ראשה עלי מלווה בעיניים מלאות דאגה את בתה ריטאז' בת החמש, בובת השלג הקטנה והמתוקה שרוקדת על הבמה בחזרה הגנרלית של המחזה "חליל הקסם", שיועלה הערב על במת היכל התרבות בעכו במסגרת פרויקט "אופרה בקהילה" של האופרה הישראלית ומשרד התרבות. "זה קשה מאוד, היא לא רגילה לכל כך הרבה חזרות", מספרת עלי ומצביעה על בתה. עם ריטאז' עומדים על הבמה בסצנת הסיום של האופרה המפורסמת כ-150 משתתפים, מרביתם תושבי עכו, ועיניהם מלאות גאווה. הם גאים בניצחון הרוח, בחיים המשותפים על הבמה - יהודים וערבים, ילדים ומבוגרים, עולים חדשים וותיקים וגם אנשים עם מוגבלות - שיצרו הפקה שהעיר עכו לא ידעה.
ימים רעים וקשים ידעה עכו בחודש מאי של שנת 2021. גם ההיכל החדש והמפואר, שנחנך כמה חודשים לאחר הפרעות, חטף אז אבנים שניפצו את שמשותיו. העיר, שעלתה באש שנאה לאומנית וכמה מתושביה היהודים נפגעו במעשי לינץ' אכזריים, ואדם אחד איבד את חייו בהצתת המלון שבו התארח, מבקשת לחבר את תושביה לעולם של תרבות ויופי ומשחק על במה שבה לכולם יש מקום.
"זו פעם ראשונה שאנחנו מארחים בהיכל התרבות החדש יותר מ־150 משתתפים על במה אחת", אומר מאור בנזינו, מנהל אגף התרבות בעיריית עכו ומנכ"ל ההיכל. "אנחנו לא מורגלים בהפקות ענק כאלה. כל חדרי ההלבשה והאיפור, החזרות וחדרי האמנים נמצאים כעת בשימוש. בנינו גם מחוץ לאולם אוהל ענק עם חימום לאירוח השחקנים, והקמנו בו חדרי הלבשה".
בנזינו לוקח אותנו לסיור בסיר הלחץ, דקות לפני החזרה הסופית לקראת ההופעה בפני כל תלמידי בתי הספר בעיר ועוד שתי הופעות פתוחות לקהל, שכולן אגב סולד אאוט. "כל המערך העירוני של העיר שותף להפקה", הוא מסביר. "הייחודיות פה היא שכל שהילדים של עכו חווים ומשתתפים במשהו כל כך שונה ממה שהכירו. בשבועות האחרונים כל המשתתפים במחזה נסעו ליום שלם לאופרה בתל אביב, להדרכה ומדידות והתאמת תלבושות. זו חוויה של פעם בחיים".
שיעור בחיבור
נראה כי הפרויקט המרגש ביותר של האופרה הישראלית התל אביבית הינו מפעל אופרה בקהילה, הפועל כבר יותר מעשור. האופרה ביקרה במסגרתו כבר בעשרות רשויות ברחבי המדינה, בעיקר בפריפריה. במופע נוטלים חלק שחקני התיאטרון הקהילתי, חוגי הילדים והנוער, חוגי ריקוד ומקהלות מהחברה למרכזים קהילתיים, הקונסרבטוריון העירוני ולהקת דאנס פלוס. אליהם מצטרף צוות מקצועי של האופרה הישראלית ובכלל זה במאים, מנהלים מוזיקליים, סולנים, נגנים ומעצבים. עם הכישרונות המקומיים מעלים הפקה אופראית בימתית מלאה, שבמרכזה הקהילה.
"התלמידים עברו קודם לכן מפגשי הכנה בבתי הספר – מהי אופרה, למה שרים ככה, והסבר למשל מיהו מוצרט", מציינת סיגלית שגב-אגוזי, מנהלת המרכז הקהילתי בית הימן. "כשהם יגדלו וישמעו אופרה, היא לא תהיה זרה עבורם. הם כבר פגשו בה, ואולי חלק גם יאהבו אותה".
על הבמה המתח בשיאו. כיוונים אחרונים של התאורה. דיוקים של הסאונד ושל כלי הנגינה. חברי התזמורת יושבים למרגלות הבמה ובראשם מנצח אחד, מנהל מוזיקלי שמבחינתו בין שזה מופע קהילתי ובין שזה מקצועי - על הסטנדרט הוא לא מוכן להתפשר. "האתגר העיקרי הוא הניסיון", מסביר יאיר פולישוק, מנצח המחזה של האופרה הישראלית. "כשמישהו לא יודע מה זה לעמוד על במה, אז הדבר הכי חשוב שצריך להבין הוא שיש קהל שצמא לראות ולשמוע. אם אתה שר לעצמך ומשחק לעצמך או מתרכז בטקסט, במוזיקה או בתנועות ששיננת בכיתה, זה לא מספיק. אתה חייב להקרין הכול החוצה. זה הדבר החשוב שאנחנו מנסים לעשות עם השחקנים והרקדנים מהקהילה. עם הניסיון שלנו משנים עברו, אנחנו מצליחים בכך".
המחזה שאותו יציגו כאן הוא "חליל הקסם" של מוצרט, מחזה משנת 1791 המספר על עולם קסום שבו האהבה מנצחת במלחמה מול דמויות רעות שמבינות בסוף שיש מקום לכולם ואפשר למצוא את אהבת האמת. אם תרצו, אפשר למצוא בו אינספור מסרים שיכולים לסייע לעיר שמחפשת אחר המאחד.
אביגיל סנדלר, במאית המחזה, עומדת מאחורי הפקות הקהילה של האופרה הישראלית זו הפעם השמינית. "אנחנו מבקשים להשתלב בקהילה, לתת השראה וחיבור עם משהו שהם לא מכירים", היא אומרת. "הילדים שמשתתפים במחזה נמצאים בעיקר בטיקטוק ובסנאפצ'ט, ואין שם אופרה כמובן. אנחנו רוצים לתת להם טעימה ראשונית מתרבות עשירה, לאפשר להם להביע את עצמם על במה עם מוזיקה וגם משחק וריקוד".
את אחד התפקידים המרכזיים במחזה, הדמות זרסטרו, משחקת בילי אלרום (67) מהתיאטרון הקהילתי המקומי. היא גננת לשעבר ומופיעה כיום ברחבי הארץ כמספרת סיפורים. "אני כל כך מתרגשת", היא משתפת אותנו בשיחה מאחורי הקלעים. "לעלות על במת אופרה זה לא מובן מאליו בשבילי. אני לא זמרת תיאטרון, כולה תושבת עכו. תראה את מה שקורה כאן על הבמה, זו עכו", היא מצביעה לעבר עשרות השחקנים והרקדנים החובבים - יהודים וערבים, קטנים וגדולים - שמתרוצצים על הבמה בחדוות יצירה ואמנות. "אתה שומע כאן עברית וערבית ורוסית. יש פה משתתפים עם צרכים מיוחדים, ואחת הזמרות עיוורת. מכל הצבעים והמגזרים. עם זה אנחנו נבנה את העיר".
החיבור הזה בין יהודים לערבים בעיר שמבקשת לטאטא את כאביה ולא לחשוף את פצעיה, הוא פוטנציאל לצמיחה, מאמינה אלרום. "אני מאוד מקווה שיוצא מכאן מסר", היא אומרת. "ילדים מכל עכו מגיעים ביחד למרכזים הקהילתיים ומקבלים אהבה גדולה. נותנים להם את כל האפשרויות מבלי לבדוק איזה צבע הם ואל מי הם מתפללים. אני לא יודעת לומר אם זה ימנע בעוד עשור נניח שילד אחד לא יפגע באחר כי הוא מכיר אותו. מספיק שאדם שגדל בעכו חושב שנייה אחת לפני שהוא זורק אבן על אחר, אז עשיתי את שלי. בכל מקרה חינוך מתחיל בבית. מי שמגיל צעיר יונק אהבה, נותן אהבה.
"קשה לי לדבר על מה שהיה כאן באירועי שומר החומות. כמישהי שחיה בעכו ושהוריה התחתנו בעיר, זה היה שבר מאוד קשה, אבל משברים צריך לקום. אין לנו ברירה, הם לא הולכים לאף מקום ואנחנו לא הולכים לאף מקום. או שנלמד לחיות ביחד או שנריב כל הזמן. אני מאמינה שלחיות ביחד זה הרבה יותר נכון, וההוכחה היא האופרה. ייאמר לזכותם של רב העיר, הקאדי וראש העירייה שהם הסתובבו בין בתי הספר ודיברו על מה שקרה באירועים. אנחנו רק יכולים לקוות שזה לא יקרה עוד פעם. קשה לי. העיר שאני אוהבת שינתה את פניה".
שיעור לחיים
ראשה עלי, אמא של ריטאז' הקטנה, מאמינה גם היא כי העתיד תלוי בהכרת האחר. "אירוע כזה הוא טוב", היא אומרת. "הוא נותן שלום ושילוב ודו-קיום. הנה, שנינו מופיעים באותו מופע, בין שאתה יהודי או ערבי, זה לא משנה".
גם החברה הערבית, כמו החברה היהודית, סוחבת איתה כאבים מאז אותם אירועים. "אנחנו רוצים דו-קיום ולא לריב, רוצים שלום לכל העולם", עלי מוסיפה. לדבריה, "יש אפליה בין יהודים לערבים. אני מרגישה את זה תמיד, תחושת זרות. לילדים אצלנו בעיר אין גן שעשועים ולא ניקיון ושמירה. עכשיו, כשמגיעים גזרי הדין של העצורים מהאירועים אז, זה מעיר שוב את הכאב כי הם מקבלים עונשים לא קלים וזה קשה למשפחות שלהם. בחורים שלא עשו מי יודע מה ומקבלים עכשיו עונשים".
עלי טוענת כי מרבית אלה שהשתתפו באירועים האלימים במהלך מבצע שומר החומות, היו כאלה שלא חיו עם יהודים. "אני גדלתי בין יהודים ויודעת מה הם חברות ודו-קיום", היא אומרת. "אנשים שגרים בעיר העתיקה, אין להם יהודים שם. הם לא מכירים את החיים איתם. העברית שלי טובה יותר כי אני עובדת עם יהודים והבת שלי מבינה עברית. הבן שלי, בן עשר, משחק בהפועל חיפה ומדבר פלפל בעברית. אני מאמינה שהרבה תלוי בתרבות ובחינוך שמקבלים כילדים".
הכרוז קורא לכל המשתתפים לחזור למקומותיהם ולהיערך לקראת כניסתם לתפקיד שאותו ימלאו במחזה. על הבמה אין מקום למציאות, היא מבקשת לייצר בפני הקהל עולם קסום ושונה. אבל אולי דווקא הבמה יכולה גם כן להשפיע על המציאות. אביגיל סנדלר ויאיר פולישוק מרגישים שהם מצליחים בכך. "בילי סיפרה לנו שהעיר ידעה תקופה מאוד קשה ושהתושבים עדיין לא התאוששו ממנה", אומר פולישוק, "אבל מעודד לראות שבסופו של דבר אנשים - בטח ילדים - ממשיכים הלאה כמו שהם רגילים. פה, מהצד, זה נראה טוב. אני מאוד מקווה שגם בחיי היומיום זה כך".
סנדלר מהנהנת בהסכמה: "יש משהו קסום בעכו, שהמגזרים מתחברים ביחד בסוף. קולות המואזין משתלבים לעיתים בקול האופרה. מאז שהגענו לפה אנחנו לא מרגישים הבדלים בין המגזרים והקהילות השונות, כולם ביחד. לא ראיתי על הבמה קבוצה של ערבים או יהודים, אלא של רקדנים ושחקנים ואנשים שאוהבים את מה שהם עושים. כשאתה על הבמה אתה לא יכול לחשוב על פוליטיקה, מי הוא מי, אלא רוצה לעשות את הטוב ביותר כדי שהמופע יצליח והקהל ייהנה".
ראש העיר עכו שמעון לנקרי סיכם: "אנחנו שמחים לחדש את מסורת ההפקה הקהילתית של האופרה הישראלית יחד עם תושבי העיר. מדובר ביוזמה מיוחדת במינה, שמנגישה את האופרה לציבור הרחב ואף משלבת את תושבי העיר כחלק בלתי נפרד, כשחקנים מן המניין באחת ההפקות המרהיבות ביותר. מרגש לראות על במה אחת מדגם מייצג של כל אוכלוסיית עכו, יהודים וערבים כאחד".
