ההתנגשות בין העולם המסורתי-מזרחי ועולמם של מהגרים מאוקראינה בפריפריה הישראלית עומדת במרכז סרטו היפה של פיני טבגר, "יותר ממה שמגיע לי", שמבוסס על סיפור ילדותו. זהו גם עיבוד מורחב של "פנחס" (2008), סרט הגמר של טבגר במסגרת לימודיו בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב, שאף הוא גולל את סיפור התבגרותו בקריית אתא שבה התגורר עם אמו לאחר שהוריו נפרדו. לזכות הסרט הארוך עומדות הופעותיהם של אנה דוברוביצקי ויעקב זדה דניאל, כמו גם נוכחותו המרשימה של הנער מיכה פרודובסקי בתפקיד בן דמותו של טבגר, פנחס.
"יותר ממה שמגיע לי" עוסק, מצד אחד, בקשיי ההסתגלות שחוו מהגרים מברה"מ לשעבר עם השתקעותם בישראל. סרטים כאלה, עלילתיים ותיעודיים, נוצרו בעיקר לפני כשני עשורים – הבולט בהם הוא "החברים של יאנה" שאריק קפלון ביים ב-1999. מצד שני, זהו סרט על התשוקה אל דמות האב הנעדר – נושא שאף הוא ניכר בסרטי העשור הראשון של המאה הנוכחית ("כנפיים שבורות", "שנת אפס"). העובדה שהאב החליפי מזוהה פה עם חב"דניק מזרחי מעניקה לסרט מידה של מורכבות.
הסרט, שממוקם בפריפריה צפונית לא ידועה, אינו מבהיר היכן ומתי הוא מתרחש, והעובדה הזו מעצימה את הפריפריאליות של הדמויות. פנחס שהגיע אל המקום יחד עם אמו – הארגזים שטרם נפרקו מעידים על תחושת הארעיות שהם חווים, כאילו ממילא יצטרכו לעזוב עוד מעט גם את הדירה המוזנחת הזאת – מתקשה להתחבר עם ילדי השכונה, המאפשרים לו לעיתים להצטרף אל משחק הכדורגל שלהם. האם עובדת כסניטרית בבית חולים, ומנהלת רומן עם גבר נשוי שבעיקר מנצל אותה. כאשר פנחס מציץ אל בית הכנסת שבו לומדים ילדי השכונה לקראת בר המצווה שלהם והעליה לתורה – הוא מזהה במורה, בן השכנים שחזר בתשובה, דמות שממלאת את מקום האב הנעדר בחייו. אמו מסרבת לאפשר לו להצטרף מתוך חשש שבנה יחזור בתשובה, אך פנחס מזייף את חתימתה. כאשר הדבר נודע לאם, היא מסכימה שימשיך בלימודיו, ובלבד שאלה יתקיימו בדירתם כך שתוכל להשגיח. בהדרגה נוצר קשר בין השלושה שמעיד על אופציה של פיוס וקבלה.
פנחס, מסביר לנער שכנו החב"דניק, היה קנאי תנכ"י שהרג ברומח את זמרי מבני ישראל ואת כזבי המדיינית בעת שתינו אהבים (סצנה שקצת מזכירה את "יום שישי ה-13"). כך הוא הביא את הקץ על המגפה שפשטה בעם ישראל בעת צאתם ממצרים כעונש על חטא הסגידה לאל המואבי בעל פעור. במילים אחרות, פנחס הקטן נושא על עצמו מטען תרבותי-מקראי כבד, שבמידה רבה משליך גם על הנעשה בביתו פנימה. האם עליו לעצור את הקשר הרומנטי המתהווה בין שכנו ואמו? האם אמו היא המדיינית שבסיפור? שלא לדבר על הרומח הפאלי שבו מצייד אותו הסיפור המובא בספר במדבר – רומח שבסרט נרמז בסכין קצבים שעמה הוא מאיים על מאהבה הנשוי של אמו. כן, "יותר ממה שמגיע לי" הוא סיפור התבגרות שבמרכזו ניסיון כושל לפייס בין יהדות וגבריות. כדי להיחשב גבר, על פנחס לעבור את טקס בר המצווה הסמלי. אבל זה בדיוק הטקס שמבקשת אמו למנוע ממנו. פנחס נדמה, על-כן, כמצוי באיזשהו לימבו תודעתי שבו הוא נקרע בין דמות האב (היהדות) ודמות האם המייצגת את הנוכרייה.
לביקורות סרטים נוספות:
לזכותו של טבגר ייאמר, שסרטו הארוך הראשון אינו נראה כמו סרט סטודנטים שנמתח מעבר למידותיו. בין היתר, בזכות העובדה שפנחס, בסרט הקצר הקרוי על שמו, הוא ילד שמשיכתו אל הדת נדמית כתשוקה אל תא משפחתי שאין לו – בעוד בסרט הארוך הוא, כאמור, נער בר מצווה שהקונפליקטים שהוא חווה מורכבים יותר. ההיצמדות לנקודת המבט שלו הופכת חוויות טראומטיות כנטישה וגילוי ניצולה המיני של האם לפתאומיות, בהתאם לאופן שבו נחשף אליהן פנחס המתבגר. אגב כך, "יותר ממה שמגיע לי" מציע דמות אב המזוהה עם החרדי-מזרחי – תחליף אב שקשה להיזכר מתי נתקלנו בו לאחרונה בקולנוע הישראלי, ובכל מקרה הופך את הסרט ליצירה מורכבת יותר מכפי שנראה לכאורה, שעיסוקה דווקא באופציה של הדת כגאולה ולא כאיום אלים ומדיר. במידה רבה, זהו סיפורה של האם שיחסה אל השכן החב"דניק ואל הדת עובר מרתיעה למשיכה, כפי שהוא נחווה מבעד לעיני הבן.
שלוש הדמויות המרכזיות ב"יותר ממה שמגיע לי" נדמות כלואות במרחב הפריפריאלי, שלמעשה מוגבל לסביבת בתי השיכון שבה הן מתגוררות. גם כאשר הן יוצאות, המצלמה נותרת במכונית שבה נוהג הגבר החב"דניק, כמו אינה מאפשרת להן מוצא של ממש – לא רק מהמרחב אלא גם במובן של שליטה על גורלן. הגבר, מסתבר, גם הוא אחרי הכול נער הנשלט על-ידי הוריו (אלברט אילוז וריטה שוקרון) שאינם רואים בעין יפה את הקשר שלו עם האישה הזרה, ואף שנראה כאילו הם מסתייגים מחזרתו בתשובה – יעשו הכול כדי להפריד בין השניים. כך, סרטו של טבגר הוא דרמה קטנה ואינטימית שנוגעת בכמה נושאי ליבה בחברה הישראלית מבלי להפוך את הדיון בהם לפשטני ודידקטי.