"האחרונים מבינינו" התעלתה על כל הציפיות ממנה וסיימה את העונה הראשונה בשיא שהשאיר אפילו את "בית הדרקון" מאחור, אבל קשה להאמין שמישהו חלם שזו תהיה התוצאה. האמת היא שלא ברור מה חשבו לעצמם ב-HBO כשלקחו אתגר די בלתי אפשרי שכזה - לעבד עוד משחק מצליח וזוכה פרסים לסדרה עלילתית. בדרך כלל המתכון הזה, כך לימדה אותנו ההיסטוריה, נועד מראש לכישלון.
הסיבות לכך רבות ומרובות, החל מחוסר השקעה בתקציב או בקאסט, עיבוד משחקים שקשה מאוד להתאים למסך הגדול או הקטן ועד לבניית תסריט ועולם שנשען באופן דל עד לא קיים על המקור המצליח או האייקוני שלו. כל אלו ועוד גורמים למעריצים המושבעים לאבד את הסבלנות מאוד מהר ולהראות שהם חזקים יותר מכל אולפן או במאי. הפעם הסיפור היה שונה לחלוטין, כשהדבר הראשון שקרה היה הפיכתו של ניל דרוקמן, יוצר המשחק ואגדה בתחום, ליוצר וכותב שותף לצד קרייג מייזין, שאחראי על להיט נוסף של HBO, "צ'רנוביל".
לכתבות נוספות בנושא:
השניים לקחו את התסריט של המשחק הראשון, The Last of Us, אחד המשחקים הנמכרים בהיסטוריה של סוני פלייסטיישן (מקום שלישי בסך הכול עם כמעט 20 מיליון עותקים שנמכרו) והפכו אותו לבסיס של סדרת הלהיט שלהם. כמובן שהיו שינויים והתאמות, אפילו בשתי הדמויות הראשיות, ג'ואל ואלי, במטרה לנפק מוצר שלם ככל שניתן, שיקרוץ ויביא למסך לא רק גיימרים מושבעים, אלא את כל הצופים באשר הם. ועדיין, לפעמים סצנות שלמות שוחזרו שוט לשוט, כנראה גם עבור המעריצים המושבעים שיידעו להעריך את ההשקעה והמחשבה. אז כדי להבין מה בדיוק נעשה שונה ומה נותר נאמן למקור, החלטנו לצלול פנימה דרך הדמויות המרכזיות, ולברר. חשוב לציין: מכיל ספוילרים משמעותיים לכל העונה של "האחרונים מבינינו".
ג'ואל (פדרו פסקל)
לא סתם פדרו פסקל נחשב לאחד השחקנים האהובים ביותר בהוליווד. האישיות הכובשת שלו, גם כשהמצלמות כבות, היא בדיוק מה שרצו דרוקמן ומייזין בתפקיד הראשי - שחקן שיוכל להיות חם מצד אחד ומחוספס מצד שני, שלא תהיה לו בעיה להציג אלימות וברוטאליות וברגע אחר יהיה מחבק ואמפטי. זה לא הכיוון של ג'ואל גרסת המשחק - הוא טיפוס סגור יותר ברוב שלבי העלילה, ולאורך הדרך מתקשה להיפתח. הטראומה אצלו נוכחת באופן יותר פעיל, ועצם העובדה שחלק גדול מהמשחק הוא הגנה על אלי והישרדות האמצעות הריגת נגועים או אנשים אחרים בעלי אינטרסים מנוגדים, כבר הופכת אותו להרבה יותר אלים ממקבילו הטלוויזיוני.
חשוב לציין שהמשחק עוקב אחרי ג'ואל ואלי ומה שהם עוברים בדרכם, והשחקן חווה רק אירועים בהם הם נוכחים. הסדרה לעומת זאת מתעכבת על מספר דמויות וכך נותנת להן עומק ומספקת עבורן אינטרסים ומטרות שלא היו במשחק; אם בפרק הבקבוק הנפלא על ביל ופרנק (עוד על כך בהמשך) או הסיפור מאחורי הכת שמנהיג דייויד למשל.
8 צפייה בגלריה
פסקל הוא גרסה קצת פחות מחוספסת וקצת יותר רגישה של ג'ואל
(צילום: באדיבות yes, HOT וסלקום TV)
את המצח של ג'ואל מעטרת צלקת שמקורה בכדור שכמעט הרג אותו. בפרק סיום העונה הוא חושף את הסיפור שמאחוריה ואת העובדה שקיבל אותה יומיים אחרי התפרצות הנגיף, ומותה של בתו שרה. ג'ואל מגלה לאלי שהוא זה שפספס, אחרי שניסה להתאבד, אך ברגע האחרון התחרט. "הזמן מרפא את כל הפצעים", אומרת לו אלי, והוא משיב, "זה לא היה הזמן שעשה זאת". במשחק ג'ואל לא מספק את הווידוי הזה, אך הוא כן רומז כי ניסה לעשות זאת בעבר כשהשניים מוצאים שתי גופות שהתאבדו או "בחרו לסיים את זה בדרך הקלה", כדבריה של אלי. ועל כך ג'ואל עונה, "אין שום דבר קל בזה".
מותה של שרה בתו של ג'ואל, הוא האירוע שעיצב את דמותו והפך אותו לאדם הקר והמנוכר שהוא במשחק. רגע שהוא אגרוף בבטן לכל שחקן ושחקן, בטח כשהוא קורה מיד בפתיחתו. דמותה לא מקבלת יותר מדי עומק או זמן מסך, אך האפקט שמותה יוצר מהדהד לכל אורך המשחק. הסדרה בחרה בכיוון שונה ועקבה אחר שרה (ניקו פרקר), במה שהתברר כיומה האחרון בחיים - החל מהסידורים לקראת חגיגות יום ההולדת לאביה והמתנה שקנתה לו (השעון שהוא עונד גם 20 שנה לאחר מכן), יומה בבית הספר וגם ההימלטות שלה משכניה הנגועים. כל זה מעצים את רגע המוות שלה בהרבה עבור הצופים ויוצר חוויה הופכת קרביים, ושמסבירה בצורה טובה אפילו יותר מדוע ג'ואל כה אטום (לפחות עד שהוא מפתח חיבור עם אלי).
המסע שאליו ג'ואל יוצא ביחד עם אלי בסדרה הוא במטרה להשיג מצבר לרכב כדי לחפש אחר אחיו טומי, שהקשר איתו נותק. עבור ג'ואל של HBO, המשימה הזו, כבר בתחילתה, היא אישית בהרבה, ולכן טומי גם מהווה חלק חשוב הרבה יותר בעלילה לעומת המשחק שבו טס וג'ואל מסכימים לקחת איתם את אלי בתמורה לכלי נשק שיקבלו כשיחזרו למעוז של הגחליליות.
בסיום הפרק השישי ג'ואל נפצע בצורה חמורה אחרי שנדקר מאלת בייסבול שבורה, על ידי אדם שבהמשך יתברר שהיה חלק מהכת של דייויד, אלי מובילה את השניים למקום מסתור ומטפלת בו. המשחק די דומה מהבחינה הזו, אך אופי הפציעה שונה, כשבמקור ג'ואל נופל ממרפסת הישר על מוט מתכת שחודר לגופו.
אלי (בלה רמזי)
אלי היא ככל הנראה אחת הדמויות הנערצות בהיסטוריה של משחקי הווידאו. כנערה בת 14 במשחק הראשון היא נאיבית, אך נחושה, חדה אך פגיעה. במשחק ההמשך, שמתרחש חמש שנים מאוחר יותר, היא בת 19 מלאה בזעם ושנאה, מה שהופך אותה לסכנה לכל מי שרק מעז להתקרב אליה. האתגר למצוא שחקנית שתצליח לגלם את הדמות החמקמקה הזו היה לא פשוט בכלל. בריאיון ל"אל", היוצר השותף קרייג מייזין סיפר שהוא ידע שרמזי היא אלי מהרגע שצפה באודישן המצולם שלה. "אני זוכר שחשבתי לעצמי אז, אם לא נלהק את בלה כאלי, אז אני אגיע לקבר בידיעה שיכולנו ליצור סדרה טובה יותר ממה שיצרנו", הוא אמר. דרוקמן ומייזין כבר הודיעו שלעונה השנייה הם לא ילהקו מחדש ורמזי תמשיך בתפקידה, על אף פער הזמנים המשמעותי בין העונות.
אחד האיומים המרגיזים במשחק הוא עננים של נבגי פטריות, שגורמים למי שנכנס אליהם ללא הגנה - משמע מסכת גז - להידבק גם כן. אלי, מעצם העובדה שהיא חסינה בפני נגיף הקורדיספס, לא מושפעת מהגז, ולכן גם יכולה להסתובב בקרבתם ללא אמצעי הגנה. הסדרה הלכה לכיוון אחר לחלוטין, זנחה את הרעיון ובחרה לתת לנגועים מעין מוח כוורת, כך שהפרעה לאחד מהם עלולה לשלוח אותו ולעורר רבים אחרים שנמצאים הרחק משם.
אחד הפרקים הזכורים ביותר בסדרה הוא הפלאשבק של אלי בקניון יחד עם ריילי בזמן שהיא מטפלת בג'ואל הפצוע ונראית חסרת אונים עקב מצבו הקשה. בסיום אותו הפרק, כידוע, ריילי ואלי ננשכות, והיא מאבדת לא רק את חברתה הטובה ביותר, אלא את האהבה הראשונה בחייה. אותו רגע מניע אותה לפעולה מהחשש שהיא תאבד את ג'ואל והיא נטענת ברצון ובמטרה לשנות את הגורל הצפוי לאיש הקרוב אליה ביותר. הפלאשבק במשחק מגיע בזמן שאלי נמצאת בקניון נטוש בקולורדו ומחפשת תרופה לג'ואל, שם היא נזכרת בריילי.
במשחק לא קיבלנו תשובה חד משמעית מהיכן מגיעה החסינות של אלי לנגיף, אך בסדרה הסיפור נחשף בפרק האחרון לעונה, כשאנו הולכים 14 שנים אחורה, ללידה של אלי, כשאימה ננשכת רגע לפני שהיא מנתקת את חבל הטבור מבתה שזה עתה נולדה. אגב, את האם, אנה, מגלמת אשלי ג'ונסון, מי שדיבבה את אלי בשני המשחקים, בסוג של סגירת מעגל עבורה.
טומי (גבריאל לונה)
טומי הוא במובן מסוים גרסה משופרת של אחיו הגדול ג'ואל - כישורי ההישרדות שלהם דומים, אך ללא בעיות המוסר הקשות שבהן אחיו לוקה. אם במשחק החיבור בין האחים התרופף, ככל הנראה בעקבות מותה של שרה, הסדרה שינתה זאת לחלוטין. ג'ואל, כאמור, יוצא למסע כדי למצוא את אחיו, כי כך הוא התרגל - לעזור לו ולהוציא אותו מצרות; כמו שניתן לראות בפרק הראשון, אז טומי מתקשר אליו ומבקש שיבוא וישחרר אותו ממעצר.
ההגעה של טומי לג'קסון מוציאה אותו מחיים של פשע ומחלצת אותו מהפיכה בלתי נמנעת לג'ואל - הוא מכיר שם את אשתו מריה, שנמצאת בהיריון, ומוכיח את עצמו כחלק אינטגרלי מקהילה משגשגת (באופן יחסי, כן?). ההיריון הוא גם אחת הסיבות שג'ואל מחליט להמשיך כשומר של אלי ולא טומי, זאת למרות שהוא מפציר באחיו שהוא לא חזק מספיק כדי להגן עליה, אך משתכנע בסופו של דבר להישאר לצידה. במשחק, ג'ואל דווקא יודע בדיוק היכן נמצא אחיו והפגישה ביניהם מעט מוזרה וקרה לעומת החיבוק החם של השניים בפרק 6.
טס (אנה טורב)
מבריחה חלקלקה שמוכיחה שהיא יכולה להסתדר לבדה, אך החליטה לקשור את חייה באלו של ג'ואל. היא גם זו שמקריבה בסדרה את חייה כדי שהוא ואלי יוכלו לברוח מעדר של נגועים, ובמשחק מחיילים של פדר"ה. היא זו שגורמת לשניים להגיע לביל, חברם המשותף. בניגוד לג'ואל, היא גם מבינה מהר מאוד שאלי היא הרבה יותר מאשר מטען יקר ערך ויכולה לגרום לכל הדברים שהם הקריבו לאורך השנים ולכל המעשים שלהם להשתלם.
ביל (ניק אופרמן)
ביל הוא מה שנקרא "שרדן" - אדם שמתכונן מראש לכל תרחיש, בעיקר לאלו האפוקליפטיים. הוא פראנואיד מתבודד שמתקשה מאוד ליצור קשרים עם אנשים אחרים. גרסת המשחק שלו רגוזה ורוטנת, ההבדל העיקרי לעומת הסדרה הוא העובדה שפרנק לא נוכח בחייו. את פרנק אנחנו רואים פעם אחת, כגופה תלויה ולצידה מכתב. וניתן להבין מהטינה שביל רוחש כלפיו שהשניים לא פתרו את המחלוקות ביניהם. ביל הוא גם זה שעוזר לג'ואל ואלי לברוח מהמתחם שלו בזמן שהוא מותקף.
דרוקמן ומייזין בחרו בסדרה לתת חלק מרכזי למערכת היחסים בין ביל ופרנק (בגילומו של מוריי בארטלט), וכך נוצר פרק הבקבוק עטור השבחים. עלילתו מגוללת את חייהם ב-20 השנים מאז התפרץ הנגיף, מאז שהכירו, התאהבו וניהלו זוגיות שניצחה כל אתגר. פרנק הצליח לקלף מביל את כל השכבות ולפתוח את ליבו וגם סיפורם נגמר עם מסר של תקווה, בטח בעולם שהיא כמעט ולא קיימת. פרנק החולה מחליט לשים סוף לחייו ולוקח כדורים, ביל מצטרף אליו והשניים נפרדים מהעולם בתנאים שלהם, יחד, גם במותם.
דייויד (סקוט שפרד)
דייויד הוא מנהיג כת דתית של קניבלים ודמותו היא אחת היותר קשות לעיכול במשחק, שם הוא מצליח לרכוש את אמונה של אלי ואף מסייע לה לעצור מתקפה של פושטים. כשמתגלה האמת אודותיו ופרצופו האמיתי נחשף, קשה שלא לנוע בחוסר נוחות בספה. דייויד בגרסתו הטלוויזיונית זוכה לגילוי של רבדים נוספים מדמותו, וסיפורו האישי מתגלה. אם במשחק חברי הכת מודעים לעובדה שהם אוכלים בשר אדם, בסדרה הוא מסתיר מהם מידע ומשקר להם במודע, כחלק ממנגנון השליטה שלו בהם. הוא אפילו גורם לילדה, ללא ידיעתה, לאכול את אביה. הסצנה הברוטאלית שבה אלי מחסלת אותו, ניתן להאמין, תשפיע על דמותה בהמשך הסדרה, כשניצנים ראשונים לכך ראינו אצלה מיד לאחר מכן.
