מזה שנים רבות שלא נראתה התרגשות כמו זו שחזינו בה עם ההתנפלות האדירה על הכרטיסים להופעותיו של ברונו מארס בפארק הירקון בתל אביב, שהוביל לסולד-אאוט כפול של יותר מ-120 אלף כרטיסים בשעות ספורות, כשההופעה הראשונה תתקיים מחר (ד') והשנייה במוצאי שבת. ב-1993 מייקל ג'קסון מילא את פארק הירקון פעמיים ברציפות, אולם אז דיברו על 50 אלף איש בכל ערב. גם מדונה, שהגיעה לישראל בפעם הראשונה בניינטיז, הצליחה למלא את הפארק פעמיים ברציפות. אבל בעוד ההצלחה של מדונה ומייקל ג'קסון מוכרת בכל בית, הזמן הקצר שבו נמכרו כל הכרטיסים הובילה למסקנה: לא רק שצריך לדבר על ברונו מארס - עלינו גם לצלול לקריירה של הכוכב כדי להבין את ההתלהבות הבלתי נתפסת שהתעוררה לקראת ההופעות הכי מצופות שהיו בישראל.
מארס נחשב לאחד מהזמרים הגדולים בעולם בעיקר בגלל שהוא נוכח ופעיל למעלה מעשור, וגם מצליח להתפתח ולהשתכלל, ולבסס את סאונד הרטרו-וינטג' שמצליח להישמע חדשני ומרענן. הוורסטיליות שלו היא שם המשחק: מאז 2010 הוא מלווה את מצעדי הלהיטים בארץ עם בלדות מרסקות, שירי מסיבות מקפיצים, ובעיקר שירים קליטים וממכרים שלא יוצאים מהראש הרבה אחרי שהם נגמרים. והוא לא שומר את כל הטוב הזה רק לעצמו, כשברשימת שיתופי הפעולה שלו נמצאים אמנים כמו קארדי בי, מארק רונסון וכמובן אנדרסון פאאק המוערך (שמרכיב איתו את הצמד סילק סוניק). בדרכו המוזיקלית, מארס מצליח היכן שרבים אחרים מתקשים - ולומד לשחות במחוזות שהולמים אותו ככל שהוא מתבגר. אך רפרוף בביוגרפיה שלו מלמד שלא הייתה לו מעולם אלטרנטיבה - דרכו של מארס להצלחה נסללה עבורו מההתחלה.
לכתבות נוספות במדור מוזיקה:
פרפורמר מלידה
מארס נולד לפני 37 שנה בשם פיטר ג'ן הרננדז בהונולולו שבהוואי, לאב פורטו-ריקני חצי-יהודי עם שורשים מאוקראינה והונגריה, ולאם מהפיליפינים עם מקורות מספרד. מלבד אותם השורשים היהודיים, בעורקיהם של בני משפחת הרננדז זרמה גם האהבה למוזיקה, שהיוותה חלק משמעותי מחייהם. מגיל צעיר מארס נחשף לז'אנרים מוזיקליים רבים, בהם רוקנ'רול, רגאיי, ובהמשך גם אר אנ' בי והיפ-הופ. על אמנים רבים אומרים שהם "נועדו להיות כוכבים", אבל מארס החל כבר בגיל שנתיים לחקות את מלך הרוקנ'רול בכבודו ובעצמו - אלביס. בגיל ארבע הוא כבר עלה על הבמות.
מארס הקטן נחשב בזמנו לחקיין הצעיר ביותר של אלביס, ובסרטון שמתעד אותו שר את Heartbreak Hotel אפשר לזהות יכולות ריקוד ושירה יוצאות דופן לצד כריזמה שופעת. אי אפשר היה להתעלם מנוכחותו האדירה של הילד הקטנטן על הבמה. אלביס היה מורה הדרך של הילד-שהפך למתבגר, ועת סיים את התיכון הוא עבר מהוואי ללוס אנג'לס כדי להזניק קריירת מוזיקה אמיתית משלו.
ההתחלה לא הייתה קלה. מארס היה חתום בחברות תקליטים שונות שלא ממש הצליחו לתעל את הכישרון שלו לכדי הצלחה מסחרית, ובמשך שנים הוא עבד אך לא זכה להכרה. מפיק וכותב שירים בשם פיליפ לורנס זיהה את הפוטנציאל האדיר שבו, ושלף אותו מחברת תקליטים אחת לאחרת, במטרה לחשוף את הכישרון הגדול שלו לעולם. לורנס הימר על ברונו מארס כשהוא חסר-כל - אפילו חמישה דולר לנסיעה באוטובוס לא היו לו, אבל ההצלחה לקחה רחוק את השניים, שעבדו יחד במשך שנים רבות, בעוד לורנס רוקד ושר לצידו של הזמר בחלק נכבד מהקריירה המשותפת.
בתחילת הדרך, בטרם מארס זכה להצלחה, הוא נהג לכתוב ולהפיק שירים לאמנים רבים, בהם להקת הפופ הבריטית שוגאבייבס, הראפר פלו-ריידה, שון קינגסטון וברנדי, ואפילו היה שותף לכתיבת השירים Fuck You של סי לו גרין ו-One Day של מתיסיהו. אבל שני הלהיטים הראשונים שמארס היה חתום עליהם - לא רק כשותף לכתיבה אלא גם כשותף מרכזי בביצועם כשהפכו אותו מאנונימי לכוכב - היו Nothin' on You - שיר אר אנ' בי מ-2009 עם נגיעות רטרו שביצע עם הראפר B.o.B, ולצידו גם Billionaire מ-2010 עם הראפר טראווי מק'קוי, מעין גרסה אמריקנית לשיר "אשליות" שהתאפיין בשילוב של פופ, רגאיי והיפ-הופ. שני הלהיטים האלה נסקו בדרך דומה - הם זכו להצלחה כשחשפו את הווקאליות המצוינת של מארס לעולם, והתברגו בעשיריות הפותחות במצעדי להיטים ברחבי העולם, כמו גם בארץ, ובהם גם מצעד "בילבורד" הנחשב.
מר ברונו השטותניק ומיסטר מארס הרומנטיקן
במידה מסוימת, הלהיטים שהזניקו את הקריירה של הזמר מייצגים באופן מושלם את שני הצדדים שהכי מזוהים עימו. מצד אחד ישנו הרומנטיקן חסר התקנה, מלך הבלדות שיעשה הכול עבור מושא אהבתו - יתפוס רימון ב-Grenade, מצהיר שאם תאבד אהבתו יאבדו גם אור השמש והשמיים הבהירים ב-It Will Rain, ונזכר בדברים שהיה יכול לעשות כדי לשמור על אהובתו ב-When I Was Your Man - שיר שחגג עשור ליציאתו, מספיק זמן עבור מיילי סיירוס שהפכה אותו הקיץ ללהיט משלה (Flowers). אחרי כל שיברונות הלב, יש כמובן גם את מארס המאהב האולטימטיבי בשירים כמו Versace on the Floor. במחמאות ובמילים יפות ושרמנטיות כובשת, הוא מפשיט את זוגתו הבדיונית בעדינות משמלה של ורסאצ'ה ("אני מת על השמלה הזו, אבל את לא זקוקה לה יותר").
מהעבר השני ממתין מארס השטותניק, שלא לוקח שום דבר ברצינות יתרה, שרק רוצה להרים מסיבה טובה כמו ב-Treasure, מדבר על אהבה עצמית בצורה המשעשעת ומרימה ביותר - "אני רוצה לנשק את עצמי מרוב שאני יפה", ב-Uptown Funk, להיט מושלם מכל הבחינות שהפיק מארק רונסון הגאון; ולפעמים, כמו כולנו, פשוט לא בא לו לעשות כלום - כמו ב-The Lazy Song.
ואלה לא רק הנושאים והשפה שמארס משתמש בה בשיריו - רומנטית, נקייה ומשועשעת, זו גם הנוכחות הבימתית שלו. מארס רקדן מצטיין, ואפילו שהגובה שלו הוא 1.65 מ' הוא משתלט על הבמות הגדולות בתנועות שאין שני להן. ניכר שהוא חונך על ברכיהם של מלכי הרוקנ'רול, ומשלב המון מחוות ורפרנסים לגדולים שבאו לפניו.
שני הישגים לציון בקריירה שלו הם מופעי הסופרבול: ב-2014 הוא טרף את הבמה במופע מחצית משלו שבו אירח את רד הוט צ'ילי פפרס שנדבקו בסאונד הגרובי שלו. אך כשהתארח שוב שנתיים מאוחר יותר במופע הסופרבול של קולדפליי, יחד עם מארק רונסון וביונסה, הוא הביא לבמה משהו חדש ואחר לגמרי כשחרך אותה בתנועות ריקוד קוליות ומרשימות. מה שהוסיף לכל הפרפורמנס הזה היא העובדה שהריקוד שלו לא חרוש או מאולץ - הוא משוחרר, וגם כשהוא מוקפד עד הפרט הקטן ביותר, הוא מצליח ליצור רושם נטול מאמץ.
החבילה השלמה מכילה בתוכה כמובן גם את ההתפתחות שלו כאמן והשורשים המוזיקליים עליהם גדל - רוקנ'רול ורטרו-פופ, רגאיי ו-Fאנק. אפילו שמדובר בפופ, ז'אנר שנוטה ליפול לנוסחאות טרנדיות, השירים של מארס מופקים בצורה חסרת פשרות ומוגשים בצורה מהודקת. זה פופ מהוקצע, נכון, אבל הוא מנומק, בעל צבע מסוים - וממש לא מקרי.
לא פלא ששיתוף הפעולה האחרון של מארס במסגרת סילק סוניק, האלבום המצוין An Evening With Silk Sonic שיצא ב-2021 עם המוזיקאי המוערך אנדרסון פאאק, זכה לשבחי המבקרים וגם לאהבת הקהל הרחב. בשילוב הזה, שהוא שיר אהבה אחד ארוך לסבנטיז, מארס זורח כהרגלו כמבצע, אך גם כבעל חזון עם אמירה אמנותית. לא פלא שהסינגל המוביל מתוכו, Leave the Door Open, חרך את המצעדים וגרף ארבעה פסלוני גראמי, שהצטרפו ל-11 פסלונים מוזהבים שמארס שומר בביתו.
איי-ליסטר של הקהל הישראלי
בעוד אין מחלוקת בנוגע לכישרונו של מארס, ייתכן שהסולד-אאוט המהיר הפתיע רבים, שכן על אף ההצלחה האדירה שהזמר האמריקאי זוכה לה, הוא לא נמנה אוטומטית בין השמות הגדולים ביותר בתעשייה כיום, אלה שחורשים את הגלובוס בסיבובי הופעות מנקרי עיניים, דוגמת הארי סטיילס, ביונסה וטיילור סוויפט. נדמה שבמקרים שלהם הקהל בישראל לא מחכה שיואילו בטובם להגיע לישראל, אלא מזמין מראש חופשות בחו"ל לפי סיבובי ההופעות שלהם באירופה. מארס, לעומתם, מצטרף לסוג של "מעגל שני" של אמנים - מוזיקאים גדולים ופעילים שנמצאים בתעשייה מספיק זמן, ומצליחים להישאר רלוונטיים עם להיטים מזדמנים. הקהל הישראלי אומנם לא נוהר להופעותיו של הזמר מעבר לים, אבל מבלי לשים לב הוא מצליח לשקף את הדנ"א של הרדיו בארצנו.
"בזמן שהארי סטיילס רק בתחילת הדרך, בסט-ליסט של ברונו מארס יש 15 להיטים שהקהל בארץ מכיר מהרדיו", מסביר ל-ynet נוי אלוש, סמנכ"ל התוכן של לייב ניישן, האמונה על הבאתו של מארס. "כל שיר בסט-ליסט שלו יהיה שירה בציבור, זה מה שמדהים באמן הזה. במובן הזה הוא הכי איי-ליסט".
מארס, שמופיע גם בווגאס, נתפס כאמן איכותי יותר וככזה שגם חובבי המיינסטרים וגם כאלה שמעדיפים דברים מהשוליים יוכלו להתחבר אליו. "ברגע שיצא האלבום של סילק סוניק הבנתי מה יצא ממנו", אלוש ממשיך, "כל הגישה שלו וההפקה, והעובדה שהוא מלחין וכותב בעצמו ומאזכר בשירה שלו אמני פופ כדוגמת סטיבי וונדר ומייקל ג'קסון - הופך אותו לתופעה גדולה הרבה יותר".
הכוכב, לטענתו של אלוש, מצליח לפנות בעת ובעונה אחת לשלושה קהלים: קהל של צעירים בזכות סילק סוניק, בעוד הלהיטים מהרדיו פונים גם לקהל בוגר יותר ("שמוצא בשירים רפרנסים לשירים מפעם, סול, אר אנ' בי ורוקנ'רול"), ובזכות הסושיאל מדיה הוא גם פונה לקהל של בני נוער כששיריו מתפוצצים בטיקטוק. כשמיילי סיירוס חידשה בשירה Flowers את When I Was Your Man, היא בעצם העניקה חיים מחודשים ללהיט בן העשור והפכה אותו שוב לטרנדי.
הרשתות החברתיות נוכחות גם הן בשיגעון הסולד-אאוט, כמו שראינו במקרה של שש ההופעות שנמכרו לחלוטין של רביד פלוטניק וטונה בלייב פארק, וגם במקרים מעבר לים של הטורים של ביונסה וטיילור סוויפט. "הופעות הפכו להיות חלק מתרבות הבילוי", אלוש מוסיף, "כשאתה קונה כרטיס להופעה של אמן נחשב - זה סמל סטטוס. בגלל זה גם הטרפת, כולם רוצים להיות בהופעה הראשונה, כי אחר כך זה עולה באינסטגרם ובטיקטוק".
6 צפייה בגלריה
טירוף הכרטיסים מעבר לים. ביונסה בסיבוב ההופעות "רנסנס"
(צילום: Kevin Mazur/Getty Images for Parkwood)
אם נסתכל על הופעות בפארק הירקון של השנים האחרונות, אפשר להגיד שמארס ממוקם איפשהו בין מארון 5 - שהופיעו בפארק פעמיים בקיץ שעבר, לבין ג'סטין ביבר - שהיה צפוי להופיע כאן באוקטובר האחרון ובעקבות מצבו הרפואי נאלץ לבטל את הגעתו (וכך גם את שאר סיבוב ההופעות שלו). מארון 5, ביבר ומארס פרצו כולם במהלך העשור הראשון של תחילת המילניום, כשביבר הוא הצעיר והמצליח מתוכם. הזמר הקנדי שבר שיאים היסטוריים של הצלחה בינלאומית, בעוד ימי ההצלחה הגדולים של מארון 5 נמצאים במובן מסוים מאחוריה - כשלהיטיה הגדולים ביותר הם אלה מהאלבום הראשון.
אם הצלחתו של ביבר נשענת לאחרונה בעיקר על הפרסונה הציבורית שלו (בשנה האחרונה הפסיק כאמור להופיע ושומר על פרופיל נמוך), מארס לעומתו ממשיך להופיע ולשמור על סטטוס של אמן פעיל, כשהוא זוכה לאהבה והערכה שאינה תלויה במדורי הרכילות, לא רק מקהל מגוון בגילים שונים - אלא גם מצד המבקרים והתעשייה.
בכך, מארס נחשב לאחת ההופעות הגדולות שמגיעות לארצנו הקטנטונת, בייחוד מאז מגפת הקורונה שטרפה את התחום ואחרי שנים שלא ראינו שמות גדולים שמגיעים לכאן בתדירות גבוהה יחסית. השנה הזו בפארק חגיגית, עמוסה בכוכבי עבר - גאנז אנד רוזס ורובי וויליאמס (אבל הגיעו בשלהי הקריירה), לצד טראוויס סקוט שביקר כאן באביב ואימג'ן דרגונס - מהלהקות המצליחות בעולם - שהגיעה לפה בסוף אוגוסט. כמעט משכיחים מאיתנו את הביטולים של ביבר, סם סמית', סלין דיון ובקסטריט בויז.
מבין כל המצוינים לעיל, ובהקשר של הקהל הישראלי, מארס הוא ללא כל עוררין השם הגדול והחם ביותר שהפארק ראה כאן בשנים האחרונות. הסולד-אאוט נתפס למראית עין כהפתעה, אבל לא עבור מי שעוקב אחרי ההתפתחות של הכוכב, ההצלחות בשטח וההשמעות ברדיו. זו הפתעה אולי עבור מי שלא הבין את סדר הגודל של המופע ועבור המעריצים, שהיו המומים לגלות שמספר דקות הפרידו בינם לבין כרטיס לאחת משתי ההופעות.
פורסם לראשונה: 14:15, 12.06.23
