רומן המדע-בדיוני "חולית" של פרנק הרברט הוא הר נישא שהניסיון לעבדו לקולנוע משול לטיפוס מסוכן לפסגה. הספר משנת 1965, זוכה פרסי ההוגו והנבולה, היה ונותר רב מכר בקנה מידה חריג בז'אנר. הוא מציע עולם עשיר, בנוי לפרטי פרטיו, ורקע היסטורי הנפרש על פני אלפי שנים והמהדהד בחיי ומעשי הדמויות. הוא מחבר, מתוך פוזיציה של "תרבות הנגד" של שנות ה-60, בין תימות פוליטיות, כלכליות, אקולוגיות ודתיות. הוא מציע רגעים סוחפים של סכנה, עוצמה, התגברות וגם כמה חזיונות מיסטיים. הצלחה בהעברתו למסך היא נתיב כניסה אפשרי לעיבודים לחמשת ספרי ההמשך שהרברט כתב, ואולי אפילו לספרים הרבים שכתב בנו, בריאן, יחד עם קווין ג'יי. אנדרסון. בקיצור, זהו הגביע הקדוש של עיבודי ספרות מד"ב.
הטריילר של "חולית"
(האחים וורנר)
הניסיון הראשון לעבד את הרומן נעשה באמצע שנות ה-70 על ידי הסוריאליסט אלחנדרו חודורובסקי. זה אמור היה להיות עיבוד אידיוסינקרטי, בסגנון ייחודי ומובהק, ההולם את הדמיון הפרוע והאקלקטיות המיסטית של הבמאי. החזון שילב בין עיצוב העולם העתידי של אמן הקומיקס מוביוס, ל"ביומכאניקה" האפלה והפטישיסטית של ה"ר גיגר, עם צוות שחקנים שכלל, בין השאר, את סלבדור דאלי, אורסון וולס ומיק ג'אגר. הפרויקט הגרנדיוזי קרס לפני מימושו, אבל הותיר מאחוריו לא מעט אלמנטים עיצוביים שהמשיכו להפרות את סרטי הפנטזיה ההוליוודיים בעשורים הבאים. אם אתם מתעניינים בפרטים נוספים, הסרט התיעודי "חולית של חודורובסקי" (2013) הוא בגדר צפיית חובה.
הניסיון השני היה של דיוויד לינץ' ב-1984. לינץ' לא הגיע לפרויקט כמי שמגשים את חלום חייו, אלא כסטייה נקודתית לעבר הפקת ענק הוליוודית שאמורה הייתה להניב שובר קופות מד"בי. יש בעיבוד שלו רשימה ארוכה של ליקויים, אבל בגלל שלא הייתה לו זכות ל"פיינאל קאט" (הגרסה הערוכה הסופית), רובם לא באשמתו. האורך שנכפה עליו (מתחת לשעתיים וחצי) היה קצר מכדי להכיל את עלילת הרומן, אף ששני השלישים הראשונים של הסרט היו נאמנים למדי. התימות הפוליטיות, ובעיקר האקולוגיות, מוסמסו. התוצאה הייתה מאכזבת עבור המעריצים, ובלתי ניתנת להבנה עבור אלו שלא קראו את הספר. כישלון מעניין שכדאי לראותו עבור אותם הרגעים שרק במאי כמו לינץ' יכול ליצור.
הניסיון השלישי נרשם בשנת 2000, במיני סדרה של ערוץ "סיי פיי", "חולית של פרנק הרברט", שנמשכה שלושה פרקים, לאורך של כארבע וחצי שעות. הפרטים העלילתיים כוסו היטב (ולעיתים אף הורחבו מעבר לרומן), אבל התקציב היה יחסית מוגבל (כ-20 מיליון דולר). ג'ון האריסון, הבמאי נטול החזון, התמודד עם פרויקט שהיה גדול על מידותיו. עיבוד רציני של "חולית" מחייב תקציב משמעותי, יכולת טכנולוגית ליצור את העולם העשיר, ובמאי שיהיה בעל כישורים יוצאי דופן, בעודו שומר על מידה של צניעות וכבוד למקור, שיגברו על האגו. הבמאי שמתאים באופן מושלם לדרישות הקפדניות האלו הוא דני וילנב.
ומה עם החצי השני?
"חולית" (Dune) של וילנב הוא העיבוד הקולנועי שלו ייחלו קוראי הרומן. יותר מכך, הוא מתייצב בשורה הראשונה של מיטב סרטי הז'אנר, ומציב מיומנויות של בניית עולם עשיר ומפורט שמתעלות בנקל על כל מה שנראה מאז "אווטאר" (2009). אבל זו אליה עם חתיכת קוץ שנעוץ בה. עם אורך של 155 דקות, הוא כולל בתוכו הצגה קפדנית של המתרחש בעלילת הספר - אבל אך ורק של חציו הראשון.
עבור סרטי האחים וורנר וחברת לג'נדרי, ההתחייבות מראש לשני סרטים הייתה מסוכנת מדי. 117 מיליון הדולר שנדרשו לעיבוד השאפתני של החלק הראשון של "חולית", מחייבים הכנסות של כ-300 מיליון דולר כדי שהסרט יוכל להיות רווחי, שלא לדבר על העלות הכפולה, לכל הפחות, של הפקת שני הסרטים מראש. צמצום הקהל בעידן הקורונה, וההחלטה להוציא את הסרט במקביל לאולמות הקולנוע ולהקרנה בפלטפורמת HBO Max סיכנו עוד יותר את פוטנציאל הרווח. נכון לכתיבת שורות אלו טרם התקבלה החלטה רשמית על הפקת החלק השני, אבל הסרט הכניס עד כה למעלה מ-130 מיליון מהקרנות ברחבי העולם, וזאת עוד לפני שני השווקים המרכזיים של ארצות הברית וסין. לפיכך, יש סיכוי רב שהחלק השני יאושר, ואם הכל יסתדר, תוך שלוש שנים יהיה סוף סוף עיבוד שלם ל"חולית".
הסכימה העלילתית של "חולית" מוכרת למדי, והיא נוכחת באינספור גרסאות של המונו-מיתוס המכונה "מסע הגיבור". אבל הרברט, וסביר מאוד להניח שגם וילנב בעקבותיו, תכנן מהלך מורכב שמאתגר את הבעייתיות האידיאולוגית של המסע הזה, המכוון לעוצמה וגאולה. העלילה מתרחשת בעתיד הרחוק של המין האנושי, בגלקסיה שבה שולט קיסר ותחתיו בתי אצולה השולטים על כוכבים. הגיבור הוא פול אטריאידס (טימותי שאלאמה), נער בן 15, בנו של הדוכס לטו (אוסקר אייזק), ובנה של הפילגש שלו, ליידי ג'סיקה (רבקה פרגוסון). בית אטריאידס עומד לעבור, במצוותו של הקיסר, מהכוכב קלדן לכוכב אראקיס. במשך שנים רבות אראקיס נשלט על ידי בית הארקונן, שנשלט על ידי הרוזן ולדימיר הארקונן (סטלאן סקושגורד). החלוקה כאן דיכוטומית מבחינה מוסרית וויזואלית: בית אטריאידס האצילי מול בית הארקונן האפל, המעוות והאכזרי.
אראקיס הוא כוכב מדברי עם אוכלוסייה מקומית המכונה "דררים" (Fremen), שבגדיה, מנהגיה ולשונה שאבו לא מעט מהתרבות הבדואית. זהו גם הכוכב היחידי בגלקסיה שבו ישנו "מרקוח"(Melange), סם פסיכואקטיבי שבין שלל תכונותיו מאפשר גם מסע בין כוכבים. לכן, השליטה בכוכב היא למעשה שליטה בנשמת אפה של האימפריה. האלמנטים הפוליטיים, כלכליים והפוסט-קולוניאליסטים של העלילה ברורים מאליהם. העברתו של בית אטריאידס לאראקיס היא מהלך שמאחוריו מניעים אפלים שיתבהרו במהרה, אך מול החישובים הפוליטיים יש גם מניעים גנטיים ומשיחיים רבי חשיבות שישחקו תפקיד מכריע בדרמה. ליידי ג'סיקה משתייכת ל"בנות גישרית" (Bene Gesserit) מסדר מטריארכלי של "מכשפות" שמקדם תוכנית גנטית בת אלפי שנים שבאחריתה אמורה להיוולד ישות מתווכת שיכולותיה העל-אנושיות מזכות אותה בכינוי "קפיצת הדרך" (Kwisatz Haderach). הגעתו של פול אטריאידס לאראקיס תהייה מכריעה בתוכניות אלו.
"חולית" מתבסס על נבחרת משובחת במיוחד של שחקנים, כולם הותאמו היטב לתפקידיהם. שאלאמה מתאים לתפקיד הנער הגיבור יותר מליהוקים קודמים, ובינו ובין הדמות של ליידי ג'סיקה בגילומה של פרגוסון יש לא מעט רגעים עם הדים אדיפליים. הדמות של בת הדררים צ'אני (זנדאיה), שנוכחת לא מעט בטריילר, מופיעה בפועל רק לדקות ספורות וניכר שזהו יותר פיתיון למשיכת הקהל הצעיר (בשונה ממה שאמור להיות בחלק השני). אבל אם צריך קצת טריקים מפוקפקים להביא קהל, אפשר לחיות עם זה בשלום.
"חולית" הוא סרט של מסך גדול. קבלו תיקון: של המסך הגדול ביותר ומערכת הסאונד המשוכללת ביותר בנמצא. הוא אינו מתאים למסך הקטן, גם אם זוהי טלוויזיה של 75 אינץ' או מקרן ביתי. מה שיהיה מפעים בקולנוע, עשוי להיות מייגע בסביבה הביתית של הסחות הדעת. עיצוב העולם והמתחולל בו נושאים קצב מדוד, כמעט מדיטטיבי, זר ורב עוצמה. זהו סרט בוגר, קודר בצבעיו, בלי קריצות, התחנפויות, והומאז'ים לקהל הלוקה בהפרעות קשב, והמוזיקה רבת העוצמה של הנס זימר קובעת בסצנות רבות את הטון. יותר משזהו סיפור שמתרוצץ מפרט לפרט, זהו עולם שלם שאנו מוזמנים לתוכו. מבחינות מסוימת, "חולית" הזה קרוב הרבה יותר ל"לורנס איש ערב" מאשר לאופרת חלל שטחית, נוצצת ומגוחכת נוסח "עלייתה של ג'ופיטר".
לוילנב יש ניסיון קודם ומשמעותי בז'אנר המד"ב ("המפגש" מ-2016 ו"בלייד ראנר 2049" מ-2017), וניכר שהוא משתמש בעיצוב העולם הקולנועי בכל מה שלמד בהפקות הקודמות. עם זאת, החוויה בסרט אינה שלמה, בגלל שהוא נקטע בנקודה המותירה את הצופים במצב של חוסר סיפוק. כעת נותר רק להתפלל שהחלק השני יכנס במהרה לשלבי ההפקה.
