"הסרט שבו אתם עומדים לצפות עוסק בהתמודדויות נפשיות ובפגיעה עצמית", כתוב בשחור על גבי לבן בהצהרה בתחילת סרט הדוקו Selena Gomez: My Mind & Me, שמפנה לאתר עזרה ייעודי שהקימה אפל למתמודדי נפש וקרוביהם. אזהרת הטריגר הזו כנראה מהדהדת בצורה המיטיבה ביותר את כוונותיה של סלינה גומז - זה לא הולך להיות פשוט, אבל תמיד יש איך לעזור ולתמוך. היא פותחת את הסרט בהבטחה ברורה - "אני הולכת לספר לכם רק את הסודות האפלים ביותר שלי" - ונדמה שמי שנמצאת באור הזרקורים מגיל שבע מוכנה סוף סוף להפנות את הזרקור לתוך האופל שבתוכה ולנצל את הבמה כדי לעזור לאחרים. אבל בשביל זה היא צריכה לקלף את כל השכבות, זו אחר זו, וגם לחזור קצת אחורה בזמן.
אי שם בשנת 2016, כשהיא רק בת 24, גומז הייתה לאחת מהכוכבות הגדולות ביותר בעולם. אלבומה השני Revival מכר כמיליון וחצי עותקים, השירים מתוכו כיכבו במצעדי הלהיטים ברחבי הגלובוס והיא יצאה לסיבוב הופעות חוצה יבשות שיחגוג את הצלחתו. ההבטחות היו עצומות עבור הכוכבת הצעירה שנמצאה בשיא הצלחתה ותהילתה. בנקודה הזו בדיוק, לדבריה, עולמה התחיל להתפורר.
סיבוב ההופעות יצא לפועל חודשים ספורים בלבד לאחר שגומז חשפה כי היא מאובחנת עם זאבת, מחלה אוטואימונית שבה הגוף תוקף את עצמו ועלול לפגוע בכלי דם ובאיברים השונים. במקום להתמקד ב"תחייה" שלה - כשם אלבומה וסיבוב הופעותיה - היא לא הצליחה לשלוט בנרטיב שמספר על אודותיה. הפפראצי ניסו לדלות ממנה כמה שיותר מידע על מערכת היחסים המתוקשרת שלה עם ג'סטין ביבר, זו שידעה עליות, מורדות, פרידות וחזרות; אתרי הרכילות כתבו שהיא חוגגת יותר מדי והעלו חשדות שהיא צורכת סמים; וברקע גומז עוד הייתה עסוקה בניסיון להתנער מהתדמית שדבקה בה כ"ילדת דיסני". אותן השנים מקבלות במה נכבדת בסרט הדוקו החדש (שעלה במהלך סוף השבוע באפל TV פלוס), וכנראה גם מדובר בנקודת המפנה המורכבת ביותר שהכוכבת מצאה את עצמה בה. אבל כבר בשלב זה בסרט מתגלה כי האויב הכי גדול בקריירה של גומז בכלל קיים בתוכה.
הכוכבת יצאה לטור ביוני, והקריסה הגיעה כבר באוגוסט. בעקבות המחלה שהכניעה אותה, גומז ביטלה את המשך סיבוב ההופעות שהיה מתוכנן לה באירופה ובאסיה, ובשנה העוקבת גם חשפה שנאלצה לעבור השתלת כליה שהצילה את חייה. לצד ההתמודדויות הפיזיות המורכבות התגלו גם קשיים נפשיים, ובקטעי הווידאו מאותה התקופה שנחשפים בדוקו גומז מתגלה בפגיעותה. כשהיא מתכוננת לעלייה על הבמות הגדולות ביותר בעולם היא מלאת ספקות לגבי דימוי הגוף שלה, החזרות הגנרליות גורמות לה להרגיש כמו כישלון וכשהאקס המפורסם שוב עולה לשיח היא שואלת בכאב - "מתי אהיה מספיק טובה פשוט בזכות עצמי?". התיעודים מכווצים את הבטן. לצופה הממוצע ודאי קשה מאוד לדמיין את ההצלחה והלחץ האדיר שגומז נתונה בהם, אבל עם הספקות והבלבול, חוסר הביטחון העצמי וההתמודדויות מול הציפיות של הסביבה נדמה שכמעט כל אחד יכול להזדהות. במקום להגיע לבמות באירופה, הכוכבת נכנסה למוסד פסיכיאטרי.
הסרט המטלטל צולל לתוך הקשיים שזו חוותה מבלי להמתיק אף גלולה. התיעוד של אימה של גומז כשהיא מספרת על אותם הימים מכמירי לב. בקטע וידאו נוסף שבו מרואיינת העוזרת האישית לשעבר של הכוכבת, היא מספרת בכאב איך גומז אמרה לה יום אחד שהיא "לא רוצה להיות בחיים". ההתערבות של הקרובים אליה הייתה מיידית. אחד הפוקוסים הגדולים של הסרט מתמקד בתמיכה החמה שהכוכבת קיבלה מהסביבה הקרובה שהקיפה אותה. נדמה שזו הייתה כל כך משמעותית והיא שחיזקה אותה ברגעים הקשים ביותר בהם הדיכאון והחרדה צבעו את הכול בשחור. אופן הגילוי והשיח סביב האבחון המורכב שגומז קיבלה בהמשך, כבעלת הפרעה דו-קוטבית, מנטרל אלמנטים של בושה ושל כעס, ומואר בסרט כהסבר מלא בתקווה שעשוי להקל דווקא על ההתמודדות. זו הזדמנות נוספת עבור הסביבה שלה להביע חמלה רבה ולחבק אותה עד שזו תמצא מחדש את האור.
בארבע השנים המתוארות בסרט גומז עוברת חתיכת מסע גילוי מחדש. "לומדת לנשום את הנשימות של עצמי", היא מתארת במילותיה מתוך יומנה האישי. זה לא עוד דוקו מוזיקלי שעוסק רק בהשפעות הרעות של הפרסום, סלידה מכוכבנות, מסעות יחסי ציבור והתשה ממחיר התהילה. כלומר, הוא גם עוסק בכך, אבל במידה ראויה למדי. באחד מהראיונות המופיעים בסרט, שבמסגרתו קידמה מוזיקה חדשה שהוציאה ב-2019, ערוץ תקשורת בלונדון מציב את הכוכבת מול מראה, בעודה אמורה לנהל סוג של שיחה עם עצמה כשהיא מקבלת הוראות מרחוק באמצעות רמקול. על פניו ריאיון "אינטימי" למדי. עבור גומז מדובר בעימות האינטנסיבי ביותר עם החרדות העמוקות שלה.
בשיאו של אותו מסע חיפוש אחר מה שעושה לה טוב, גומז מתמקדת בשני אספקטים עיקריים - בפילנתרופיה ובחשיבותם של מפגשים חברתיים. בשלב מתקדם בסרט היא חוזרת לעיר הולדתה בטקסס, לא פוסחת על ביקור בבית הספר שבו למדה, וגם לא על ביקור של שכנה קשת יום שאצלה הייתה מבלה בתור ילדה. על אף שהיא מודעת למעמדה ולהיסטריה שהיא מעוררת במעריצים, בכל אחד מהמפגשים הללו גומז עוברת כבחורה צנועה שמצליחה לנטרל את ההתרגשות הזו ולקיים מפגשים פשוטים ומשמעותיים עבור אחרים, בהם היא מתפקדת כאוזן קשבת. ביתר המקרים היא מעוררת השראה באמצעות מנטרות של אהבה ואמונה עצמית. הציניקנים המבוגרים עלולים לעקם את הפרצוף, אבל הילדים שמופיעים בסרט מאמינים לכל מילה שהיא מוציאה מהפה.
בהמשך מתואר גם הביקור של גומז בקניה, במהלכו פגשה תלמידים ותלמידות שלומדים בבית הספר של הארגון WE Charity שבו הייתה פעילה, ושעוזר לרכישת השכלה במדינות נחשלות. גם שם היא מתפקדת על תקן אוזן קשבת לסיפורים של התלמידות. זה בקלות יכול היה ליפול לקלישאות של ביקוריהם של סלבס במדינות עולם שלישי, אבל גם את הנושא הזה גומז תוקפת בצורה מפוכחת. בתיעוד מתוך שיחה עם חברתה עולה כי היא מבינה את הטריקיות הטמונה בביקורים מהסוג הזה. אולם במקום לתפקד כנערת פוסטר שעושה את "הדבר הנכון", גומז מחפשת כיצד היא יכולה לפעול לשינוי אמיתי.
ב-2016 גומז הוכתרה כאדם הנעקב ביותר באינסטגרם. באופן מפתיע, זהו אלמנט שלא מופיע בסרט - הרשתות החברתיות, שמהן התנתקה לדבריה בארבע וחצי השנים האחרונות. גם המוזיקה נדחקת מעט הצידה, אבל הסיפור האישי כאן מציג התמודדות יוצאת דופן שמצדיקה את המקום שהיא תופסת בסרט. שש שנים אחרי וגומז יכולה סוף סוף להביט בחמלה על התמונה הרחבה - זו נטולת הפילטרים שמציגה אותה באלפי גוונים: אמיצה, מעוררת השראה ואמיתית מתמיד.