בדקות הראשונות של "אטלס" (Atlas), סרט המד"ב החדש של נטפליקס, עוד ניתן לחשוב שהוא יצדיק את זמנם של הצופים. במונטאז' אקספוזיציה מהיר אנו מקבלים הבזקים מיומני חדשות פיקטיביים שמתארים מלחמה גלובלית בין המין האנושי ורובוטים שנשלטים ע"י בינה מלאכותית. בדקות אלו מופגנת מידה מסוימת של תכנון והשקעה בעיצוב העולם, ובעיקר בהצגה של ממשקים טכנולוגיים עתידניים. זה מרשים בעיקר אם אינכם חובבים מושבעים של סרטים וסדרות מז'אנר המד"ב. המטרה של פתיחה זו, שנראה כי הושקע בה חלק משמעותי מתקציב הסרט, היא לייצר מומנטום שיעודד את הצופים לצרוך כמות מקסימלית של דקות תוכן, כלומר, לצפות עד שיימאס. הפתיחה לא מגלה שחלק מופרז מהעלילה יוקדש לאינטראקציה משמימה וחסכונית הרבה יותר, שבה גיבורת הסרט (בגילומה של ג'ניפר לופז) תנהל שיחות עם בינה מלאכותית ידידותית במיוחד.
"אטלס" - טריילר
(קרדיט: באדיבות נטפליקס)
תוך זמן קצר העיצובים העתידניים והמרכיבים העלילתיים יתגלו כגרסאות ממוחזרות של רעיונות מסרטים קודמים ומוצלחים יותר. אותה שיטה של ליקוט ומחזור שאופיינית ללא מעט מסרטי נטפליקס. כמה אירוני שבסרט שעוסק בסכנה העתידית של ה-AI התסריט אינו יותר מוצלח ממה שניתן ליצור כבר היום באמצעות טכנולוגיה זו.
האירועים המוצגים באקספוזיציה התרחשו לפני 28 שנים. הרובוט הארלן ( בגילומו של סימו ליו, המוכר כגיבור-העל שאנג-צ'י) פותח ע"י המדענית המבריקה ואל שפארד (לאנה פארילה). הארלו תכנת את עצמו מחדש והצליח ליצור קשר עצבי עם בני האדם ואז עם רובוטים אחרים. מכאן הוא החל לנצח על מסע קטל שסיבתו המגוחכת תובהר במהלך הסרט. המדענית ואל משלמת בחייה על השינוי שעבר הארלן, אך אטלס, בתה בת ה-10 של ואל, מצליחה לברוח ולשרוד. לאחר הרג של מיליוני בני אדם המרד מוכרע והארלן נמלט מכדור הארץ ליעד פלנטרי לא ידוע. אך הסכנה עדיין לא נעלמה: בהווה של עלילת הסרט רובוט רצחני בשם לקסקה דסיוס (אברהם פופולה) רוצח בפקודת הארלן שוטרים עתידניים עד שלבסוף הוא מוכרע.
הראש של הרובוט מובא לפני אטלס הבוגרת (לופז), שהפכה עם השנים לאנליסטית אסטרטגית מבריקה (היא משחקת שחמט וצופה בכמה מסכים במקביל!). היא מייצגת את העמדה הפסימית ביותר מפני אפשרות החורבן המין האנושי ע"י רובוטים בשליטת AI. בדרכי עורמה (אסטרטגית!) היא שולפת מראש הרובוט את המידע לגבי הכוכב בגלקסיית אנדרומדה שבה מסתתר הארלן.
מפקד כוח הפשיטה המתוכננת על הכוכב, הקולונל אליאס בנקס (סטרלינג ק. בראון), חושב שאטלס מפריזה בהערכת יכולות ה-AI, ושהיא מחבלת במורל של חייליו. מפה לשם היא תצורף לכוח ואולי אף תזכה למפגש חוזר עם הנמסיס הארלן. הכוכב שאליו יגיע הכוח מספיק דומה לכדור הארץ, כך שלא יהיה צורך לתכנן ולייצר עולם שלם וייחודי א-לה-אווטאר. מצד שני, טוב שהארלן לא מסתתר על כדור הארץ, מכיוון שזה היה מחייב סצנות מורכבות ויקרות שגם אותן הסרט מנסה לחסוך.
הכוחות שאמורים לפשוט על הכוכב בגלקסיית אנדרומדה מצוידים בקונסטרוקציה רובוטית גדולה שבתוכה יושב המפעיל - הישר ממחסן השאריות של "אווטאר". המנגנון המכני מתופעל ע"י בינה מלאכותית שיש לה חיבור עצבי לאדם בתוך המכונה (נוסח "פסיפיק רים"), דבר שלו אטלס מתנגדת באופן נחרץ. היא תאלץ לבחון מחדש את עמדותיה כלפי חיבור עיצבי לבינה מלאכותית, אבל התהליך יתנהל בשיחות מיגעות בינה לבין הבינה המלאכותית "סמית'" (גרגורי ג'יימס קוהן). בשיחות אלו תימתח עד הקצה השעיית אי-האמון הנדרשת מהצופים, שצריכים לקבל את מבטא הברונקס של ג'יי-לו בדמות של אנליסטית אסטרטגית מבריקה לענייני AI. בעיקר זה מזכיר את "בחלל שנותר" (2024) סרט המד"ב הירוד הקודם של נטפליקס שבו אדם סנדלר מפטפט רוב הסרט עם עכביש חייזרי. נראה שנטפליקס עלו כאן על תת ז'אנר חסכוני במיוחד של מד"ב.
יש מעט מאוד במאים שמסוגלים לביים אקשן משכנע בחלל, ועוד להוסיף לכך מידה של עומק רעיוני. מעטים עוד יותר הם הבמאים שגם יקבלו תקציב הולם למשימה שאפתנית זו. הבמאי בראד פייטון הוא מי שביים את סרט האסונות הסטרילי "סן אנדראס" (2015), ואת סרט המפלצות "פרא" (2018) המבוסס על המשחק Rampage, ושניהם בכיכובו של דוויין ג'ונסון. עד היום, פייטון טרם הוכיח שהוא מסוגל לביים אקשן סוחף או לתת ביטוי לרעיונות מקוריים בסגנון ובתוכן. רושם זה לא השתנה לאחר הצפייה ב"אטלס".
