כמעט בכל תחנה חשובה בבידור ובתרבות הישראלית חוזר שם אחד: רבקה מיכאלי. היא הייתה שם כשהמציאו את הסאטירה הישראלית, כשהתחילו תוכניות האירוח הישראליות, היא הנחתה פסטיבלי זמר, פסטיגלים ושלל טקסים. לא מפתיע אם כך שהתואר "הגברת הראשונה של הבידור הישראלי" הוצמד אליה במרוצת השנים. "מה זה הגברת הראשונה? כשאני רעבה אני רעבה, וכשאני משלמת על זה שאכלתי - אני בדיוק אותו בן אדם", היא מסבירה. "אני לא הולכת כל הזמן ואומרת, 'שלום אני הגברת הראשונה'. זה לא תופס - לא במכולת וגם לא בין החברים שלי לעבודה". צפו בסרטון:
רבקה מיכאלי | דור הזהב
(צילום: אסף מגל)
לאורך השנים מיכאלי עבדה עם נכסי צאן הברזל של התרבות הישראלית - מהגשש החיוור, דרך ספי ריבלין וכמובן יוסי בנאי ונעמי שמר. היא אפילו אחראית על בית ב"ירושלים של זהב", כשהציעה לשמר להוסיף חלק בשיר על העיר העתיקה, אותה הכירה מיכאלי טוב מילדותה. לו הייתה רוצה להתפאר גם בכישורי הקריאייטיב שלה, היא גם הייתה יכולה להוסיף לרזומה את המצאת המילה "להיט". "זו מילה שנולדה מתוך צורך", היא מסבירה בעודנו יושבות לשיחה במוזיאון תל אביב, "קיבלתי לעשות את מצעד הפזמונים, אז עברתי על מצעד הפזמונים הלועזי וקראתי כל הזמן 'היט-פארייד' (Hit-Parade). אז באתי למשה חובב (קריין חדשות בכיר, א"ח), שהיה עם הבוס שלי, ואמרתי לו 'יש לי מילה לשלאגר: להוט או להיט, מה אתה ממליץ?'. הוא ענה, 'להיט נשמע יותר טוב', וניסיתי את זה בתוכניות שלי. מאז אני מנסה עוד מילים אבל לא מקבלים אותן. אני רוצה שניתוח מתיחת פנים ייקרא 'העמדת פנים'".
עם זאת, מהרשימה של מיכאלי נעדר הישג אחד חשוב: פרס ישראל. אם תשאלו אותה, הסיכוי שתקבל אחד כזה נמוך עד כדי לא קיים בשל התבטאויותיה הפוליטיות הרבות לאורך השנים, לצד היותה חלק מקהילת הידידים של "שוברים שתיקה" וחברה בארגון "בצלם". "זה מובן לי, ואני מעדיפה את החתרנות על הפסל", היא אומרת, "זה לא שעשיתי החלטה לדבר ככה. אני פשוט אומרת את מה שאני חושבת".
את מקבלת הרבה אש על זה.
"אני מקבלת אש מרוככת, מתחשבים בזה שאני קשישה".
ובכל זאת, הצלחת לשמור בעבר על חברות קרובה של נעמי שמר, שהייתה מזוהה עם הימין הפוליטי.
"ביני ובין נעמי היה פער פוליטי שיכול היה להתקיים בימים ההם. אפשר היה להיות חברים ולחשוב אחרת. את נעמי גם הבנתי - הדור שלה במלחמת השחרור כמעט נכחד, אנשים שהיא שגדלה איתם. היא גם האמינה במשיחיות הזאת של חזרה לבורות המים, ליהודה לשומרון וגוש אמונים. אני כמובן ראיתי את הדברים אחרת, אבל המריבות שלנו נגמרו בבכי ובחיבוק. היא הייתה רגישה יותר ממני והייתה בוכה לפניי, אבל שתינו ידענו שאנחנו ישראליות ושאנחנו אוהבות את המקום. אפשר היה לחיות יחד. היום כבר לא".
6 צפייה בגלריה
"אני פשוט אומרת את מה שאני חושבת". רבקה מיכאלי
(צילום: אביגיל עוזי, ברקע - העבודה של איברהים נובאני, Deja vu, 1987, באדיבות מוזיאון תל אביב לאמנות)
מיכאלי, שנולדה בירושלים של 1938, החלה את הקריירה שלה ברדיו כבר כילדה. "הייתי בת 11 כשהייתה שנה למלחמת השחרור, ופתאום שמעתי אצל השכנים רדיו, וממש נזעקתי ואמרתי לאמא שלי: 'אני רוצה גם להיות ברדיו!'" - וכך אכן קרה. כשבגרה אף עשתה את שירותה הצבאי בגלי צה"ל, ולאחר מכן המשיכה לקול ישראל.
המעבר למשחק ולקדמת הבמה החל בשנות ה-60, הרבה בזכות החיקויים שעשתה בתוכניות הרדיו - כישרון שלימים הביאה איתה גם לתוכנית הסאטירה "ניקוי ראש", כשנכנסה לנעלי פוליטיקאים ואישי ציבור. "הבנו שאנחנו עושים דברים חשובים ומצביעים על דברים חשובים - אבל [בזמן אמת] לא הייתה לנו תחושה שאנחנו עושים היסטוריה. הייתה אווירה של עניים - לא קיבלנו פיצוי כספי, זה לא יאומן, היינו מתלבשים במסדרון. הייתה עבודה מאוד קשה ואינטנסיבית, אבל מאוד אהבנו להיות שם".
6 צפייה בגלריה
"לא הבנו שאנחנו עושים היסטוריה". רבקה מיכאלי מחופשת ליו"ר הכנסת ישראל ישעיהו בתוכנית "ניקוי ראש"
(צילום: דוד רובינגר)
בהרבה שלבים בקריירה היית בעצם אישה יחידה בעולם של גברים.
"הייתי המנחה היחידה בטלוויזיה של תוכנית בידור הרבה זמן, אבל כל אחת פותחת צ'אקרה ומסמנת לאחרות שאפשר להצטרף אליה. כן התקוממתי כשגיליתי שאני מקבלת שכר משפיל בתוכניות של 'סיבה למסיבה' לעומת כל הגברים שהנחו מולי. לכולם היו חוזים ואני החמור, נתנו לי תוספת עלובה. עורך הדין שלי אמר 'תתבעי אותם'. לא תבעתי אבל את המנורה שקיבלתי מרשות השידור, שכתוב עליה 'תודה על שירותך', שמתי בשירותים".
היה אפשר לחשוב שהיום במעמדה אולי תנוח קצת על זרי הדפנה - אבל ההיפך הוא הנכון. לא מזמן היא חזרה מצילומים לסרט סטודנטים של הנכד שלה בלונדון, וכעת היא משתתפת בסרט של דנה מודן, בהצגה בקאמרי ("אני סבתא שלך"), ובמקביל ממשיכה בהגשת תוכנית הרדיו שלה ב-103FM ("רבקה מיכאלי באה לשבת"), ומופיעה בהפקות שונות בטלוויזיה.
6 צפייה בגלריה
"חשבתי שבגיל 40 אפסיק להופיע, שיקרתי לעצמי". רבקה מיכאלי ומוני מושונוב
(צילום: שלום בר טל)
כשמסתובבים איתה במוזיאון, קשה לא להתפעם מטווח הגילים הרחב של מי שמזהה אותה, עוצר אותה ומבקש להצטלם לתמונה או לומר מחמאה. לפעמים לא ברור מי נרגש יותר מהסיטואציה - אלה שנהנו ממנה כבר ב"ניקוי ראש", אחרים שגדלו על "מסיבת גן", או ילדיהם שצופים בה היום בסדרה "שקשוקה". עם זאת, היא לרגע לא לוקחת כמובן מאליו את הזכות לעבוד גם בשלב זה של הקריירה שלה. "אני לא יכולה להתלונן. אני עובדת ומרוויחה, אבל בוודאי שצריך לראות מסביב את מה שקורה. לא כולם הם ליא קניג וגילה אלמגור ויעקב בודו או אני. הרוב נשארים בלי עבודה, וצריך לראות מה קורה איתם".
6 צפייה בגלריה
"אם אנחנו כבר פה - למה לא לנצל את השהות שלנו כאן?". רבקה מיכאלי
(צילום: אביגיל עוזי, דיוקן תיאודור הרצל: יצירתו של בנו שוץ במוזיאון תל אביב לאמנות)
הגיל הוא פקטור מבחינתך?
"הגיל הוא לא פקטור, אבל התפקידים הם בהתאם. אם יעשו את 'המלט' - לא יתנו לי את תפקיד אופליה. אבל האמת היא שהגיל ישנו, הוא מכובד, אבל לא מוכרחים לחתור אליו בכל מחיר. כל דבר בזמנו, הוא לא כולו צימוקים ושקדים. אבל אם אנחנו כבר פה אז למה לא לנצל את השהות שלנו כאן? הצהרתי שבגיל 40 אני אפסיק להופיע - והיום אני מאוד מרוצה שזה מה שאני עושה".
מה דחף אותך להמשיך?
"הצעות", היא אומרת בחיוך, "וזה ששיקרתי לעצמי כנראה".
אם הייתי יכולה להכניס אותך למכונת זמן ולהפגיש אותך עם רבקה בת ה-16, מה היית אומרת לה?
"'תירגעי יהיה בסדר. את לא כל כך מכוערת כמו שאת חושבת'". לכתבה המלאה - צפו בסרטון
6 צפייה בגלריה
"הגיל הוא לא פקטור, אבל התפקידים הם בהתאם". רבקה מיכאלי
(צילום: אביגיל עוזי, ברקע - העבודה "הפגנה" של אולגה קונדינה, 2020, באדיבות מוזיאון תל אביב לאמנות)
צילום: אביגיל עוזי, וידאו: אסף מגל, איפור ושיער: ורד בדוסה, הפקה: זהר גליק, רז גרוס
