נדמה שאת המפגש המחודש בין מיכאל מושונוב ועומר ג'ו נוה היה אפשר להסביר רק באמצעות קסם. השניים למדו תקופה באותה הכיתה בבית ספר במרכז תל אביב, ומגיל צעיר גילו סקרנות אדירה ליצירה בכלל ולמוזיקה בפרט. עד שהקימו את ההרכב החדש והמרגש שלהם - קריסטלים - השניים יצאו לדרכים יצירתיות בכיוונים שונים לחלוטין. מושונוב ותיק במחוזות ההיפ-הופ הישראלי, וכבר מילדות מג'נגל במיומנות בין משחק על שלל צורותיו לבין מוזיקה, וזוכה להערכה רבה בכל מחוז; נוה, מצידו, מפיק רוקנ'רול ומוזיקאי מבוקש שעובד עם גדולי האמנים בארץ. שניהם מוכשרים ופעילים כל אחד בתחומו. בריאיון משותף ל-ynet השניים מספרים איך אחרי נתק של שנים ארוכות, שני מפגשים אקראיים בחומוסייה אהובה חיברו ביניהם מחדש. מה יותר קסום מזה?
"עברתי שינויים מאסיביים. הייתי בתחילתו של המשבר הכי גדול בחיים האישיים שלי", נוה צולל פנימה ראשון, וחוזר לתקופה בה נתקל בחברו מימי התיכון. "אהבת חיי ואני נפרדנו, בטוב, אבל זה הכניס אותי לסיבוב שאני בתוכו עד היום... הייתי בזוגיות עשר שנים ומתוכן נשוי שלוש, היא נורבגית וחזרה לשם". במקביל, מושונוב חזר לארץ אחרי תקופה ארוכה שבה צילם סדרה בבריטניה, "ואני נוחת לתוך נפילת מתח כזאת שיש אחרי פרויקטים גדולים עם צורך גדול בשינוי", הוא אומר. בתוך חוסר הוודאות וההתמודדויות החדשות, שיחה עמוקה וארוכה של השלמת פערים הצליחה לחדש את הקשר בין השניים.
אין בטבע אלמנטים רבים שחזקים כמו קשר שמבוסס על זיכרונות ילדות משמעותיים, וגם היום, בגיל 36, נוה ומושונוב מתרפקים על מחוזות הנוסטלגיה. "המפגש של מיכאל ושלי מלא בפנטזיה", נוה מסביר. "קומיקס שמאוד אהבנו, גיבורי-על, שר הטבעות. יש משהו ברוח החיים, במי שאנחנו, שמושך אותנו לעולם הזה וניסינו להכניס את זה לתוך המוזיקה. יש רגע ביצירה שלא מגיע מתוך ידיעה, אלא מתוך גילוי, ואת האלמנט הזה - קסם, התרגשות מהחיים, אני מרגיש עם מיכאל מגיל מאוד צעיר. לילדים זה יותר טבעי להרגיש ככה, אבל זה משהו שנשאר איתנו". כך בעצם גם נולד שם ההרכב, שמבוסס לא רק על חיבה יתרה לגבישים היפהפיים והפליאה מהטבע (מגובה באוסף עצום ברשותו של נוה), אלא גם מתוך סקרנות אדירה לעולמות המסתורין.
"כשפתחתי למיכאל מיקרופון בפעם הראשונה זה היה מטורף"
כשמאזינים לסינגל הבכורה של ההרכב החדש, "סוף טוב", מבחינים בזיקה העמוקה לעולמות הפנטסטיים, וגם מגלים מה יוצא מהערבוב של רוק והיפ-הופ - משהו חדש לגמרי. DPPHH, בתרגום לעברית, דרים-פופ פוסט-היפ-הופ - צלילי סינתיסייזר חלומיים, ביט שנבנה שכבות-שכבות ומצליח לעורר דריכות מסוימת במאזין, ותופים שנשמעים כמו מעולמות רחוקים. נוה חתום על ההפקה, שמצליחה לספר מבעד לצלילים על מסע החיפוש המוזיקלי של השניים: שילוב של ישן וחדש, קווים אלקטרונים לצד כלים חיים. ככה זה כשההשראות שליוו אותם בהקלטת האלבום (שנמצא בימים אלה בשלבי סיום) נעות בין החקירה האינסופית של הביץ' בויז, ממשיכות בסאונד פורץ הדרך כמו זה של דאפט פאנק ומקנחות בהיפ-הופ העכשווי והרגיש של פרנק אושן.
עוד במדור מוזיקה:
שניהם חתומים על הלחן ועל הטקסט החידתי שמפלרטט עם הלא-נודע: "אין לזה סוף / אין לזה סוף טוב / כמה קשה לשחרר / לעבור הלאה". "זה הרצון הזה לפעמים לפתוח את הספר בעמוד האחרון, לקרוא את הסוף - ואז לחזור להתחלה בתחושה אחרת", מושונוב מסביר את הרעיונות שליוו אותם בתהליך הכתיבה - העיסוק בסוף, במוות - מתוך מודעות ולהצליח להגיע מעבר להגדרות של "טוב" ו"לא טוב". "חוסר ודאות זה משהו שאנחנו לא מדברים עליו, אבל אנחנו כל הזמן חיים אותו", נוה משלים את חברו. "זה לבוא עם הפחד, ללכת עד הסוף, כי אני מרגיש שיש פה משהו אמיתי ששווה את הכול".
דרים-פופ ופוסט היפ-הופ זו לא ממש נקודת האמצע של שניכם. איך הגעתם לשם?
נוה: "כשנפגשנו, עוד לפני שהתחלנו עם המוזיקה, האקסית שלי עזבה והתחלתי תקופה חדשה בחיים. באיזה לילה התחלתי לעבוד על רעיון בהשראת מפיק שהקשבתי לו ויצא לי שיר חדש על הפרידה, אר אנ' בי שמאוד לא אופייני לי. הבנתי שהשיר חייב איזה וורס ראפ. אז שלחתי למיכאל שהתלהב בטירוף וכתב טקסט, כשפתחתי לו מיקרופון בפעם הראשונה זה היה מטורף, קסם. החיבור הזה היה יותר טוב מכל מה שיכולתי לדמיין והשיר היה מוכן תוך שבוע".
מושונוב: "כמו שאני שחקן גם מפיקים נופלים בטייפקאסט, מקטלגים אותו במשהו אחד ואומרים, 'אה, הוא מפיק רוק' או היפ-הופ. אבל אנשים לא מודעים שיש מפיקים עם טווח ממש רחב כשהם יוצאים מאזור הנוחות".
נוה הוא בהחלט מפיק עם טווח מעורר הערכה שכזה; הוא הפיק והלחין באלבומו של פורטיס "מדור פיות" (2017), עבד עם אלישע בנאי על אלבומו "סמטת לאן" (2019), ודרכו התחיל להופיע גם עם משינה. אפילו שברזומה שלו נפרש עולם שלם של רוקנ'רול, הוא מסביר את הזיקה לעולמות החדשים: "נכנסתי להיפ-הופ בשנה האחרונה כי אני חושב שזה הז'אנר הכי חדשני ויצירתי. משלבים סמפלים ומפיקים מז'אנרים אחרים, מדברים בטקסטים. לא סתם קנדריק [לאמאר, ע"ט] זכה בפוליצר. הם המשוררים המודרניים. יש חופש בעולם של ההיפ-הופ וזה מה שמעניין אותי במוזיקה, הגילוי והתעוזה לנסות משהו חדש ודווקא לעשות משהו שלא עשיתי".
"אין לי איזה רצון לעמוד באור הזרקורים לבד"
מי שעקב אחרי פועלו של מושונוב יודע ודאי שזה לא הצמד המוזיקלי הראשון בו לקח חלק. במשך לא פחות מ-17 שנה פעל המוזיקאי לצד מיכאל כהן, בהרכב כהן את מושון שקם בתקופה שסצנת ההיפ-הופ המקומית עוד הייתה רחוקה מהשפע האדיר שהיא שוחה בו כיום. יחד השניים עברו דרך ארוכה ומוצלחת, לאורכה הקליטו שלושה אלבומים, יצאו לטורים רבים והקימו לייבל. ההתרחקות הגיעה אחרי צאת אלבומם האחרון.
מתי אתה וכהן פירקתם את ההרכב?
מושונוב: "אני לא מגדיר את זה ככה, הלכנו לכיוונים אחרים. היו לנו דברים נפלאים ביחד, עשינו כל מיני דברים בשותף. זה לא כזה דרמטי, אין פה משהו יותר מדי מעניין חוץ מזה שהסיפור הזה... העץ התפצל לכל מיני ענפים גם בתוך הז'אנר עצמו".
מה אתה חושב על המוזיקה החדש שלו?
מושונוב: "מאוד אוהב. בוודאי. זה המקום שממנו באתי וזו המשפחה שלי שגדלתי איתה. וכמו כל דבר בחיים לוקחים כיוונים אחרים, מסלול שונה. אני חושב שזה דווקא מגניב, זה איפה שמסתתרים הדברים המעניינים".
כהן יצא לקריירת סולו, זה משהו שמדבר גם אליך?
מושונוב: "אנחנו חיים בעידן שמצופה בעיקר מאנשים צעירים להיות 'וואן-מן שואו'. העולם רוצה שתהיה כזה. יכולתי ללכת לאלבומי סולו ומה שנקרא 'רק על עצמי ידעתי לספר' והדבר הזה תמיד נמצא שם, יש ציפייה גדולה ממני לעשות את זה. אבל זה לא כל כך מעניין אותי. בטח כשהחיים מובילים אותך למפגשים כאלה ואני אוהב לעבוד ביחד, להיות מופרה ממישהו אחר. אין לי איזה רצון לעמוד באור הזרקורים לבד, זה אף פעם לא סקרן אותי. הרגעים הקסומים הם בסופו של יום כשאתה יושב עם אמן, חבר, יוצר ביחד באולפן או על הבמה וחולק איתו איזה רגע, איזה סוד. אני אוהב לחלוק סודות ולא לשמור אותם בלב".
8 צפייה בגלריה
"המפגש עם עומר בשבילי זה ריפוי גדול". קריסטלים. מיכאל מושונוב ועומר ג'ו נוה
(צילום: ניקה בק)
לעומת מושונוב, נוה כבר התנסה בפרויקט סולו כשמוקדם יותר השנה שחרר אי.פי בשם "גלקסיות", שביטא לראשונה לדבריו את החשק ליצירה עצמאית. "שמתי את המוזיקה שלי בצד ואחרי שלוש שנים על כל מיני במות גדולות ועבודה עם אמנים מדהימים התעורר בי הצורך הזה", הוא מעיד.
העבודה לצד מוזיקאים עם קילומטראז' כזה בתעשייה הוביל אותך לחשוב על השאיפות שלך?
נוה: "כשהתחלתי לעבוד עם אמנים גדולים היה לי ברור שזו הזדמנות מטורפת ואני בהודיה והתרגשות, אבל כל הזמן ידעתי שאני רוצה לעמוד על הבמה הזאת ולשיר את השירים שלי מול הקהל. כשאני שר עם פורטיס את השירים שכתבנו ביחד אני מתחשמל על הבמה, זה לא דומה לשום דבר... כשהגיעה הקורונה הבנתי שאני לא צריך שום דבר כדי לעשות מוזיקה. לא צריך שזו תהיה העבודה שלי או שיראו אותי מופיע, זה החיים שלי וזו האומנות שלי. רציתי להחזיר את זה למקום שממנו התחלתי והכי כיף לי לעשות את זה במשותף עם אנשים".
ואיך זה עבור שניכם להיות בפרונט כצמד?
נוה: "מצד אחד זה הדבר שאני הכי מחכה לו, מצד שני זה פחד אלוהים. אני רב עם מיכאל פעם בכמה ימים כי אני בלחץ".
8 צפייה בגלריה
עומר ג'ו נווה: "אחרי שלוש שנים על כל מיני במות גדולות ועבודה עם אמנים מדהימים התעורר בי הצורך הזה". משינה
(צילום: אורית פניני)
מושונוב צוחק ועונה, "מבחינתי אני ידעתי שעומר צריך להיות בפרונט, ויש מעט אנשים שיכולים לזגזג בין היכולת להפיק וללוות אנשים לבין היכולת להיות לגמרי בקדימה".
"משחק או מוזיקה? אין לי העדפה מה אני אוהב יותר"
את הסינגל החדש מלווה גם קליפ ייחודי שכתב וביים מושונוב, מעין מחווה לסרטי האימה משנות ה-80 וסרט אחד - "ליל האימה" משנת 1985 ("לא הרימייקים שבאו אחריו", הוא מבהיר) - שהותיר עליו רושם מיוחד. עלילת הקליפ מתארת בחורה צעירה שמתעוררת בחדר הילדות שלה (ושאת קירותיו מעטרים פוסטרים של דפנה ארמוני ואילנה אביטל) ומגלה שהשכן בבית ממול הותקף על ידי ערפדית - ושהיא הבאה בתור. את הקליפ צילם לאל אוטניק ומשחקים בו טל וניג ונועה טסה שמושונוב הכיר בתיאטרון, ובתפקיד הערפדית צמאת הדם: שירן מושונוב - אשתו. "היא אדם יצירתי ומהמם, הדבר הכי טוב שקרה לי ביי פאר", הוא אומר. כשנשאל אם גם היא מגיעה מתחום המשחק, הוא אומר שלא, אבל נוה ממהר לענות במקומו שלו הייתה רוצה - היא לגמרי יכולה לעשות הסבת מקצוע.
8 צפייה בגלריה
מיכאל מושונוב: "שירן היא הדבר הכי טוב שקרה לי ביי פאר", עם אשתו שירן מושונוב (קריחלי)
(צילום: אינסטגרם)
"בסרט אימה אתה תמיד מצפה שמשהו יקפוץ עליך, רציתי לחזור לתחושה של הציפייה והשהייה כמו שיש בתווים מסוימים", מושונוב מסביר. "לייצר חדר ילדות שהוא קצת תקוע בזמן, יש שם ספרים ומשחקים שגדלנו עליהם, וטלוויזיה, הכוח שלה והמעבר בינה לבין המציאות. ויש את רגע הנשיכה, שהוא גם מצחיק וגם מפחיד, והציפייה לסוף מסוים".
בואו נדבר באמת על הסוף של הקליפ, הוא נגמר ב"המשך יבוא...".
מושונוב: "לקליפ לא הולך להיות המשך".
נוה: "גם אתה לא יודע את זה, זו האמת. הסוף פתוח, כמו השיר. אתם תחליטו".
לצד התוכניות לפרוץ לסצנה המוזיקלית כצמד חדש, מושונוב ממשיך לקדם את קריירת המשחק שלו - בין אם בהצגות בתיאטרון חיפה (שם הוא משחק לצד אביו, מוני מושונוב) ובין אם בפרויקטים שונים בקולנוע. "אין לי העדפה מה אני אוהב יותר", הוא עונה במיומנות. "למשחק יש כל מיני עניינים שקשורים גם למשפחה, ולפעמים הוא נתפס יותר בתור 'המקצוע' שלי. אבל הדרך המוזיקלית שעשיתי בחיים הייתה באותה רמת השקעה ואנרגיה כמו המשחק. אני אוהב הכול ואני מנסה להיות נוכח במאה אחוז בכל מה שאני עושה. הדרך הכי טובה היא לנהל זמנים כמה שיותר טוב".
ואיך אתה משלב בין הדברים מבחינה רגשית?
מושונוב: "אני מתייחס לזה כמי שנכנס לפרויקט. אם אני מצלם חודש-חודשיים-שלושה אני אול-אין שם. למזלי הרב, אשתי עוזרת לי לשמור על עצמי בתוך הדברים שלי, היא העוגן האמיתי שלי בחיים. כשאני מחליף כובעים זה טוב לחזור לעצמך. אם אני לוקח את הדמות הביתה זה לא מאוד מקצועי".
האלבום של קריסטלים, כאמור, נמצא בשלבי סיום, אבל בין אבני החן שנמצאות בו - השירים - קיים עיסוק מובהק באהבה ובחיפוש זוגי ועצמי, אבל האלמנט המשמעותי ביותר הוא התמיכה המשותפת שהשניים העניקו זה לזה בתקופה המורכבת שבו הוקלט. "האלבום זה הגילוי הכי גדול מבחינת סודות על עצמי ועל החיים. זה הציל אותי, הרבה מעבר למוזיקה. ברמה האישית. כתבנו ובכינו", נוה משתף ומושונוב מצטרף, "המפגש עם עומר בשבילי זה ריפוי גדול. בגלל שגדלתי בבית מסוים ראיתי שאמנות היא לא דבר כל כך נוצץ תמיד, היא מורכבת מעליות וירידות, שבהצלחות הכי גדולות יש תמיד השתקפות של איזה משהו אחר. המפגש היה כל כך עוצמתי בשבילי. מזל שהוא הגיע בתקופה הזו".
אגב, אמרת "בית מסוים" - גם אמא שלך, סנדרה שדה, התראיינה לאחרונה ל"פנאי פלוס" וסיפרה על ההתרגשות לקראת ההשתתפות שלה בפסטיגל בפעם הראשונה.
מושונוב: "קודם כל אימא שלי היא וואו, את קולטת שברגע זה היא בפסטיגל? אני כל כך שמח ומאושר בשבילה על הדרך הקשה שהיא עשתה, כל כך הרבה שנים בתיאטרון, בעבודה קשה, אני שמח שאנשים סוף-סוף נהנים מההומור שלה. היא בן אדם מיוחד וכיפי ואני פשוט מעריץ אותה. כיף גדול שהיא בפסטיגל זה מרגש אותי. לא הייתי שם מאז שהייתי ילד, מאז שאבא שלי הנחה, אז נראה לי שזו תהיה סגירת מעגל לראות אותה שם".
בריאיון היא התייחסה גם לחיי האהבה שלה ושל אבא שלך. זה נושא שמביך אותך?
"ממש לא. אני רואה אותם בכל כך הרבה כובעים כל הזמן", מושונוב עונה בעוד נוה צוחק ברקע. "יש שם משהו באיך שהם חולקים את המקצוע הסוריאליסטי הזה, הם יודעים לחלוק אותו יפה. ואם להתייחס לחיי האהבה שלהם, אז כבר הייתי ממליץ להם לשמוע את המוזיקה של קריסטלים ברקע".
