגית, נרשמו אירועים כמו "מלחמות גבול" בין מקסיקו לארה"ב סביב ניסיונות החדירה של מהגרים, ואסונות הקשורים להצפות של ערים נוספות כמו ניו אורלינס. האירועים האלה מתפקדים באופן מקביל למלחמת העולם השניה בנואר הקלאסי, כלומר, הן כרקע של תקופה והן כרקע ביוגרפי של דמות הגיבור.
כמו דקארד ב"בלייד ראנר" או למי קושן ב"אלפאוויל" (1965) של ז'אן-לוק גודאר, הגיבור הוא ווריאציה מד"בית על דמות הבלש הפרטי. בשני הסרטים האלה, בצורה ישירה עוד יותר ב"מסע בזיכרון", יש קשר בין משימתו האישית של הבלש ותפקודו הסמלי, המדהד את ניסיונו המיתולוגי של אורפיאוס להציל את אורידיקה. בהתאם למתכונת סרטי נואר, המבנה העלילתי הסבוך כולל בגידות וזדון, דמות פאם פטאל אמביוולנטית, ושימוש באלמנטים סגנוניים כמו תאורה חשוכה ומלאת ניגודיות וקריינות. זהו רטרו-עתידני שבמקרה הזה מקנה לסרט מידה מופרזת של מלאכותיות.
הגיבור ניק בניסטר (יו ג'קמן) מגיע מרקע של חקירות במסגרת הצבא האמריקאי, שירות צבאי שהותיר אותו צולע באחת מרגליו, וישנם גם רמזים לאירועים לא קלים ולא פתורים נוספים מעברו. בהווה הוא מפעיל שירות שמאפשר ללקוחות להתאחד במחשבה עם זיכרונותיהם. הפרוצדורה כוללת הזרקת חומר לצווארם והטבלתם באמבט ציפה, ובשלב הבא קולו של בניסטר מוליך אותם כמו בהיפנוזה למצב של טראנס מדיטטיבי. המערכת הטכנולוגית שבה הוא משתמש כוללת זירה מעגלית שבה הזיכרון מוקרן לעיניהם של בניסטר וסגניתו "ווטס" (טנדי ניוטון) כתצוגה תלת-ממדית, דבר המאפשר להם לסקור את הזיכרון מכל צדדיו והיבטיו. באופן קצת מפתיע ולא ממש מנומק, הזיכרונות לא מופיעים רק מנקודת המבט של האדם הזוכר, אלא כאילו היו סרט קולנוע שבו הסצנה נערכה מזוויות שונות, לעיתים גם מחוץ לטווח הראייה של האדם הנתון במכונה.
השירות שבניסטר מספק יכול להחזיר אנשים לרגעים המאושרים בחייהם, דבר מאוד נחוץ בהווה שבו רק מעטים חווים אושר. באותה מידה הוא מסייע באיתור חפצים שנשכחו, או שהוא משמש את המשטרה כדי לפשפש בזיכרונותיהם של חשודים. בלי לגלות יותר מדי, נציין שבדומה לגיבור ב"דו"ח מיוחד" (2002) של ספילברג, גם בניסטר עתיד להילכד במערכת שבה הוא שולט.
מאז "הנץ ממלטה" (1941) המתכונת העלילתית הנוארית מבטיחה שהאישה השוכרת את הבלש תהיה דמות מושכת ומתעתעת. זמרת המועדונים היפה מיי (רבקה פרגוסון) מגיעה לבניסטר לשם קבלת עזרה נקודתית, אך מהר מאוד מתפתחת ביניהם מערכת יחסים רומנטית. המראה של מיי, השירה שלה, בגדיה, המועדונים בהם היא שרה, ואפילו המיקרופון שבו היא משתמשת נראים כשייכים לעולם של פאם פטאל נוסח ריטה היוורת' ב"גילדה" (1946) ולא למיאמי של המאה ה-21. יש כאן התנגשות בין הסגנון הנוארי למיאמי המודרנית, ובין הרגש הרומנטי שאמור להצדיק את האובססיה של הגיבור והמלאכותיות הרגשית העקרה של מניירות הקולנוע האפל.
היעלמותה המסתורית של מיי שולחת את בניסטר לחיפוש שחלקו החיצוני מתרחש ברחובות מיאמי וניו אורלינס , ושמוביל במהרה למוקדי הכוח והפשע. חלקו השני והפנימי של החיפוש אחר רמזים מתבצע בתוך הזיכרונות של בניסטר מימי האושר שלו עם מיי. האובססיה בעקבות האישה האבודה, נוסח "התחלה" של כריסטופר נולאן, מכילה גם כאן סכנה של הילכדות תמידית בנחמה שמציע הזיכרון. כאמור, יש נקודות עלילתיות נוספות המזכירות את סרטו של נולאן שאותן אמנע מלהזכיר, אבל בכל היבט עלילתי, שלא לדבר על מעוף סגנוני, ההשוואה אינה מחמיאה לסרט של ג'וי. מצד שני, כמו שאומרים, הכל נשאר במשפחה.
