רוב הקולנוענים, המפיקים, האולפנים וחברות הסטרימינג בארצות הברית צופים קדימה לטקס האוסקר שייערך במרץ הקרוב בלוס אנג'לס השמשית. אולם כמו בכל שנה - בעוד שעין אחת מביטה לקו הסיום של עונת הפרסים, עין שנייה פוזלת לעבר ההזנקה המסורתית של המרוץ בפארק סיטי שביוטה המושלגת, ביתו של פסטיבל סאנדנס. הפעם, כמו בשנה שעברה, העין תפזול למסך המחשב של המשתתפים. הנהלת הפסטיבל נאלצה לבטל את ההקרנות הפיזיות ושאר האירועים סביבם, ולאלתר במקומם תוכנית חדשה שזמינה לצפייה אונליין. למרות האופטימיות הרבה, נוכח דעיכת הקורונה בארצות הברית בחודשים האחרונים, היה בלתי נמנע להיערך מחדש להתפרצות האומיקרון עם תגובה מהירה ויעילה, שמבטיחה עדיין את המיטב של הקולנוע האמריקני העצמאי. סאנדנס מקדיש תשומת לב לחדשות. לא רק ברמה הארגונית, אלא גם מבחינת התכנים.
(הטריילר לסרט הדוקו על חייו של קניה ווסט Jeen-yuhs)
הפסטיבל נשאר עם האצבע על הדופק גם כשסוגיית זכות האישה על גופה חזרה פתאום לפתחה של החברה האמריקנית בדלת האחורית שפתח הטראמפיזם. חוקים להגבלת הפלות חוקקו בטקסס ומיסיסיפי בניגוד לתקדים פסיקת רו נגד ווייד מ-1973 ובית המשפט העליון לא פסל אותם עד כה. אל מול התחייה השמרנית הזו, סאנדנס מעמיד שני סרטים - עלילתי ותיעודי - שחוזרים לאותה תקופה אפלה שקדמה לתיק רו נגד ווייד, בה נשים עם הריון לא רצוי נאלצו למצוא פתרונות מחתרתיים. The Janes של טיה לסין שב לארגון הנשים הסודי משיקגו שכונה "ג'יין" והציע בשנות ה-60 שירות להפסקת הריון בניגוד לחוק. Call Jane של פיליס נאג' משתלבת בקורותיו של אותו ארגון ממש מתוך סיפור אישי של אישה שהעובר בבטנה מסכן את חייה ונדרשת לעזרת הג'יינס. בסרט, אותו הפיקה לי ברודה הישראלית, מככבות אליזבת בנקס, סיגורני וויבר, וקייט מארה.
תשומת הלב שמקדיש סאנדנס לסוגיית ההפלות לא רק מגיב להתפתחויות הסוציופוליטיות בארצות הברית, הוא גם מיישר קו עם הסרטים הצרפתיים שעסקו בהריון לא רצוי וזכו לתהודה עצומה באירופה - "טיטאן" של ז'ולי דוקורנו (זוכה דקל הזהב בקאן) ו"האירוע" הנפלא של אודרי דיוואן (זוכה אריה הזהב בוונציה). לפני שנתיים "אף פעם, לעתים רחוקות, לפעמים, תמיד" של אליזה היטמן עורר גם תשומת לב בפארק סיטי, וכך יהיה השנה עם הדוקו Nothing Compares על שינייד אוקונור. הבמאית קתרין פרגוסון מתמקדת בקריירה הצעירה של כוכבת הרוק הרגישה והנועזת ובתרומתה לביטול איסור ההפלות במולדת אירלנד, אלא שעתה מוטל על הסרט זרקור מיוחד על רקע שונה לגמרי, גם הוא בהשראת החדשות, העגומות. בצירוף מקרים מצמרר, הסרט יוקרן לראשונה ימים ספורים אחרי מות בנה בן ה-17 של אוקונור, מה שהוביל אותה לאשפוז עצמי בבית חולים.
ביוגרפיות קולנועיות דומות המוקדשות לנשים יפות, רגישות ופגועות - הנסיכה דיאנה, והשחקנית אוון רייצ'ל ווד - מציעות לקהל מבט אינטימי לתוך החיים הפרטיים שלהן, תוך המחשת מצוקתן בתוך סביבה רעילה ותובענית. בדוקו Phoenix Rising, הבמאית איימי ברג מגוללת את סיפורה של ווד, שהייתה מוכרת תחילה ככוכבת הראשית של הסדרה "ווסטוורלד" ובהמשך כפעילה למאבק בתקיפה מינית, כשחשפה כי נאנסה על ידי בן זוגה לשעבר מרילין מנסון. בעקבות עדותה בסנאט של מדינת קליפורניה חוקק חוק הפיניקס, שמסיר את מגבלת תקופת ההתיישנות מעבירות מין. במקרה של ליידי די, קשה להאמין שעוד אפשר לחדש משהו אחרי שהשנה חזרנו לקורותיה של הנסיכה בכל כך הרבה איזכורים תיעודיים מן העבר, הסדרה "הכתר" והסרט "ספנסר". ב"הנסיכה", הבמאי אד פרקינס מבטיח לחדש בעזרת קטעי ארכיון לא מתווכים עבור הצופה.
כמו שניתן להבחין, הפסטיבל, לו יש מורשת ארוכה של השתתפות במאבקים חברתיים על רקע אתני ומגדרי, מוקדש השנה באופן גורף לדמויות של נשים ונושאים שנוגעים לזכויות האישה. זוהי הצהרת כוונות ברורה ולא מתנצלת של מנהלת הפסטיבל טביתה ג'קסון, מנהלת התוכנית קים יוטאני, וגם ג'ואנה ויסנטה, שמונתה השנה לעמוד בראש מכון סאנדנס שהוקם ב-1981 על ידי מי שנחשב בזמנו לסמל הגבריות האמריקנית הלבנה, רוברט רדפורד.
7 צפייה בגלריה
מבט אינטימי לתוך חייה של אוון רייצ'ל ווד. מתוך Phoenix Rising
(צילום: Sundance Film Festival)
בשנים האחרונות הונהגה בסאנדנס מדיניות של אוצרות על פי הקצאות מוגדרות של מחצית מסרטי התוכנית לבמאיות, וזאת מתוך כוונה לקדם שוויון בין יוצרים ליוצרות בתוך הפסטיבל היוקרתי וגם בכלל. ככל שמדובר במספרים, זוהי שנה תקדימית מההיבט של השתתפות הנשים בפסטיבל. בתחרות העלילתית האמריקנית שישה מתוך עשרת הסרטים נעשו על ידי במאיות, ובתחרות התיעודית המקבילה שבעה מתוך תשעת הסרטים הם מתוצרת נשית. כשמדובר בתחרויות הבינלאומיות נשמרו המכסות המקוריות כשחמישה מתוך עשרת הסרטים בתחרות העלילתית הזרה נעשו על ידי נשים, וכך גם בזו התיעודית. החלק המוקדש להקרנות מיוחדות מארח את שלוש היצירות החדשות של איימי ברג, אונדי טימונר ואביגייל דיסני - כולן דוקומנטריסטיות אמריקניות מוערכות.
כזו היא גם נינה מנקס, קולנוענית אמריקנית חתרנית ממוצא ישראלי, שיצירתה החדשה Brainwashed: Sex-Camera-Power היא אחת מ-10 סרטי הנשים מתוך ה-21 ששובצו בתוכנית הבכורות הנוצצת. מדובר במסה מצולמת במהלכה מנקס (שאת סרטה האחרון "התפרקות" מ-2010 צילמה ביפו), סוקרת את דברי ימי הקולנוע האמריקני תוך עמידה על מגמות כלליות וסצנות ספציפיות שמדגימות החפצת נשים וניצול מיני של חזותן. כדאי לציין שלצד הזיקה הישראלית של מנקס, בסאנדנס נכלל השנה רק סרט אחד מתוצרת הארץ - הדוקו המצוין "טנטורה" של אלון שוורץ החוזר לטבח תושביו הפלסטינים של הכפר טנטורה במהלך מלחמת העצמאות.
ספירת ראשים בצד, התוכנית שופעת השנה סיפורים נשיים, ובהתאם גובשה גם קטגוריית תוכן בפני עצמה Female Centered Stories שאינה מפלה בין קולנוענים לקולנועניות. כמו "הנסיכה" של פרקינס, גם דרמת המד"ב Dual מאת ריילי סטרנס משויכת לקטגוריה זו. אחרי "אמנות ההגנה העצמית" המבריק שלו מ-2019 בכיכובו של ג'סי אייזנברג כגבר שברירי שמוצא נחמה באמנויות לחימה, סטרנס - לוחם ג'יוגיטסו בחייו - ממחזר חלק מהמוטיבים הנרטיביים, רק עם דמות נשית במרכז. קארן גילאן מגלמת צעירה שלוקה במחלה סופנית. היא פונה לשירותי שכפול גנטי שמספקים כפילה, שאמורה להמשיך את דרכה בעולם. כשהיא מחלימה במפתיע, נגזר עליה להתייצב לדו-קרב לחיים ולמוות מול השעתוק שלה, והיא מתאמנת לקראתו בהכוונת מנטור (אהרון פול), שמחדיר בה יצר אלים וגם מיומנות לחימה. העלילה טעונה בסוריאליזם והומור צונן, לעיתים שנון כסרטו הקודם.
הגברה נוספת של הקול הנשי בפסטיבל נעשית דווקא דרך ז'אנר האימה והפנטזיה, המשלבת בין גיבורות וישויות מסתוריות, בעיקר מתוצרת חוץ. We Won't Be Alone של גוראן סטלובסקי מגולל את קורותיה של מכשפה צעירה במקדוניה. לא רחוק משם ברומניה מתרחשת עלילת הפרנויה Watcher של קלואי אוקונו, במרכזה אישה שדמות מסתורית עוקבת אחריה. שתי במאיות אמריקניות ממוצא אפריקני - מריאמה דיאלו וניקיאטו ז'וסו - מביאות איתן רוחות רפאים לחיי השגרה של גיבורותיהן בארצות הברית. Master של דיאלו מפגיש אקדמאיות שחורות עם ישות על טבעית מאיימת, ו-Nanny של ז'וסו מלווה מהגרת מסנגל, שעובדת כאומנת בניו יורק תחת איום שירותי ההגירה ושד שרודף אותה. מול "נני" של ז'וסו, מוניה שוקרי הקנדית מביאה את שמרטפית במותחן האימה שלה "בייביסיטר".
עלילת The Cow Who Sang A Song Into The Future של פרנצ'סקה אלגריה הצ'יליאנית מתחולל בעולם פנטסטי אליו חוזרת אישה מן המתים. Piggy של קרלוס פרדטה הספרדי מתבונן בנערה שמנה שעדה לחטיפת בת כיתתה שהתעללה בה, ולא בהכרח מעוניינת בהצלתה. Fresh של מימי קייב מגיע לרצועת המידנייט עם הפצה של סרצ'לייט ובגיבוי של אדם מקיי. העלילה כורחת את דייזי אדגר-ג'ונס וסבסטיאן סטן בדייט מבטיח שיוצא משליטה. סרט בולט נוסף בז'אנר האימה הוא Hatching המדמה תהליך התבגרות של ילדה לבקיעת ציפור מפלצתית מביצתה. אגב, הזוועתון המסוגנן של האנה ברגהולם הוא אחד משלושה סרטים מפינלנד שנבחרו לסאנדנס השנה - כולם נעשו על ידי במאיות (דרמת ההתבגרות Girl Picture של אלי הפאסאלו, והדוקו The Mission של טניה אנדרסון המלווה צעירים מורמונים ביוטה במהלך שליחותם בפינלד).
סאנדנס שימש לאורך השנים כקן שיגור לקולנוענים עצמאיים צעירים שלא פעם הצטיידו בכוכבים גדולים שהתייצבו לצדם. עם זאת, תוכנית הבכורות השנה עתירה בכוכבים גדולים שמנצלים את הפסטיבל כדי לעשות היכרות מחדש עם הקהל בבכורות הבימוי שלהם. ג'סי אייזנברג עם העיבוד הקולנועי למחזה שכתב When You Finish Saving The World בכיכובם של ג'וליאן מור ופין וולפהארד, והקומיקאית טיג נוטרו יצרה ביחד עם בת זוגה סטפני אלין את הדרמה ?Am I OK בהשתתפות דקוטה ג'ונסון. השחקניות אווה לונגוריה-בסטון ואיימי פוהלר מתנסות לראשונה כדוקומנטריסטיות. הראשונה עם סרטה "מלחמת אזרחים", הסוקר את מורשת הקרב בין שתי אגדות האגרוף אוסקר דה לה הויה וחוליו ססאר שאבס, והשנייה עם "לוסי ודסי" על פריצת הדרך של לוסיל בול בטלוויזיה האמריקנית. אגב, מי שהתגעגע ללנה דנהאם כבמאית וכשחקנית יקבל אותה כך וכך על המסך הגדול ב"מקל מחודד" - הסרט השני בקריירת הבימוי של יוצרת הסדרה "בנות", ובו היא משחקת גם לצד ג'ון ברנטל וג'ניפר ג'ייסון לי.
ומה עם שערוריות? אחרי כל הכוונות הטובות והפרגון המתבקש לקולנועניות סביב, יש גם כאלה. אחרי ש"לעזוב את נברלנד" הושק בפארק סיטי ב-2019 והציף חשדות לפעילות הפדופילית של מייקל ג'קסון המנוח, שני פרויקטים חדשים צפויים לעורר הדים גדולים. הסטנדאפיסט שהפך ליוצר דוקו אישי ומצליח, וו. קמאו בל, משרטט מחדש קווים לדמותו של ביל קוסבי בבחינה רטרוספקטיבית של פועלו החיובי על המסך והנורא מאחורי הקלעים במיני סדרה We Need to Talk About Bill Cosby. אבל עם האין-כבוד לקוסבי, וגם ביחס לכל הדמויות והאושיות בסאנדנס, מן המציאות ומעולם הדמיון, כולם עלולים להחוויר ביחס ל-Jeen-Yuhs - הדוקו המדובר של נטפליקס שמשחזר את קורותיו של קניה ווסט. המוזיקאי השנוי במחלוקת מתבלט לטובה ולרעה ברדיו וברשתות החברתיות וגם בטורי הרכילות. הבמאים קלרנס סימונס וצ'יקה אוזה יביאו אותו למסך הגדול.
7 צפייה בגלריה
ג'וליאן מור ופין וולפהארד. מתוך When You Finish Saving The World
(צילום: Sundance Film Festival)
