אפשר להבין למה היוונים אהבו את האלים שלהם אנושיים, פגומים, יצריים וסוערים. זה אולי מאוד פרקטי כשיש בנמצא אל מושלם, יודע כל, שלעולם אינו טועה ונע בין רחמים מופלגים לקנאות דתית לעצמו. זה אולי יעיל יותר לטובת השמירה על הסדר כשאמונה ויראה הולכות יד ביד, אבל היי, איפה הכיף? איזו הסחת דעת אסקפיסטית טובה יותר מרכילות שמגיעה מהאולימפוס, כשהאלים שגרים שם, כמו בכפר נופש חלומי, בוגדים, מתאהבים, משתגלים, זוממים מזימות ומנסים לשרוד ארוחות משפחתיות, אבל עם הרבה יותר קלאס ותקציבים בלתי-מוגבלים?
"KAOS" – טריילר
(באדיבות נטפליקס)
"כאוס" (או ליתר דיוק KAOS), שעלתה בנטפליקס בשבוע שעבר, עושה איתנו את החסד ומעלה את המצלמות אל האולימפוס. שם תוכלו לפגוש את זאוס (בגילומו האלוהי באמת של ג'ף גולדבלום), מלך צמא כוח וחנופה, קפריזי ומרוכז בעצמו, שיושב מול השידורים על שריפות ביוון ומתרגש עד דמעות. סיפור המסגרת עוקב אחרי זאוס, שהולך ומאבד את האחיזה שלו בשלטון ואת שפיות דעתו בו זמנית, והוא מתרחש בשלושה לוקיישנים: על כדור הארץ, באולימפיה ובשאול. מלבד זאוס תפגשו פה גם את הרה (ג'נט מק'תיר) אשתו של זאוס (שהיא גם אחותו) שמקסקסת ומתכססת מאחורי גבו; את הבן שלו, דיוניסוס, אל התענוגות (נבהאן ריזואן הכובש), הצאצא האחרון שעוד שומר איתו על קשר ומתאווה לאישור ולהכרה מאבא שלו. את האדס, אחיו של זאוס, אל המוות (דיוויד ת'יוליס), פקיד אפור וכנוע שמנהל את השאול וחושש מהבוס שלו. את הסיפור מגיש לצופים פרומתיאוס החכם (סטיבן דיליין), שעומד מאחורי המזימה להכריע את מלך האלים.
על כדור הארץ, בכריתים ליתר דיוק, מתנהלים בני האנוש שמאמינים באלים וסוגדים להם. הם מאמינים בהבטחה האלוהית - אחרי מותם הם יעברו 'התחדשות' ויתגלגלו במחזור חיים חדש, שאיכותו תלויה ברמת הנאמנות שלהם לאלים בגלגול הקודם. פה משוטטות גם הצלעות האנושיות במזימה הזאת: רידי (אורורה פרינאו), אהובתו של אורפיאוס, שנהרגת ומובלת אל השאול (כמו בסיפור המיתולוגיה המקורי); מינוס, מושל כריתים (סטנלי טאונסנד) שמונה על ידי פוסידון, אחיו של זאוס (קליף קרטיס) והבת שלו, ארי (ליילה פרזאד), שגוררת אשמה מצמיתה מאז שהיא תינוקת, עד שהיא מגלה את האמת על אבא שלה.
את שרשרת האירועים פותח אחד חגיגי - בני האנוש בנו מונומנט עבור האלים, אבל מישהו הצליח לחדור אליו יום לפני ההשקה ו - אין דרך יפה להגיד את זה - עיטר אותו בערמת חרא. זאוס, באימוניות קטיפה ומשבר אמצע החיים בשלב מתקדם, תובע נקמה בבני האנוש כדי לחפות על הפחד הכי גדול שלו, נבואה עתיקה, מהימים שעוד היה הוא עצמו בן אנוש, המנבאת את נישולו מהכס. הפראנויה שלו אולי לא מכוילת אבל היא לא נטולת בסיס - מתחת לאפו מתקדמת התוכנית להפלתו ולסיום שלטון האלים על בני האנוש.
על כל היופי הזה אחראי.ת צ'ארלי קובל, התסריטאי.ת הבריטי.ת (המזדהה כא-בינארי.ת), שהעניק.ה לעולם את "סוף הפאקינג עולם", שעלתה גם היא בנטפליקס. התסריט של קובל מצליח לתפור לכדי סימפוניה הרמונית ומרשימה קומדיה מצוינת, מותחן פוליטי, פנטזיה וסצנות יפהפיות ונוגעות ללב על יחסים ואהבה - קצת "מראה שחורה" של המיתולוגיה פוגשת את "משחקי הכס". החלוקה לפיה בני משפחת האלים אחראים על הטירוף, הקומדיה והסאטירה ואילו בני האנוש מייצגים את התובנות הרגשיות עובדת מצוין מבלי שהתפרים ניכרים כגסים או מאולצים - וכל השבנג הזה מלווה בפסקול פופי נוסטלגי שמרים לעלילה.
2 צפייה בגלריה
קצת "מראה שחורה" של המיתולוגיה פוגשת את "משחקי הכס". מתוך KAOS
(צילום: באדיבות נטפליקס)
"כאוס" הייתה יכולה בקלות להיקלע למלכודות של סדרות עמוסות יתר על המידה - כל כך הרבה דמויות שעלילות המשנה שלהן אמורות להשתלב ועדיין להתחבב על הצופה, והזגזוג בין הטונים עלול היה בקלות להתיש את התודעה. אבל קובל מצליח.ה לשמור על "כאוס" קלילה ונעימה לעיכול. הצילום שלה יפהפה, אפשר לראות שנטפליקס פינקו אותה. אולימפיה וכריתים עליזות ומרהיבות, הצבעים עזים, לעומת השאול שמצולם כולו בשחור לבן. ככל שהפרקים מתקדמים (שמונה פרקי בינג' קלאסיים) הסדרה הופכת אפלה יותר וסאטירית פחות, אבל עדיין מהנה להפליא ורוב הדיאלוגים נותרים שנונים ומרעננים. היא מסתיימת, כמו שהטבע (של נטפליקס) רגיל, בקלוז'ר מהסוג שמניח את היסודות לעונה הבאה, אבל במקרה הזה יש לי תחושה שאיש לא יתלונן.
